Traité Shabbat

106a

Étude de Shabbat 106a

Étude de la Mishna & Guémara 106a

que tous les frères s'inquiètent, de crainte que leur propre mort n'approche. De même, si l'un des membres d'une 'havoura (groupe) vient à mourir, que le groupe tout entier s'inquiète. Certains disent [amri lah] que l'inquiétude est la plus grande si c'est l'aîné qui meurt : si lui, malgré ses vertus, n'a pu échapper au châtiment, les autres à plus forte raison ne seront pas sauvés. Et d'autres disent [amri lah] que l'inquiétude est la plus grande si c'est le cadet qui meurt, car ce sont les moins importants qui sont châtiés en premier, et peut-être est-ce là le début d'un châtiment pour le groupe tout entier.

יִדְאֲגוּ כׇּל הָאַחִין כּוּלָּן. אֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁמֵּת — תִּדְאַג כָּל הַחֲבוּרָה כּוּלָּהּ. אָמְרִי לַהּ דְּמֵת גָּדוֹל, וְאָמְרִי לַהּ דְּמֵת קָטָן.

Nous avons appris dans la MISHNA : Et quiconque accomplit des travaux de manière destructrice [mékalkél] le Chabbat est exempt. Rabbi Abahou enseigna cette baraïta devant Rabbi Yo'hanan : Quiconque accomplit des travaux de manière destructrice le Chabbat est exempt, sauf celui qui inflige une blessure ['hovél] ou qui allume un feu [mav'ir]. Rabbi Yo'hanan lui dit : Va enseigner cela dehors [pok téni lévara] — cette baraïta n'est pas digne d'être étudiée dans la maison d'étude. L'opinion qui rend passible celui qui inflige une blessure ou allume un feu le Chabbat n'est pas un enseignement reçu et doit être ignorée. Et si tu veux dire que c'est un enseignement légitime, alors celui qui inflige une blessure ne serait passible que dans le cas où il a besoin du sang pour le donner à son chien, et celui qui allume un feu ne serait passible que dans le cas où il a besoin de ses cendres.

וְכׇל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין. תָּנֵי רַבִּי אֲבָהוּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין חוּץ מֵחוֹבֵל וּמַבְעִיר. אֲמַר לֵיהּ: פּוֹק תָּנֵי לְבַרָּא, חוֹבֵל וּמַבְעִיר אֵינָהּ מִשְׁנָה. וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר מִשְׁנָה — חוֹבֵל בְּצָרִיךְ לְכַלְבּוֹ, מַבְעִיר בְּצָרִיךְ לְאֶפְרוֹ.

La Guemara demande : Comment Rabbi Abahou pouvait-il enseigner cette baraïta ? N'avons-nous pas appris explicitement dans la MISHNA : Quiconque accomplit des travaux de manière destructrice le Chabbat est exempt — y compris celui qui inflige une blessure ou qui allume un feu ! La Guemara répond : Selon lui, la Michna est conforme à l'opinion de Rabbi Yehouda, qui rend passible celui qui accomplit un travail dont on n'a pas besoin pour lui-même [mélakha ché-éna tzrikha légoufah], tandis que la baraïta est conforme à l'opinion de Rabbi Chimon, qui en exempte dans ce cas. La Guemara explique : Quelle est la raison pour laquelle Rabbi Chimon rend passible celui qui inflige une blessure ou allume un feu le Chabbat, bien que ce soient des actes destructeurs ? Du fait qu'un verset a été nécessaire pour permettre la circoncision le Chabbat, on déduit que, de manière générale, celui qui inflige une blessure est passible : car si infliger une blessure n'était pas interdit le Chabbat, il n'y aurait nul besoin de permettre la circoncision.

וְהָאֲנַן תְּנַן: כׇּל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין! מַתְנִיתִין רַבִּי יְהוּדָה, בָּרָיְיתָא רַבִּי שִׁמְעוֹן. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: מִדְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמִישְׁרֵא מִילָה, הָא חוֹבֵל בְּעָלְמָא חַיָּיב.

De même, du fait que la Torah a interdit d'allumer un feu le Chabbat même au sujet de l'exécution par le feu de la fille d'un Cohen qui a commis l'adultère, conclus-en que, de manière générale, celui qui allume un feu le Chabbat est passible.

וּמִדַּאֲסַר רַחֲמָנָא הַבְעָרָה גַּבֵּי בַּת כֹּהֵן, שְׁמַע מִינַּהּ מַבְעִיר בְּעָלְמָא חַיָּיב.

La Guemara demande : Et comment Rabbi Yehouda répond-il à cette preuve ? La Guemara répond : Là-bas, il s'agit d'un travail constructif [métakén], selon l'explication de Rav Achi. Car Rav Achi a dit : Quelle différence y a-t-il pour moi entre réparer [tikoun] l'enfant par la circoncision et réparer un ustensile ? Ce sont là deux actes constructifs. Et quelle différence y a-t-il pour moi entre cuire [bichoul] une mèche de plomb — car on versait du plomb fondu dans la gorge du condamné à l'exécution par le feu — et cuire les herbes servant à produire les teintures du Michkan ? La Torah a traité ces cas précisément parce qu'ils sont constructifs, et l'on ne peut rien en déduire quant à la culpabilité pour l'accomplissement de travaux destructeurs.

וְרַבִּי יְהוּדָה? הָתָם — מְתַקֵּן הוּא, כִּדְרַב אָשֵׁי. דְּאָמַר רַב אָשֵׁי: מַה לִּי לְתַקֵּן מִילָּה, מַה לִּי לְתַקֵּן כְּלִי. מַה לִּי לְבַשֵּׁל פְּתִילָה, מַה לִּי לְבַשֵּׁל סַמָּנִין.

Nous avons appris dans la MISHNA : La mesure qui détermine la culpabilité pour celui qui blanchit [mélabén] et pour les travaux interdits similaires est la pleine largeur d'un double sit [sit kafoul]. Rav Yossef démontrait la largeur d'un double sit en indiquant la distance entre l'index et le majeur, puis en demandant aux spectateurs de doubler cette mesure. Rabbi 'Hiyya bar Ami démontrait de manière simple [pachout], car il calculait que la distance entre le pouce et l'index équivaut à un double sit.

שִׁיעוּר הַמְלַבֵּן כּוּ׳. רַב יוֹסֵף מַחְוֵי כָּפוּל, רַב חִיָּיא בַּר אַמֵּי מַחְוֵי פָּשׁוּט.

Mishna 1

MICHNA : Rabbi Yehouda dit : Celui qui piège [hatzad] un oiseau [en le faisant entrer] dans une armoire ou une cage, et celui qui piège un cerf [en le faisant entrer] dans une maison, est passible. Et les Sages disent : un oiseau [en le faisant entrer] dans une armoire

מַתְנִי׳ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַצָּד צִפּוֹר לַמִּגְדָּל, וּצְבִי לַבַּיִת — חַיָּיב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: צִפּוֹר לַמִּגְדָּל(משנה)

Rachi

ידאגו - ייראו מן המיתה:,ואמרי לה דמת קטן - שבקלקלה מתחילין מן הקטן:,דמת גדול - יש לדאוג הואיל ושלטה מדת הדין בראש הבית:

חוץ מחובל - באדם דמקלקל הוא וחייב דתנן (ב"ק פז.) החובל בחברו בשבת פטור מלשלם מפני שנדון בנפשו:,ומבעיר - את הגדיש מקלקל הוא וחייב כדתנן (שם דף לד:) והוא שהדליק את הגדיש פטור מן תשלומין מפני שנדון בנפשו:,אינה משנה - דאם מקלקל הוא פטור:,בצריך - לדם היוצא מן החבלה לכלבו ואם מקלקל הוא אצל נחבל מתקן הוא אצל הכלב:

והא תנן כל המקלקלין פטורין - ואפי' חובל ומבעיר וקשיין אהדדי ולר' אבהו פריך:,מתני' ר' יהודה - דאית ליה מקלקל בחבורה פטור ולא איתפרש היכא ול"נ מתני' ר' יהודה היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה הלכך חיובא דחובל בצריך לכלבו ומבעיר בצריך לאפרו משכחת לה דאע"פ דמקלקל הוא אצל מלאכה עצמה מתקן הוא אצל אחרים ולר' יהודה כי האי גוונא מלאכה הוא משום תקון אחרים אבל מקלקל ואינו מתקן פטור ואע"ג דרישא דמתני' אוקימנא כר"ש דקתני קורע על מתו פטור סיפא ר"י:,וברייתא ר"ש היא - דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה הלכך אין לך חובל ומבעיר שאין מקלקל ואפי' מבעיר עצים לקדרתו מקלקל הוא אצל עצים ומה שהוא מתקן אצל אחרים לר"ש לא חשיב דהא מלאכה שאינה צריכה לגופה היא אלא משום דמקלקל בחבלה ובהבערה חייב כדיליף לקמיה:,מדאיצטריך קרא - וביום השמיני ביום יתירא ואפי' בשבת ומילה חובל הוא מכלל דשאר מקלקלין בחבורה חייב:

ומדאסר רחמנא הבערה דבת כהן - בשבת (לקמן בפרק ר' אליעזר):

מה לי מתקן כלי - הא נמי מתקן גברא הוא ויש מלאכה בתיקון זה:,בישול פתילה - שהוא מדליק פתילה של אבר ונותנה לתוך פיה ודרך בישול הוא זה וחייב על הבישול שאינו מקלקל האבר בבישולו אלא מתקן וצורף:,סמנין - של מלאכת המשכן:

רב יוסף מחוי - האי הסיט כפול דמתני' כפול ממש בריוח קצר שבין אצבע לאמה משער שני פעמים:,מחוי פשוט - בריוח שבין גודל לאצבע פעם אחד הוא כפול דמתניתא שיש בו כפלים כאותו שבין אמה לאצבע:

מתני' הצד צפור - עד שהכניסו למגדל משטיי"ר בלע"ז חייב דזו היא צידתו אבל אם הכניסו לבית אינו ניצוד בכך שיוצא לו דרך חלונות:,וצבי - ניצוד משהכניסו לביתו ונעל בפניו אבל אם הכניסו לגינה או לחצר אין זו צידה:

Tossafot

חוץ מחובל ומבעיר א"ל פוק תני לברא כו' - פי' רבינו שמואל דר' אבהו סבר כר"ש דאמר מקלקל בחבורה חייב ור' יוחנן סבר לה כר' יהודה דאמר מקלקל בחבורה ובהבערה פטור וצריך לכלבו ולאפרו לא חשיב מקלקל וחייב אפי' לר' יהודה וכן משמע בסמוך מתוך פי' רש"י וקשה דא"כ אמאי א"ל פוק תני לברא דאטו משום דס"ל כר' יהודה מאן דתנא כר"ש משתקינן ליה דכה"ג פריך בפ"ק דחולין (טו.) ע"כ נראה דר' אבהו ור' יוחנן אליבא דר"ש פליגי דר' אבהו סבר דחובל ומבעיר אע"פ שאינו צריך לכלבו ולאפרו חייב לר' שמעון דגמר ממילה והבערת בת כהן ור' יוחנן סבר דר"ש נמי לא מחייב אא"כ איכא קצת תיקון כגון דצריך לכלבו ולאפרו דמילה והבערה איכא קצת תיקון שהוא צורך מצוה אבל לר' יהודה אפי' צריך לאפרו ולכלבו פטור דאין זה תיקון חשוב דאין דרך לחבול בחבירו כדי ליתן לכלבו או לשרוף גדיש בשביל האפר אע"ג דכל שוחט מקלקל הוא כדאמרי' בפ"ק דחולין (דף ח.) סכין של ע"ז מותר לשחוט בה מודה ר' יהודה לענין שבת דחייב דדוקא לענין ע"ז חשוב מקלקל דכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ולא חשיב ליה נהנה כיון דקלקולו יתר על תקונו ור"ת מפרש דהא דחשיב לר' יהודה מקלקל שצריך לכלבו ואפרו לפי שאין התיקון בא באותה שעה אלא לאחר מכאן דלאחר שנעשית חבורה בא הדם ולאחר שכלתה ההבערה בא האפר אבל בשוחט בשעת הקלקול בא לו התיקון שמוציאה מידי אבר מן החי וקורע למירמא אימתא אאינשי דביתיה חשוב ליה לר"י נמי תיקון לפי שבשעת הקלקול בא לו התיקון וכן בהריגת המזיקין (לקטן קכא:) חייב לר' יהודה דבא התיקון בשעת הקלקול ולר"ש פטור משום דהויא מלאכה שאינה צריכה לגופה וקורע ע"מ לתפור ומוחק ע"מ לכתוב דמיחייב לכ"ע אע"ג שבשעת הקלקול אינו בא התיקון היינו משום שהקלקול גורם תיקון יותר טוב לבסוף ותיקון גמור הוא שהרי אינו יכול לעשות התיקון אלא ע"י הקלקול:,בחובל וצריך לכלבו כו' - וא"ת ור' אבהו דמחייב אפי' באין צריך לכלבו כיון דאין צריך כלל הויא מלאכה שאינה צריכה לגופה דאע"ג דמחייב ר"ש מקלקל בחבורה מ"מ בעי צריכה לגופה כדאמרי' בריש הנחנקין (סנהדרין פד:) מאן שמעת ליה דאמר מקלקל בחבורה חייב ר"ש האמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור (לקמן שבת דף קכא:) ובס"פ ספק אכל (כריתוח דף כ:) וי"ל דאפי' במקלקל גמור משכחת לה דהויא צריכה לגופה כגון חובל ומבעיר באיסורי הנאה שסבר שיכול ליתן לכלבו ולבשל בו קדרה ור' אבהו אע"ג דלא חשיב צורך מצוה תיקון מ"מ צריכה לגופה חשיב וא"ת צריך לכלבו ולאפרו היכי חשיב צריכה לגופה מ"ש מחופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה וי"ל דלא דמי דהכא הוא צריך לנטילת נשמה כדי לתת לכלבו דהיינו הדם כי הדם הוא הנפש ומבעיר נמי צריך להבערה כדי לעשות אפר כמו מבעיר כדי לבשל קדרה אבל חופר הגומא נעשית מאליה ואינו נהנה ממנה כלום:

מדאצטריך קרא למישרי מילה כו' - וא"ת למה לי למילף ממילה נילף כולה מילתא מהבערת בת כהן דלא דחי שבת דבהבערה איכא נטילת נשמה וחובל נמי לא מחייב אלא משום נטילת נשמה וי"ל דלענין מקלקל בחבורה ליכא למילף מהבערה דהתם התיקון בא בשעת הקלקול אבל לענין מקלקל בהבערה יליף שפיר דאחר הבערה בא התיקון כדפי' אי נמי אי לאו דילפינן ממילה דמקלקל בחבורה חייב ה"א דרציחה דוחה את השבת דלאו מלאכה היא והבערה לחודה היא דאימעטה משום דמקלקל בהבערה חייב:

דאמר רב אשי מה לי לתקן מילה מה לי לתקן כלי - לאו משום דסבר כר' יהודה אלא מפרש הוא אליבא דר' יהודה:,מה לי לבשל פתילה מה לי לבשל סמנין - אין לפרש כמו שבישול סממנין מתקנן להיות יותר חשובים כך פתילה חשובה יותר ע"י בישול דאי היינו טעמא דר' יהודה שאר מיתות ב"ד דלא דחו שבת מנלן כיון דלא שייך בהו תיקון דהבערה לא אסרה תורה אלא משום תיקון פתילה ועוד שריפת בת כהן גופה מנלן דלא דחינן היכא דתיקן הפתילה מאתמול ואומר ר"י דה"פ מה לי בישול פתילה לצורך שריפת בת כהן מה לי בישול סממנין לצורך צביעת בגד דכי היכי דבישול סממנין לצורך צביעה חשוב תיקון ה"נ בישול פתילה לצורך שריפה ומהכא נפקא לן שפיר דכל שאר מיתות ב"ד חשוב תיקון משום מצוה דאי לאו שריפה עצמה חשיבא תיקון משום בישול פתילה לא הוה אסורה אע"פ שמתקנת בכך דכיון שאינה אלא משום שריפה לא הוה חשיב תיקון ולא מיחייב וכן מוציא מרא לחפור לקבור בו מת לר"ש כמו מוציא כיס לקבל בו זיבה בפ"ק (דף יא.) וא"ת בשלמא לר' יהודה שפיר שמעינן דהבערה ללאו יצאת או לחלק מדלא כתב לא תעשה מלאכה בכל מושבותיכם וכתב הבערה ש"מ ללאו יצאת או לחלק כדפרישית בפרק כלל גדול (לעיל שבת דף ע.) [ד"ה הבערה] אלא לר"ש דאיצטריך למיכתב הבערה לחייב מקלקל בהבערה מנא ליה דיצאת ללאו או לחלק וליכא למימר דנפקא ליה לחלק מאחת מהנה כדמפיק ליה ר' יוסי דהא בפרק הבונה (לקמן שבת דף קיג:) פליג ר"ש בהדיא אר' יוסי ודריש ליה לדרשה אחריתי וי"ל דנפקא ליה לחלק מהיכא דנפקא ליה לשמואל בפרק כלל גדול (לעיל שבת דף ע.) והשתא אתי שפיר הא דהוה קשה שמואל דאמר כמאן לא כר' נתן ולא כר' יוסי דהשתא כר"ש ס"ל ובפ"ק דיבמות (דף ו:) קאמר דאיצטריך קרא למיסר הבערת בת כהן משום דהוה סלקא דעתך למישרי מקל וחומר מעבודה דדחיא שבת היינו כר' יהודה דחשיב ליה תיקון אבל לר' שמעון איצטריך קרא בהבערה לחייב כל מקלקל בהבערה הך פלוגתא דמקלקל בחבורה מפרש רש"י דנפקא לן מפלוגתא שאינה צריכה לגופה משמע דלא בעי לר' שמעון צריך לכלבו ולאפרו ולפי זה צריך לומר דר' אבהו כר"ש ור' יוחנן כר' יהודה ואין נראה כדפי' לעיל וצ"ל דהך פלוגתא דמקלקל בחבורה קבלה היתה בידם:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Shabbat 106a

100%

שבת ק״ו אמַסֶּכֶת שַׁבָּת