Guémara
[La permission ne vaut que] dans l'eau : c'est une indulgence que les Sages ont instituée dans l'eau, mais non dans d'autres circonstances. Et pourquoi se sont-ils montrés indulgents à l'égard d'une cloison suspendue dans l'eau — n'y a-t-il pas le passage des poissons [qui devrait l'annuler, puisque les poissons passent sous la cloison comme les chevreaux passent sous une cloison terrestre] ? Il faut plutôt en déduire (chema mina) que le passage des poissons n'est pas considéré comme un passage [annulant la cloison].
אֶלָּא בְּמַיִם, קַל הוּא שֶׁהֵקֵילּוּ חֲכָמִים בְּמַיִם. וְאַמַּאי, הָא אִיכָּא בְּקִיעַת דָּגִים? אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ — בְּקִיעַת דָּגִים לֹא שְׁמָהּ בְּקִיעָה.
Nous avons appris dans la MISHNA : si des barques sont attachées l'une à l'autre, on peut transporter un objet de l'une à l'autre le Chabbat. La Guemara objecte : cela va de soi (pechita), puisque ces barques sont comme un seul et même domaine ! Rava dit : cette Michna n'était nécessaire que pour permettre de transporter d'une barque à l'autre par l'intermédiaire d'une petite barque (bitsit) qui se trouve entre les deux.
סְפִינוֹת קְשׁוּרוֹת כּוּ׳. פְּשִׁיטָא! אָמַר רָבָא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְהַתִּיר בִּיצִּית שֶׁבֵּינֵיהֶן.
Rav Safra lui dit : Moché [c'est-à-dire toi, qui es aussi grand dans ta génération que Moché le fut dans la sienne], as-tu bien parlé ?! Nous avons appris dans la Michna « on transporte de celle-ci à celle-là » [directement], et non par l'intermédiaire d'une petite barque ! Rav Safra dit donc plutôt : la Michna n'était nécessaire que pour [enseigner que les propriétaires] doivent établir un érouv (érouv 'hatserot, fusion des domaines) [entre les deux barques], puis transporter de l'une à l'autre. Et comme il a été enseigné [dans une baraïta] : des barques attachées l'une à l'autre — on établit un érouv et on transporte de l'une à l'autre. Si [les liens] ont été rompus, [les gens] deviennent interdits [de transporter de l'une à l'autre]. Si elles ont été de nouveau attachées — que ce soit par inadvertance (chogguine), volontairement (mezidine), par contrainte (anoussine) ou par erreur (mout'ine) — elles reviennent à leur permission première (heteran harichone).
אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא: מֹשֶׁה, שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ?! ״מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ״ תְּנַן! אֶלָּא אָמַר רַב סָפְרָא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְעָרֵב וּלְטַלְטֵל מִזּוֹ לָזוֹ, וְכִדְתַנְיָא: סְפִינוֹת קְשׁוּרוֹת זוֹ בָּזוֹ — מְעָרְבִין וּמְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ. נִפְסְקוּ — נֶאֶסְרוּ. חָזְרוּ וְנִקְשְׁרוּ, בֵּין שׁוֹגְגִין וּבֵין מְזִידִין בֵּין אֲנוּסִין בֵּין מוּטְעִין — חָזְרוּ לְהֶיתֵּרָן הָרִאשׁוֹן.
Et de même, dans le cas de nattes (ma'htsalot) déployées pour former une cloison entre [des gens] et le domaine public — on établit un érouv et on transporte de l'une à l'autre. Si les nattes ont été enroulées, [les gens] deviennent interdits [de transporter de l'une à l'autre]. Si les nattes ont été de nouveau déployées — que ce soit par inadvertance, volontairement, par contrainte ou par erreur — elles reviennent à leur permission première. Car toute cloison (me'hitsa) qui est établie le Chabbat — que ce soit par inadvertance ou volontairement — est considérée comme une cloison.
וְכֵן מַחְצָלוֹת הַפְּרוּסוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים — מְעָרְבִין וּמְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ. נִגְלְלוּ — נֶאְסְרוּ. חָזְרוּ וְנִפְרְשׂוּ, בֵּין שׁוֹגְגִין בֵּין מְזִידִין בֵּין אֲנוּסִין וּבֵין מוּטְעִין — חָזְרוּ לְהֶיתֵּרָן הָרִאשׁוֹן, שֶׁכׇּל מְחִיצָה שֶׁנַּעֲשֵׂת בַּשַּׁבָּת, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד — שְׁמָהּ מְחִיצָה.
La Guemara objecte : en est-il bien ainsi ? Rav Na'hman n'a-t-il pas dit : on n'a enseigné [que la cloison établie le Chabbat est une cloison] qu'au regard du jet (lizroq) — [en ce cas, la cloison crée un domaine en soi, et celui qui y projette un objet depuis un autre domaine est passible] — mais au regard du transport [à l'intérieur de ce domaine], c'est assurément interdit ! La Guemara répond : lorsque cet enseignement de Rav Na'hman a été formulé, il l'a été au sujet d'un acte accompli volontairement [be-mezid : celui qui établit volontairement une cloison le Chabbat est pénalisé et n'a pas le droit d'en tirer profit ; mais sur le fond, cette cloison est une cloison à part entière].
אִינִי?! וְהָאָמַר רַב נַחְמָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִזְרוֹק, אֲבָל לְטַלְטֵל אָסוּר! כִּי אִיתְּמַר דְּרַב נַחְמָן — אַמֵּזִיד אִיתְּמַר.
Chmouel dit : et [la permission de transporter d'une barque à l'autre lorsqu'elles sont attachées vaut] même si elles ont été attachées avec le cordon d'un manteau (le 'hout ha-sarbal, la cordelette qui ferme l'encolure du vêtement). La Guemara demande : de quel cas s'agit-il ? Si le cordon est capable de les maintenir [ensemble], cela va de soi [que le transport est permis, puisqu'elles sont attachées]. Et s'il est incapable de les maintenir — pourquoi [serait-ce permis] ?
אָמַר שְׁמוּאֵל: וַאֲפִילּוּ קְשׁוּרוֹת בְּחוּט הַסַּרְבָּל. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּיָכוֹל לְהַעֲמִידָן — פְּשִׁיטָא. אִי דְּאֵין יָכוֹל לְהַעֲמִידָן — אַמַּאי?
La Guemara explique : en réalité (le-'olam), il s'agit d'un cordon qui est capable de les maintenir, et Chmouel a dit cela pour exclure [un cas] de son propre enseignement. Car nous avons appris dans une MISHNA : si l'on a attaché [une barque] avec un objet capable de la maintenir [et que l'extrémité de cet objet se trouvait sous une tente abritant un cadavre], il lui transmet l'impureté (touma) ; et si on l'a attachée avec un objet incapable de la maintenir, il ne lui transmet pas l'impureté. Et Chmouel a dit : [quand la Michna parle d'un objet capable de la maintenir,] il s'agit du cas où elle est attachée avec une chaîne de fer (chalchélet chel barzel).
לְעוֹלָם דְּיָכוֹל לְהַעֲמִידָן. וּשְׁמוּאֵל לְאַפּוֹקֵי מִדְּנַפְשֵׁיהּ קָאָתֵי. דִּתְנַן: קְשָׁרָהּ בְּדָבָר הַמַּעֲמִידָהּ — מֵבִיא לָהּ טוּמְאָה. בְּדָבָר שֶׁאֵין מַעֲמִידָהּ — אֵין מֵבִיא לָהּ טוּמְאָה. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: וְהוּא שֶׁקְּשׁוּרָה בְּשַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל בַּרְזֶל.
[La raison pour laquelle la règle diffère] au regard de l'impureté est, comme il est écrit : « et quiconque touchera, en plein champ, un tué par l'épée (ba-'halal 'hérèv), ou un mort, ou un os d'homme, ou une tombe, sera impur sept jours » (Bamidbar 19, 16). Les Sages ont déduit de l'expression « tué par l'épée » que l'épée est comme le tué [lui-même] : un instrument de métal qui entre en contact avec un cadavre revêt le même degré d'impureté que le cadavre — la source première (av ha-touma) ultime. C'est pourquoi seule une chaîne de fer [reliée] dans une tente abritant un cadavre peut rendre la barque attachée à son autre extrémité une source première d'impureté ; un cordon fait d'autres matières ne le peut pas. Mais au regard du Chabbat, dès lors qu'il est capable de la maintenir, et qu'il ne s'agit que d'un simple signe distinctif (héker be-'alma) [requis], même le cordon d'un manteau suffit.
לְעִנְיַן טוּמְאָה הוּא, דִּכְתִיב: ״בַּחֲלַל חֶרֶב״ — חֶרֶב הֲרֵי הוּא כְּחָלָל. (אִין) אֲבָל לְעִנְיַן שַׁבָּת, כֵּיוָן דְּיָכוֹל לְהַעֲמִידָהּ, הֶיכֵּר בְּעָלְמָא הוּא — אֲפִילּוּ בְּחוּט הַסַּרְבָּל.
Rachi
אלא במים - כגון גזוזטרא שהיא למעלה מן הים דתנן בעירובין (דף פז:) דעושה מחיצה תלויה סביב וממלא וכן בור שבין שתי חצרות וחלקו במחיצה תלויה מלמעלה ממלא זה מכאן וזה מכאן ואף על פי שלא עירבו (שם דף פו.):,הא איכא בקיעת דגים - גבי גזוזטרא כך נראה שיטה זו בעיני ועל מה שפירשו רבותי תמהתי [שהם פירשו] דהאי מידי איריא התם משום דהוה ליה מחיצה שהגדיים בוקעים בה רב יוסף קא מהדר ליה לאביי הכי מידי איריא הך דעמוד לדהכא התם משום דהוי מחיצה שהגדיים בוקעין בה וצריכה לגוד אחית הלכך אמרינן בה גוד אחית אבל גבי ספינה דליכא בקיעת גדיים לא אמרינן גוד אחית ותמהתי אם אמרו רבותי כן דאי אפשר לאומרו דהא בפ"ק דעירובין בתרי דוכתי (דף יד: ודף טז.) אמרינן בקיעת גדיים לעכובי גוד אחית דלא לימריה במחיצה תלויה והכא היכי אמרינן דמהני גבי גוד אחית ועוד מאי דוחקיה דרב יוסף לשנויי הכי נימא ליה הא מני רבי יוסי ברבי יהודה היא ואביי גופיה מאי מותיב ליה ואת לא תסברא הא ודאי רבי יוסי ברבי יהודה היא דהא חזינן דחכמים פוטרים גבי טרסקל אלא ע"כ האי מידי איריא מסקנא דמילתיה דאביי היא ולמימר דרבנן קאמרי לה דלא דמיא לטרסקל אלא לספינה:
פשיטא - דמטלטלין:,לא נצרכא - מטלטלין דמתני' אלא לטלטל מזו לזו דרך ביצית קטנה שבין שתי הגדולות ואע"פ שאינה קשורה ניתרת ע"י קשירת שתים החיצונות ולא חיישינן דילמא מישתקלא מבינייהו וקא מטלטל דרך אויר כרמלית:,ביצית - היינו ביציאתא דלעיל:
משה - כלומר רבינו בדורו כמשה בדורו:,שפיר קאמרת - בתמיה:,מזו לזו תנן - משמע שאין אחרת מפסקת ליכנס בה המטלטל הזה:,לערב - הא אשמועינן במתניתין דאפילו שתי הספינות לשני בני אדם שצריכין לערב מערבין ומטלטלין:,נפסקו - בטל העירוב מפני שנפרדות:,שוגגין - שגגת שבת או שגגת מלאכות:,מוטעין - מתעסקין בדבר אחר לקושרו ונקשר זה:
מחצלות הפרוסות - ועשו מחיצות הרבה ושבתו יחידים בהן זה בזו וזה בזו:
לא שנו - דשמה מחיצה:,אלא לזרוק - לחייב הזורק מתוכה לרה"ר או להפך:,אבל לטלטל - להיות מותר לטלטל בתוכה אסור מדבריהם:,אמזיד איתמר - ומשום קנסא ודקתני מתני' חזרו להיתירן הראשון אשוגגין ואנוסין ואמוטעין קאי וכי קתני מזידין אשמה מחיצה קאי ולזרוק כרב נחמן:
בחוט הסרבל - שקושרין בו את בית הצואר שקורין מונטי"ל:,להעמידן - שלא יתפרדו:
לאפוקי מדנפשיה - ממילתא דאמר בעלמא דבעינן שלשלאות של ברזל ואשמועינן הכא דלא בעינן כי התם:,קשרה - לספינה:,בדבר המעמידה מביא לה טומאה - אם היה ראשו אחד קשור באהל המת מביא טומאה לכלים שבספינה ולספינה עצמה כגון ספינת הירדן שמקבלת טומאה כדאמרינן (לעיל שבת דף פג:):,בדבר שאינו מעמידה - כלומר שאינו רגיל להעמיד בה כגון מידי דלאו מתכות אין מביא לה טומאה דאילו ספינה לא מיטמאה מחמת אותו כלי להיות אב הטומאה אלא ראשון לטומאה ואינה מטמאה כלים שבתוכה ואשמעינן שמואל הכא דהאי קשורות דמתניתין אף על גב דדבר המעמידה בעינן כל שהוא מעמידה לענין שבת כשר ולא דמי למעמידה דהתם:,ואמר שמואל והוא שקשרה בשלשלת של ברזל - האי קשרה בדבר המעמידה שלשלת של ברזל הוא כדמפרש טעמא ואזיל כלומר קשרה בדבר שרגילין להעמידה בו דהיינו שלשלת מביא טומאה שמטמאה את הספינה להיות אב הטומאה:
Tossafot
פשיטא אמר רבא לא נצרכא כו' - השתא ס"ד דמיירי ששתי הספינות של אדם אחד ולהכי פריך פשיטא וכשאינן קשורות אין מטלטלין דגזירה שמא יפול החפץ אל המים ומטלטל מרה"י לכרמלית ואתי לאתויי אע"ג דלעיל גבי ב' בתים (דף צז.) לא גזרינן דילמא אתי לאתויי הכא בספינות דלא קביעי איכא למיגזר טפי דילמא נפיל ומסיק לא נצרכא אלא לערב ולטלטל וקמ"ל דעירוב מהני בספינות אע"פ שאין קבועות שם דס"ד כיון שאין עתידות להיות שם לא יהנה עירוב קמ"ל דמהני ועוד מפרש ר"י דמעיקרא נמי הוה איירי בספינות של שני בני אדם וע"י עירוב קאמר דמטלטלין מזו לזו ואפ"ה פריך פשיטא דמהני עירוב ולהכי כשאין קשורות אין מטלטלין דלא מהני התם עירוב ומסיק לא נצרכא אלא לערב ולטלטל ואפילו נפסקו כיון דחזרו ונתקשרו וכדתניא כו':
נפסקו נאסרו - ולא דמי לעירב דרך הפתח ונסתם דאמר רב הונא ורב יהודה בספ"ק דעירובין (דף יז.) דשבת הואיל והותרה הותרה דהכא כיון דנפסקו הוי כאילו הוי רה"ר ביניהם ואם עירבו ג' בתים (ביניהם) ונפל האמצעי ונעשה רה"ר פשיטא דלא אמרינן הואיל והיתרה הותרה:
כי איתמר דרב נחמן אמזיד איתמר - והא דקתני חזרו להיתרן הראשון אף במזיד לא לגמרי חזרו להיתרן הראשון לטלטל אלא דהוו רה"י דאורייתא ומיהו אספינות לא א"ש דבלא חזרו ונתקשרו הוי רה"י דאורייתא ור"ת מפרש דחזרו להיתרן הראשון אפילו אמזידין ור"נ דאמר דבמזיד לא הוי מחיצה אלא לזרוק ולא לטלטל היינו שע"י המחיצה נעשה רה"י אבל ספינות דבלאו הכי הוו רה"י כי קשרו אפילו מזיד שרי לטלטל ומחצלות הפרוסות ברה"י איירי שיש מחצלות מפסיקות בין שתי חצרות נתגלגלו נאסרו שהרי הן כחצר אחת והם עירבו שנים חזרו ונפרשו חזרו להיתירן הראשון ומטלטלי אלו לכאן ואלו לכאן והא דקאמר שכל מחיצה הנעשה בשבת שמה מחיצה טעמא קא יהיב למילתיה דאפילו היכא דע"י המחיצה נעשה רה"י הויא מחיצה או לזרוק או לטלטל כ"ש מחיצה זו שאינה עשויה אלא להתיר עירוב כבתחלה דהויא מחיצה ומסיפא דקתני שכל מחיצה הנעשית בשבת כו' פריך לר"נ וההיא דכל גגות (עירובין דף צג:) כותל שבין שתי חצרות שנפל ואיכא דשרי התם לטלטל עד עיקר מחיצה לא דמי להכא דהתם איירי שלא היה אלא בית אחד בחצר זה ואחד בחצר זה אבל הכא כשיש רבים כאן וכאן אמרינן נתגלגלו נאסרו וצ"ע בשמעתא דדיורין הבאין בשבת (עירובין שם) דאמר שבת הואיל והותרה הותרה:
קשרה בדבר המעמידה מביא לה טומאה - פי' בקונטרס כגון שראשו אחד באהל המת ולא יתכן חדא דמאי קאמר לאפוקי מדשמואל מה שייכא הא לדשמואל דהתם הוא משום חרב הרי הוא כחלל ולא משום קשירה ועוד אמאי קתני קשרה אפילו השלשלת מונחת על הספינה בלא קשירה טמאה ועוד דלישמעינן בהדיא דחרב הרי הוא כחלל ולשון הבאת טומאה נמי לא שייך בכה"ג ונראה לרבינו שמואל דלא גרסינן מביא לה את הטומאה אלא מביאה את הטומאה ומשנה היא בפ"ח דאהלות (משנה ה) ורישא דהך בבא קתני אלו לא מביאין ולא חוצצין הזרעים והעוף הפורח וטלית המנפנפת וספינה שהיא שטה על פני המים פירוש שאם יש מתחתיה מת מצד אחד וטהרה מצד אחר אינה מביאה טומאה מצד זה לצד אחר דלא חשיבי אהל כיון שמנענעים תמיד וקתני דאם קשרה בדבר המעמידה מביאה את הטומאה ומפרש שמואל והוא שקשרה בשלשלאות של ברזל ולאו דוקא נקט של ברזל אלא כלומר שקשורה בחוזק עד שאינה מתנענעת וזזה ממקומה וכן דרך כשרוצה להזכיר דבר חזק מזכיר ברזל כמו אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת (סוטה דף לח:) וכמו נכסי צאן ברזל (ב"ק דף פט.) לפי שהן באחריותו וקשים כברזל ול"ג לענין טומאה הוא דכתיב בחלל חרב חרב הרי הוא כחלל ושיבוש הוא אלא משום דנקט שלשלאות של ברזל טעו לומר דטעמא משום דחרב הרי הוא כחלל אלא גרסינן ה"מ לענין טומאה דבעינן אהל שיהא נח לגמרי אבל גבי שבת שהטעם הוא משום רשות אחת בחוט הסרבל סגי:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.