Mishna 1
MICHNA : Au sujet de celui qui construit (bonè) le Chabbat, transgressant ainsi une interdiction relevant d'une catégorie principale de travail interdit (av melakha) : quelle quantité doit-il construire pour être passible [d'apporter un sacrifice expiatoire, korban 'hatat] ? Les Sages ont dit : celui qui construit est passible pour une construction de la moindre quantité (kol chéhou). Et celui qui taille la pierre (mesatet), ou qui frappe avec un marteau (makè bapatich) ou avec une herminette (maatsad), ou celui qui perce un trou (kodéa'h) de la moindre dimension le Chabbat — est passible. Voici la règle générale : quiconque accomplit un travail et dont le travail subsiste (mitkayèmet) le Chabbat — est passible. Et de même Rabban Chimon ben Gamliel dit : même celui qui frappe l'enclume (sadan) avec une masse (kournas) pendant son travail a accompli un acte constructif et est passible, car il est comme celui qui parachève le travail qu'il est en train d'accomplir.
מַתְנִי׳ הַבּוֹנֶה, כַּמָּה יִבְנֶה וִיהֵא חַיָּיב? הַבּוֹנֶה כׇּל שֶׁהוּא, וְהַמְסַתֵּת וְהַמַּכֶּה בַּפַּטִּישׁ וּבְמַעֲצָד, הַקּוֹדֵחַ כׇּל שֶׁהוּא — חַיָּיב. זֶה הַכְּלָל: כׇּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה, וּמְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּימֶת בַּשַּׁבָּת — חַיָּיב. וְכֵן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף הַמַּכֶּה בְּקוּרְנָס עַל הַסַּדָּן בִּשְׁעַת מְלָאכָה — חַיָּיב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן מְלָאכָה.(משנה)
Guémara
GUEMARA : La Guemara demande : une construction de la moindre quantité, à quel usage convient-elle [pour qu'on en soit passible] ? Rabbi Yirmeya dit : car ainsi un pauvre creuse un trou [dans le sol de sa maison] pour y cacher ses piécettes (peroutot) — creuser un trou dans le sol d'une maison est un acte de construction. La situation correspondante au Michkan [le Tabernacle, qui sert de référence pour définir les melakhot] était que ceux qui cousaient les tentures (yeriot) creusaient des trous pour y cacher leurs aiguilles. Abayé dit : puisque [les aiguilles] rouillent [dans la terre], ils ne faisaient pas ainsi. [La Guemara cherche donc un autre exemple de petite construction qui ait de l'importance.] Plutôt, [l'exemple est] qu'un pauvre fabrique les pieds (pitpoutim) d'un petit fourneau pour y poser une petite marmite. La situation correspondante au Michkan était que ceux qui faisaient cuire les ingrédients (samanim) servant à teindre les tentures, lorsqu'il manquait une petite quantité pour parachever leur ouvrage [de teinture], fabriquaient les pieds d'un petit fourneau pour y poser un petit chaudron [et y cuire un peu de teinture afin d'achever le travail].
גְּמָ׳ כׇּל שֶׁהוּא לְמַאי חַזְיָא? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: שֶׁכֵּן עָנִי חוֹפֵר גּוּמָּא לְהַצְנִיעַ בָּהּ פְּרוּטוֹתָיו. דִּכְווֹתַהּ גַּבֵּי מִשְׁכָּן, שֶׁכֵּן תּוֹפְרֵי יְרִיעוֹת חוֹפְרִין גּוּמָּא לְהַצְנִיעַ בָּהּ מַחֲטֵיהֶן. אַבָּיֵי אָמַר: כֵּיוָן דְּמִשַּׁתְּכִי לָא עָבְדִי הָכִי. אֶלָּא, שֶׁכֵּן עָנִי עוֹשֶׂה פִּיטְפּוּטֵי כִּירָה קְטַנָּה לִשְׁפּוֹת עָלֶיהָ קְדֵירָה קְטַנָּה. דִּכְווֹתַהּ גַּבֵּי מִשְׁכָּן, מְבַשְּׁלֵי סַמָּנִין לִצְבּוֹעַ יְרִיעוֹת שֶׁחָסְרָה מְלַאכְתָּן, עוֹשִׂין פִּיטְפּוּטֵי כִּירָה קְטַנָּה לִשְׁפּוֹת עָלֶיהָ יוֹרָה קְטַנָּה.
Rav A'ha bar Yaakov dit : il n'y a pas de pauvreté en un lieu de richesse [ein aniyout bimkom achirout] — au Michkan, comme dans tout ouvrage public, on n'agissait pas en petites quantités ni avec parcimonie, mais avec largesse ; ceux qui y cuisaient les teintures n'avaient nul usage de petits creusets. Plutôt, un exemple de petite construction significative est un maître de maison (baal habayit) qui a un petit trou dans sa demeure et le bouche. La situation correspondante au Michkan était une planche (kéréch) dans laquelle un ver (darna) s'était logé en la perçant d'un trou : on y verse du plomb (avar) et on le bouche.
רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: אֵין עֲנִיּוּת בִּמְקוֹם עֲשִׁירוּת. אֶלָּא, שֶׁכֵּן בַּעַל הַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ נֶקֶב בְּבִירָתוֹ וְסוֹתְמוֹ, דִּכְווֹתַהּ גַּבֵּי מִשְׁכָּן, שֶׁכֵּן קֶרֶשׁ שֶׁנָּפְלָה בּוֹ דַּרְנָא — מַטִּיף לְתוֹכָהּ אֲבָר וְסוֹתְמוֹ.
Chmouel dit : celui qui cale une pierre (metsadèd ète haéven) [le Chabbat — c'est-à-dire qu'il prend une pierre de construction et la fixe en place sur le sol] est passible pour avoir accompli le travail interdit de construction. La Guemara soulève une objection à cela depuis ce que les Sages ont enseigné [au sujet de la construction le Chabbat] : dans un cas où l'un pose la pierre et l'autre y met le mortier (tit), c'est celui qui met le mortier qui est passible pour construction. [Apparemment, l'interdit de construction n'est transgressé que lorsqu'on ajoute le mortier ; le simple fait de caler une pierre ne suffit pas à établir la culpabilité.]
אָמַר שְׁמוּאֵל: הַמְצַדֵּד אֶת הָאֶבֶן — חַיָּיב. מֵיתִיבִי, אֶחָד נוֹתֵן אֶת הָאֶבֶן וְאֶחָד נוֹתֵן אֶת הַטִּיט — הַנּוֹתֵן אֶת הַטִּיט חַיָּיב!
[La Guemara répond :] Et selon ton raisonnement, examine la clause finale (séfa) de cette michna où l'on apprend que Rabbi Yossi dit : et même si l'on a soulevé [la pierre] et l'a posée sur une assise de pierres (dimos), on est passible [même sans la fixer avec du mortier] ! Plutôt, [il faut dire qu']il y a trois sortes de construction : l'assise inférieure (tatta), l'assise médiane (metsia) et l'assise supérieure (illaa). L'assise inférieure requiert que l'on cale [les pierres] et de la terre [pour les maintenir en place]. L'assise médiane requiert en outre du mortier. L'assise supérieure se suffit d'une simple pose (hana'ha).
וְלִיטַעְמָיךְ, אֵימָא סֵיפָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: וַאֲפִילּוּ הֶעֱלָה וְהִנִּיחַ עַל גַּבֵּי דִּימוֹס שֶׁל אֲבָנִים — חַיָּיב! אֶלָּא תְּלָתָא בִּנְיָינֵי הָווּ: תַּתָּא, מְצִיעָאָה, וְעִילָּאָה. תַּתָּא בָּעֵי צַדּוֹדֵי וְעַפְרָא. מְצִיעָא בָּעֵי נָמֵי טִינָא. עִילָּאָה בְּהַנָּחָה בְּעָלְמָא.
[La michna enseigne :] « Et celui qui taille la pierre (mesatet). » La Guemara demande : celui qui taille la pierre, au titre de quelle [catégorie] est-il passible ? Rav dit : au titre de la construction (bonè). Et Chmouel dit : au titre de celui qui frappe avec un marteau (makè bapatich) [pour parachever le processus de fabrication d'un objet]. Ils divergent de même au sujet de celui qui fait un trou dans un poulailler (loul) : Rav dit : au titre de la construction. Et Chmouel dit : au titre de celui qui frappe avec un marteau. Et de même, au sujet de celui qui enfonce une cheville (choufta) dans la douille (kofina) d'une houe (mara) [afin d'en fixer le manche] : Rav dit : au titre de la construction. Et Chmouel dit : au titre de celui qui frappe avec un marteau.
וְהַמְסַתֵּת. מְסַתֵּת מִשּׁוּם מַאי מִיחַיַּיב? רַב אָמַר: מִשּׁוּם בּוֹנֶה, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מִשּׁוּם מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ. הָעוֹשֶׂה נֶקֶב בְּלוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים, רַב אָמַר: מִשּׁוּם בּוֹנֶה, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מִשּׁוּם מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ. עַיֵּיל שׁוּפְתָּא בְּקוֹפִינָא דְמָרָא, רַב אָמַר: מִשּׁוּם בּוֹנֶה, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מִשּׁוּם מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ.
La Guemara remarque : il était nécessaire que la Guemara nous enseigne [que Rav et Chmouel divergent dans chacun de ces cas, car l'un ne pouvait se déduire de l'autre]. Car, si la Guemara ne nous avait enseigné que le premier cas, celui de la taille de la pierre, j'aurais dit que c'est précisément dans ce cas que Rav dit qu'on est passible pour construction, parce que c'est là une manière habituelle de construire ; mais au sujet de celui qui fait un trou dans un poulailler, ce qui n'est pas une manière habituelle de construire, je dirais que Rav concède à Chmouel [que cela ne relève pas du travail interdit de construction]. Et si la Guemara ne nous avait enseigné que ce cas, celui du trou dans le poulailler, j'aurais dit que c'est précisément dans ce cas que Rav dit qu'on est passible pour construction, parce que cela ressemble à de la construction, car on agit ainsi pour l'aération [d'un poulailler, de même que l'on place des fenêtres dans les bâtiments].
וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן קַמַּיְיתָא — בְּהַהִיא קָאָמַר רַב, מִשּׁוּם דְּדֶרֶךְ בִּנְיָן בְּכָךְ. אֲבָל עוֹשֶׂה נֶקֶב בְּלוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים, דְּאֵין דֶּרֶךְ בִּנְיָן בְּכָךְ — אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל. וְאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָא — בְּהָא קָאָמַר רַב, מִשּׁוּם דְּדָמֵי לְבִנְיָן, דְּעַבְדֵיהּ לְאַוֵּירָא,
Mais [au sujet de] la cheville [enfoncée] dans la douille d'une houe, ce qui n'est pas une manière habituelle de construire, je dirais que Rav concède à Chmouel que cela ne relève pas du travail interdit de construction. À l'inverse, si la Guemara ne nous avait enseigné que ce cas, celui de la cheville [enfoncée] dans la douille d'une houe, j'aurais dit que c'est seulement dans ce cas que Chmouel dit que l'acte ne relève pas du travail interdit de construction ; mais au sujet de ces deux autres cas — la taille de la pierre et le trou dans le poulailler — je dirais que Chmouel concède à Rav qu'ils relèvent du travail interdit de construction. C'est pourquoi il était nécessaire de citer les trois controverses.
אֲבָל שׁוּפְתָּא בְּקוֹפִינָא דְמָרָא דְּאֵין דֶּרֶךְ בִּנְיָן בְּכָךְ — אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל. וְאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָא, בְּהָא קָאָמַר שְׁמוּאֵל, אֲבָל בְּהָנָךְ תַּרְתֵּי — אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לְרַב, צְרִיכָא.
Rav Natan bar Ochaaya posa une question à Rabbi Yo'hanan : celui qui taille la pierre (mesatet), au titre de quelle [catégorie] est-il passible ? Il lui indiqua de la main qu'il est passible au titre de celui qui frappe avec un marteau (makè bapatich). La Guemara demande : n'avons-nous pas appris dans la michna : « celui qui taille la pierre et celui qui frappe avec un marteau » [ce qui indique deux interdits distincts] ? La Guemara répond : corrige [le texte] et dis : celui qui taille la pierre [est passible] au titre de celui qui frappe avec un marteau.
בְּעָא מִינֵּיהּ רַב נָתָן בַּר אוֹשַׁעְיָא מֵרַבִּי יוֹחָנָן: מְסַתֵּת מִשּׁוּם מַאי מִיחַיַּיב? אַחְוִי לֵיהּ בִּידֵיהּ מִשּׁוּם מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ. וְהָאֲנַן תְּנַן: הַמְסַתֵּת וְהַמַּכֶּה בַּפַּטִּישׁ! אֵימָא: הַמְסַתֵּת הַמַּכֶּה בַּפַּטִּישׁ.
Viens et entends [une preuve qui résoudra cette question] depuis ce que nous avons appris :
תָּא שְׁמַע:
Rachi
מתני' הבונה שאמרו באבות מלאכות כמה יבנה כו':,מסתת - מרבע את האבן ומתקנה הכל לפי המקום שיש מקומות שרגילין להחליק ויש מקומות שרגילין לחרוץ בה חריצים חריצים בארץ אשכנז:,המכה בפטיש - גם הוא באבות מלאכות והוא בלעז פי"ק (מעדר) שמפוצץ בו את האבן מן הסלע לאחר שחצב את האבן סביב ומבדיל מן ההר קצת הוא מכה בפטיש מכה גדולה והיא מתפרקת ונופלת וזהו גמר מלאכה של חוצבי אבן וכל הגומר בשבת מלאכה תולדת מכה בפטיש היא:,מעצד - אף הוא כמו קורנס גדול של ברזל לבנין של ברזל:,והקודח - נוקב עץ או אבן בכותל:,כל שהוא - אכולהו קאי אמסתת ומכה בפטיש ובמעצד והקודח:,כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת - שיש מתקיימת כיוצא בו [ואין מוסיף עליה]:,בשבת - אעושה מלאכה קאי:,על הסדן - בלע"ז אינקלימ"א:,קורנס - מרטי"ל:,מפני שהוא כמתקן מלאכה - ואע"פ שאינו מכה על הפעולה אלא על הסדן ובגמרא מפרש מאי מתקן:
גמ' דמשתכי - מעלין חלודה המחטין רואי"ל:,פטפוטי - רגלי כירה כמין כלי ברזל שקורין טרפיי"ד מעמידין הכירה של חרס:,מבשלי סממנים לצבוע שחסרה מלאכתן - שצמצמו צמר צביעתן וחסרה למלאכתן והוצרכו לחזור ולבשל סמנין ולצבוע מעט:,יורה קטנה גרסינן הכא:
אין עניות במקום עשירות - לא עשו דבר בצמצום אלא הכל מתחלתן דיים והותר:,בבירתו - בירה נאה שהוא אוכל ושוכב מקפיד על חור קטן שבה אם מגונה הוא וסותמו בטיט:,דרנא - תולעת:
המצדד את האבן - מושיבה ומצדדה עד שמתיישבת בקרקעית יסוד הבנין יפה מתוך שהוא מצדדה הוא מכינה תחתיה ומושיבה בארץ חייב ואפילו לא נתן טיט הוי בונה כל שהוא דיש מקיימין כן בלא טיט:,הנותן את הטיט חייב - אבל הנותן האבן פטור:
דימוס - שורת אבני חומה אלמא בהנחה בעלמא חייב ואפילו לא צידד ועדיפא הא מדשמואל:,אלא - לאו קושיא תלתא בנייני הוי:,תתא - יסוד החומה תחתית שמושיבין אבנים על הארץ בלא טיט בצדודי ועפר כל עצמו אינו אלא לצדד את האבן שתשב בשוה ולא תטה לכאן ולכאן ויהא עפר סביב לה לסומכה ובההוא אמר שמואל מילתיה וברייתא במיצעא כל הבנין כולו שמן היסוד עד שורה העליונה בעי נמי טינא עם הצידוד:,עילאה - דימוס העליון שאין על גביו עוד דימוס אינו חושש אם נוטה האבן לצד אחד הלכך בהנחה בעלמא סגי והוא מילתא דרבי יוסי:
משום מאי - איזו תולדה מן האבות הוא:,מכה בפטיש - גמר מלאכה הוא שהמקום שחרץ חריץ זה לא יחרוץ עוד:,לול של תרנגולין - של עץ הוא וסתום ומנקבו שיצא הריח של צואה ולא יזיק להו:,משום מכה בפטיש - שהיא גמר מלאכת הלול וכל מידי דהוא גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש כדאמרי' בפ' כלל גדול (שבת דף עה:):,עייל שופתא בקופינא דמרא - שופתא יתד קטן שתוחבין בתוך בית יד של מרא בהיותו בנקב הברזל להדקו שלא יצא שקורין קאיינ"ל:,קופינא - הוא חור שבראש המר:,מרא - בלע"ז פושי"ר:
ואי אשמעינן בהא - בעושה נקב בלול:,דדמי לבנין - שאף בבנין הבתים עושין נקבים לאויר כדקאמר ועבדי לאוירא חורים וחלונות:
ואי איתמר בהא - בשופתא:,בהא קאמר שמואל - דאי אתרו ביה משום בונה לא מיחייב דלאו בנין הוא:
אחוי בידיה - מכה באגרופו על כפו כמכה בפטיש:,אימא המסתת המכה בפטיש - וה"ק המסתת שהוא חייב משום מכה בפטיש חייב בכ"ש:
Tossafot
הבונה - צריך ליתן טעם אמאי תני בונה אחר זריקה והוצאה:,מכה בפטיש - פי' בקונטרס שמפוצץ בו את הסלע לאחר שחצבה ואין נראה לר"י דבמשכן לא הוה בנין אבנים ולא שביק תנא גמר מלאכה דכלים דהוה במשכן ונקט מכה בפטיש דאבן דלא הוה במשכן אלא נראה לר"י דהאי מכה בפטיש היינו מכוש אחרון שמכה על הכלי בשעת גמר מלאכה:
כל שהוא למאי חזי - דוקא הכא איצטריך לפרושי דהוה דכוותיה במשכן משום דלא חשיב בנין כל שהוא אבל מוציא עיטרן ופלפלת כל שהוא סברא הוא דמיחייב:
הכי גרסינן המצדד את האבן חייב - ול"ג משום מכה בפטיש דבמסקנא מוקי לה בתתאה דלא שייך שם מכה בפטיש ועוד דאכתי קאי בבונה:
ולטעמיך אימא סיפא אפילו העלה ע"ג דימוס כו' - ול"ג ר' יוסי אומר אפילו העלה דאי גרסינן ליה מאי קאמר וליטעמיך הא פליגי רבנן עליה ובתוספתא נמי ל"ג ליה:
העושה נקב בלול - קשה לרב דאמר משום בונה אמאי הפסיק מכה בפטיש בין מסתת לקודח דהוו תרווייהו משום בונה ולשמואל נמי ליתני תרווייהו בהדי הדדי:,האי מאן דעייל שופתא בקופינא רב אמר חייב משום בונה - ואע"ג דקי"ל אין בנין. בכלים אור"י דהיינו דווקא בהחזרת בתי תריסין או במנורה של חוליות אבל בנין גמור מיחייב בכלים כמו בקרקע כדאמרי' בס"פ כירה (לעיל שבת דף מז.) גבי מטה של טרסיים אם תקע חייב חטאת ומחזיר קני מנורה חייב חטאת וקרן עגולה ואין חילוק. בין כלים לקרקע. אלא במקום שאין חיזוק ואומנות דבכלי לא חשיב בנין ובקרקע חשיב בנין ובפ' בכל מערבין (עירובין דף לה.) גבי נתנו במגדל דמוקי לה רבה ורב יוסף במגדל של עץ דמ"ס כלי הוא ואין בנין בכלים ומ"ס אהל הוא התם מיירי במנעול וקטיר במיתנא כדמסיק אביי לבסוף ולא הוצרכו לפרש משום דפשיטא דבהכי איירי דבע"א יש סתירה ובנין בכלים וכן משמע מדמוקי אביי במנעול וקטיר במיתנא דהוי כמו חותמות שבכלים הא לאו הכי אסור ובריש סוגיא דפריך ואמאי הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא אע"ג דסתם מגדל של עץ הוא דהוי כלי כדמוכח בכמה דוכתי מעיקרא הוה סבר דאיירי שאי אפשר לקחת העירוב אלא על ידי סתירה גמורה:
לול של תרנגולין - דלא חשיב ליה שמואל בונה אומר ר"י משום דלא חשיב להאי פתח עשוי להכניס ולהוציא:
אבל בהנך תרתי אימא מודה כו' - ומקמייתא ובתרייתא נמי לא ידעינן מציעתא:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.