Tout le monde s'accorde à dire que celui qui fait lever (me'hamets) une offrande de farine (min'ha) après un autre qui l'avait déjà fait lever est passible [de châtiment] pour ce levage supplémentaire, comme il est dit : « Elle ne sera pas cuite levée » (Vayikra 6, 10), et il est dit aussi : « Aucune oblation que vous offrez à l'Éternel ne sera faite avec du levain » (Vayikra 2, 11). Les Sages ont interprété cela en ce sens que l'on est passible pour chaque acte de levage accompli sur une offrande du Temple. De même, tout le monde s'accorde à dire que celui qui castre (mesares) après un autre qui avait déjà castré est passible, comme il est dit : « Celui dont les testicules sont meurtris, ou écrasés, ou arrachés, ou coupés, vous ne l'offrirez pas à l'Éternel, et vous ne ferez pas cela dans votre pays » (Vayikra 22, 24). A priori, si l'on est passible lorsque les canaux séminaux sont coupés (karout), à plus forte raison (kal va'homer) lorsque les testicules sont entièrement détachés (natouk) ! Plutôt, [ce verset] vient inclure que celui qui détache (notek) après un autre qui a coupé (koret) est passible. Il appert donc que l'on est passible pour avoir stérilisé celui qui est déjà castré. Plutôt, il faut dire qu'il est permis d'employer un remède provoquant la stérilité chez un vieillard qui n'est plus capable de procréer.
הַכֹּל מוֹדִים בִּמְחַמֵּץ אַחַר מְחַמֵּץ שֶׁהוּא חַיָּיב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ״, ״לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ״. בִּמְסָרֵס אַחֵר מְסָרֵס שֶׁהוּא חַיָּיב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת״, אִם עַל כָּרוּת חַיָּיב, עַל נָתוּק לֹא כׇּל שֶׁכֵּן! אֶלָּא, לְהָבִיא נוֹתֵק אַחַר כּוֹרֵת שֶׁהוּא חַיָּיב. וְאֶלָּא בְּזָקֵן.
La Guemara objecte : mais Rabbi Yo'hanan n'a-t-il pas dit, à propos des remèdes qui restaurent la capacité de procréer : « Ce sont eux [ces remèdes] qui m'ont rendu à ma jeunesse » ! Il appert donc que même un homme âgé peut procréer grâce au remède approprié [et qu'il y aurait donc interdit de stérilisation même chez le vieillard]. Plutôt, le remède contre la jaunisse a été discuté à propos d'une femme, qui n'est pas tenue par la mitsva de procréer. La Guemara objecte : et selon Rabbi Yo'hanan ben Beroka, qui dit que la mitsva incombe à tous les deux, l'homme et la femme, comme il est dit : « Dieu les bénit, et Dieu leur dit : Soyez féconds et multipliez-vous, remplissez la terre et soumettez-la » (Bereshit 1, 28) — qu'y a-t-il à répondre ? Comment une femme pourrait-elle user de ce remède [puisque, selon lui, elle aussi est tenue de procréer] ? La Guemara répond : selon lui, ce remède peut être employé pour une femme âgée ou, autrement, pour une femme stérile (akara). Il conviendrait qu'il n'y a aucune interdiction à provoquer l'infertilité chez une femme qui ne peut concevoir.
וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֵן הֵן הֶחְזִירוּנִי לְנַעֲרוּתִי! אֶלָּא בְּאִשָּׁה. וּלְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא דְּאָמַר עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: ״וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ״ — מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? בִּזְקֵינָהּ, אִי נָמֵי בַּעֲקָרָה.
Mishna 1
MICHNA : Celui qui souffre des dents (ho'chech be-chinav) ne doit pas suçoter (yegamea) du vinaigre à travers elles le Chabbat à des fins curatives ; mais il peut tremper sa nourriture dans le vinaigre à sa manière habituelle et la manger, et s'il en est guéri, il en est guéri. Celui qui souffre des reins (ho'chech be-motnav) ne doit pas s'enduire de vin et de vinaigre le Chabbat, car c'est un traitement médical ; mais il peut s'enduire d'huile [ordinaire]. Toutefois il ne doit pas [s'enduire] d'huile de rose (chemen vered), qui est très coûteuse et utilisée exclusivement comme remède. En revanche, les fils de roi (benei melakhim) peuvent s'enduire d'huile de rose sur leurs plaies le Chabbat, car c'est leur manière habituelle de s'enduire d'huile de rose en semaine, par agrément. Rabbi Chimon dit : tout Israël sont des fils de roi [et il leur est permis de s'enduire d'huile de rose le Chabbat].
מַתְנִי׳ הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁינָּיו — לֹא יְגַמֵּעַ בָּהֶן אֶת הַחוֹמֶץ, אֲבָל מְטַבֵּל הוּא כְּדַרְכּוֹ, וְאִם נִתְרַפֵּא — נִתְרַפֵּא. הַחוֹשֵׁשׁ בְּמׇתְנָיו — לָא יָסוּךְ יַיִן וָחוֹמֶץ, אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן. וְלֹא שֶׁמֶן וֶורֶד. בְּנֵי מְלָכִים סָכִין שֶׁמֶן וֶרֶד עַל מַכּוֹתֵיהֶן, שֶׁכֵּן דַּרְכָּן לָסוּךְ בְּחוֹל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם.(משנה)
Guémara
GUEMARA : Rav A'ha Aricha — ainsi nommé en raison de sa haute taille, le mot aricha signifiant littéralement « long » en araméen —, qui est aussi connu sous le nom de Rav A'ha bar Papa, souleva une contradiction devant Rabbi Abahou : nous avons appris dans la Michna que celui qui souffre des dents ne doit pas suçoter du vinaigre à travers elles le Chabbat. Cela veut-il dire que le vinaigre est bénéfique pour les dents ?! Mais n'est-il pas écrit : « Comme le vinaigre pour les dents et comme la fumée pour les yeux, ainsi est le paresseux pour ceux qui l'envoient » (Michle 10, 26) ! La Guemara répond : ce n'est pas difficile, car il y a une distinction. Ce verset, qui indique que le vinaigre est nuisible aux dents, parle du vinaigre de fruits (kiyouha de-pere). La Michna, qui indique que le vinaigre est bénéfique aux dents, parle du vinaigre de vin ('hala). Et si tu veux, dis plutôt que l'un et l'autre parlent du vinaigre de vin : dans ce cas, la distinction est la suivante : la Michna, qui dit que le vinaigre est bénéfique aux dents, parle d'une situation où il y a une plaie (maka) dans les dents ; ce verset, qui indique qu'il est nuisible aux dents, parle d'une situation où il n'y a pas de plaie. La Guemara explique : là où il y a une plaie, le vinaigre guérit ; là où il n'y a pas de plaie, il affaiblit les dents.
גְּמָ׳ רָמֵי לֵיהּ רַב אַחָא אֲרִיכָא דְּהוּא רַב אַחָא בַּר פָּפָּא לְרַבִּי אֲבָהוּ: תְּנַן, הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁינָּיו — לֹא יְגַמֵּעַ בָּהֶן אֶת הַחוֹמֶץ. לְמֵימְרָא דְּחוֹמֶץ מְעַלֵּי לְשִׁינַּיִם?! וְהָכְתִיב: ״כַּחֹמֶץ לַשִּׁינַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם״! לָא קַשְׁיָא: הָא בְּקִיּוּהָא דְפֵרֵי, הָא בְּחַלָּא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, הָא וְהָא בְּחַלָּא: הָא דְּאִיכָּא מַכָּה, הָא דְּלֵיכָּא מַכָּה. אִיכָּא מַכָּה — מַסֵּי, לֵיכָּא מַכָּה — מְרַפֵּי.
[La Michna dit :] « il ne doit pas suçoter du vinaigre à travers elles ». Mais n'a-t-on pas enseigné dans une baraita : il ne doit pas suçoter et recracher, mais il peut suçoter et avaler ! Abaye dit : lorsque nous avons appris cela aussi dans la Michna, nous l'avons appris à propos de celui qui suçote et recrache. Rava dit : même si tu dis que la Michna interdit de suçoter du vinaigre même dans un cas où l'on suçote et avale, il y a encore une distinction. Ici [la baraita] permet de suçoter du vinaigre avant de tremper sa nourriture, car il apparaît qu'il le fait par agrément ; là [la Michna] interdit de suçoter du vinaigre après avoir trempé, lorsqu'il est clair qu'il le fait à des fins curatives.
לֹא יְגַמֵּעַ בָּהֶן אֶת הַחוֹמֶץ. וְהָתַנְיָא: לֹא יְגַמֵּעַ וּפוֹלֵט, אֲבָל מְגַמֵּעַ וּבוֹלֵעַ! אֲמַר אַבָּיֵי: כִּי תְּנַן נָמֵי מַתְנִיתִין, מְגַמֵּעַ וּפוֹלֵט תְּנַן. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא מְגַמֵּעַ וּבוֹלֵעַ, כָּאן — לִפְנֵי טִיבּוּל, כָּאן — לְאַחַר טִיבּוּל.
La Guemara objecte : et disons donc que, puisque avant de tremper il est permis de suçoter [du vinaigre], après avoir trempé aussi il devrait être permis de le suçoter — car nous avons entendu que Rava admet le principe de « hoil » (« puisque »). Le principe de « hoil » est illustré par l'exemple suivant : les Sages ont discuté si l'on peut s'immerger dans un bain rituel (mikve) le Chabbat, bien que l'immersion ressemble à une réparation de soi par la purification et soit donc interdite. La conclusion de cette discussion fut que l'immersion est permise parce qu'il apparaît que l'individu se baigne par agrément. En revanche, l'immersion est interdite le jour de Kippour, où se baigner par agrément est alors interdit.
וְנֵימָא: מִדְּלִפְנֵי טִיבּוּל שְׁרֵי — לְאַחַר טִיבּוּל נָמֵי שְׁרֵי. דְּשָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרָבָא דְּאִית לֵיהּ ״הוֹאִיל״.
Car Rava a dit : il n'y a rien qui soit permis le Chabbat et interdit le jour de Kippour. Le principe est : puisque (hoil) c'est permis le Chabbat, c'est aussi permis le jour de Kippour. Bien que la raison qui permet de se baigner le Chabbat ne s'applique pas le jour de Kippour, Rava le permet néanmoins en vertu du principe de « hoil ». Les décrets des Sages doivent être appliqués de manière égale dans toute la mesure du possible, sans faire de distinctions pour des cas particuliers. Ici de même, dans le cas du vinaigre que l'on suçote : puisqu'il est permis de suçoter du vinaigre avant de tremper la nourriture, il devrait aussi être permis de suçoter du vinaigre après avoir trempé.
דְּאָמַר רָבָא: לֵיכָּא מִידֵּי דִּבְשַׁבָּת שְׁרֵי וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים אָסוּר, הוֹאִיל דִּבְשַׁבָּת שְׁרֵי — בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נָמֵי שְׁרֵי!
La Guemara répond : Rava s'est rétracté de cette affirmation et a interdit de suçoter du vinaigre [après avoir trempé]. La Guemara demande : d'où peut-on déterminer qu'il s'est rétracté de cette affirmation-ci ? Peut-être s'est-il rétracté de cette affirmation-là, à propos de l'immersion dans un bain rituel le jour de Kippour ! La Guemara répond : il ne te viendra pas à l'esprit de dire cela, car on a enseigné dans une baraita : tous ceux qui sont tenus à des immersions s'immergent à leur manière habituelle, aussi bien le Neuf Av que le jour de Kippour. Rava ne conteste certainement pas cette baraita.
הֲדַר בֵּיהּ רָבָא מֵהָךְ. מִמַּאי דְּמֵהָךְ הֲדַר בֵּיהּ, דִילְמָא מֵהַהִיא הֲדַר בֵּיהּ? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתַנְיָא: כׇּל חַיָּיבֵי טְבִילוֹת טוֹבְלִין כְּדַרְכָּן, בֵּין בְּתִשְׁעָה בְּאָב בֵּין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
[La Michna dit :] « Celui qui souffre des reins, etc. » Rabbi Abba bar Zavda dit au nom de Rav : la halakha est conforme à l'opinion de Rabbi Chimon. La Guemara s'en étonne : cela veut-il dire que Rav tient l'opinion de Rabbi Chimon ? Mais Rav Chimi bar 'Hiyya n'a-t-il pas dit ce qui suit au nom de Rav : ce bouchon d'étoffe (mesokhraya) inséré dans la bonde d'un tonneau (nazyata),
הַחוֹשֵׁשׁ בְּמׇתְנָיו כּוּ׳. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. לְמֵימְרָא דְּרַב כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לֵיהּ? וְהָאָמַר רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: הַאי מְסוֹכַרְיָיא דְּנָזְיָיתָא
Rachi
הכל מודים - אע"פ שנחלקו בבכור שאחזו דם אי מקיזין או אין מקיזין דהוי מטיל מום בבעל מום ואיכא למאן דשרי להקיזו ולעשות בו מום מודין הם במחמץ מנחה אחר מחמץ שכל עשיותיה של מנחה נאסרו בחימוץ:,דכתיב לא תאפה חמץ לא תעשה חמץ - אפייה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה אפייה מיוחדת שהיא מעשה וחייבין עליה בפני עצמה כו' והכל מודים שאם לשה הראשון בחימוץ ובא השני וערכה בחימוץ והשלישי אפאה כולם חייבין:,כורת - שאינו נותקן לגמרי אלא חותכן ותלויין בכיס:,אלא בזקן - שפסק מלידה:
והא אמר ר' יוחנן - בפרק מי שאחזו במסכת גיטין:,הן הן החזירוני לנערותי - הרפואות האמורות שם למי שאינו בריא בתשמיש ואמר ר' יוחנן לאחר שזקנתי החזירוני אותן רפואות לנערותי לתשמיש אלמא זקן מוליד:,אלא באשה - שאינו מצווה בפריה ורביה כדאמרי' ביבמות פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה איש דרכו לכבש ואין דרכה של אשה לכבש:
מתני' מטבל כדרכו - מאכלו ופתו בחומץ:,לא יסוך בהן יין וחומץ - דאין אדם סך אותו אלא לרפואה:,אבל לא שמן וורד - לפי שדמיו יקרין ואינו מצוי ומוכחא מילתא דלרפואה עביד:,שכן דרכן לסוך בחול - בלא מכה:
גמ' קיוהא - יין שלא נתבשל כל צרכו בענביו קשה לשינים:,ליכא מכה מרפי - צומת הבשר והשינים נרפים רחוקין זה מזה דשיילצי"ר מתחלצות:
לא יגמע ופולט - דמוכח דלרפואה היא:,לפני טיבול - לפני אכילה מותר שדרכן היה לטבול בחומץ בכל יום והרואה אומר זהו טיבולו ולאחר טיבול אסור הכל יודעין שכבר סעד וטבל כל צרכו:
ונימא מדלפני טיבול שרי כו' - דאין לך שאסור למקצת השבת ומותר למקצתו דהא שמעינן לרבא בפרק י"ט במסכת ביצה דאמר גבי טבילה הואיל בכי האי גוונא דקתני התם דאין מטבילין כלים בשבת ואדם טובל ואמרינן כלים מ"ט לא אמר רבא מפני שנראה כמתקן כלי אבל אדם נראה כמיקר ואמרי' תינח בשבת דשריא רחיצה ביוה"כ דאסור רחיצה והכל יודעין דטובל הוא ומתקן עצמו מאי איכא למימר הא איכא למיגזר אטו מתקן עור צבי ואמר רבא ליכא מידי דאיסור שבת דבשבת לישתרי וביוה"כ ליתסר והואיל ובשבת לא הוה למיסריה ביוה"כ נמי לא גזור עליה:
הכא גרסי' הדר ביה רבא מהא - דקודם טיבול ומוקי מתניתין במגמע ופולט כאביי וזו נאמרה תחלה והדר ביה: ,דילמא מההיא הדר ביה - וסבר דביום הכפורים אסור לטבול ולא אמרינן הואיל וההיא איתמר ברישא:
למימרא דרב - בקולי (נ"א בכולי) שבת סבירא ליה כר' שמעון והא אמר כו':,האי מסוכרייא - בגד כורכין בברזא חבית של חרס מפני שאין הנקב שוה:
Tossafot
להביא נותק אחר כורת כו' - פירש"י דכורת היינו שכורת ביצים ממקום חיבורן ועדיין הם בכיס ונותק הוי שנותקן מן הכיס ומשליכן לארץ קשה לר"י דבפרק על אלו מומין (בכורות דף לט:) קאמר דנתוק וכרות לא הוי מום בגלוי דהא איתנהו פי' איתנהו בכיסם ונראה לר"י דכרות הוי שלא נכרתו לגמרי ממקום חיבורן אלא עדיין מעורים קצת ונתוק היינו שניתקו לגמרי אלא שהם בכיס:
אלא בזקן - הכא לא שייך למיסר משום מסרס אחר מסרס דזקנה לאו סירוס היא:,בזקנה ובעקרה - באשה נמי לא שייך בה מסרס אחר מסרס דאין שייך בה סירוס:
כי תנן נמי מתניתין במגמע ופולט תנן - וסיפא דקתני אבל מטבל הוא כדרכו ה"ה דה"מ למיתני במגמע ובולע אלא אורחא דמילתא נקט:
לא ס"ד דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן - תימה מנא לן דמהא הדר ביה דילמא מטעם דמפרש התם דאין מטבילין בשבת משום דמיחזי כמתקן כלי ויפרש דאסור לטבול משום גזירה שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר או כשאר טעמי דמפרש התם והני טעמי לא שייכי באדם הלכך מותר ביוה"כ בלא טעמא דהואיל דלכולהו אמוראי לא פריך התם ביוה"כ ליתסר אלא לרבא ואומר ר"י דלא מסתבר להפוכי תרי מילי משום חדא דתרי מילי נינהו חדא מטעם דנראה כמתקן וחדא הא מילתא דאית ליה הואיל ולהכי ניחא ליה טפי למימר דהדר מהך דהכא ויהיו שני דבריו קיימים וא"ת ונוקי הך ברייתא דטובלין כדרכן כמ"ד טבילה בזמנה מצוה ורבא כמ"ד לאו מצוה וי"ל משום דטבילה בזמנה מצוה לא הוה שרינן איסור תיקוני מנא ובפרק כל כתבי הקדש (לקמן שבת דף קכא.) משמע דאפי' למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה טובלין כדרכן כל חייבי טבילות דתניא התם ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה אינו צריך לטבול משמע דאי בעי טביל אע"ג דסבירא טבילה בזמנה לאו מצוה וא"ת דתניא בפרק בתרא דיומא (פח.) הזב והזבה ובועל נדה וטמא מת טובלין ביוה"כ טמא מת היכי טביל ומה תועלת לו אותה טבילה הא אין טבילה בלא הזאה והזאה לא דחי יוה"כ כי היכי דלא דחיא שבת כדאמרינן בפסחים פרק אלו דברים (פסחים דף סט.) וליכא למימר שתועיל לו טבילה לענין שיוכל להזות למחר דהא תנן בסוף מסכת פרה דהוא עצמו טובל בלילה ומזה ביום משמע שצריך להזות ביום שטבל וי"ל דלעולם אין צריך לטבול ביום הזאה והתם קמ"ל דיכול לטבול בלילה אע"ג דטבילה היא כתחלת הזאה דאין הזאה בלא טבילה והזאה ביום היא א"נ התם איירי בטבילה דלאחר הזאה כדאמר בספרא הקדים טבילה להזאה לא עשה ולא כלום משמע דאיכא נמי טבילה לאחר הזאה:,טובלין כדרכן בין בט' באב בין כו' - בפ"ק דתענית (דף יג.) פליג עליה ר' חנינא סגן הכהנים ואמר כדי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת בשנה והלכתא כוותיה כדאמר בירושלמי:
למימרא דרב כר"ש ס"ל - פי' בקונט' למימרא דרב בכולי שבת כר' שמעון סבירא ליה ולי נראה דאם כן הוה ליה לאקשויי מכרכי דזוזי דרב אסר בפרק קמא (דף יט:) וכמה אמוראין דמחלקין באיסורי שבת כדאמר בפרק מפנין (לקמן שבת קכח.) במוקצה לאכילה סבר לה כר' יהודה במוקצה לטלטול כו' ונראה לר"ת דמשמע ליה דטעמא דר' שמעון במתני' משום דשרי דבר שאין מתכוין ות"ק אסר ליה אפי' לתענוג משום דזימנין לרפואה קעביד ואסר בעלמא דבר שאין מתכוין ור"ש דמקיל בעלמא קשרי נמי הכא בשאין מתכוין לרפואה והשתא אתי שפיר:,האי מסוכרייתא דנזייתא אסור להדוקה ביומא טבא - פי' סתימת גיגית של שכר אסור להדוקה משום סחיטה כדפירש בקונטרס וכן פירש ר"ח אף על גב דלא אשכחן דהוה חייש לסחיטה אלא גבי מים כדאמר בפרק ואלו קשרים (לקמן שבת דף קיג:) גבי היה מהלך בשבת ופגע באמת המים דאמר לנחות במיא אתי לידי סחיטה ובפרק חבית (לקמן שבת דף קמז.) אמר הרוחץ במי מערה ונסתפג באלונטית לא יביאנה בידו ומפרש בגמרא משום דאתי לידי סחיטה ובפרק שואל (לקמן שבת דף קמח.) ובריש המביא כדי יין (ביצה דף ל.) גבי הני נשי דלא משניין ניפרוש סודרא פירוש על הכד דלמא מישמיט במיא ואתי לידי סחיטה אבל גבי יין לא גזרינן משום סחיטה כדאמר בפרק תולין (לקמן שבת דף קלט:) מסננין את היין בסודרין וטעמא משום דאין אדם חושש לסוחטו כיון דע"י סחיטה אינו יכול לנקותו מריחו וחזותו גם אין דרך לסחוט בגד לצורך משקה שבו אבל מ"מ אסור לסחוט דכי סחיט ליה מתלבן הבגד קצת והוי מכבס או משום מפרק כמו סוחט זיתים וענבים כדאמרי' בפרק מפנין (לקמן שבת קכח:) אם היתה צריכה שמן חבירתה מביאה לה בשערה ופריך והא אתי לידי סחיטה אלמא יש סחיטה בשמן ובפרק תולין (לקמן שבת דף קמא.) קאמר רבא לא ליהדוק אינש אודרא אפומא דשישא דילמא אתי לידי סחיטה ופי' בקונט' כד של שמן ובפרק נוטל (לקמן שבת דף קמג.) ספוג אם יש לו בית אחיזה מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו משום סחיטה ולהכי אסור להדוקה וא"ת דאמר בפרק בתרא דיומא (דף עז:) ההולך להקביל פני רבו או פני אביו או פני מי שגדול הימנו עובר עד צוארו במים ואינו חושש ואמר נמי בפ"ב דביצה (דף יח.) גבי טבילת כלים בשבת דנדה שאין לה בגדים מערמת וטובלת בבגדיה ולא גזרינן דילמא אתי לידי סחיטה וי"ל דמצוה שאני ואם תאמר היכי שרי התם ליכנס בבגדיה ונדה נמי איך טובלת בבגדיה נימא שרייתו זהו כיבוסו כדאמרי' בזבחים בפרק דם חטאת (זבחים דף צד:) וי"ל דדוקא היכא דאיכא טיפת דם או טינוף אמר שרייתו זהו כיבוסו דבהכי מיירי בפ' דם חטאת ומצא ר"י מוגה בספר הישר דלא אמר שרייתו זהו כיבוסו בדבר שאינו כ"א לכלוך כמו סיפוג באלונטית וקינוח ידים במפה והני שהולכין במים עם הבגדים הוי נמי דרך לכלוך ולא דרך נקיון ועל תינוק שלכלך בגדי אמו במי רגלים אין לזרוק עליו מים דשרייתו זהו כיבוסו ושמע ר"י מפי הנשים שהתיר ר"ת [ליטול ידיה] ולקנח ידיה בבגד כיון שהוא דרך לכלוך כדי שתוכל להתפלל ולברך ואין נראה לר"י שהרי היא מתכוונת לטהר הלכלוך ודרך רחיצה וליבון הויא זה הקינוח:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.