Guémara
[Rabbi Tarfon dit :] que j'enterre mes fils si ce n'est pas là une halakha tronquée [celui qui l'a entendue a entendu une décision portant sur une autre situation et s'est trompé] ! Il a cru que cette halakha s'établissait ainsi : des objets mobiles de l'épaisseur d'un aiguillon transmettent l'impureté à un autre ustensile lorsque l'objet est en même temps au-dessus de la source d'impureté et de l'ustensile. Or la halakha originelle est celle-ci : si un laboureur passait, son aiguillon sur l'épaule, et qu'un bout de l'aiguillon recouvrait la tombe, les Sages déclarèrent l'aiguillon lui-même impur, du fait de l'impureté des ustensiles qui recouvrent un mort [tout objet au-dessus d'une tombe devient impur] ; mais le fait que l'aiguillon soit devenu impur ne signifie pas pour autant qu'il transmet l'impureté à d'autres objets.
אֲקַפֵּחַ אֶת בָּנַי שֶׁזּוֹ הֲלָכָה מְקוּפַּחַת, שֶׁשָּׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ, וְטָעָה: הָאִיכָּר עוֹבֵר וּמַרְדְּעוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְאִיהֵל צִדּוֹ אֶחָד עַל הַקֶּבֶר — טִימְּאוּ אוֹתוֹ, מִשּׁוּם כֵּלִים הַמַּאֲהִילִים עַל הַמֵּת.
Rabbi Akiva dit : je vais rectifier et expliquer la halakha pour que les paroles des Sages tiennent comme elles furent dites à l'origine : tous les objets mobiles transmettent l'impureté à celui qui les porte s'ils sont au moins aussi épais qu'un aiguillon [il y a lieu de décréter qu'un objet rond de la circonférence d'un aiguillon ait le statut d'une « tente » sur un mort]. Ce qui sert de couverture au-dessus d'un mort ne devient pas seulement impur, mais transmet l'impureté, ainsi qu'il est écrit : « tout ce qui est dans la tente sera impur sept jours » (Bamidbar 19, 14) ; aussi celui qui porte l'aiguillon devient-il impur à cause de lui. Et les objets mobiles qui ont recouvert le mort contractent l'impureté par cette tente de fortune quelle qu'en soit la taille [il n'y a pas de mesure minimale]. Et ces objets qui recouvrent le mort ne transmettent pas l'impureté à d'autres personnes qui ne les portent pas. Il en va de même pour les ustensiles, à moins que leur largeur ne soit d'au moins un téfa'h (largeur de main).
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי אֲתַקֵּן שֶׁיְּהוּ דִּבְרֵי חֲכָמִים קַיָּימִים: שֶׁיְּהוּ כׇּל הַמִּטַּלְטְלִים מְבִיאִין אֶת הַטּוּמְאָה עַל הָאָדָם שֶׁנּוֹשֵׂא אוֹתָן בְּעוֹבִי הַמַּרְדֵּעַ, וְעַל עַצְמָן בְּכָל שֶׁהֵן. וְעַל שְׁאָר אָדָם וְכֵלִים — בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.
Et Rabbi Yannaï dit : l'aiguillon dont ils ont parlé est précisément celui dont la largeur n'atteint pas un téfa'h mais dont la circonférence est d'un téfa'h, et c'est sur sa circonférence qu'ils décrétèrent, à cause de sa largeur. Si sa largeur était d'un téfa'h, il transmettrait l'impureté comme une tente de par la Torah ; c'est pourquoi ils édictèrent un décret rabbinique sur l'objet dont la circonférence est d'un téfa'h. C'est là un autre des dix-huit décrets.
וְאָמַר רַבִּי יַנַּאי: וּמַרְדֵּעַ שֶׁאָמְרוּ, אֵין בְּעׇבְיוֹ טֶפַח וְיֵשׁ בְּהֶיקֵּפוֹ טֶפַח — וְגָזְרוּ עַל הֶיקֵּפוֹ מִשּׁוּם עׇבְיוֹ.
La Guemara demande : et selon Rabbi Tarfon, qui dit « que j'enterre mes fils si ce n'est pas une halakha tronquée », le compte des décrets est incomplet — il n'y en a pas dix-huit. Rav Na'hman bar Yits'hak dit : le décret selon lequel les filles des Koutim (Samaritains) sont tenues pour menstruées dès le berceau fut édicté ce jour-là ; et quant à l'autre point — l'eau puisée —, il tient comme Rabbi Méir, et le compte des décrets est ainsi complet.
וּלְרַבִּי טַרְפוֹן דְּאָמַר אֲקַפֵּחַ אֶת בָּנַי שֶׁהֲלָכָה זוֹ מְקוּפַּחַת — בָּצְרוּ לְהוּ! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַף בְּנוֹת כּוּתִים נִדּוֹת מֵעֲרִיסָתָן, בּוֹ בַּיּוֹם גָּזְרוּ. וּבְאִידַּךְ סְבִירָא לֵיהּ כְּרַבִּי מֵאִיר.
Et un autre de ces décrets est l'affaire de celui qui vendange pour porter le raisin au pressoir. Chammaï dit : il est devenu susceptible [d'impureté] ; Hillel dit : il n'est pas devenu susceptible. Hillel dit à Chammaï : s'il en est ainsi, pourquoi vendange-t-on le raisin en état de pureté [avec des ustensiles purs] — puisque, selon toi, le raisin devient susceptible par le jus qui en suinte, il faut prendre garde à l'impureté en le récoltant — et pourquoi ne cueille-t-on pas les olives en état de pureté [si, selon toi, le liquide qui suinte rend susceptible, pourquoi pas la même crainte pour le jus des olives] ?
וְאִידַּךְ — הַבּוֹצֵר לַגַּת, שַׁמַּאי אוֹמֵר: הוּכְשַׁר, הִלֵּל אוֹמֵר: לֹא הוּכְשַׁר. אָמַר לוֹ הִלֵּל לְשַׁמַּאי: מִפְּנֵי מַה בּוֹצְרִין בְּטָהֳרָה וְאֵין מוֹסְקִין בְּטָהֳרָה?
Chammaï lui dit : si tu me provoques [en insistant qu'il n'y a pas de différence entre olives et raisin], alors, pour ne pas me contredire, je décréterai l'impureté sur la cueillette des olives aussi. On raconte que, le litige étant si vif, ils plantèrent une épée dans la maison d'étude (beit hamidrach) et dirent : que celui qui veut entrer entre, mais que celui qui veut sortir ne sorte pas [afin que tous les Sages soient rassemblés pour trancher la halakha]. Ce jour-là, Hillel était courbé, assis devant Chammaï comme l'un des élèves. La Guemara dit : et ce jour-là fut aussi pénible pour Israël que le jour où fut fait le Veau d'or [Hillel, qui était Nassi, étant contraint de siéger en soumission devant Chammaï, et l'opinion de Beth Chammaï l'ayant emporté au vote tenu ce jour-là]. Et Chammaï et Hillel édictèrent le décret, mais le peuple ne l'accepta pas d'eux ; et leurs disciples vinrent l'édicter, et le peuple l'accepta d'eux.
אָמַר לוֹ: אִם תַּקְנִיטֵנִי, גּוֹזְרַנִי טוּמְאָה אַף עַל הַמְּסִיקָה. נָעֲצוּ חֶרֶב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, אָמְרוּ: הַנִּכְנָס — יִכָּנֵס, וְהַיּוֹצֵא — אַל יֵצֵא. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה הִלֵּל כָּפוּף וְיוֹשֵׁב לִפְנֵי שַׁמַּאי כְּאֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים. וְהָיָה קָשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל כַּיּוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ הָעֵגֶל. וּגְזוּר שַׁמַּאי וְהִלֵּל וְלָא קַבִּלוּ מִינַּיְיהוּ, וַאֲתוֹ תַּלְמִידַיְיהוּ גְּזוּר וְקַבִּלוּ מִינַּיְיהוּ.
Sur le fond, la Guemara demande : pour quelle raison décréta-t-on que les liquides suintant involontairement des raisins les rendent susceptibles d'impureté ? Rabbi Zéiri a dit au nom de Rabbi 'Hanina : les Sages décrétèrent par crainte qu'il ne récolte les raisins dans des paniers impurs [l'impureté de l'ustensile conférant au liquide qui s'y trouve le statut d'un liquide qui rend les aliments susceptibles d'impureté].
מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי זְעֵירִי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִבְצְרֶנּוּ בְּקוּפּוֹת טְמֵאוֹת.
La Guemara dit : cela se comprend bien selon celui qui tient qu'un ustensile impur confère au liquide qui s'y trouve le statut d'un liquide « voulu » [rendant les aliments susceptibles, même s'il ne désirait pas ce liquide dans l'ustensile] ; mais selon celui qui tient qu'un ustensile impur ne confère pas ce statut, que dire pour expliquer le décret ? Rabbi Zéiri dit plutôt au nom de Rabbi 'Hanina : c'est un décret de peur qu'il ne récolte dans des paniers enduits (de poix, donc étanches). Puisque les liquides suintant des raisins ne s'écoulent pas hors des paniers, il lui est avantageux qu'ils suintent [cela accélère la production de vin au pressoir] ; et parce que ce suintement lui est avantageux, il rend les raisins susceptibles d'impureté.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר כְּלִי טָמֵא חוֹשֵׁב מַשְׁקִין — שַׁפִּיר, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אֵין כְּלִי טָמֵא חוֹשֵׁב מַשְׁקִין — מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא אָמַר זְעֵירִי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִבְצְרֶנּוּ בְּקוּפּוֹת מְזוּפָּפוֹת.
Rava dit : la raison du décret tient au liquide qui gicle lorsqu'on sépare des grappes collées ensemble. Puisqu'il le fait de sa propre main, consciemment et volontairement, le liquide qui suinte rend les raisins susceptibles d'impureté. De même que Rav Na'hman a dit au nom de Rabba bar Avouh : il arrive qu'un homme aille à sa vigne pour vérifier si les raisins sont mûrs à point pour la vendange ; il prend une grappe pour la presser et en asperge les raisins [d'après la qualité du jus, il juge de la maturité]. Or ce jus, pressé de sa propre main volontairement, rend les raisins susceptibles d'impureté, car, même au moment de la vendange, il se peut que le liquide soit encore humide sur les raisins.
רָבָא אָמַר: גְּזֵירָה מִשּׁוּם הַנּוֹשְׁכוֹת. דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: פְּעָמִים שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לְכַרְמוֹ לֵידַע אִם הִגִּיעוּ עֲנָבִים לִבְצִירָה אוֹ לֹא, וְנוֹטֵל אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים לְסוֹחֳטוֹ, וּמְזַלֵּף עַל גַּבֵּי עֲנָבִים — וּבִשְׁעַת בְּצִירָה עֲדַיִין מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ עֲלֵיהֶם.
Comme tous les dix-huit décrets édictés ce jour-là n'ont pas encore été énumérés, la Guemara demande : et quel est l'autre ? [Le folio se poursuit sur Shabbat 17b.]
וְאִידַּךְ, אָמַר
Rachi
אקפח את בני - מצער היה על תורה המשתכחת ומקלל את עצמו:,אקפח - אקברם לשון חיתוך וקיצור:,ששמע השומע - כשנשאלה השאלה על ידי מעשה בבית המדרש ושמע שטמאוהו וטעה ולא ידע משום מה טמאוהו הם טמאו את המרדע משום כלים המאהילים על המת שהכלי עצמו המאהיל טמא בכל שהו דלא בעינן פותח טפח אלא לשוויה אהל להביא טומאה תחת ראשו השני להביא טומאה על אחרים אבל לגבי דידיה בכל שהו וטמאוהו לאיכר טומאת ערב משום שנגע באותו כלי שהוא אב הטומאה וזה שנגע בו ראשון והשומע טעה לומר שעשאוהו לאיכר אב הטומאה לטמא ז' ולטעון הזייה:
אני אתקן שיהו דברי חכמים - שאומרים עובי המרדע מביא טומאה קיימין יש דבר שמביאין עליו טומאה ממש לטעון הזייה מדבריהם כגון על האדם הנושאן שטמא בו טומאת מגע מן התורה גזרו עליו בעובי המרדע ליטמא טומאת אהל מדבריהם גזירה הקיפו משום עביו דכיון דמטמאת ליה על כרחך טומאה דאורייתא לאצרוכיה הערב שמש והוא לא נגע במת כסבור שמשום אהל אתה מטמאו ומשום שיש בהיקפו טפח וכיון דלא מטמאת ליה טומאת ז' אתי למימר באהל גמור נמי טומאת ערב אבל שאר אדם וכלים שאין נוגעין בו ואין עליך לטמאן כלל אין מביאין שום טומאה אלא בפותח טפח ר"ע מילתייהו דרבנן פריש:
וא"ר ינאי גרסינן:,מרדע שאמרו - דמביא את הטומאה על נושאו לטמאו שבעה מדבריהם:,אין בעביו טפח - דאם כן הוי אהל דאורייתא:
ולר' טרפון - דאמר לא גזרו שום גזירה אלא בדין תורה דלא טמאוהו אלא טומאת ערב משום מגע בצרי להו י"ח: בנות כותים כו':,ובאידך - דמניח כלים:,סבר לה - ר' טרפון כר' מאיר דחשיב ליה בי"ח דבר ואפיק הא ועייל הך דבנות כותים:
מפני מה בוצרין בטהרה - מפני מה אתה מצריך לבצור בכלים טהורים דקאמרת הוכשר ואין אתה מצריך למסוק זיתים בכלים טהורים:
יכנס - לבית המדרש:,והיוצא אל יצא - לפי שהיו רוצין לעמוד במנין:,קשה - לפי שהלל נשיא וענוותן:,וגזור שמאי והלל - ולא קבלו מינייהו ואתו תלמידייהו וגזור וקבלו מינייהו:
מ"ט - הוכשר הא לא ניחא ליה בההיא משקה דנפיק וקאזיל לאיבוד:,בקופות טמאות - דאתיא טומאת הכלי ומחשבה ליה למשקה להכשיר הואיל וטומאתו והכשרו כאחת:
הניחא למאן דאמר - לא ידענא היכא:,חושב משקה - להכשיר אוכל שבתוכו ואף על גב דלא אחשביה הוא:,מזופפות - כיון דלא אזיל לאיבוד. ניחא ליה ליציאתו:
הנושכות - אשכולות הנושכות זו את זו וכשבא להפרידן נסחט המשקה עליהן וכיון דעבד בידים ולא אפשר בלא סחיטה מכשר:
Tossafot
אקפח את כו' - לשון שבועה הוא כלומר אקפח את בני אם אין זה דבר אמת שהלכה זו מקופחת וכענין זה מצינו במקרא ' (בראסית מב) חי פרעה אם תצאו מזה כלומר שלא תצאו מזה: ,ששמע השומע וטעה כו' טמאוהו משום כלים המאהילים על המת - פי' בקונטרס טמאוהו לאיכר טומאת ערב משום דנגע בכלים המאהילים שהן טמאין טומאת ז' כדין הנוגע בטמא מת דטמא טומאת ערב מדאורייתא וקשה למה טעה השומע והיה סבור שטמאוהו טומאת ז' כיון דדבר פשוט הוא שאדם הנוגע בטמא מת דטמא טומאת ערב ועוד דמן התורה האיכר טמא טומאת ז' משום טומאה בחבורים דיקרב בדיקרב בחבורים טמא ז' מדאוריי' כדאמר בפ"ב דע"ז (דף ל': ושם) ואפילו בחבורים על ידי אהל טמא טומאת ז' כדמוכח בריש אהלות (פ"א מ"ג) לכך נראה שטמאוהו לאיכר טומאת ז' משום טומאה בחבורים והשומע טעה לפי שאינו פשוט כ"כ דין טומאה בחבורים והיה סבור דמשום אהל טמאוהו כיון שיש בהקיפו טפח לכך שנה כל המטלטלין מביאין טומאה לטמא כל אשר תחתיו משום אהל בעובי המרדע:
אמר רבי עקיבא אני אתקן שיהו דברי חכמים קיימין שיהו כל המטלטלין מביאין טומאה על האדם הנושאן בעובי המרדע - משום אהל לטמאו טומאת שבעה אפי' היכא דלא שייך טומאה בחבורים כגון שיש סודר מפסיק בין המרדע לבשרו שהסודר טמא טומאת שבעה משום חבורים דהיינו חבורי אדם במת והאדם אינו טמא אפי' מדרבנן אלא טומאת ערב דטמא מדאורייתא כדמוכח בפ' ג' מינין (נזיר דף מב: ושם) גזרו שיהא אדם טמא טומאת ז' משום אהל שלא יטעו אותם שאין יודעים דין טומאה בחבורים ויאמרו שטמא טומאת ערב משום אהל כיון שיש בהיקפו טפח א"כ אתי למימר שאין באהל אלא טומאת ערב לכך גזרו שיהא טמא ז' כאדם המיטמא באהל שלא חלקו אפילו יהא מפסיק בינו לבין המרדע שלשה סודרים או ד' ויהא אדם רביעי או חמישי או יותר ואפי' אם המטלטלין פשוטי כלי עץ שאינן בני קבולי טומאה דלא שייכא בהם טומאה בחבורים ודוקא בעובי המרדע שיש בהיקפו טפח אבל בפחות מכן ליכא למטעי כלל שהיא משום אהל ואף על פי שלא ידעו טומאה בחבורים לא יטעו אלא ישאלו הטעם:,ועל שאר אדם וכלים בפותח טפח - כיון דליכא בהן שום טומאה בחבורין בעי אהל חשוב כבשאר דברים וא"ת למה טמאוהו ז' משום חבורים לר' טרפון והא מרדע פשוטי כלי עץ הוא ולא מקבל טומאה דהא ע"כ איירי שאין הדרבן בתוך המרדע שאם יש דרבן בתוכו היה מטמא אפילו בכל שהוא כל מה שתחתיו דחרב הרי הוא כחלל אפי' ע"י אהל כדמוכח בריש אהלות וכל הפסוק דבחלל חרב דרשינן ליה בטומאת אהל בנזיר פ' כ"ג (דף נג:) ואור"ת דחשיב בית קבול מקום שנותנין דרבן במרדעת ולא הוי בית קיבול העשוי למלאות שאין קובעין אותו שם אלא פעמים מניחין ופעמים מסירין וכן מוכח במסכת כלים דחשיב בית קבול דתנן המרדע יש לו אחורים ותוך והא דתנן בפ"ט דכלים (משנה ו) כוש שבלע צינורא ומלמד שבלע דרבן כו' היו טהורים ונכנסו לאהל נטמא פי' הדרבן לבדו נגע בהן ככר של תרומה טהור משמע דמלמד חשוב פשוטי כלי עץ לכך טהור ככר של תרומה שנגע במלמד שהמלמד לא קיבל טומאה מן הדרבן ומלמד ומרדע מסתמא הכל אחד ואור"י דאיכא לאוקמי בכה"ג שא"א להוציא הדרבן אא"כ ישבר בית קבולו ולכך לא חשיב תו בית קבול:
גוזרני טומאה אף על המסיקה - פי' הר"ר פורת דלהכי לא גזרו על המסיקה דגזירה שמא יבצרנו בקופות מזופפות לא שייך בזיתים דמוהל היוצא מהם לא חשיב משקה והא דתנן במס' מכשירין (פ"ו מ"ה) מוהל השמן כשמן י"ל דהיינו במוהל היוצא לאחר אציצה לאחר שעמדו בכומר ב' ימים או ג' ואתיא כר' יעקב דריש חבית (לקמן שבת קמד:) אבל מוהל היוצא ע"י מסיקה אפי' רבי יעקב מודה דטהור וכן גזירה דנושכות ופעמים שאדם יוצא לכרמו לידע אם הגיעו ענביו לבצור נמי לא שייך בהן והשתא אתי שפיר דתניא לקמן בריש חבית (שבת דף קמה. ושם) המפצע בזיתים לידע אם הגיעו זיתיו למסוק אם לאו לא הוכשר:
הניחא למ"ד כלי טמא חושב משקה - [בתוספתא] דמכשירין (פ"ד מ"ה) גבי עריבה שירד דלף לתוכה ב"ש אומר הרי זה בכי יותן כו' בד"א בטהורה אבל בטמאה הכל מודים הרי זה בכי יותן דברי רבי מאיר ר' יוסי אומר אחת טמאה ואחת טהורה ב"ש אומרים בכי יותן ובית הלל אומרים אינו בכי יותן:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.