Guémara
[…] je fais un jour de fête pour les Sages. Rava dit : Puisse-t-il me revenir [en mérite] que, lorsqu'un jeune érudit en Torah (tsourba mé-rabbanan) se présente devant moi pour un jugement, je ne pose pas ma tête sur l'oreiller avant d'avoir cherché autant que possible de motifs de l'acquitter, en m'appuyant sur les circonstances et sur ses arguments. Mar bar Rav Achi dit : Moi, je suis disqualifié pour juger un jeune érudit en Torah. Quelle en est la raison ? — Parce qu'il m'est aussi cher que moi-même, et nul ne voit de tort en lui-même.
עָבֵידְנָא יוֹמָא טָבָא לְרַבָּנַן. אָמַר רָבָא תֵּיתֵי לִי, דְּכִי אֲתָא צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לְקַמַּאי לְדִינָא, לָא מָזֵיגְנָא רֵישִׁי אַבֵּי סַדְיָא כַּמָּה דְּלָא מְהַפֵּיכְנָא בְּזָכוּתֵיהּ. אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי: פְּסִילְנָא לֵיהּ לְצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לְדִינָא. מַאי טַעְמָא? — דְּחַבִּיב עֲלַי כְּגוּפַאי, וְאֵין אָדָם רוֹאֶה חוֹבָה לְעַצְמוֹ.
[La Guemara revient au thème du délice du Chabbat et des honneurs qu'on lui rend.] Rabbi 'Hanina s'enveloppait [de son habit] et se tenait debout à la tombée du jour, la veille du Chabbat, et disait : « Venez, sortons à la rencontre du Chabbat la reine. » Rabbi Yannaï revêtait ses beaux habits la veille du Chabbat et disait : « Entre, ô fiancée ; entre, ô fiancée. » [On rapporte :] Rabba bar Rav Houna se rendit un jour à la maison de Rabba bar Rav Na'hman. On lui présenta trois séa de galettes graissées (ta'hayé). Il leur dit : Saviez-vous donc que j'allais venir [que vous avez préparé tout cela en mon honneur] ? Ils lui répondirent : Es-tu donc à nos yeux plus important qu'elle [que le Chabbat] ? [Ces galettes ont été préparées en l'honneur du Chabbat.]
רַבִּי חֲנִינָא מִיעֲטֵף וְקָאֵי אַפַּנְיָא דְמַעֲלֵי שַׁבְּתָא, אָמַר: ״בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה״. רַבִּי יַנַּאי לָבֵישׁ מָאנֵי מְעַלְּיֵי (שַׁבָּת) [וּמִיכַּסֵּי], וְאָמַר: ״בּוֹאִי כַלָּה, בּוֹאִי כַלָּה״. רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אִיקְּלַע לְבֵי רַבָּה בַּר רַב נַחְמָן. קָרִיבוּ לֵיהּ תְּלָת סָאוֵי טַחְיֵי. אֲמַר לְהוּ: מִי הֲוָה יָדְעִיתוּן דְּאָתֵינָא? אֲמַרוּ לֵיהּ: מִי עֲדִיפַתְּ לַן מִינַּהּ?
Rabbi Abba achetait pour treize statères communs (istiré pechité), valant un demi-zouz, de la viande chez treize bouchers [différents, en l'honneur du Chabbat, afin d'avoir divers morceaux de viande de choix]. Et il déposait les morceaux au gond de la porte, à l'entrée [de sa maison, pour se hâter d'aller en chercher d'autres], et il disait [aux cuisiniers, pour les presser] : « Hâtez-vous, hâtez-vous ! » Rabbi Abbahou avait coutume de s'asseoir sur un siège d'ivoire (takhteka) et d'attiser le feu [qui cuisait les mets du Chabbat, afin de prendre part lui-même aux préparatifs]. Rav 'Anan revêtait un habit [noir et grossier pour les préparatifs], car l'école de Rabbi Yichmaël enseigna : Avec les habits dans lesquels on a fait cuire une marmite pour son maître, qu'on n'aille pas verser une coupe [de vin] pour son maître. [Il convient de porter le vêtement adapté à la tâche.]
רַבִּי אַבָּא זָבֵן בִּתְלֵיסַר אִסְתִּירֵי פְּשִׁיטֵי בִּישְׂרָא מִתְּלֵיסַר טַבָּחֵי, וּמְשַׁלֵּים לְהוּ אַצִּינּוֹרָא דְּדַשָּׁא, וַאֲמַר לְהוּ: ״אַשּׁוּר הַיָּיא, אַשּׁוּר הַיָּיא״. רַבִּי אֲבָהוּ הֲוָה יָתֵיב אַתַּכְתָּקָא דְשִׁינָּא וּמוֹשֵׁיף נוּרָא. רַב עָנָן לָבֵישׁ גּוּנְדָּא, דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּגָדִים שֶׁבִּישֵּׁל בָּהֶן קְדֵירָה לְרַבּוֹ — אַל יִמְזוֹג בָּהֶן כּוֹס לְרַבּוֹ.
Rav Safra grillait une tête [d'animal pour la préparer au Chabbat]. Rava salait un poisson chibouta. Rav Houna allumait des lampes. Rav Papa tressait les mèches [de la lampe de Chabbat]. Rav 'Hisda coupait les bettes en menus morceaux. Rabba et Rav Yossef fendaient du bois. Rabbi Zéira préparait de fins éclats [de bois pour l'allumage]. Rav Na'hman bar Yits'hak chargeait des objets sur son épaule et entrait, [puis] chargeait et sortait. Il disait : Si Rabbi Ami et Rabbi Assi venaient me rendre visite, ne porterais-je pas des fardeaux sur mon épaule devant eux ? [À plus forte raison convient-il de le faire en l'honneur du Chabbat.] Et certains rapportent [la chose ainsi] : Rabbi Ami et Rabbi Assi chargeaient des objets sur leur épaule et entraient, [puis] chargeaient et sortaient, en disant : Si Rabbi Yo'hanan venait nous rendre visite, ne porterions-nous pas des fardeaux sur notre épaule devant lui ?!
רַב סָפְרָא מְחָרֵיךְ רֵישָׁא. רָבָא מָלַח שִׁיבּוּטָא. רַב הוּנָא מַדְלֵיק שְׁרָגֵי. רַב פָּפָּא גָּדֵיל פְּתִילָתָא. רַב חִסְדָּא פָּרֵים סִילְקָא. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף מְצַלְּחִי צִיבֵי. רַבִּי זֵירָא מְצַתֵּת צַתּוֹתֵי. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מְכַתֵּף וְעָיֵיל, מְכַתֵּף וְנָפֵיק. אָמַר: אִילּוּ מִקַּלְעִין לִי רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי, מִי לָא מְכַתֵּיפְנָא קַמַּיְיהוּ? וְאִיכָּא דְאָמְרִי: רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי מְכַתְּפִי וְעָיְילִי, מְכַתְּפִי וְנָפְקִי, אָמְרִי: אִילּוּ אִיקְּלַע לַן רַבִּי יוֹחָנָן, מִי לָא מְכַתְּפִינַן קַמֵּיהּ?!
[On rapporte au sujet de] Yossef qui chérit le Chabbat (Yossef moker chabbé) : Il y avait dans son voisinage un non-Juif dont les biens étaient extrêmement abondants. Les astrologues (kaldaé) dirent à ce non-Juif, au sujet de tous ses biens : C'est Yossef qui chérit le Chabbat qui les consommera [finira par les posséder]. Le non-Juif s'en alla vendre tous ses biens, et de l'argent qu'il en retira il acheta une perle, qu'il plaça dans son chapeau. Comme il traversait [un fleuve sur] un bac, le vent emporta [son chapeau] et le jeta dans l'eau, et un poisson l'avala. [Le poisson] fut pris et on l'apporta [au marché] à la tombée du jour, la veille du Chabbat. [Les pêcheurs] dirent : Qui donc achète [du poisson] à pareille heure ? On leur répondit : Allez le porter à Yossef qui chérit le Chabbat, car il a coutume d'acheter [des mets de choix en l'honneur du Chabbat]. On le lui apporta, il l'acheta, l'ouvrit et y trouva la perle. Il la vendit pour treize coffres (ilita) remplis de dinars d'or (Tossefot). Ce vieillard [qui le rencontra] lui dit : Celui qui prête au Chabbat, le Chabbat le lui rembourse.
יוֹסֵף מוֹקַר שַׁבֵּי, הֲוָה הָהוּא גּוֹי בְּשִׁבָבוּתֵיהּ דַּהֲוָה נְפִישִׁי נִכְסֵיהּ טוּבָא. אָמְרִי לֵיהּ כַּלְדָּאֵי: כּוּלְּהוּ נִכְסֵי — יוֹסֵף מוֹקַר שַׁבֵּי אָכֵיל לְהוּ. אֲזַל זַבְּנִינְהוּ לְכוּלְּהוּ נִיכְסֵי, זְבַן בְּהוּ מַרְגָּנִיתָא, אוֹתְבַהּ בִּסְיָינֵיהּ. בַּהֲדֵי דְּקָא עָבַר מַבָּרָא — אַפְרְחֵיהּ זִיקָא, שַׁדְיֵיהּ בְּמַיָּא, בַּלְעֵיהּ כַּוְורָא. אַסְּקוּהּ, אַיְיתוּהּ אַפַּנְיָא דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא. אָמְרִי: מַאן זָבֵין כִּי הַשְׁתָּא? אָמְרִי לְהוּ: זִילוּ אַמְטְיוּהּ לְגַבֵּי יוֹסֵף מוֹקַר שַׁבֵּי דִּרְגִיל דְּזָבֵין. אַמְטְיוּהּ נִיהֲלֵיהּ, זַבְנֵיהּ, קַרְעֵיהּ אַשְׁכַּח בֵּיהּ מַרְגָּנִיתָא. זַבְּנַיהּ בִּתְלֵיסַר עִילִּיָּתָא דְּדִינָרֵי דְּדַהֲבָא. פְּגַע בֵּיהּ הָהוּא סָבָא אֲמַר: מַאן דְּיָזֵיף שַׁבְּתָא — פַּרְעֵיהּ שַׁבְּתָא.
Rabbi [Yehouda ha-Nassi] posa cette question à Rabbi Yichmaël fils de Rabbi Yossi : Les riches de la terre d'Israël, par quel mérite obtiennent-ils [leur richesse] ? Il lui répondit : Parce qu'ils prélèvent la dîme (maasser), comme il est dit : « Tu prélèveras la dîme (asser te'asser) [de tout le produit de tes semailles qui sort du champ chaque année] » (Devarim 14, 22) — [que les Sages ont expliqué de façon homilétique :] prélève la dîme (asser) afin de t'enrichir (titacher). [Et les riches] de Babylonie [qui ne sont pas tenus de la dîme], par quel mérite obtiennent-ils [leur richesse] ? Il lui répondit : Parce qu'ils honorent la Torah [et les Sages].
בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי מֵרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: עֲשִׁירִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּמָּה הֵן זוֹכִין? אֲמַר לֵיהּ: בִּשְׁבִיל שֶׁמְּעַשְּׂרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר״ — עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר. שֶׁבְּבָבֶל בַּמָּה הֵן זוֹכִין? אֲמַר לֵיהּ: בִּשְׁבִיל שֶׁמְּכַבְּדִין אֶת הַתּוֹרָה.
Et [les riches] des autres pays [où il n'y a pas de Sages], par quel mérite obtiennent-ils [leur richesse] ? Il lui répondit : Parce qu'ils honorent le Chabbat. Comme l'a rapporté Rabbi 'Hiyya bar Abba : Une fois, je fus hébergé chez un maître de maison à Laodicée (Loudkiya), et l'on apporta devant lui une table d'or si lourde qu'il fallait seize hommes pour la porter ; seize chaînes d'argent y étaient fixées, ainsi que des coupes, des verres, des aiguières et des fioles ; et il y avait dessus toutes sortes de mets, toutes sortes de friandises et de parfums. Lorsqu'on la posait, on disait : « À l'Éternel la terre et tout ce qu'elle contient, le monde et ceux qui l'habitent » (Tehilim 24, 1). Et lorsqu'on l'enlevait, on disait : « Les cieux sont les cieux de l'Éternel, mais la terre, il l'a donnée aux fils de l'homme » (Tehilim 115, 16). Je lui dis : Mon fils, par quel mérite as-tu obtenu cela ? Il me répondit : J'étais boucher (katsav), et de toute bête de belle qualité je disais : Celle-ci sera pour le Chabbat. Je lui dis : [Heureux es-tu d'avoir mérité cela], et béni soit l'Omniprésent qui t'a donné de le mériter.
וְשֶׁבִּשְׁאָר אֲרָצוֹת בַּמָּה הֵן זוֹכִין? אֲמַר לֵיהּ: בִּשְׁבִיל שֶׁמְּכַבְּדִין אֶת הַשַּׁבָּת. דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: פַּעַם אַחַת נִתְאָרַחְתִּי אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת בְּלוּדְקִיָּא, וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו שֻׁלְחָן שֶׁל זָהָב מַשּׂוֹי שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנֵי אָדָם, וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל כֶּסֶף קְבוּעוֹת בּוֹ, וּקְעָרוֹת וְכוֹסוֹת וְקִיתוֹנִיּוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת קְבוּעוֹת בּוֹ, וְעָלָיו כׇּל מִינֵי מַאֲכָל וְכׇל מִינֵי מְגָדִים וּבְשָׂמִים. וּכְשֶׁמַּנִּיחִים אוֹתוֹ אוֹמְרִים: ״לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ וְגוֹ׳״. וּכְשֶׁמְּסַלְּקִין אוֹתוֹ אוֹמְרִים: ״הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה׳ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם״. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי בַּמֶּה זָכִיתָ לְכָךְ? אָמַר לִי: קַצָּב הָיִיתִי, וּמִכׇּל בְּהֵמָה שֶׁהָיְתָה נָאָה, אָמַרְתִּי: זוֹ תְּהֵא לַשַּׁבָּת. אָמַרְתִּי לוֹ: [אַשְׁרֶיךָ שֶׁזָּכִיתָ], וּבָרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁזִּיכְּךָ לְכָךְ.
L'empereur [romain] dit à Rabbi Yehochoua ben 'Hanania : Pourquoi le fumet d'un mets de Chabbat se répand-il [si bon] ? Il lui répondit : Nous avons une certaine épice, et son nom est « chabbat » [aneth, chévet], que nous y mettons et dont le fumet se répand. [L'empereur] lui dit : Donne-nous-en. Il lui répondit : Pour quiconque observe le Chabbat, elle est efficace ; mais pour celui qui n'observe pas le Chabbat, elle est sans effet.
אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא: מִפְּנֵי מָה תַּבְשִׁיל שֶׁל שַׁבָּת רֵיחוֹ נוֹדֵף? אָמַר לוֹ: תַּבְלִין אֶחָד יֵשׁ לָנוּ וְשַׁבָּת שְׁמוֹ, שֶׁאָנוּ מְטִילִין לְתוֹכוֹ וְרֵיחוֹ נוֹדֵף. אָמַר לוֹ: תֵּן לָנוּ הֵימֶנּוּ. אָמַר לוֹ: כׇּל הַמְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת — מוֹעִיל לוֹ, וְשֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת — אֵינוֹ מוֹעִיל לוֹ.
Le Réch Galouta (l'Exilarque) dit à Rav Hamnouna : Que signifie ce qui est écrit, « et le saint de l'Éternel sera honoré (mékhoubad) » (Yechayahou 58, 13) ? Rav Hamnouna lui répondit : C'est Yom Kippour, où il n'y a ni manger ni boire ; aussi la Torah a-t-elle dit : honore-le par un vêtement propre. Et au sujet de ce qui est dit [du Chabbat], « et tu l'honoreras (vékhibadto) » — Rav dit : [pour honorer le Chabbat,] avancer [le repas de Chabbat avant l'heure habituelle, pour montrer le plaisir qu'on a à le manger] ; et Chmouel dit : le retarder [afin que l'appétit soit plus grand]. Les fils de Rav Papa bar Abba dirent à Rav Papa : Des gens comme nous, qui avons viande et vin sur notre table chaque jour, en quoi pouvons-nous [le] distinguer [le Chabbat] ? Il leur répondit : Si vous avez coutume d'avancer [votre repas], retardez-le [le Chabbat] ; si vous avez coutume de le retarder, avancez-le. [Cette différence soulignera le caractère unique du Chabbat.] [On rapporte :] En été, Rav Chéchet installait les Sages [qui assistaient à son cours] là où le soleil parvenait ; en hiver, il les installait là où parvenait l'ombre, afin qu'ils se lèvent vite [à la fin du cours et ne s'attardent pas en discussion, ce qui empiéterait sur le temps du délice du Chabbat]. Rabbi Zéira
אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ גָּלוּתָא לְרַב הַמְנוּנָא: מַאי דִּכְתִיב ״וְלִקְדוֹשׁ ה׳ מְכוּבָּד״? אֲמַר לֵיהּ: זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁאֵין בּוֹ לֹא אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה, אָמְרָה תּוֹרָה: כַּבְּדֵהוּ בִּכְסוּת נְקִיָּה. ״וְכִבַּדְתּוֹ״, רַב אָמַר: לְהַקְדִּים, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לְאַחֵר. אֲמַרוּ לֵיהּ בְּנֵי רַב פָּפָּא בַּר אַבָּא לְרַב פָּפָּא: כְּגוֹן אֲנַן, דִּשְׁכִיחַ לַן בִּישְׂרָא וְחַמְרָא כׇּל יוֹמָא, בְּמַאי נִישַׁנְּיֵיהּ? אֲמַר לְהוּ: אִי רְגִילִיתוּ לְאַקְדּוֹמֵי — אַחֲרוּהּ, אִי רְגִילִיתוּ לְאַחוֹרֵיהּ — אַקְדְּמוּהּ. רַב שֵׁשֶׁת בְּקַיְטָא מוֹתֵיב לְהוּ לְרַבָּנַן הֵיכָא דְּמָטְיָא שִׁימְשָׁא. בְּסִיתְוָא מוֹתֵיב לְהוּ לְרַבָּנַן הֵיכָא דְּמָטְיָא טוּלָּא, כִּי הֵיכִי דְּלֵיקוּמוּ הַיָּיא. רַבִּי זֵירָא
Rachi
עבידנא יומא טבא לרבנן - לתלמידים ראש ישיבה היה:,תיתי לי - ישולם שכרי:,דכי אתי צורבא מרבנן כו' - שחיבת תלמידי חכמים עלי:,דלא מזיגנא רישא אבי סדיא - איני מניח ראשי על הכר:,כמה דלא מהפיכנא ליה בזכותיה - עד שאראה אם יש בדבריו לזכותו:
מתעטף - בבגדים נאים:,בואי כלה - הכי קרי ליה לשביתת שבת מתוך חביבות:,טחיי - רקיקין טחין פניהן בשומן אליה או בשמן:,מי עדיפת לן מינה - כלום אתה חשוב לנו מן השבת לכבוד שבת הכננום ולא היינו יודעים שתבא:
מתליסר טבחי - לטעום בשבת מן המובחר:,איסתירי - סלעים איסתירי פשיטי סלעים מדינ' והן א' מח' בסלע צורי והיינו חצי דינר:,ומשלים להו אצינורא דדשא - לפני בואם להביא לו הבשר היה מזמן להן מעותיהן על פתחן ואומר להן אשור הייא התאשרו והתחזקו מהר באומנותיכם למהר ולחזור ולמכור ולהתעסק בצרכי שבת ולי נראה ומשלים להו אצינורא דדשא כשהיה מביא ראשונה היה נותנה לשמשין המכינים סעודתו על פתח ביתו ולא היה נכנס אלא ממהר לחזור ולהביא אחרת ואמר להן לשמשין אשור הייא התאשרו מהר להכין את זו בעוד שאלך להביא את זו:,אתכתקא דשינא - פשטדו"ל של שן שחשוב היה ועשיר:,ומושיף נורא - נופח משם נורא לכבוד השבת ורבינו לוי גרס אתכתקא דשאגא תדהר:,לביש גונדא - כלי שחור להודיע שהיום אינו כדי להתנהג בחשיבות מלהתעסק בתבשילי שבת ולא יטנף בגדיו בבישול קדירות:,דתנא דבי רבי ישמעאל כו' - דבישול קדירה מטנף בגדים:
מחריך רישא - אם היה שם ראש בהמה לחרוך מחרכו הוא בעצמו:,פרים - לשון פרומים מחתך:,מצתת צתותי - מצית האור בעצים דקים:,מכתף ועייל מכתף ונפיק - בע"ש יוצא ונכנס להביא תמיד משואות כלי תשמיש ובגדי חופש ומגדים כאדם שמקבל את רבו בביתו ומראה לו שהוא חשוב עליו וחרד לכבודו לטרוח ולהרבות בשבילו:
מוקר שבי - מכבד שבתות:,אמרי ליה כלדאי - להאי נכרי:,כלדאי - חוזים בכוכבים:,אכיל להו - סופך ליפול בידו:,אותבה בסייניה - עשה לו כובע של לבד ושבצו במשבצות של זהב וקבע בו מרגליות וקבע את זו עמהם:,סייניה - כובע ורבינו הלוי גרס בסדיניה בסודרו וראשון הגון לי והוא לשון ר' יצחק ב"ר יהודה:,תריסר עיליתי דדינרי - עליות מלאות דינרי זהב וגוזמא בעלמא הוא כלומר הון עתק מאד כך פירש רבינו הלוי וכן בכל מקום כגון תליסר גמלי ספיקי טריפתא (חולין דף צה:) וכן תליסר טבחי דלעיל:
במה הן זוכין - לעושר גדול כזה:
לה' הארץ - דאין אנו רשאין ליהנות עד שנברך שמו בברכת הלחם:,והארץ נתן לבני אדם - ע"י מתנתו נהנינו הטובה הזאת:
מאי דכתיב ולקדוש ה' מכובד - מדכתיב וקראת לשבת עונג מכלל דלקדוש ה' לאו אשבת קאי:,וכבדתו - אשבת מהדר דאי ביוה"כ כתיב ביה מכובד:,להקדים - זמן סעודת שבת לזמן סעודת חול וזהו כבודו:,לאחר - וזהו כבודו שהוא מתאוה לאכול:,במאי נשנייה - במאי נשניוהו משאר ימים:,אי רגיליתו לאקדומי - סעודתכם בבקר אחרוה:,רב ששת סגי נהור היה ואינו רואה עת האכילה וכשהיה דורש בשבת מושיב התלמידים במקום שתגיע שם החמה לעת האוכל כדי שיצטערו וימהרו לקום:,דמטי טולא - שיצטננו:,הייא - מהר:
Tossafot
בתליסר עיליתא דדינרי - אומר ר"ת דעיליתא שם כלי הוא כדאמרינן בריש כיצד מעברין (עירובין דף נג:) עלת נקפת בכדה:
רב אמר להקדים ושמואל אמר לאחר - ולא פליגי אלא רב איירי בדרכו לאחר ושמואל איירי בדרכו להקדים כדאמרינן בסמוך:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.