Dis [admettons] qu'ils sont en désaccord au sujet du statut de la Grande Mer [la Méditerranée] quant à l'impureté et la pureté ; mais quant au Chabbat, as-tu entendu qu'ils soient en désaccord ? Plutôt, Rav Na'hman bar Yits'hak dit : la contradiction entre les deux baraïtot n'est pas difficile [à résoudre]. Cette baraïta-ci, qui interdit de se baigner dans la Grande Mer, traite d'un cas où l'on s'est attardé dans l'eau, indiquant par là que l'on s'y baignait pour ses effets curatifs. Cette baraïta-là, qui permet de s'y baigner, traite d'un cas où l'on ne s'est pas attardé dans l'eau, indiquant par là que l'on s'y baignait à des fins non médicales.
אֵימוֹר דִּפְלִיגִי לְעִנְיַן טוּמְאָה וְטׇהֳרָה, לְעִנְיַן שַׁבָּת מִי שָׁמְעַתְּ לְהוּ? אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, לָא קַשְׁיָא: הָא דְּאִישְׁתַּהִי, הָא דְּלָא אִישְׁתַּהִי.
La Guemara objecte : et comment as-tu établi cette dernière baraïta ? Tu dis qu'elle traite d'un cas où l'on ne s'est pas attardé dans l'eau ? Si elle traite d'un cas où l'on ne s'est pas attardé, il serait alors permis de se baigner même dans de l'eau où l'on a fait rouir du lin [eau putride à usage exclusivement médical] ! Car il a été enseigné dans une baraïta : on peut se baigner [le Chabbat] dans les eaux de Tibériade, dans l'eau où l'on a fait rouir du lin et dans la mer de Sodome [la mer Morte], et cela même si l'on a des plaies sur la tête qui guérissent au contact de ces eaux. Dans quel cas cela est-il dit ? Dans un cas où l'on ne s'est pas attardé dans l'eau, puisqu'il apparaît alors que l'on y est entré pour se rafraîchir. Mais si l'on s'est attardé dans l'eau, c'est interdit.
בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא לְבָתְרָיְיתָא — דְּלָא אִישְׁתַּהִי, אִי דְּלָא אִישְׁתַּהִי — אֲפִילּוּ בְּמֵי מִשְׁרָה נָמֵי. דְּהָתַנְיָא: רוֹחֲצִין בְּמֵי טְבֶרְיָא וּבְמֵי מִשְׁרָה וּבְיַמָּה שֶׁל סְדוֹם, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲטָטִים בְּרֹאשׁוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — שֶׁלֹּא נִשְׁתַּהָא, אֲבָל נִשְׁתַּהָא — אָסוּר.
Plutôt [il faut résoudre les contradictions autrement] : la contradiction entre [la baraïta qui permet et celle qui interdit de se baigner dans] la Grande Mer n'est pas difficile : celle-ci traite de la partie limpide qui s'y trouve [là où l'on se baigne par agrément en semaine], celle-là traite de la partie polluée qui s'y trouve [où l'on n'entre qu'à des fins curatives]. Et la contradiction entre [une baraïta et l'autre au sujet de] l'eau où l'on a fait rouir du lin n'est pas difficile non plus : celle-ci [qui interdit] traite d'un cas où l'on s'est attardé [indiquant un usage médical], celle-là [qui permet] traite d'un cas où l'on ne s'est pas attardé [usage non médical].
אֶלָּא יָם הַגָּדוֹל אַיָּם הַגָּדוֹל לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּיָפִין שֶׁבּוֹ, הָא — בְּרָעִים שֶׁבּוֹ. מֵי מִשְׁרָה אַמֵּי מִשְׁרָה נָמֵי לָא קַשְׁיָא: הָא — דְּאִישְׁתַּהִי, הָא — דְּלָא אִישְׁתַּהִי.
Mishna 1
MICHNA : On ne mange pas d'ézovyon [une variété d'hysope] le Chabbat, parce que ce n'est pas un aliment de gens bien portants — il est donc clair que quiconque en mange le fait pour sa valeur médicinale. Mais on peut manger la plante appelée yoèzer et boire de l'aboubroé. De plus, tous les aliments que mangent les gens bien portants, une personne peut les manger même à des fins curatives ; et l'on peut boire toutes les boissons, sauf l'eau de palmiers [mé deqalim] et le kos iqarin [potion de racines], parce qu'ils sont connus comme remède contre la jaunisse [yeraqon] — il est donc interdit de les boire le Chabbat à des fins curatives. Mais on peut boire de l'eau de palmiers le Chabbat pour étancher sa soif, et l'on peut s'enduire d'huile d'iqarin à des fins non médicales.
מַתְנִי׳ אֵין אוֹכְלִין אֵיזֹבְיוֹן בְּשַׁבָּת לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲכַל בְּרִיאִים, אֲבָל אוֹכֵל הוּא אֶת יוֹעֶזֶר, וְשׁוֹתֶה אַבּוּבְרוֹאֶה. כׇּל הָאוֹכָלִין — אוֹכֵל אָדָם לִרְפוּאָה, וְכׇל הַמַּשְׁקִין — שׁוֹתֶה, חוּץ מִמֵּי דְקָלִים וְכוֹס עִיקָּרִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן לִירוֹקָה. אֲבָל שׁוֹתֶה הוּא מֵי דְקָלִים לִצְמָאוֹ, וְסָךְ שֶׁמֶן עִיקָּרִין שֶׁלֹּא לִרְפוּאָה.(משנה)
Guémara
GUEMARA : Rav Yossef dit : l'hysope [ézov] non qualifiée mentionnée dans la Torah s'appelle en Babylonie avrata bar hamag, et l'ézovyon s'appelle avrata bar hing. Oulla dit : l'hysope mentionnée dans la Torah, c'est la sauge blanche [marva 'hivara]. La Guemara rapporte : Oulla se trouva un jour chez Rav Chmouel bar Yehouda. On apporta devant lui de la sauge blanche. Il dit : voici l'hysope qui est écrite dans la Torah. Rav Papi dit : l'hysope, c'est la racine appelée choumchouq. Rav Yirmeya de Difti dit : il est logique de trancher comme l'opinion de Rav Papi, car nous avons appris dans une michna : la mitsva de l'hysope [pour l'aspersion] requiert que l'on prenne trois tiges, chacune portant trois pédoncules [guiveolin], et le choumchouq est précisément l'espèce que l'on trouve avec cette configuration. La Guemara demande : dans quel but en mange-t-on ? On en mange pour guérir les vers intestinaux [qouqyané]. Et avec quoi le mange-t-on ? On le mange avec sept dattes noires. D'où viennent ces vers [dans les intestins] ? Ils proviennent de la farine d'orge tirée d'un récipient qui l'a contenue pendant quarante jours depuis sa mouture.
גְּמָ׳ אָמַר רַב יוֹסֵף: אֵזוֹב — ״אַבְרָתָה בַּר הֲמַג״, אֵיזֹבְיוֹן — ״אַבְרָתָה בַּר הִינְג״. עוּלָּא אָמַר: מָרְוָא חִיוָּרָא. עוּלָּא אִיקְּלַע לְבֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה, אַיְיתוֹ לְקַמֵּיהּ מָרְוָא חִיוָּרָא. אֲמַר: הַיְינוּ אֵזוֹב דִּכְתִיב בְּאוֹרָיְיתָא. רַב פַּפֵּי אָמַר: שׁוּמְשׁוּק. אָמַר רַב יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי: כְּווֹתֵיהּ דְּרַב פַּפֵּי מִסְתַּבְּרָא, דִּתְנַן: מִצְוַת אֵזוֹב שְׁלֹשָׁה קְלָחִין וּבָהֶן שְׁלֹשָׁה גִבְעוֹלִין, וְשׁוּמְשׁוּק הוּא דְּמִשְׁתַּכְחָא הָכִי. לְמַאי אָכְלִי לֵיהּ — לְקוּקְאיָנֵי. בְּמַאי אָכְלִי לֵיהּ — בִּשְׁבַע תַּמְרֵי אוּכָּמָתָא. מִמַּאי הָוְיָא — מִקִּימְחָא דִשְׂעָרֵי בְּמָנָא דַּחֲלֵיף עֲלֵיהּ אַרְבְּעִין יוֹמִין.
Nous avons appris dans la michna : « Mais on peut manger le yoèzer. » La Guemara demande : qu'est-ce que le yoèzer ? La Guemara répond : c'est le légume connu sous le nom de poutnaq. Dans quel but le mange-t-on ? On le mange pour guérir les vers du foie [arqata]. Avec quoi le mange-t-on ? On le mange avec sept dattes blanches. D'où viennent les vers dans le foie ? De la viande crue [mangée] avec de l'eau à jeun ; de la viande grasse à jeun ; de la viande de bœuf à jeun ; de noix à jeun ; et de pousses de fenugrec [guiré derouvya] à jeun suivies de la boisson d'eau.
אֲבָל אוֹכֵל הוּא אֶת יוֹעֶזֶר. מַאי יוֹעֶזֶר? פּוּתַּנְק. לְמַאי אָכְלִי לַהּ — לְאַרְקָתָא. בְּמַאי אָכְלִי לַהּ — בִּשְׁבַע תַּמְרֵי חִיוּוֹרָתָא. מִמַּאי הָוְיָא — מֵאוּמְצָא וּמַיָּא אַלִּיבָּא רֵיקָנָא, וּמִבִּישְׂרָא שַׁמִּינָא אַלִּיבָּא רֵיקָנָא, וּמִבִּישְׂרָא דְתוֹרָא אַלִּיבָּא רֵיקָנָא, מֵאַמְגּוּזָא אַלִּיבָּא רֵיקָנָא, וּמִגִּירֵי דְרוּבְיָא אַלִּיבָּא רֵיקָנָא וּמִשְׁתֵּי מַיָּא אַבָּתְרֵיהּ.
Et si l'on n'a pas [de poutnaq sous la main], ou bien si l'on en a pris et que cela n'a pas aidé, que l'on avale du cresson blanc [ta'hlé 'hivvarta]. Et si l'on n'en a pas, ou que cela n'a pas aidé, que l'on s'astreigne à un jeûne, puis que l'on prenne de la viande grasse, qu'on la jette sur des braises, qu'on en suce l'os et qu'on avale du vinaigre. Et certains disent : le vinaigre, non — parce qu'il est nocif pour le foie. Et si rien de cela [n'est disponible], que l'on prenne la sciure raclée sur l'écorce d'un buisson épineux [assinta], raclée de haut en bas et non de bas en haut — car alors, peut-être, les vers sortiraient par sa bouche. Puis qu'on la fasse bouillir dans de la bière au crépuscule [bé chivavé], et le lendemain qu'il bouche ses orifices [ses narines] et qu'il la boive. Et lorsqu'il défèque, qu'il défèque sur le tronc d'un palmier.
וְאִי לָא — לִיבְלַע תַּחְלֵי חִיוּוֹרָתָא. וְאִי לָא — לִיתִּיב בְּתַעֲנִיתָא, וְלַיְתֵי בִּישְׂרָא שַׁמִּינָא וְלִישְׁדֵּי אַגּוּמְרֵי, וְלִימֵיץ גַּרְמָא, וְלִיגַמַּע חַלָּא. וְאִיכָּא דְאָמְרִי: חַלָּא לָא, מִשּׁוּם דְּקָשֵׁי לְכַבְדָּא. וְאִי לָא — לַיְיתֵי גִּירְדָּא דַאֲסִינְתָּא דִּגְרִידָא מֵעִילַּאי לְתַתַּאי, וְלָא מִתַּתַּאי לְעִילַּאי, דִּילְמָא נָפְקָא אַיְּידֵי פּוּמֵּיהּ, וְלִישְׁלְקַהּ בְּשִׁיכְרָא בֵּי שִׁיבָבֵי, וּלְמָחָר נִסְכְּרִינּוּן לְנִקְבִין דִּידֵיהּ וְלִישְׁתֵּי, וְכִי מִפְּנֵי — מִפְּנֵי אַפְּשִׁיחָא דְּדִקְלָא.
Nous avons appris dans la michna : « Et l'on boit de l'aboubroé. » La Guemara demande : qu'est-ce que l'aboubroé ? La Guemara répond : c'est la plante connue sous le nom de 'houmtareya. La Guemara demande : qu'est-ce que la 'houmtareya ? C'est ce que l'on appelle le « bâton solitaire » ['houtra ye'hidaa, plante poussant en tige unique sans ramification]. La Guemara demande : à quoi sert-elle ? Elle sert à celui qui a bu de l'eau découverte [guilouya], dont on soupçonne qu'un serpent y a bu et y a laissé son venin. Et si l'on n'a pas le bâton solitaire, ou que celui-ci a été inefficace, que l'on prenne cinq roses [klilé] et cinq coupes de bière, qu'on les fasse bouillir ensemble jusqu'à ce qu'il reste un quart de log de liquide, et qu'on le boive.
וְשׁוֹתִין אַבּוּבְרוֹאֶה. מַאי אַבּוּבְרוֹאֶה? חוּמַטְרִיָּא. מַאי חוּמַטְרִיָּא? חוּטְרָא יְחִידָאָה. לְמַאי עָבְדִי לַהּ — לְגִילּוּיָא. וְאִי לָא — לַיְתֵי חַמְשָׁא כְּלִילֵי וְחַמְשָׁא כּוֹסָתָא דְשִׁיכְרָא, וְנִישְׁלוֹקִינְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי עַד דְּקַיְימָא אַאַנְפָּקָא, וְנִישְׁתֵּי.
La Guemara rapporte : la mère de Rav A'hadvoï bar Ami prépara ce remède pour un certain homme qui avait bu de l'eau découverte, soupçonnée de contenir du venin. Elle prit une rose et une coupe de bière, et les fit bouillir. Elle les lui donna à boire, alluma le four, en balaya les braises, et y plaça une brique sur laquelle il pouvait s'asseoir sans se brûler. Et quelque chose qui avait l'apparence d'une feuille verte sortit [de lui] — c'est-à-dire qu'il vomit le venin.
אִימֵּיהּ דְּרַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי עֲבַדָה לֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא חַד כְּלִילָא וְחַד כּוֹסְתָּא דְשִׁיכְרָא. שְׁלַקָה וְאַישְׁקִיתֵיהּ, וּשְׁגַרָא תַּנּוּרָא וּגְרַפְתֵּיהּ, (ואותביתיה לבינתא) [וְאוֹתִיבָה בֵּיהּ לְבֵינְתָּא, וְאוֹתִיבְתֵּיהּ] בְּגַוֵּויהּ, וּנְפַק [מִינֵּיהּ] כְּהוּצָא יַרְקָא.
Rav Avya dit : [le remède pour celui qui a avalé du venin, c'est] un quart de log de lait de chèvre blanche. Rav Houna bar Yehouda dit : que l'on apporte un cédrat [étrog] sucré, qu'on le creuse, qu'on le remplisse de miel, qu'on le place parmi des braises ardentes, et qu'on le mange. Rabbi 'Hanina dit : l'urine âgée de quarante jours est un remède efficace [contre plusieurs maux] : une toute petite coupelle [barzina] est bénéfique pour traiter la piqûre de frelon [zibboura] ; un quart de log, pour traiter la piqûre de scorpion [aqrabba] ; un demi-log, pour celui qui a bu de l'eau découverte [guilouya] ; un log entier est même efficace pour contrer la sorcellerie [kechafim]. Rabbi Yo'hanan dit : l'eau dans laquelle on a fait bouillir des épinards [anigron], l'eau dans laquelle on a fait bouillir l'herbe banagri [avangar] et le baume [tiryaqa] sont efficaces aussi bien pour celui qui a bu de l'eau découverte que comme antidote contre la sorcellerie.
רַב אַוְיָא אָמַר: רְבִיעֵתָא דַחֲלָבָא מֵעִיזָּא חִיוָּרְתָּא. רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אָמַר: לַיְיתֵי אֶתְרוֹגָא חֲלִיתָא וְלִחַיְּיקֵיהּ וְלִימַלְּיֵיהּ דּוּבְשָׁא, וְלוֹתְבֵהּ בֵּי מִילְלֵי דְנוּרָא, וְלֵיכְלֵיהּ. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר, מֵי רַגְלַיִם בְּנֵי אַרְבָּעִים יוֹם: בַּרְזִינָא — לְזִיבּוּרָא, רְבִיעֵתָא — לְעַקְרַבָּא, פַּלְגָא רִיבְעָא — לְגִילּוּיָא, רִיבְעָא — אֲפִילּוּ לִכְשָׁפִים מְעַלּוּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲנִיגְרוֹן, וַאֲבַנְגַּר, וְתִירְיָיקָה — מְעַלּוּ בֵּין לְגִילּוּיָא בֵּין לִכְשָׁפִים.
Celui qui a avalé un serpent, qu'on le nourrisse de houblon [kechouta] dans du sel, puis qu'on le fasse courir sur une distance de trois mil. La Guemara rapporte : Rav Chimi bar Achi vit un homme qui avait avalé un serpent. [Rav Achi] lui apparut sous l'aspect d'un cavalier. Il lui fit manger du houblon avec du sel et le fit courir devant lui sur trois mil, et le serpent sortit de lui en morceaux. Certains disent : c'est Rav Chimi bar Achi lui-même qui avala un serpent ; Éliyahou [le prophète Élie] vint et lui apparut sous l'aspect d'un cavalier. Il lui fit manger du houblon avec du sel et le fit courir devant lui sur trois mil, et le serpent sortit de lui en morceaux. Celui qui a été mordu par un serpent, qu'on lui apporte le fœtus d'une ânesse blanche, qu'on l'ouvre et qu'on le pose sur [la morsure]. La Guemara précise : et cela ne vaut que si la mère [l'ânesse] ne s'est pas révélée tréfa [atteinte d'un défaut qui la ferait mourir dans les douze mois]. Un certain
הַאי מַאן דִּבְלַע חִיוְיָא — לוֹכְלֵיהּ כְּשׁוּתָא בְּמִילְחָא, וְלַירְהֲטֵיהּ תְּלָתָא מִילֵּי. רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי חַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דִּבְלַע חִיוְיָא. אִידְּמִי לֵיהּ כְּפַרָּשָׁא. אוֹכְלֵיהּ כְּשׁוּתָא בְּמִילְחָא וְאַרְהֲטֵיהּ קַמֵּיהּ תְּלָתָא מִילֵּי, וּנְפַק מִינֵּיהּ גּוּבֵּי גּוּבֵּי. אִיכָּא דְאָמְרִי: רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי בְּלַע חִיוְיָא, אֲתָא אֵלִיָּהוּ אִידְּמִי לֵיהּ כְּפַרָּשָׁא. אוֹכְלֵיהּ כְּשׁוּתָא בְּמִילְחָא וְאַרְהֲטֵיהּ קַמֵּיהּ תְּלָתָא מִילֵּי וּנְפַק מִינֵּיהּ גּוּבֵּי גּוּבֵּי. הַאי מַאן דְּטַרְקֵיהּ חִיוְיָא — לֵיתֵי עוּבָּרָא דַחֲמָרָא חִיוָּרְתִּי, וְלִיקְרְעֵיהּ, וְלוֹתְבֵיהּ עִילָּוֵיהּ. וְהָנֵי מִילֵּי דְּלָא אִישְׁתְּכַח טְרֵפָה. הָהוּא
Rachi
אימור דפליגי לענין טומאה וטהרה - ומשום קרא:,לענין שבת - דטעמא משום רפואה הוא מי שמעת להו:,הא דאישתהי - בגוייהו אסור דמוכחא מלתא דלרפואה קא מכוין:,הא דלא אישתהי - אלא רחץ ויצא מותר:
בתרייתא - דקתני רוחצין בדלא אישתהי:,חטטין - מאלנ"ץ:,שלא נשתהי - בתוך המים דנראה כמיקר בעלמא:
ביפין - שכן רוחצין בהן בחול לרחיצה שאינה לרפואה:,ברעים - אין רוחצין דמוכחא מלתא דלרפואה ותרוייהו בדאישתהי:,מי המשרה אמי המשרה לא קשיא - הך דקתני רוחצין במי המשרה אהנך תרתי דלעיל דקתני אבל לא במי המשרה הא דאישתהי הא דלא אשתהי:
מתני' איזביון - מפרש בגמרא שאינו מאכל בריאים ומוכחא מלתא דלרפואה אכיל ליה:,אבל אוכל הוא את יועזר - שהרבה אוכלין אותו כשהן בריאין:,ממי דקלים - מפרש בגמרא:,וכוס עיקרין - משקה שכותשין לתוכו עיקרי ירקות ובשמים ובגמרא מפרש ליה:,מפני שהן לירוקה - לחולי של ירקון ואינו מאכל בריאים:,לצמאו - אם אינו חולה:
גמ' אמר רב יוסף אזוב - דאורייתא שהוכשר להזאה הוא שקורין אברתא בר המג:,איזביון - דמתניתין הוא שקורין אברתא בר הינג ויש מרבותי מפרשים בר המג שגדל במקום גמי בר הינג שגדל בין ההגים רונצ"ץ:,עולא אמר - אזוב דאורייתא הוא מרוא חיורא בלע"ז שלוי"א:,שומשוק - הוא אזוב דאורייתא:,ג' קלחים - דאגודה כתיב ואין אגודה פחות מג':,ובהן ג' גבעולין - בכל קלח ג' גבעולין קנים דקים כעין של קנבוס:,לקוקייני - תולעים שבבני מעים:,דחליף עליה מ' יומי - משנטחן:
פותנק - בלע"ז פולא"ל:,לארקתא - תולעים שבכבד:,ממאי הוי - החולי:,מאומצא - בשר בגחלים:,אליבא ריקנא - קודם אכילה:,ומגירי דרובייא - לולבי תילתן כעין לולבי גפנים:,רוביא - תילתן פינגרי:,ומשתי מיא בתרייהו - האוכל אחד מאלו קודם אכילה ושותה אחריו מים:
ואי לא - אי לית ליה פותנק א"נ אכליה ולא איתסי:,תחלי - שחלי כרישו"ן:,לימוץ גרמא - יהא מוצץ אבר יפה מאותו בשר וימץ שמנו בפיו:,גורדא דאסינתא - קליפה גרודה מן הסנה:,מעילאי לתתאי - שתהא גרודה מלמעלה למטה:,דלמא נפק - התולעים:,איידי פומיה - דרך פיו:,בי שבבי - בין השמשות בחשכותא דשמשי. ל"א בי שבבי בבית אחד משכניו שלא יריח הוא הריח שהוא קשה לו:,נסכרינן לנקבים דיליה - יסתום נחיריו שלא יריח ל"א יסתום נחיריו ונקבי אזניו שלא יצא כח המשקה מגופו:,מפני אפשיחה - מקום שנפשח הדקל אישברנקי"ר:
חוטרא יחידאה - עץ הגדל יחידי בלא ענף:,לגילוייא - מי ששתה מים מגולין:,חמשה כלילי - וורדין:,כוסאתא דשיכרא - כוסות:,עד דקיימי אאנפקא - שיעמדו על מדה מחזקת אנפק והיא רביעית הלוג כדאמרינן בחזקת הבתים (ב"ב נח:):
ושגרא תנורא - הסיקה תנור:,וגרפתיה - מגחלים שיצטנן קצת:,ואותבה לבינתא בגויה - שישב עליה ולא יכוה:,ונפק מיניה - הקיא הארס שבלע:,הוצא - עלה של לולב:
אתרוג חליתא - מתוק:,ולחייקיה - לגויה יחקוק בתוכו חקק:,וליתבה בי מיללי דנורא - מניחו ע"ג גחלים לוחשות שיתבשל האתרוג בדבש:,בני מ' יום - שעברו עליהם מ' יום. ל"א של תינוק בן מ' יום:,רבעא - לוג:,ברזינא לזיבורא - כוס קטן מאד ושמו ברזינא מאותן מי רגלים שותין למי שנשכתו צרעה ומתרפא:,רביעתא לעקרב - רביעית לוג למי שעקצו עקרב:,פלגא ריבעא לגילויא - חצי לוג:,אניגרון ואבנגר ותירייקי - מים שנשלק בהם בנגרי מין עשב ששמו בנגרי וסתם אניגרון מי שלק תרדין כדאמרינן (ברכות דף לה:) אניגרון מיא דסילקא ותירייקי צרי:
,אידמי ליה כפרשא - תופסו ומייסרו שהפחד והמרוצה והכשות מתישין כחו ומחמם ומת הנחש בתוכו:,גובי - חתיכות חתיכות יצא הנחש ממנו: גובי טרונצו"ץ בלע"ז:,דטרקיה - נשכו:,עוברא דחמרא חיוורתי - עובר הנמצא במעי חמורה לבנה:,דלא אשתכח טרפה - האם:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.