Guémara
[…] une fois qu'ils eurent décrété celui-là [l'impureté des mains en général] en premier, en quoi ai-je encore besoin de [ce décret-ci, l'impureté des mains qui ont touché un séfer] ? [Une fois l'impureté décrétée sur les mains en général, il n'est plus nécessaire de décréter sur les mains qui ont touché un séfer Torah, puisque les mains sont de toute façon impures.] Au contraire : assurément, les Sages décrétèrent d'abord sur celles-ci [les mains qui ont touché un séfer Torah], puis décrétèrent ensuite sur toutes les mains.
כֵּיוָן דְּהָךְ גְּזוּר בְּרֵישָׁא, הָא תּוּ לְמָה לִי? אֶלָּא הָךְ גְּזוּר בְּרֵישָׁא, וַהֲדַר גְּזוּר בְּכוּלְּהוּ יָדַיִם.
« Et celui qui s'est immergé le jour même (tevoul yom) » — mais l'impureté de celui qui s'est immergé le jour même est de la Torah, ainsi qu'il est écrit : « … et le soleil se couche, et il est pur » (Vayikra 22, 7) [jusqu'au coucher du soleil, il lui est interdit par la Torah de toucher aux aliments consacrés, et de même à la téroumah] ! [La Guemara répond :] retranche d'ici [de la liste des décrets de la Michna] « celui qui s'est immergé le jour même ».
וּטְבוּל יוֹם — טְבוּל יוֹם דְּאוֹרָיְיתָא הוּא, דִּכְתִיב: ״וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר״! סְמִי מִכָּאן טְבוּל יוֹם.
« Et les aliments qui ont contracté l'impureté au contact de liquides » — au contact de liquides [rendus impurs] par quoi ? Si tu dis : par des liquides devenus impurs du fait d'un reptile (chérets) — ceux-là sont [impurs] selon la Torah, ainsi qu'il est écrit : « et tout liquide que l'on boit [dans quelque récipient sera impur] » (Vayikra 11, 34). [Il s'agit] plutôt de liquides devenus impurs du fait de mains [impures] ; et [ce] décret [fut institué] à cause des liquides devenus impurs du fait d'un reptile.
וְהָאוֹכָלִין שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמַשְׁקִין — בְּמַשְׁקִין דְּמַאי? אִילֵימָא בְּמַשְׁקִין הַבָּאִין מֵחֲמַת שֶׁרֶץ — דְּאוֹרָיְיתָא נִינְהוּ, דִּכְתִיב: ״וְכׇל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה״. אֶלָּא בְּמַשְׁקִין הַבָּאִין מֵחֲמַת יָדַיִם, וּגְזֵירָה מִשּׁוּם מַשְׁקִין הַבָּאִין מֵחֲמַת שֶׁרֶץ.
« Et les ustensiles qui ont contracté l'impureté au contact de liquides » — des ustensiles rendus impurs par des liquides [impurs] du fait de quoi ? Si tu dis : par des liquides [issus] d'un zav [crachat, urine, etc.] — ceux-là sont [impurs] selon la Torah, ainsi qu'il est écrit : « et si le zav crache sur l'homme pur [celui-ci lavera ses vêtements, se baignera dans l'eau et sera impur jusqu'au soir] » (Vayikra 15, 8) — [d'où les Sages ont déduit :] « ce qui est dans la main de l'homme pur, je te l'ai rendu impur » [non seulement la personne au contact des liquides du zav devient impure, mais aussi les objets qu'elle tient]. [Il s'agit] plutôt de liquides devenus impurs du fait d'un reptile [qui, selon la Torah, ne transmettent pas l'impureté aux ustensiles] ; et les Sages décrétèrent à leur sujet à cause des liquides du zav.
וְהַכֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמַשְׁקִין — כֵּלִים דְּאִיטַּמְּאוּ בְּמַשְׁקִין דְּמַאי? אִילֵימָא בְּמַשְׁקִין דְּזָב — דְּאוֹרָיְיתָא נִינְהוּ! דִּכְתִיב: ״וְכִי יָרוֹק הַזָּב בַּטָּהוֹר״ — מַה שֶּׁבְּיַד טָהוֹר טִמֵּאתִי לָךְ. אֶלָּא בְּמַשְׁקִין הַבָּאִין מֵחֲמַת שֶׁרֶץ, וּגְזֵירָה מִשּׁוּם מַשְׁקִין דְּזָב.
« Et les mains » : [furent-ce] les disciples de Chammaï et de Hillel qui [en] décrétèrent [l'impureté] ? [Ce sont] Chammaï et Hillel [eux-mêmes qui la] décrétèrent ! Car on a enseigné [dans une baraïta] : Yossé ben Yoézer de Tseréda et Yossé ben Yo'hanan de Jérusalem décrétèrent l'impureté sur la terre des nations [hors d'Erets Israël] et sur les ustensiles de verre ; Chimon ben Chata'h institua la kétoubah de la femme et décréta l'impureté sur les ustensiles de métal ; Chammaï et Hillel décrétèrent l'impureté sur les mains !
וְיָדַיִם תַּלְמִידֵי שַׁמַּאי וְהִלֵּל גְּזוּר? שַׁמַּאי וְהִלֵּל גְּזוּר! דְּתַנְיָא: יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם גְּזַרוּ טוּמְאָה עַל אֶרֶץ הָעַמִּים וְעַל כְּלֵי זְכוּכִית. שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח תִּיקֵּן כְּתוּבָּה לָאִשָּׁה, וְגָזַר טוּמְאָה עַל כְּלֵי מַתָּכוֹת. שַׁמַּאי וְהִלֵּל גָּזְרוּ טוּמְאָה עַל הַיָּדַיִם!
Et si tu dis [que la baraïta vise] Chammaï et sa faction, et Hillel et sa faction — Rav Yéhouda n'a-t-il pas dit au nom de Chmouel : ils décrétèrent sur dix-huit points, et sur [ces] dix-huit points ils avaient divergé [au préalable] ? Or Hillel et Chammaï [eux-mêmes] ne divergèrent qu'en trois endroits, car Rav Houna a dit : ils divergèrent en trois endroits, et pas davantage. Et si tu dis : eux [Chammaï et Hillel] vinrent décréter de tenir [la téroumah touchée] en suspens (tolin), et leurs disciples vinrent décréter de [la] brûler — Ilfa n'a-t-il pas dit : pour les mains, dès l'origine leur décret fut de brûler ? Au contraire : eux vinrent décréter et l'on n'accepta pas [le décret] d'eux, et leurs disciples vinrent décréter et l'on accepta d'eux.
וְכִי תֵּימָא שַׁמַּאי וְסִיעָתוֹ וְהִלֵּל וְסִיעָתוֹ, וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁמֹנָה עָשָׂר דָּבָר גָּזְרוּ, וּבִשְׁמֹנָה עָשָׂר נֶחְלְקוּ. וְאִילּוּ הִלֵּל וְשַׁמַּאי לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת, דְּאָמַר רַב הוּנָא: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נֶחְלְקוּ וְתוּ לָא. וְכִי תֵימָא: אֲתוֹ אִינְהוּ גְּזוּר לִתְלוֹת, וַאֲתוֹ תַּלְמִידַיְיהוּ וּגְזַרוּ לִשְׂרוֹף. וְהָאָמַר אִילְפָא: יָדַיִם תְּחִלַּת גְּזֵירָתָן לִשְׂרֵיפָה! אֶלָּא אֲתוֹ אִינְהוּ גְּזוּר וְלָא קַבִּלוּ מִינַּיְיהוּ, וַאֲתוֹ תַּלְמִידַיְיהוּ גְּזַרוּ וְקַבִּלוּ מִינַּיְיהוּ.
Et encore : [c'est] Chelomo [le roi Salomon qui] décréta [le lavage des mains] ! Car Rav Yéhouda a dit au nom de Chmouel : à l'heure où Chelomo institua le érouv et le lavage des mains (netilat yadayim), une voix céleste (bat qol) sortit et dit : « Mon fils, si ton cœur est sage, mon cœur à moi aussi se réjouira » (Michlé 23, 15), et de même : « Sois sage, mon fils, et réjouis mon cœur, afin que je réponde à qui m'outrage » (Michlé 27, 11) ! [La Guemara répond :] vint… [le folio se poursuit sur Shabbat 15a].
וְאַכַּתִּי, שְׁלֹמֹה גְּזַר! דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּשָׁעָה שֶׁתִּיקֵּן שְׁלֹמֹה עֵירוּבִין וּנְטִילַת יָדַיִם, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי״, ״חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי וְאָשִׁיבָה חוֹרְפִי דָבָר״! — אֲתָא
Rachi
הא תו למה לי - הך מי נפקא מכלל סתם ידים:,אלא הא גזור ברישא - דסתם ידים לא גזרו (סמוך) לנטילתן מגע לתרומה:
ובא השמש וטהר - ומקמי הכא לא ואוקמינן להאי קרא בתרומה ביבמות בפרק הערל (יבמות ד' עד:) ואפילו לנגיעה אשכחן קרא התם כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים וגו' והאי נגיעה היא ובעינן הערב שמש אלמא פסיל בנגיעה דאי לא פסיל למאי קרי ליה וטהר השתא מכלל דמעיקרא לא הוי טהור גמור והאי כלי לאו בר אכילה הוא ומיהו טמויי לא מטמינן דהא לאו טמא איקרי:,סמי מכאן - הסר מכאן:
מחמת שרץ - שנטמאו בשרץ:,דאורייתא היא - שהמשקין ראשון והאוכל שני ופוסל תרומה להיות שלישי:,דכתיב וכל משקה וגו' - ואע"ג דהאי במשקין הבאין מחמת אויר כלי חרס כתיב דהא כתיב לעיל מיניה כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל כלומר אם יש בתוכו אוכלין או משקין והני שניים נינהו שהכלי היה ראשון והם שניים ואוכל הנוגע בהן אינו פוסל את התרומה (א"ה) הא גמרינן משקין הבאין מחמת שרץ מנייהו בק"ו ובפ"ק דפסחים (דף יח:) וכיון דמקבלי טומאה מדאורייתא ממילא עבדי לאוכל שני דהכי גמרינן סדר טומאה התם דמשקה מטמא אוכל ואוכל משקה דלא משכחת רביעי בקדש אלא בהכי דהא אין טומאה עושה כיוצא בה לא להיות אוכל מטמא אוכל ולא משקה מטמא משקה ולא אוכל ומשקה מטמאין כלים דאין כלי מיטמא אלא באב הטומאה:,מחמת ידים - לפני נטילה דגזרו רבנן בידים וכן בשאר כל פוסלי תרומה השנויין לטמא משקין להיות תחלה:,גזירה משום משקין הבאים מחמת שרץ - דאשכחן בהן שהן ראשונים דאורייתא והא דגזור בכל טומאת משקין להיות תחלה ולא גזור נמי באוכלין גזירה משום אוכל הבא מחמת שרץ היינו טעמא דאחמיר רבנן במשקין משום דעלולין לקבל טומאה שאינן צריכין תיקון הכשר להביאן לידי טומאה אבל אוכלין צריכין תיקון נתינת מים להכשירן לקבלת טומאה כל הכשר שבש"ס לשון תיקון:
משקה הזב - היוצא ממנו רוקו וזוב ומימי רגליו:,וכי ירוק הזב וגו' - וכבס בגדיו אלמא אב הטומאה הוא לטמא אדם ובגדים דהיינו כלים ושאר משקין היוצאין ממנו גמרינן מרוק מה רוק מתאסף תחלה ואח"כ יוצא אף כל מתעגל ויוצא כגון מימי רגליו:,מה שביד טהור טמאתי לך - אינו צריך כאן דטומאת משא ילפינן מיניה לרוק במסכת נדה (פ"ז דף נה:):,אלא בבאין מחמת שרץ - דלאו אב הטומאה הן והכלי אינו מקבל טומאה אלא מאב הטומאה כדתניא בפסחים (דף כ.) יכול יהו כל הכלים מיטמאים מאויר כלי חרס ת"ל מכל האוכל וגו' אוכל ומשקה מיטמא מאויר כלי חרס כו' אלמא לא אתי כלי טמא ומטמא ליה וכ"ש אוכל ומשקה וגזור רבנן דליטמא לענין תרומה משום משקה זב וזבה שהן אב הטומאה:
על ארץ העמים - ומשום ספק קברות שלהן דנכרי מטמא במגע ובמשא ואהל לרבנן ולרבי שמעון נמי דאמר אין מטמאין באהל מטמאין הן במגע ובמשא ורקב:,ועל כלי זכוכית - דלא כתיב באורייתא טומאה:,תיקן כתובה - שיהא כותב לה כל נכסי אחראין לכתובה לפי שהיה מייחד לה כתובתה וכשהיה כועס עליה אומר לה טלי כתובתיך וצאי בכתובות בסוף האשה שנפלו (כתובות דף פב:):,וגזרו טומאה על כלי מתכות - לקמן מפרש:
שמאי וסיעתו כו' - והם עצמן היו עם תלמידיהם במחלוקת של י"ח דבר:,ובי"ח דבר נחלקו - כלומר אותם י"ח שגזרו במחלוקת היו אלא שנמנו ונמצאו ב"ש רבים:,שלשה מקומות - לקמן מפרש:,לתלות - תרומה על מגען לא אוכלין ולא שורפין:,לשריפה - שיהיו שורפין תרומה עליהן:
שלמה גזר - דכתיב (קהלת י״ב:ט׳) ואיזן וחקר שעשה אזנים לתורה כלומר סייג והרחקה ככפיפה זו שנוטלין אותה באזנים ואין נוגעין בה:,עירובין - אזנים להוצאת שבת שאסור להוציא מרשותו לרשות חבירו ואע"פ ששניהם רה"י:
Tossafot
כיון דהך גזור ברישא הא תו למה לי - ואם תאמר והא נפקא מינה לנוגע בספר מיד אחר נטילה ולא הסיח דעתו ואפילו הכי ידיו טמאות משום דרבי פרנך ויש לומר דמשום הא לא היו גוזרין דמילתא דלא שכיחא היא שיגע בספר מיד אחר נטילה ומיהו השתא דגזור ידים מחמת ספר ברישא אפילו נוגע סמוך לנטילה גזרו עליה שלא חלקו:
סמי מכאן טבול יום - לא מן המשנה אלא דלא הוי ממנין י"ח דבר:
משקין הבאים מחמת שרץ - דאורייתא נינהו לרבי עקיבא פריך דאית ליה בפרק קמא דפסחים (ד' י':) משקין לטמא אחרים דאורייתא:,דכתיב וכל משקה אשר ישתה - האי קרא במשקין הבאין מחמת כלי איירי ומשקין הבאין מחמת שרץ אתיא בק"ו מינה ואם תאמר ומאי פריך דאורייתא נינהו נימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ולא ליהוי אלא שני כמשקין הבאין מחמת כלי ואוכלין הנוגעין בהן לא פסלי תרומה וי"ל דאין דבר הנוגע בשרץ שלא יהא ראשון ובפ"ק דפסחים (ג"ז שם) הארכתי יותר:,אלא במשקין הבאין מחמת ידים - וא"ת ומה הוצרכו לגזירה זו דכיון דגזרו דידים פוסלות את התרומה א"כ משקין שנגעו בהן הוי תחלה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה וי"ל דהאוכלים שנטמאו במשקין היינו גזירה דכל הפוסל את התרומה ועד השתא לא נגזרה והא דקאמר במשקין הבאים מחמת ידים ה"ה מחמת כל פוסלי תרומה והא דקמהדר ר' יהושע לרבי אליעזר (חולין פ"ב דף לד.) מצינו שהשני עושה שני ע"י משקין ואע"ג דאכתי לא נגזרה מ"מ היה דעתן לגזור מיד:
אלא במשקין הבאים מחמת שרץ - אומר ר"י דה"ה דהוה מצי למנקט משקין הבאים מחמת ידים שגם הם מטמאים כלי לפסול תרומה כדאמר בברכות בפרק אלו דברים (ברכות דף נב.) ב"ש אומרים נוטלים לידים ואחר כך מוזגים את הכוס שאם מוזגים תחלה יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידים ויחזרו ויטמאו את הכוס אלא נקט משקים הבאים מחמת שרץ לאשמעינן דאפילו הנך לא הוי אלא מדרבנן:
שמאי והלל גזור - לא בעי לשנויי דשמאי והלל גזור בידים הבאות מחמת ספר ולא בסתם ידים דגזרו טומאה על הידים סתמא קתני דמשמע כל סתם ידים:
ואילו שמאי והלל לא נחלקו אלא בג' דברים בלבד - ואם תאמר לימא דבג' דברים נחלקו ועמדו במחלוקתם ובשאר י"ח דברים נחלקו ולמחר הושוו כדמשני לקמן כי פריך והא. איכא בוצר לגת כו' הא שתיק ליה הלל לשמאי להכי לא מני לה בהדי ג' דברים וי"ל דלא דמי להתם דבהבוצר לגת שתיק ליה הלל לשמאי והודה לו מיד באותו מעמד להכי לא חשיב אבל הכא דכל היום נחלקו ולא הושוו עד למחר לא הוה ליה למימר לא נחלקו ואע"ג דקצת משמע שהיו שמאי והלל עצמן ביום שגזרו י"ח דבר (דהא) כי היכי דקתני (דף יז.) גבי בוצר לגת אותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כו' וה"נ קתני בתוספתא דשבת גבי י"ח דברים מ"מ צריך לומר דשני מעשים הוו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.