Mishna 1
MICHNA : D'un tonneau de vin ou d'huile qui s'est brisé le Chabbat, on peut en sauver de quoi faire trois repas, et l'on peut aussi dire à d'autres : « Venez et sauvez-en pour vous-mêmes. » Cela [n'est permis] qu'à condition de ne pas éponger [le vin ou l'huile] avec une éponge ou un chiffon, à cause de l'interdit de presser (s'hita). On ne presse pas les fruits le Chabbat afin d'en extraire des liquides ; et si des liquides en sont sortis d'eux-mêmes, il est interdit [de s'en servir le Chabbat]. Rabbi Yehouda dit : si les fruits étaient destinés à être mangés (la-okhlin), le liquide qui en sort [de lui-même] le Chabbat est permis [car on ne craint pas qu'il presse intentionnellement un fruit destiné à être mangé] ; et s'ils étaient destinés à [en tirer] des liquides (le-machkin), le liquide qui en sort [de lui-même] le Chabbat est interdit. Quant aux rayons de miel (‘halot devach) que l'on a écrasés la veille du Chabbat, et dont [le miel et la cire] sont sortis d'eux-mêmes [le Chabbat], ils sont interdits ; et Rabbi Eliézer permet [de s'en servir].
מַתְנִי׳ חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה מַצִּילִין הֵימֶנָּה מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת, וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים: בֹּאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִסְפּוֹג. אֵין סוֹחֲטִין אֶת הַפֵּירוֹת לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין, וְאִם יָצְאוּ מֵעַצְמָן — אֲסוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם לָאוֹכָלִין — הַיּוֹצֵא מֵהֶן מוּתָּר. וְאִם לְמַשְׁקִין — הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר. חַלּוֹת דְּבַשׁ שֶׁרִיסְּקָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וְיָצְאוּ מֵעַצְמָן — אֲסוּרִין, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר.(משנה)
Guémara
GUEMARA : Il a été enseigné dans la Tossefta : on n'épongera pas le vin et on ne recueillera pas l'huile dans sa main (yetape'a‘h), afin de ne pas se comporter le Chabbat comme on se comporte en semaine. Nos maîtres ont enseigné dans une braïta : si l'on a eu des fruits éparpillés dans une cour [le Chabbat], on les ramasse un à un [à la main] et on les mange [aussitôt] ; mais [on ne les ramasse] pas dans un panier ni dans une corbeille (qoupa), afin de ne pas se comporter le Chabbat comme on se comporte en semaine.
גְּמָ׳ תָּנָא: לֹא יִסְפּוֹג בְּיַיִן וְלֹא יְטַפֵּחַ בְּשֶׁמֶן, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחוֹל. תָּנוּ רַבָּנַן: נִתְפַּזְּרוּ לוֹ פֵּירוֹת בֶּחָצֵר — מְלַקֵּט עַל יָד עַל יָד, וְאוֹכֵל, אֲבָל לֹא לְתוֹךְ הַסַּל וְלֹא לְתוֹךְ הַקּוּפָּה, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחוֹל.
[La Michna a enseigné :] « On ne presse pas les fruits » [et le liquide qui en sort de lui-même est interdit ; Rabbi Yehouda distingue entre les fruits destinés à être mangés, dont le liquide sorti de lui-même est permis, et les fruits destinés à [en tirer] des liquides, dont le liquide sorti de lui-même est interdit]. Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : Rabbi Yehouda concédait aux Sages au sujet des olives et des raisins [même destinés à être mangés, le liquide qui en sort de lui-même le Chabbat est interdit]. Quelle en est la raison ? Puisqu'ils sont [généralement] destinés au pressage, [l'homme] y a porté son attention [dès le départ, même s'il les a destinés à être mangés]. Et ‘Oulla a dit au nom de Rav : Rabbi Yehouda était en désaccord [avec les Sages] même au sujet des olives et des raisins. Et Rabbi Yo'hanan a dit : la halakha est conforme à l'avis de Rabbi Yehouda pour les autres fruits, et la halakha n'est pas conforme à l'avis de Rabbi Yehouda pour les olives et les raisins.
אֵין סוֹחֲטִין אֶת הַפֵּירוֹת. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מוֹדֶה הָיָה רַבִּי יְהוּדָה לַחֲכָמִים בְּזֵיתִים וַעֲנָבִים. מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּלִסְחִיטָה נִינְהוּ — יָהֵיב דַּעְתֵּיהּ. וְעוּלָּא אָמַר רַב: חָלוּק הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אַף בְּזֵיתִים וַעֲנָבִים. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בִּשְׁאָר פֵּירוֹת, וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בְּזֵיתִים וַעֲנָבִים.
Rabba a dit au nom de Rav Yehouda au nom de Chmouel ce qui suit : Rabbi Yehouda concédait aux Sages au sujet des olives et des raisins, et les Sages concédaient à Rabbi Yehouda au sujet des autres fruits.
אָמַר רַבָּה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מוֹדֶה הָיָה רַבִּי יְהוּדָה לַחֲכָמִים בְּזֵיתִים וַעֲנָבִים, וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יְהוּדָה בִּשְׁאָר פֵּירוֹת.
Rabbi Yirmeya dit à Rabbi Abba : [si donc ils s'accordent l'un avec l'autre,] sur quoi alors divergent-ils ? Il lui répondit : « Quand tu le trouveras » [c'est-à-dire : examine la question et tu trouveras les cas où ils divergent]. Rav Na'hman bar Yits'hak dit : il est logique (mistabra) qu'ils divergent au sujet des mûres (toutim) et des grenades (rimonim) [qui ont un statut intermédiaire entre les olives et les raisins, toujours considérés comme destinés au pressage, et les autres fruits, qui ne le sont pas].
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי אַבָּא: אֶלָּא בְּמַאי פְּלִיגִי? אֲמַר לֵיהּ: לְכִי תַּשְׁכַּח. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִסְתַּבְּרָא בְּתוּתִים וְרִמּוֹנִים פְּלִיגִי.
Comme il a été enseigné dans une braïta : pour les olives dont on a fait couler l'huile et les raisins dont on a fait couler le vin [par pressage avant le Chabbat (Tossefot)], et qu'il a [ensuite] rentrés [chez lui], que ce soit en vue de [les utiliser comme] nourriture ou en vue de [leurs] liquides — ce qui en sort [de soi-même le Chabbat] est interdit. [Mais] pour les mûres dont on a fait couler de l'eau, c'est-à-dire le jus, et les grenades dont on a fait couler le vin, c'est-à-dire le jus de grenade, et qu'il a rentrés [chez lui] : s'il les a rentrés en vue de [les utiliser comme] nourriture, ce qui en sort est permis ; et [s'il les a rentrés] en vue de [leurs] liquides, ou bien sans préciser [son intention], ce qui en sort est interdit — telles sont les paroles de Rabbi Yehouda. Et les Sages disent : que ce soit en vue de [les utiliser comme] nourriture ou en vue de [leurs] liquides, ce qui en sort est interdit.
דְּתַנְיָא: זֵיתִים שֶׁמָּשַׁךְ מֵהֶן שֶׁמֶן וַעֲנָבִים שֶׁמָּשַׁךְ מֵהֶן יַיִן, וְהִכְנִיסָן, בֵּין לְאוֹכֶל בֵּין לְמַשְׁקִין — הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר. תּוּתִים שֶׁמָּשַׁךְ מֵהֶן מַיִם וְרִמּוֹנִים שֶׁמָּשַׁךְ מֵהֶן יַיִן, וְהִכְנִיסָן, לָאוֹכָלִין — הַיּוֹצֵא מֵהֶן מוּתָּר, לְמַשְׁקִין וְלִסְתָם — הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין לָאוֹכָלִין בֵּין לְמַשְׁקִין — הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר.
[La Guemara s'interroge sur cette braïta :] et Rabbi Yehouda tient-il que, dans le cas [d'un fruit] non précisé (setam) [qui n'a pas été destiné à un usage déterminé], le liquide qui en sort de lui-même est interdit ?! N'avons-nous pas appris dans une michna : le lait d'une femme rend [un aliment] apte à contracter l'impureté rituelle (metamé) [car il a statut de liquide], qu'il ait été [exprimé] de plein gré (le-ratson) ou non (chelo le-ratson) ; tandis que le lait d'un animal ne rend [un aliment] apte [à l'impureté] que [s'il a été trait] de plein gré [mais non s'il s'écoule de lui-même].
וְסָבַר רַבִּי יְהוּדָה סְתָם אָסוּר?! וְהָתְנַן: חֲלֵב הָאִשָּׁה מְטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן. חֲלֵב בְּהֵמָה אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא לְרָצוֹן.
Rabbi ‘Akiva dit : c'est un raisonnement a fortiori (qal va-‘homer) [qui montre qu'il en va autrement] : si le lait d'une femme, qui n'est destiné qu'aux jeunes enfants, rend [un aliment] apte à contracter l'impureté qu'il ait été [exprimé] de plein gré ou non, le lait d'un animal, qui est destiné tant aux petits qu'aux grands, ne serait-il pas logique (eïno din) qu'il rende [un aliment] apte [à l'impureté] qu'il ait été [exprimé] de plein gré ou non ? Ils lui répondirent [que ce a fortiori peut être réfuté ainsi] : si le lait d'une femme rend [un aliment] apte [à l'impureté] même [exprimé] sans intention, c'est que le sang de sa blessure (dam magefata) est [lui aussi] impur [c'est-à-dire a statut de liquide] ; [cela ne signifie pas pour autant que] le lait d'un animal rende [un aliment] apte [à l'impureté]
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: קַל וָחוֹמֶר הוּא, וּמֶה חֲלֵב הָאִשָּׁה שֶׁאֵינוֹ מְיוּחָד אֶלָּא לִקְטַנִּים — מְטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן, חֲלֵב הַבְּהֵמָה שֶׁמְיוּחָד בֵּין לִקְטַנִּים בֵּין לִגְדוֹלִים, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּטַמֵּא בֵּין לְרָצוֹן וּבֵין שֶׁלֹּא לְרָצוֹן? אָמְרוּ לוֹ: אִם טָמֵא חֲלֵב הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא לְרָצוֹן, שֶׁדַּם מַגֵּפָתָהּ טָמֵא, יְטַמֵּא חֲלֵב הַבְּהֵמָה
Rachi
מתני' חבית מצילין הימנה מזון ג' סעודות - ואפילו בכלים הרבה דאילו בחד מנא אמרי' בכל כתבי הקדש (לעיל שבת דף קכ.) דכמה דבעי מציל:,לכם - כל אחד מזון ג' סעודות:,ובלבד שלא יספוג - שלא ישים ספוג במקום היין לחזור ולהטיפו בכלי גזירה שמא יסחוט:,אין סוחטין את הפירות - דהוה ליה מפרק תולדה דדישה:,אסורין - גזירה שמא יסחוט לכתחילה:,רבי יהודה אומר אם לאוכלין - הם מכונסין אותם פירות היוצא מהן מותר דלא ניחא ליה במה שזבו וליכא למגזר בהן שמא יסחוט:,ואם למשקין - מכונסין אסורין דניחא ליה במאי דנפקא מינייהו ונתקיימה מחשבתו ואיכא למיגזר שמא יסחוט והכי אמרי' בביצה דטעמא דמשקין שזבו משום שמא יסחוט הוא:,חלות דבש - מאחר שמרוסקין הדבש זב מאליו מתוך השעוה ואין דרך לסוחטו הלכך רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרין גזירה אטו שאינן מרוסקין דילמא מרסק להו:
גמ' ויטפח - מכניס בו כפו והשמן נדבק בה ומקנחו בשפת הכלי ואסרוה משום עובדין דחול:
מודה ר' יהודה בזיתים - דאע"ג דהכניסן לאוכלין היוצא מהן אסור דכיון דרובן לסחיטה קיימי כי אתו לידי משקה יהיב דעתיה למיהוי ניחא ליה בהכי:,אפי' בזיתים וענבים - הואיל והני לאוכלין נכנסו:
מסתברא בתותים ורמונים פליגי - דאיכא דבעו להו למשקין הלכך משוו להו רבנן כזיתים וענבים ור' יהודה פליג עלייהו אבל שאר פירות ליכא דבעי להו למשקין הלכך מודו רבנן בהם:
שמשך - זב מאליהן כמו נהרות המושכין (לעיל שבת דף קכא.):,והכניסן - מתחילתן בין לאוכלין בין למשקין כו' דרמונים קרי יין משום דאית להו קיוהא:,וחכ"א כו' - והא דנקט רב נחמן לישנא דמסתברא ולא אמר בהדיא דבתותים ורמונים פליגי משום דאיכא למימר פליגי בתותים ורמונים וה"ה לשאר פירות ולהודיעך כחו דרבי יהודה נקט להו ואי משום ברייתא דלקמן דשמעינן מינה דמודים חכמים לרבי יהודה בשאר פירות לאו בהדיא שמעינן לה דאיכא למימר רבי יהודה היא כדפרכינן עלה:
וסבר רבי יהודה סתם - שלא פירש לאוכל ולא למשקה הוי המשקה הזב מהן אסור:,והתנן חלב האשה מטמא - מכשיר:,לרצון ושלא לרצון - בין שיצא ממנה לרצון בין שיצא שלא לרצון שהחלב קרוי משקה שנאמר ותפתח את נאד החלב ותשקהו (שופטים ד׳:י״ט):
חלב הבהמה אינו מטמא אלא אם כן יצא לרצון - ואי לא לא חשיב משקה ואם נגע בו שרץ אינו מקבל טומאה וטעמא מפרש לקמיה:,שדם מגפתה - של אשה אם נגף רגלה או ידה וכל חבורה שיצא ממנה דם כדאמר בפרק דם הנדה (נדה דף כה:) דם חללים דהיינו דם הרוג קרוי משקה שנאמר ודם חללים ישתה ודם מגפתו מפרש התם דדם חללים הוי דמה לי קטליה כוליה מה לי קטליה פלגא וחלב כדם מגפתו דדם נעכר. ונעשה חלב ודם מגפתה סתמיה שלא לרצון הוא וטמא:,יטמא חלב הבהמה שלא לרצון - בתמיה שהרי דם מגפתה טהור דבהמה לאו בכלל חלל הוא ומיהו דם שחיטה מכשר משום דאיתקש למים דכתיב (דברים י״ב:ט״ז) על הארץ תשפכנו כמים:
Tossafot
מתני' חבית. ובלבד שלא יספוג - אפילו יש לו עור בית אחיזה דליכא חשש סחיטה אסור כדמפרש בגמרא שלא יעשה כדרך שעושה בחול:
מלקט על יד על יד ואוכל - נראה דל"ג ואוכל מדקתי סיפא אבל לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה משמע הנך דווקא אסירי משום עובדא דחול אבל לתוך כפו שרי:
ורבי יוחנן אמר הלכה כרבי יהודה בשאר פירות - בריש מסכת ביצה (דף ג. ושם) רבי יוחנן רמי דר' יהודה אדרבי יהודה תנן ר"י אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר אם למשקין כו' אלמא כל לאוכלין אוכלא דאיפרת הוא ורמינהו ועוד אמר ר"י מתנה אדם על הכלכלה של פירות ביו"ט ראשון ואוכלה בשני וכן ביצה שנולדה בראשון אוכלה בשני בשני אין בראשון לא ואמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה וצריך לומר דההיא דמתנה אדם מחליף דאי מתני' מחליף אם כן במאי דנקט הכא ר' יהודה הוה ליה למינקט רבנן וה"ל למימר הלכה כרבנן בשאר פירות. מ"ר. ולי נראה דאפילו אפיך מתני' אתי שפיר כעין שמצינו בב"ק בפרק הגוזל קמא (בבא קמא דף צו:) דתנן גזל בהמה והוכחשה עבדים והזקינו משלם כשעת הגזלה ר"מ אומר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך ואמר בגמרא אמר רבי חנינא בר אבדימי אמר רב הלכה כר"מ ופריך ורב שביק רבנן ועביד כר"מ כו' עד דמסיק דרב מתניתין איפכא אתנא' אלמא אע"פ שהיה שונה במתניתין וחכ"א בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך וה"ל למימר השתא הלכה כחכמים אפ"ה נקט ר"מ לפי מה שהאחרים שונין המשנה ה"נ נקט רבי יוחנן רבי יהודה בשמעתין וכן נמי מצינו בשילהי פ"ק דסוכה (דף יט:) דתנן העושה סוכתו כמין צריף ר"א פוסל וחכמים מכשירין ואמרינן בגמרא אביי אשכחיה לרב יוסף דגני בכילת חתנים בסוכה א"ל כמאן כר"א א"ל שבקת רבנן ועבדת כר"א אמר ליה ברייתא איפכא תניא השתא היה לו להשיב רב יוסף כרבנן ולא כר"א כיון דאיהו איפכא תני. אלא כן דרך הש"ס בכל מקום. נראה לי:,הלכה כר' יהודה בשאר פירות - אע"ג דבריש ביצה (ד' ג.) גזר ר' יוחנן ביצה שנולדה ביו"ט משום משקין שזבו והכא לא גזר בשאר פירות י"ל דשייך טפי לגזור בביצה לפי שהיא עומדת ליסחט מן התרנגולת ודרך לגומעה חיה אבל שאר פירות אין עומדים ליסחט כלל. מ"ר:
שמשך מהן שמן כו' - פי' בקונט' שמשך זב מאליהן כמו נהרות המושכין ולפירושו צריך לומר הכניסן בין לאוכלין כו' היינו הכניסן מתחילתן ואין הלשון משמע כן ועוד קשה לר"י דאי משך מאליו קאמר גבי תותים שמשך מהם מים ה"ל למימר שמשכו או שנמשכו דמים בכל מקום לשון רבים ועוד קשה לר"י אם כן הך ברייתא הוה תיובתא דרב ורבי יוחנן דאמרי לעיל חלוק היה רבי יהודה בזיתים וענבים דהכא משמע דבזיתים וענבים מודה אלא נראה לר"י דמשך אאדם קאי וסחטן תחילה ושוב הכניסן דהשתא. לרב ורבי יוחנן דסברי חלוק היה רבי יהודה בזיתים וענבים נקט דוקא משך דאיכא למיחש טפי דילמא יהיב דעתיה לסחוט משקה אחר שהכניסו נמי לאכילה מאחר שסחטן תחילה להוציא מהן משקה הא לא משך לא ולשמואל דאמר מודה רבי יהודה בזיתים וענבים נקט משך משום רבותא דתותים ורמונים דאפילו משך הכניסן לאוכלין היוצא מהן מותר. מ"ר:
חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון - והא דתנן במסכת מכשירין (פ"א) כל משקה שתחילתו לרצון אף על פי שאין סופו לרצון או שסופו לרצון אף על פי שאין תחלתו לרצון מכשיר לא דמי רצון דהתם לרצון דהכא דהתם מיירי בשעת נפילתן על הזרעים שיהא לרצון דבעינן יותן דומיא דכי יתן מה יתן דניחא ליה אף יותן דניחא ליה אבל הכא מיירי בשעת פרישה מן האשה או מן הבהמה:
לרצון ושלא לרצון - כדמפרש בסמוך טעמא משום דדם מגפתה טמא וחלב ודם חד הוא דדם נעכר ונעשה חלב ולא צריכין למה שפי' בקונט' משום דאיקרי משקה שנאמר ותפתח את נאד החלב ותשקהו ונראה לר"י דהא דאיצטריך לפרש האי טעמא בפ' דם נדה (נדה דף נה:) גבי חלב האשה הנ"מ לרבי עקיבא דשמעתין דלית ליה טעמא דפרישה או למאן דלית ליה דם נעכר ונעשה חלב אבל לרבנן דשמעתין לא צריך כדפרישית לחלב האשה אלא דוקא לטמא חלב בהמה לרצון. מ"ר:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.