Guémara
… les toilettes (beit hakissé), c'est différent, car elles sont répugnantes. Dès lors qu'un lieu est appelé « toilettes », il est répugnant et n'est plus apte à la prière. En revanche, tant que l'on ne s'est pas effectivement baigné dans un beit hamer'hats, il demeure apte à la prière.
שָׁאנֵי בֵּית הַכִּסֵּא דִּמְאִיס.
Il a été enseigné dans la Tossefta : saluer autrui [chalom] n'est pas permis au beit hamer'hats (les bains). La Guemara fait observer que cet énoncé vient appuyer l'opinion de Rav Hamnouna au nom d'Oulla, qui a dit : il est interdit à une personne de saluer [chalom] son prochain au beit hamer'hats, car Chalom est l'un des noms de D.ieu, ainsi qu'il est dit : « Et Guidéon y bâtit un autel pour D.ieu, et il L'appela Adon-aï Chalom » (Choftim 6, 24). Il est donc interdit de prononcer le mot « chalom » dans un lieu indigne.
אֵין שָׁם שְׁאֵילַת שָׁלוֹם. מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב הַמְנוּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא דְּאָמַר: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיִּתֵּן שָׁלוֹם לַחֲבֵירוֹ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּקְרָא לוֹ ה׳ שָׁלוֹם״.
La Guemara demande : mais s'il en est ainsi, les mots qui évoquent la fidélité (héimnouta) devraient eux aussi être interdits à dire dans les toilettes (beit hakissé), car il est écrit : « Le D.ieu fidèle, qui garde l'alliance et la bonté » (Devarim 7, 9). Et si tu dis qu'il en est effectivement ainsi — qu'il est interdit d'employer le langage de la fidélité dans les toilettes —, Rava bar Ma'hassia n'a-t-il pas dit, au nom de Rav 'Hama bar Gourya, au nom de Rav : il est permis de dire « héimnouta » (fidélité) dans les toilettes ? La Guemara répond : il y a une différence entre les termes. Là, le nom de D.ieu lui-même n'est pas appelé ainsi, car nous le traduisons par « le D.ieu fidèle ». En revanche, ici, le nom de D.ieu Lui-même est appelé « Chalom », ainsi qu'il est écrit : « Et il L'appela Adon-aï Chalom. » Ce n'est pas un adjectif, mais un nom saint en lui-même.
אֶלָּא מֵעַתָּה ״הֵימָנוּתָא״ נָמֵי אָסוּר לְמֵימַר בְּבֵית הַכִּסֵּא, דִּכְתִיב: ״הָאֵל הַנֶּאֱמָן״. וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי, וְהָאָמַר רָבָא בַּר מַחְסֵיָא, אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא, אָמַר רַב: שָׁרֵי לְמֵימַר ״הֵימָנוּתָא״ בְּבֵית הַכִּסֵּא! הָתָם שֵׁם גּוּפֵיהּ לָא אִיקְּרִי הָכִי, דִּמְתַרְגְּמִינַן ״אֱלָהָא מְהֵימְנָא״, הָכָא שֵׁם גּוּפֵיהּ אִיקְּרִי ״שָׁלוֹם״ דִּכְתִיב ״וַיִּקְרָא לוֹ ה׳ שָׁלוֹם״.
Et Rava bar Ma'hassia dit, au nom de Rav 'Hama bar Gourya, au nom de Rav : celui qui fait un présent à son prochain doit l'en informer, ainsi qu'il est dit : « pour savoir que Je suis D.ieu qui vous sanctifie » (Chémot 31, 13). Lorsque le Saint, béni soit-Il, donna le Chabbat à Israël, Il dit à Moché de les en informer. Cela a aussi été enseigné dans une baraïta : le verset dit « car Je suis D.ieu qui vous sanctifie », ce qui signifie que le Saint, béni soit-Il, dit à Moché : J'ai un beau présent dans Mon trésor, et Chabbat est son nom, et Je désire le donner à Israël ; va et informe-les. De là, Rabban Chiméon ben Gamliel a dit : celui qui fait à un enfant un présent de pain doit en informer sa mère. La Guemara demande : que lui fait-il, à l'enfant, pour que sa mère sache qu'il lui a fait un présent ? Abayé dit : qu'il l'enduise d'huile, ou qu'il lui passe du fard bleu autour de l'œil, de façon visible. Lorsque la mère de l'enfant le remarquera et l'interrogera à ce sujet, il lui dira qu'untel lui a donné un morceau de pain. La Guemara demande : et maintenant que nous redoutons la sorcellerie liée à l'huile ou au fard, que doit faire celui qui fait un présent ? Rav Papa dit : qu'il l'enduise d'un aliment du même type que celui qu'il lui a donné à manger.
וְאָמַר רָבָא בַּר מַחְסֵיָא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ, צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָדַעַת כִּי אֲנִי ה׳ מְקַדִּשְׁכֶם״. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״לָדַעַת כִּי אֲנִי ה׳ מְקַדִּשְׁכֶם״, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִיתְּנָהּ לְיִשְׂרָאֵל, לֵךְ וְהוֹדִיעָם. מִכָּאן אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: הַנּוֹתֵן פַּת לְתִינוֹק, צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לְאִמּוֹ. מַאי עָבֵיד לֵיהּ? אָמַר אַבָּיֵי: שָׁאֵיף לֵיהּ מִשְׁחָא, וּמָלֵי לֵיהּ כּוּחְלָא. וְהָאִידָּנָא דְּחָיְישִׁינַן לִכְשָׁפִים מַאי? אָמַר רַב פָּפָּא: שָׁאֵיף לֵיהּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין.
À propos de la halakha elle-même, la Guemara demande : en est-il ainsi ? Rav 'Hama bar 'Hanina n'a-t-il pas dit : celui qui fait un présent à son prochain n'a pas à l'en informer, car D.ieu fit rayonner le visage de Moché, et néanmoins il est dit à son sujet : « Et Moché ne savait pas que la peau de son visage rayonnait, lorsqu'Il parlait avec lui » (Chémot 34, 29) ? La Guemara répond : cela n'est pas difficile. Lorsque Rav 'Hama bar 'Hanina a dit qu'il n'a pas à l'en informer, il visait une chose qui est appelée à se révéler. Lorsque Rabban Chiméon ben Gamliel a dit qu'il doit l'en informer, il visait une chose qui n'est pas appelée à se révéler. La Guemara demanda : s'il en est ainsi, le Chabbat n'est-il pas appelé à se révéler, puisqu'il faudra de toute façon les informer du Chabbat avec les autres mitsvot ? Pourquoi Moché fut-il chargé de les informer du Chabbat séparément ? La Guemara répond : l'octroi de sa récompense, lui, n'est pas appelé à se révéler ; il était donc nécessaire de les informer d'un présent aussi extraordinaire.
אִינִי וְהָאָמַר רַב חָמָא (בַּר) [בְּרַבִּי] חֲנִינָא: הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ אֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ״! — לָא קַשְׁיָא: הָא בְּמִילְּתָא דַּעֲבִידָא לְאִגַּלּוֹיֵי, הָא בְּמִילְּתָא דְּלָא עֲבִידָא לְאִגַּלּוֹיֵי. וְהָא שַׁבָּת, דַּעֲבִידָא לִגַלּוֹיֵי? — מַתַּן שְׂכָרָהּ לָא עָבֵיד לִגַלּוֹיֵי.
La Guemara rapporte que Rav 'Hisda tenait à la main deux présents sacerdotaux prélevés d'un bœuf. Il dit : quiconque viendra me dire un enseignement nouveau au nom de Rav, je lui donnerai ces présents. Rava bar Ma'hassia lui dit : Rav a dit ceci — celui qui fait un présent à son prochain doit l'en informer, ainsi qu'il est dit : « pour savoir que Je suis D.ieu qui vous sanctifie. » Il lui donna le présent. Rava bar Ma'hassia dit à Rav 'Hisda : les enseignements de Rav te sont-ils si chers que cela ? Rav 'Hisda lui dit : oui. Rava bar Ma'hassia lui dit : voici ce que Rav a dit — la laine fine est précieuse à ceux qui la portent (Rav Ya'akov Emden), c'est-à-dire que seule une personne habituée aux objets délicats peut en apprécier la qualité. Rav 'Hisda lui dit avec enthousiasme : Rav a dit cela ? Ce dernier enseignement m'est plus précieux que le premier ; et si je tenais un autre présent, je te le donnerais.
רַב חִסְדָּא הֲוָה נָקֵיט בִּידֵיהּ תַּרְתֵּי מַתְּנָתָא דְתוֹרָא, אָמַר: כׇּל מַאן דְּאָתֵי וְאָמַר לִי שְׁמַעְתָּתָא חַדְתָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יָהֵיבְנָא לֵיהּ נִיהֲלֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר מַחְסֵיָא, הָכִי אָמַר רַב: הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָדַעַת כִּי אֲנִי ה׳ מְקַדִּשְׁכֶם״. יַהֲבַהּ נִיהֲלֵיהּ. אֲמַר חֲבִיבִין עֲלָךְ שְׁמַעְתָּתָא דְּרַב כּוּלֵּי הַאי? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אֲמַר לֵיהּ: הַיְינוּ דְּאָמַר רַב: מֵילָתָא אַלָּבֵישַׁיְיהוּ יַקִּירָא. אֲמַר לֵיהּ: אֲמַר רַב הָכִי?! בָּתְרָיְיתָא עֲדִיפָא לִי מִקַּמָּיְיתָא, וְאִי הֲוָה נָקֵיטְנָא אַחֲרִיתִי, יָהֵיבְנָא לָךְ.
Et Rava bar Ma'hassia dit, au nom de Rav 'Hama bar Gourya, au nom de Rav : une personne ne doit jamais distinguer l'un de ses fils parmi les autres en lui accordant un traitement de faveur. Car, à cause du poids de deux séla de laine fine [méilat] que Ya'akov donna à Yossef au-delà de ce qu'il donna au reste de ses fils — en lui faisant la tunique rayée —, ses frères devinrent jaloux de lui, l'affaire s'enchaîna, et nos ancêtres descendirent en Égypte.
וְאָמַר רָבָא בַּר מַחְסֵיָא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: לְעוֹלָם אַל יְשַׁנֶּה אָדָם בְּנוֹ בֵּין הַבָּנִים, שֶׁבִּשְׁבִיל מִשְׁקַל שְׁנֵי סְלָעִים מֵילָת שֶׁנָּתַן יַעֲקֹב לְיוֹסֵף יוֹתֵר מִשְּׁאָר בָּנָיו, נִתְקַנְּאוּ בּוֹ אֶחָיו וְנִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְיָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְרַיִם.
Et Rava bar Ma'hassia dit, au nom de Rav 'Hama bar Gourya, au nom de Rav : une personne doit toujours chercher à habiter une ville dont le peuplement est récent, c'est-à-dire qui a été récemment établie, car, du fait que son peuplement est récent, ses fautes sont peu nombreuses, ses habitants n'ayant pas encore eu l'occasion d'y commettre beaucoup de fautes. Ainsi qu'il est dit que Loth dit à l'ange : « Voici, cette ville-ci est proche pour s'y enfuir, et elle est petite » (Béréchit 19, 20). Quel est le sens du mot « proche » ? Si tu dis qu'elle est proche par la distance et véritablement petite, pourquoi avait-il besoin de dire cela à l'ange ? Ne la voyaient-ils pas ? Plutôt, le sens du mot « proche » doit être : parce que son peuplement était proche, qu'elle avait été récemment peuplée, et que de ce fait ses fautes étaient peu nombreuses. Rabbi Avin dit : quel est le verset qui nous enseigne que Tsoar était plus récente que les autres villes ? Comme il est écrit : « Que je m'échappe là-bas, de grâce [na] » (Béréchit 19, 20) ; la valeur numérique (guématria) de noun-aleph, les lettres du mot « na », est cinquante et un, tandis que Sodome avait cinquante-deux ans. Et la période de tranquillité de Sodome… [le folio se poursuit sur Shabbat 11a].
וְאָמַר רָבָא בַּר מַחְסֵיָא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: לְעוֹלָם יְחַזֵּר אָדָם וְיֵשֵׁב בְּעִיר שֶׁיְּשִׁיבָתָהּ קְרוֹבָה, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁיְּשִׁיבָתָהּ קְרוֹבָה עֲוֹנוֹתֶיהָ מוּעָטִין. שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרוֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִיא מִצְעָר״. מַאי ״קְרוֹבָה״? אִילֵימָא קְרוֹבָה דְּמִיקָּרְבָא וְזוּטָא — וְהָא קָא חָזוּ לַהּ! אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁיְּשִׁיבָתָהּ קְרוֹבָה, עֲוֹנוֹתֶיהָ מוּצְעָרִין. אָמַר רַבִּי אָבִין: מַאי קְרָא? — דִּכְתִיב: ״אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה״. ״נָא״ בְּגִימַטְרִיָּא — חַמְשִׁין וְחַד הָוֵי, וְשֶׁל סְדוֹם חֲמִישִּׁים וּשְׁתַּיִם. וְשַׁלְוָתָהּ
Rachi
שאני בית הכסא דמאיס - ושם מגונה עליו מש"ה מספקא לן בהזמנתו:
ויקרא לו - גדעון להקב"ה ה' שלום:
הימנותא - להזכיר אמונה בבית הכסא:
צריך להודיעו - מתן פלוני אתן לך וזהו דרך כבוד דשמא יתבייש לקבלה ומתוך כך מתרצין בדברים ואינו בוש בדבר וכן אם נתנה בביתו שלא מידיעתו צריך להודיעו שמידו באה לו שמתוך כך יהא אוהבו:,לדעת כי אני ה' וגו' - להודיעם אני בא שאני רוצה לקדשם:,שייף ליה משחא - ישפשפנו בשמן בין עיניו דבר הנראה שתשאלנו אמו מי עשה כן ויאמר לה התינוק פלוני עשה וגם פת נתן לי:,ומלי ליה כוחלא - נותן כחול סביב עינו וכן לשונו בתלמוד:,לכשפים - שתחשדנו שכשפו:
לאגלויי - מי נתנו לו:,מתן שכרה כו' - והוא הודיעם [ע"י משה] בעל פה מה שכרה:
רב חסדא - כהן הוה כדאמרינן (ברכות פ"ו דף מד.) גבי עיר אחת היתה בא"י ובה שמונים זוגות אחים כהנים הנשואים שמונים זוגות אחיות כהנות ובדקו מסורא עד נהרדעא ולא אשכחו אלא תרתי בנתיה דרב חסדא דהוו נסיבי לרמי בר חמא ולמר עוקבא בר חמא:,הוה נקיט תרתי מתנתא דתורא - זוג של זרוע לחיים וקיבה שנתנה לו ורשאי להאכילן לישראל ואע"ג דרב חסדא בח"ל הוה לא ילפינן מהכא דמתנות נוהגות בזמן הזה דהאידנא נהוג עלמא כתלתא סבי (ברכות דף כב.) כרבי יאשיה בכלאים וכרבי יהודה בטבילת בעלי קריין לת"ת וכרבי אלעאי בראשית הגז שהיה אומר אינו נוהג אלא בארץ וכן מתנות בימי רב חסדא אכתי לא נהוג כר' אלעאי ובימי ר"נ בר יצחק נהוג כוותיה בראשית הגז ולא במתנות והשתא קא חזינא דנהוג אף במתנות וכי היכי דאחזו במנהג בראשית הגז בימי ר"נ ולא מחינא בהו ונהגנא כולא כוותיה השתא דנהוג אף במתנות לא משנינן מנהגא:,חדתא - חדשה שלא שמעתיה:,מילתא אלבישי' יקירא - מעיל דמיו יקרים למי שרגיל ללובשו כלומר לפי שאתה תלמידו של רב ורגיל בשמועותיו אתה מחזר אחריהם:
משקל ב' סלעים - לאו דוקא נקט בתלמידי רבינו יצחק הלוי מצאתי כתונת פסים סביב פס ידו נתן מילת ולא כל הכתונת:
שישיבתה קרובה - שנתיישבו בה מקרוב כלומר עיר חדשה:,דמקרבא - לנוס שם:,וזוטא - ולא צריכין אתם להקפיד על קיומה:,הא קא חזו לה - למה ליה למימר להו:,שישיבתה קרובה - שנה אחת קדמה לה סדום כדמפרש של סדום חמשים ושתים דע"כ בוני מגדל בארץ שנער היו ולא היה ישוב בעולם אלא באותה בקעה כדכתיב (בראשית י״א:א׳) ויהי כל הארץ שפה אחת וגו' ויהי בנסעם מקדם ומשם נפוצו למקומות אחרים כשנתפלגו ובנו להם עיירות ומשנתפלגו עד שחרבה סדום אינו אלא חמשים ושתים שנה שהרי בסוף ימי פלג נתפלגו הארצות כדתניא בסדר עולם אמר רבי יוסי נביא גדול היה עבר שקרא בנו פלג כי בימיו נפלגה הארץ ואם תאמר בתחלת ימיו והלא יקטן אחיו קטן ממנו והוליד משפחות ונתפלגו ואם תאמר באמצע ימיו לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש נתן לך סימן ולא תדע באיזו משנותיו אלא בסוף ימיו צא וחשוב שנותיו של פלג ונמצא שנה שמת בה היא שנת מ"ח לאברהם וכשחרב סדום שנת צ"ט לאברהם שהרי בו ביום נתבשרה שרה ולשנה אחרת ילדה ואברהם בן מאת שנה וגו' (שם כא):,ושלותה - האמורה בה גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה וגו' (יחזקאל ט״ז:מ״ט) וכתיב נתיב לא ידעו עיט לא הדריכוהו וגו' (איוב כ״ח:ז׳):
Tossafot
שאני בית הכסא דנפיש זוהמא - תימה בסוף פ"ק דנדרים (דף ז'.) גרס בעי רבינא הזמינו לבית הכסא והזמינו לבית המרחץ מהו אלמא במרחץ נמי מיבעי ליה ויש שמוחקין אותו שם מן הספרים משום הך דהכא ומיהו יש לקיים שם הגיר' והכא ה"פ מאי לאו כי היכי דלא איפשיטא ליה מבית הכסא ה"נ לא איפשיטא ליה מבית המרחץ ומשני שאני בית הכסא דנפיש זוהמיה להכי לא איפשיטא ליה אבל מרחץ בתר דבעיא הדר פשטא א"נ הזמינו לבית המרחץ אינו מדברי רבינא אלא הש"ס הוא דמסיק שאינו רוצה לחלק וכן יש בכמה מקומות:
דמתרגמינן אלהא מהימנא - תימה דשלום נמי מתרגמינן דעבד ליה שלום וי"ל דהתם קראו שלום על שם שהוא עושה שלום דאי לא קראו שלום אלא בעי למימר ה' שלום ה' העושה לו שלום א"כ ה"ל למימר ה' שלומו:
הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו - ודוקא במתנה שנותן לו ע"י אהבה שאין המקבל מתבייש אבל הנותן צדקה שהמקבל מתבייש מתן בסתר יכפה אף (משלי כ״א:י״ד):
יהבה ניהליה - דמותרת לזרים כפירוש הקונטרס והכי מוכח בפרק הזרוע (חולין קלב.) והא דאמר בפ"ב דכתובות (דף כה.) חזקה לכהונה חילוק מתנות כגון שמעיד לו דבתורת כהונה יהבה ניהליה:
ה"ג נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים - ואע"ג דבלאו הכי נגזר דכתיב (בראשית ט״ו:י״ג) ועבדום וענו אותם שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ"כ אלא ע"י זה שהרי ארבע מאות שנה התחילו קודם שנולד יצחק ל' שנים:
ושל סדום נ"ב שנה - כמו שמוכיח בקונ' שהיה אברהם בן מ"ח שנה כשנבנית סדום ושלותה כ"ו שנים משמע שהיה אברהם בן ע"ג כשהרג את המלכים ובסדר עולם משמע שהיה בן ע"ה שנה כשהכה את המלכים דקאמר התם אברהם אבינו כשנדבר עמו בין הבתרים בן ע' שנה היה שנאמר ויהי מקץ שלשים שנה וגו' וחזר לחרן ושהה שם ה' שנים שנאמר ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן וגו' ואותה שנה שיצא מחרן שנת רעב היתה ירד למצרים ושהה שם ג' חדשים בא וישב לו באלוני ממרא היא שנה שכבש את המלכים ולפ"ז לא היתה שלותה אלא כ"ד וצריך לומר שהיתה בשלוה ב' שנים בתחלה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.