[Selon la première opinion,] accomplir l'immersion (tevila) en son temps [le jour même où l'on devient apte à se purifier] n'est pas une mitsva, et c'est pourquoi nous cherchons [malgré tout] un roseau pour envelopper le Nom de Dieu, quitte à reporter l'immersion au lendemain ; tandis que Rabbi Yossi tient que l'immersion en son temps est une mitsva, et donc nous ne cherchons pas de roseau, puisque l'immersion ne peut être différée.
טְבִילָה בִּזְמַנָּהּ לָאו מִצְוָה וּמַהְדְּרִינַן, וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר טְבִילָה בִּזְמַנָּהּ מִצְוָה וְלָא מַהְדְּרִינַן.
La Guemara demande : Et Rabbi Yossi tient-il [vraiment] que l'immersion en son temps est une mitsva ? N'a-t-on pas enseigné dans une baraïta : Le zav et la zava [hommes et femmes atteints d'un flux impur], le métsora et la métsora'at [le lépreux et la lépreuse], celui qui a eu des relations avec une nidda, et celui qui est impur par contact avec un mort — leur immersion a lieu de jour [et ce, même à Yom Kippour, où se baigner est interdit]. La nidda et la femme qui vient d'accoucher (yolédet) — leur immersion a lieu de nuit. Celui qui a eu une émission séminale (baal qeri) — il s'immerge à tout moment durant toute la journée [suivant l'émission]. Rabbi Yossi dit : à partir de [l'heure de] la prière de min'ha et au-delà, il n'a pas besoin de s'immerger [le jour de Yom Kippour, car il pourra attendre la nuit pour s'immerger et prier l'office du soir en état de pureté]. [Il apparaît donc que Rabbi Yossi tient que l'immersion en son temps n'est pas une mitsva !] La Guemara réfute : Cette baraïta-là, c'est [l'opinion de] Rabbi Yossi fils de Rabbi Yehouda [et non celle de Rabbi Yossi ben 'Halafta, le plus souvent cité sans patronyme], lui qui a dit : « il lui suffit que son immersion soit la dernière » [une femme incertaine du moment exact de son immersion n'a pas à s'immerger plusieurs fois : elle peut attendre le moment où elle sera certaine de remplir son obligation, même si ce n'est pas l'immersion en son temps].
וְסָבַר רַבִּי יוֹסֵי טְבִילָה בִּזְמַנָּהּ מִצְוָה? וְהָתַנְיָא: הַזָּב וְהַזָּבָה, הַמְצוֹרָע וְהַמְצוֹרֶעֶת, בּוֹעֵל נִדָּה וּטְמֵא מֵת, טְבִילָתָן בַּיּוֹם. נִדָּה וְיוֹלֶדֶת — טְבִילָתָן בַּלַּיְלָה. בַּעַל קֶרִי — טוֹבֵל וְהוֹלֵךְ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה אֵינוֹ צָרִיךְ לִטְבּוֹל! הַהִיא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר: דַּיָּיהּ טְבִילָה בָּאַחֲרוֹנָה.
Mishna 1
MICHNA : Un non-Juif (goï) qui vient éteindre [un incendie chez un Juif le Chabbat] — on ne lui dit ni « éteins » ni « n'éteins pas », car son repos [chabbatique] n'incombe pas [aux Juifs]. Mais un enfant [juif] qui vient éteindre — on ne l'écoute pas [on ne le laisse pas faire], car son repos incombe [aux Juifs].
מַתְנִי׳ גּוֹי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת — אֵין אוֹמְרִים לוֹ ״כַּבֵּה״ וְ״אַל תְּכַבֶּה״, מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן. אֲבָל קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת — אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן.(משנה)
Guémara
GUEMARA : Rabbi Ami dit : lors d'un incendie, [les Sages] ont permis de dire [en présence de non-Juifs] : « quiconque éteint n'y perdra rien » [afin que les non-Juifs viennent éteindre le feu ; il est seulement interdit de le leur ordonner explicitement]. Disons que [la Michna] vient à l'appui de son enseignement : « Un non-Juif qui vient éteindre — on ne lui dit ni “éteins” ni “n'éteins pas”, car son repos n'incombe pas [aux Juifs]. » On peut en déduire : c'est « éteins » [un ordre direct] que nous ne lui disons pas ; mais « quiconque éteint n'y perdra rien », nous pouvons le lui dire [ce qui appuierait Rabbi Ami]. [La Guemara rejette cette inférence :] Dis [alors] la clause finale [de la Michna] : « n'éteins pas », nous ne le lui disons pas — [d'où l'on déduirait que] « quiconque éteint n'y perdra rien » non plus nous ne le lui disons pas. Plutôt, de cette [Michna] il n'y a rien à déduire.
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אַמֵּי: בִּדְלֵיקָה הִתִּירוּ לוֹמַר ״כׇּל הַמְכַבֶּה אֵינוֹ מַפְסִיד״. נֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: גּוֹי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת — אֵין אוֹמְרִים לוֹ ״כַּבֵּה״ וְ״אַל תְּכַבֶּה״ מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן. ״כַּבֵּה״ הוּא דְּלָא אָמְרִינַן לֵיהּ, הָא ״כׇּל הַמְכַבֶּה אֵינוֹ מַפְסִיד״ — אָמְרִינַן לֵיהּ. אֵימָא סֵיפָא, ״אַל תְּכַבֶּה״ לָא אָמְרִינַן לֵיהּ, וְ״כׇל הַמְכַבֶּה אֵינוֹ מַפְסִיד״ נָמֵי לָא אָמְרִינַן לֵיהּ. אֶלָּא מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ.
Nos maîtres ont enseigné dans une baraïta : Il advint qu'un incendie éclata [le Chabbat] dans la cour de Yossef ben Simaï, à Chi'hin. Et les hommes de la garnison (gistera) de Tsippori vinrent pour l'éteindre, parce qu'il était intendant (apotropos) du roi [et qu'ils voulaient lui venir en aide]. Mais [Yossef ben Simaï] ne les laissa pas faire, par respect du Chabbat ; et un miracle se produisit pour lui : la pluie tomba et éteignit [le feu]. Le soir [à l'issue du Chabbat], il envoya deux séla à chacun d'eux [des soldats venus l'aider], et cinquante au préfet (iparkhos) qui était parmi eux. Et lorsque les Sages entendirent cette affaire, ils dirent : il n'avait pas besoin d'agir ainsi [de les empêcher d'éteindre], car nous avons appris [dans la Michna] : « Un non-Juif qui vient éteindre — on ne lui dit ni “éteins” ni “n'éteins pas”, car son repos n'incombe pas [aux Juifs] » [le non-Juif peut donc faire à sa guise].
תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה וְנָפְלָה דְּלֵיקָה בַּחֲצֵירוֹ שֶׁל יוֹסֵף בֶּן סִימַאי בְּשִׁיחִין, וּבָאוּ אַנְשֵׁי גִּיסְטְרָא שֶׁל צִיפּוֹרִי לְכַבּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאַפִּטְרוֹפּוֹס שֶׁל מֶלֶךְ הָיָה, וְלֹא הִנִּיחָן מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת, וְנַעֲשָׂה לוֹ נֵס וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים וְכִיבּוּ. לָעֶרֶב שִׁיגֵּר לְכׇל אֶחָד מֵהֶן שְׁתֵּי סְלָעִין, וְלָאִפַּרְכוֹס שֶׁבָּהֶן — חֲמִשִּׁים. וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בְּדָבָר, אָמְרוּ: לֹא הָיָה צָרִיךְ לְכָךְ, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ: גּוֹי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת — אֵין אוֹמְרִים לוֹ ״כַּבֵּה״ וְ״אַל תְּכַבֶּה״.
[Nous avons appris dans la MISHNA :] « Mais un enfant [juif] qui vient éteindre — on ne l'écoute pas, car son repos incombe [aux Juifs]. » [La Guemara cherche à conclure :] Apprends-en qu'un enfant qui mange des névélot [bêtes non abattues rituellement, ou transgresse d'autres interdits], le tribunal (bet din) est tenu de l'en empêcher [ce qui trancherait un dilemme connu à ce sujet]. [La Guemara rejette cette déduction :] Rabbi Yo'hanan dit : [il s'agit ici] d'un enfant qui agit selon la volonté de son père [c'est-à-dire qui sait que cette extinction plaît à son père et le fait pour lui ; c'est pourquoi on est tenu de l'en empêcher ; mais un enfant qui faute de son propre chef, on n'est pas tenu de l'en empêcher]. [La Guemara demande :] Dans ce cas, le cas du non-Juif [dans la Michna] doit s'interpréter de façon semblable, à savoir qu'il agit dans l'intention d'accomplir la volonté d'un Juif — est-ce [alors] permis ? [Il est interdit de tirer profit d'une action accomplie par un non-Juif pour un Juif le Chabbat !] [La Guemara répond :] Le non-Juif agit de son propre chef [car, étant rémunéré pour éteindre, il ne le fait pas pour rendre service au Juif].
אֲבָל קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ מִפְּנֵי שֶׁשְּׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ קָטָן אוֹכֵל נְבֵלוֹת, בֵּית דִּין מְצֻוִּוין עָלָיו לְהַפְרִישׁוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּקָטָן הָעוֹשֶׂה לְדַעַת אָבִיו. דִּכְווֹתַהּ גַּבֵּי גּוֹי, דְּקָא עָבֵיד לְדַעְתֵּיהּ דְּיִשְׂרָאֵל — מִי שְׁרֵי?! גּוֹי לְדַעְתֵּיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ עָבֵיד.
Mishna 2
MICHNA : On peut renverser un récipient (qe'ara) sur une lampe afin que le feu ne prenne pas dans la poutre [du plafond, le Chabbat] ; et [de même] sur les excréments d'un enfant [à l'intérieur de la maison, pour qu'il ne les touche pas et ne se salisse pas] ; et sur un scorpion, afin qu'il ne pique pas. Rabbi Yehouda dit : Un fait advint devant Rabban Yo'hanan ben Zakkaï, à 'Arav [son village] — [quelqu'un avait couvert un scorpion le Chabbat] — et il dit : je crains pour lui [qu'il ne soit passible] d'un sacrifice expiatoire ('hatat) [car il aurait pu transgresser un interdit de la Torah].
מַתְנִי׳ כּוֹפִין קְעָרָה עַל גַּבֵּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֶּאֱחוֹז בַּקּוֹרָה, וְעַל צוֹאָה שֶׁל קָטָן, וְעַל עַקְרָב שֶׁלֹּא תִּישָּׁךְ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בָּא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בַּעֲרָב, וְאָמַר: חוֹשְׁשַׁנִי לוֹ מֵחַטָּאת.
Guémara 2
GUEMARA : La Guemara rapporte : Rav Yehouda, Rav Yirmeya bar Abba et Rav 'Hanan bar Rava se trouvèrent de passage à la maison d'Avin, [originaire] de Nechiqya. À Rav Yehouda et Rav Yirmeya bar Abba,
גְּמָ׳ רַב יְהוּדָה וְרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא וְרַב חָנָן בַּר רָבָא אִיקְּלַעוּ לְבֵי אָבִין דְּמִן נְשִׁיקְיָא. לְרַב יְהוּדָה וְרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא
Rachi
טבילה בזמנה מצוה - דכתיב והיה לפנות ערב ירחץ במים (דברים כ״ג:י״ב):,לאו מצוה - ואי לא משכח גמי האידנא לישתהי עד למחר ולמ"ד לאו מצוה קרא עצה טובה קמ"ל כדי שיעריב שמשו ביום לאחר טבילה שאם ימתין לטבול עד הלילה לא יהא לו הערב שמש עד ליל המחרת:
הזב והזבה כו' - ברייתא זו אצל יוה"כ שנויה בתוספתא דיומא (פ"ד):,הזב והזבה והמצורע ובועל נדה וטמא מת טובלין ביום - משהאיר המזרח ביום השביעי שלהם וטעמא בפ"ב דמגילה (דף כ.) מקרא דביום השביעי מקצת שביעי ספירה ואם חל שביעי שלהם ביוה"כ טובלין כדרכן לאכול תרומה לערב:,נדה ויולדת - טובלות כדרכן בלילי יוה"כ אם חל שביעי שלהם בערב יוה"כ שאינה יכולה לטבול ביום ז' דכתיב בה תהיה בנדתה בהוייתה תהא כל ז' (פסחים דף צ:):,בעל קרי - שצריך טבילה לדברי תורה מדברי סופרים ואפי' אין אוכל טהרות לבו ביום:,ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה - אם ראה קרי לאחר שהתפלל תפלת מנחה שהרי הוא יכול להמתין עד שתחשך ויטבול ויתפלל תפלת ערבית ותפלת נעילה נמי ס"ל שיכול להתפלל בלילה כרב דאמר (יומא דף פז.) תפלת נעילה פוטרת של ערבית:,טובל כל היום כולו - ואע"פ שראה קרי מן המנחה ולמעלה לאחר שהתפלל תפלת המנחה שהרי הוא יכול להמתין עד שתחשך ויטבול לתפלת ערבית אפ"ה טובל ביו"כ מבעוד יום אע"פ שאסור ברחיצת הרשות דטבילה בזמנה מצוה:,אין צריך לטבול - ביום משום זמן טבילה דלאו מצוה לטבילה בזמנה:,דייה לטבילה שתהא באחרונה - במסכת נדה בפרק המפלת גבי אשה שיצאה מלאה ובאה ריקנית ואינה יודעת מתי ילדה דמצרכינן לה ל"ה טבילות לספק ד' טבילות שעליה טבילת זכר לז' או טבילת נקבה לשבועיים ובלילה או שמא יולדת זכר בזוב וצריכה אף טבילת זבה ביום שבעה לספורים שלה או יולדת נקבה בזוב היתה ומשום דלא ידעינן מתי ילדה ואימתי מטי זמן טבילה דידה מצרכינן לה טבילה כל לילה וכל יום שיש לספוקי בזמן טבילתה ופליג ר' יוסי ברבי יהודה עלה ואמר דייה לטבילה שתהא באחרונה לסוף ספורים של נקבה דהיינו לסוף שלש שבועים שאם ילדה נקבה בזוב טמאה שבועיים ללידתה וז' נקיים בשביל הזיבה ולא אמרינן טבילה בזמנה מצוה:
מתני' אין אומרים לו כבה - רבנן גזור על אמירה לנכרי משום שבות:,ולא תכבה - אין צריך למחות בידו אלא יניחנו ויכבה:,שאין שביתתו - של נכרי עליהן דישראל אינו מוזהר על שביתתו של נכרי שאינו עבדו:
גמ' כבה הוא דלא אמרינן ליה - שעושהו שלוחו ממש:,הא כל המכבה אינו מפסיד כו' - ונכרי מדעתיה דידיה עביד שריא:,אל תכבה הוא דלא אמרינן ליה - שאינו צריך למחות בידו ומיהו גילוי דעתא דלא יפסיד בדבר נמי לא משתרי דאי גילוי דעתא שרי למה ליה למיתני סיפא אין צריך למחות:,אלא מהכא ליכא למישמע מיניה - דודאי מתניתין לאו כולה דוקא אלא חדא מינייהו דוקא או רישא או סיפא ותנא אידך אטו ההיא ולא ידעינן הי מינייהו דוקא דנגמר מיניה:
גיסטרא - שלטון:,אפטרופוס - ממונה על ממונו:
שמעת מינה קטן אוכל נבלות בית דין מצווין להפרישו - ותקשי לר' יוחנן דאמר ביבמות (דף קיד.) לרבה בר בר חנה דאירכסו ליה מפתחות של בית המדרש ברשות הרבים בשבת דבר טלי' וטליתא ליטיילי התם דאי משכחי להו מייתי להו:,על דעת אביו - בקטן שידע להבחין שהכבוי זה נוח לאביו ועושה בשבילו:,נכרי אדעתיה דנפשיה עביד - ואפילו יודע שנוח לו לישראל הוא להנאת עצמו מתכוין שיודע שלא יפסיד:
מתני' כופין קערה - של חרס:,על גבי הנר - ובלבד שלא יכבה ואע"פ שנוטל כלי להצלת קורה שאינה ניטלת בשבת הא אותבינן מינה (דף מג.) לרבי יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל ושנייה בצריך למקומו:,מעשה בא - כפיית כלי על עקרב:,בערב - מקום:,חוששני לו מחטאת - כיון דלא היה עקרב רץ אחריו איני יודע אם חייב משום צידה אם לאו וחוששני לומר חייב חטאת הוא:
Tossafot
הכי גרסי' ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה אינו צריך לטבול - וכן גירסת רש"י ור"ת אבל לא גרסי' אינו יכול לטבול דאפי' מאן דסבר טבילה בזמנה לאו מצוה שרי לטבול כדמשמע בסוף מסכת יומא (דף פז:) דפריך לרב דאמר תפלת נעילה פוטרת של ערבית משום דקסבר דתפלת נעילה בלילה והתניא אור יוה"כ כו' נעילה מתפלל שבע ומתודה בערבית כו' ומשני תנאי היא דתניא כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טובלין בלילה בעל קרי טובל והולך עד המנחה דסבר תפלת נעילה בלילה וטבילה בזמנה לאו מצוה ר' יוסי אומר כל היום כולו טובל דתפלת נעילה ביום אלמא אע"ג דת"ק סבר דטבילה בזמנה לאו מצוה אפ"ה קתני כל חייבי טבילות טבילתן ביום אפילו טמא מת וטמא שרץ שאין צריכין טבילה לתפלה יכולין לטבול והא דפירש בקונטרס דר' יוסי כרב דאמר תפלת נעילה בלילה לא דק דבשלהי יומא (דף פח.) פריך מהך ברייתא דר' יוסי אדר"י דהכא קאמר מן המנחה ולמעלה א"צ לטבול ובההיא קאמר כל היום ומשני דהכא איירי בדצלי כבר תפלת נעילה והתם בדלא צלי ובכולהו רבי יוסי דלא כרב:,רבי יוסי בר' יהודה היא - וא"ת א"כ בשילהי יומא (דף פח.) מנא ליה לרב דההוא ת"ק דברייתא קמייתא דקאמר דבעל קרי טובל עד המנחה אתי כוותיה דתפלת נעילה בלילה דילמא איירי בדצלי וטבילה בזמנה לאו מצוה ור' יוסי סבר מצוה ותנא קמא דהכא הוא ר' יוסי דהתם ויש לומר דסבר דר' יוסי דהכא ודהתם מסתמא חד תנא הוא ותרוייהו רבי יוסי ברבי יהודה דאיירי בטבילת בעל קרי ביו"כ וא"כ קשיא ר' יוסי בר' יהודה אדר' יוסי בר' יהודה וע"כ אית לן לשנויי הא דצלי והא דלא צלי:
אין אומרים לו כבה - אפי' באיסור דרבנן אמירה לנכרי שבות כדאמרינן לקמן בפרק שואל (שבת דף קנ.) לא יאמר אדם לחבירו שכור לי פועלים כו' דמוקי לה בחברו נכרי וכן מוכח בפרק הדר (עירובין דף סז:) גבי נייתי חמימי מגו ביתא:
אלא מהא ליכא למישמע מינה - מ"מ קי"ל כר' אמי ובירושלמי אמר שעשה ר' אמי מעשה כזה:
שמע מינה קטן אוכל נבלות בית דין מצווין עליו להפרישו - צ"ל דמוקי מתניתין כרבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה או כר"ש וכשצריך לאותו כיבוי כגון לעשות פחמין דבאיסורא דרבנן מוכח בפרק חרש (יבמות קיד.) דאין ב"ד מצווין להפרישו ונראה דמיירי בקטן שלא הגיע לחינוך דבהגיע לחינוך כיון שחייב לחנכו כ"ש דצריך להפרישו שלא יעשה עבירה וכל הנהו דפריך ביבמות הוה מצי לשנויי כשהגיע לחינוך אלא דניחא ליה לאוקמי בכל ענין והא דבעי לאיתויי התם דאין ב"ד מצווין להפרישו מדקתני תינוק יונק והולך וקתני ובגדול אסור משמע דוקא גדול אבל קטן אפי' בהגיע לחינוך שרי התם ע"כ גדול לאו דוקא בר עונשין דהא במסקנא מפרש טעמא משום דסתם תינוק מסוכן הוא אצל חלב והאי טעמא לא שייך אלא בבן שתים או שלש שנים:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.