Traité Sanhedrin

Étude de Sanhedrin 9b

Étude de la Guémara 9b

Guémara

Si ce n'était pas ainsi, que feraient deux frères et une autre personne s'ils ont vu quelqu'un tuer une personne ? Si le simple fait d'avoir vu l'événement invalidait le témoignage, personne ne pourrait jamais être jugé pour une transgression commise en présence de proches parents. Si l'on peut décider de témoigner ou non, l'un des frères peut s'associer au troisième pour avertir le transgresseur potentiel et constituer ensuite une paire de témoins valides. De même, la Michna est comprise comme traitant d'un cas où une femme fiancée a commis l'adultère, et parmi les trois témoins, deux étaient des frères. Si l'un des frères s'est abstenu de l'avertir, les deux témoins restants peuvent encore témoigner contre elle, selon Rabbi Yehouda haNassi. Dans cette situation, l'affaire doit être jugée par vingt-trois juges. Selon Rabbi Yosse, l'affaire peut être jugée par trois juges, car en droit pénal, les deux frères annulent le témoignage par le seul fait d'avoir vu l'événement ensemble.

מָה יַעֲשׂוּ שְׁנֵי אַחִים וְאֶחָד, שֶׁרָאוּ בְּאֶחָד שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ?

Et si tu veux, dis plutôt : la Michna traite d'un cas où d'autres personnes l'ont avertie, et les témoins eux-mêmes ne l'ont pas avertie. Et Rabbi Meir et les Sages divergent sur la question qui fait l'objet de la dispute entre Rabbi Yosse et les Sages. Comme nous l'avons appris dans une Michna (Makkot 6b), Rabbi Yosse dit : un prévenu n'est jamais exécuté à moins que ce soient la bouche de ses deux témoins qui l'avertissent, comme il est dit : « Sur la bouche de deux témoins, ou sur la bouche de trois témoins, sera mis à mort celui qui doit mourir » (Devarim 17, 6). L'accent mis par le verset sur l'expression « sur la bouche de » enseigne que les témoins doivent eux-mêmes émettre l'avertissement. Rabbi Meir peut convenir avec Rabbi Yosse que la femme ne peut être exécutée si d'autres personnes ont donné l'avertissement. Le procès du diffamateur ne requiert donc que trois juges, tandis que les Sages de la Michna conviennent avec les Sages de Makkot qui ne sont pas d'accord avec Rabbi Yosse. Puisqu'elle peut être jugée pour adultère, l'affaire requiert vingt-trois juges.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כְּגוֹן שֶׁהִתְרוּ בָּהּ אֲחֵרִים, וְלֹא הִתְרוּ בָּהּ עֵדִים. וְקָמִיפַּלְגִי בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנַן, דִּתְנַן: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעוֹלָם אֵינוֹ נֶהֱרָג עַד שֶׁיְּהוּ פִּי שְׁנֵי עֵדָיו מַתְרִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים״.

Et si tu veux, dis plutôt une autre explication : la Michna traite d'un cas où le témoignage sur l'adultère s'est avéré contradictoire au regard des bedikot [examens] portant sur des détails mineurs de l'incident, mais le témoignage ne s'est pas avéré contradictoire au regard des hakhirot [interrogatoires] portant sur le temps et le lieu de l'incident, qui constituent la substance principale du témoignage.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כְּגוֹן דְּאִיתַּכְחוּשׁ בִּבְדִיקוֹת, וְלָא אִיתַּכְחוּשׁ בַּחֲקִירוֹת.

Et Rabbi Meir et les Sages divergent sur la question qui fait l'objet de la dispute entre Rabban Yohanan ben Zakkaï et les Sages. Comme nous l'avons appris dans une Michna (40a) : un incident se produisit, et Rabban Yohanan ben Zakkaï interrogea les témoins sur les pédoncules des figues — quant à leur couleur et leur forme — afin de révéler une contradiction entre les témoins. Lorsqu'il trouva une divergence dans leurs rapports sur les figues, il rejeta le témoignage. Rabbi Meir adopte cet avis, et une femme ne peut donc pas être jugée pour adultère si les témoins divergent sur de tels détails. Les Sages acceptent un tel témoignage et exigent par conséquent un tribunal de vingt-trois juges.

וְקָמִיפַּלְגִי בִּפְלוּגְתָּא דְּבֶן זַכַּאי וְרַבָּנַן, דִּתְנַן: מַעֲשֶׂה וּבָדַק בֶּן זַכַּאי בְּעוּקְצֵי תְאֵנִים.

§ La Guemara discute de scénarios concernant le témoignage sur l'adultère d'une femme et les allégations selon lesquelles le mari serait coupable de diffamation. Rav Yossef dit : si le mari a amené des témoins qui ont attesté que sa femme a commis l'adultère, et que le père de la femme a amené des témoins qui ont attesté que les témoins du mari étaient des témoins comploteurs, alors les témoins du mari sont exécutés, mais eux ou leurs héritiers ne paient pas d'argent. Bien que leur témoignage, s'il avait été accepté, aurait aussi réduit la valeur de son contrat de mariage, ils n'encourent pas de responsabilité pécuniaire, selon le principe que si quelqu'un commet une transgression le rendant passible de plus d'une punition, il reçoit la punition la plus sévère.

אָמַר רַב יוֹסֵף: הֵבִיא הַבַּעַל עֵדִים שֶׁזִּינְּתָה, וְהֵבִיא הָאָב עֵדִים וֶהֱזִימּוּם לְעֵדֵי הַבַּעַל, עֵדֵי הַבַּעַל נֶהֱרָגִין וְאֵין מְשַׁלְּמִין מָמוֹן.

Si le mari revint avant l'exécution de ses témoins et amena de nouveaux témoins qui attestèrent que les témoins du père étaient des témoins comploteurs, les témoins du père sont exécutés et doivent aussi payer de l'argent au mari, car ils ont tenté de le rendre passible de l'amende pour diffamation. Ils ne sont pas exemptés du paiement parce que l'argent est dû à cette victime — le mari — et leurs vies sont en jeu pour cette autre série de témoins, qui auraient été tués. Comme leur responsabilité de recevoir la peine de mort et leur responsabilité pécuniaire proviennent d'offenses contre des personnes différentes, il s'agit de transgressions distinctes, et ils reçoivent les deux punitions.

חָזַר וְהֵבִיא הַבַּעַל עֵדִים, וֶהֱזִימּוּם לְעֵדֵי הָאָב. עֵדֵי הָאָב נֶהֱרָגִין, וּמְשַׁלְּמִין מָמוֹן. מָמוֹן לָזֶה, וּנְפָשׁוֹת לָזֶה.

Et Rav Yossef dit aussi, pour distinguer les différents aspects d'un même témoignage : si un homme témoigne que untel l'a sodomisé contre son gré, lui et un autre témoin peuvent se constituer en paire valide de témoins pour faire exécuter le prévenu pour le péché de sodomie homosexuelle (voir Vayikra 18, 22).

וְאָמַר רַב יוֹסֵף: ״פְּלוֹנִי רְבָעוֹ לְאוֹנְסוֹ״ – הוּא וְאַחֵר מִצְטָרְפִין לְהׇרְגוֹ.

Mais si celui qui a été sodomisé témoigne que l'accusé l'a sodomisé de son plein gré, il témoigne qu'il est lui-même méchant, ayant été complice de l'acte interdit, et la Torah a dit : « Ne mets pas ta main avec un méchant pour être témoin inique » (Shemot 23, 1). Le témoignage est donc rejeté. Rava dit : une personne est son propre proche parent et ne peut donc pas témoigner sur elle-même. Par conséquent, une personne ne peut pas se rendre méchante par son propre témoignage. Il demeure donc crédible quant au sodomiseur, mais pas quant à lui-même. Il reste un témoin valide pour condamner le sodomiseur en s'associant à un autre.

״לִרְצוֹנוֹ״ – רָשָׁע הוּא, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: ״אַל תָּשֶׁת רָשָׁע עֵד״. רָבָא אָמַר: אָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ, וְאֵין אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע.

Et de même, Rava dit :

אָמַר רָבָא:

Rachi

דא"כ מה יעשו שני אחין ואחד - כשר עמהם:,שראו באחד שהרג את הנפש - ופלוגתא דר' מאיר ורבנן נמי כגון שנמצא אחד מן השלשה קרוב או פסול וראה ושתק ולא התרה ר' מאיר סבר לה כר' יוסי דאמר בדיני נפשות לא שנא התרה ולא שנא שתק עדותן בטלה ורבנן סברי כרבי דהיכא דשתק תתקיים העדות בשאר ומיקטלא:

בבדיקות - זה אומר כליו של בועל שחורים וזה אומר לבנים:,חקירות - איזה יום ואיזו שעה וכיוצא בהם שהעדים באים על ידיהם לידי הזמה ורבי מאיר סבר הכחשת בדיקות שמה הכחשה ולא מיקטלא ורבנן סברי כיון דבחקירה נמצאו מכוונים הכחשה דבדיקות לאו הכחשה היא דלא רמו סהדי אדעתיהו למיבדק כולי האי:

בעוקצי תאנים - שאמרו העדים תחת תאנה נעשה מעשה אמר לו תאנה זו עוקציה דקין או עוקציה גסין עוקצין זנבות תאנים כמו (סוכה דף לד:) ניטל עוקצו:

עדי הבעל נהרגין - שבאו להורגה:,ואין משלמין ממון - אע"פ שהיו מפסידין אותה כתובה אין משלמין טובת הנאת כתובתה כדין שאר זוממי כתובה במסכת מכות (דף ג.) דכיון דבשבילה הן נהרגין אין משלמין לה ממון דמתחייב בנפשו פטור מן התשלומין דכתיב (שמות כ״א:כ״ב) לא יהיה אסון ענוש יענש ואי משום מאה סלע דהוו בעו לאפסודיה לאב והוה ליה מיתה לזה לאשה ותשלומין לזה לאב לאו עלייהו רמו לשלומי אלא על הבעל שהרי על ידן הבעל בא לשלם לאב דכל זמן שלא הביא הבעל עדים שזינתה תחתיו אינו מתחייב לשלם מאה סלע על ידי עצמו כדאמרינן בכתובות (דף מו.) דלא קרינא ביה ואם אמת היה וגו' דבלאו עדים לא מיקטלא הלכך איהו נמי לא מיחייב אלא אם כן הביא עדים שזינתה והוזמו:

והזימום לעדי האב - היאך אתם מזימים את אלו לומר שעמכם היו במקום פלוני והלא אתם עמנו הייתם במקום פלוני:,עדי האב נהרגין - שרצו להרוג עדי הבעל:,ומשלמין ממון - מאה כסף לבעל שבאו לחייבו כשהזימו את עדיו:,ממון לזה - לבעל:,ונפשות לזה - ונהרגין בשביל העדים דקסבר רב יוסף כי פטר רחמנא מתחייב בנפשו מן התשלומין היכא דמיתה וממון משום חד קאתו עליה:

פלוני רבעו - במשכב זכור:,לאונסו - על כרחו:,הוא ואחר - הנרבע הזה כשר להעיד עליו ואם יש אחר עמו נהרג הרובע על פיהם:

אל תשת רשע עד - דכתיב (שמות כג) אל תשת ידך וגו':,רבא אמר - אין אדם נפסל לעדות בהודאת פיו דאדם קרוב אצל עצמו הלכך אין אדם יכול לשום עצמו רשע כלומר על עדות עצמו אינו נעשה רשע שהרי תורה פסלה קרוב לעדות ונהרג הרובע דפלגינן דיבורא ומהימנינן ליה לגבי חבריה ולא מהימנינן ליה לגבי דידיה לפסול לעדות:

Tossafot

רבי יוסי אומר לעולם אינו נהרג עד שיהיו פי שני עדיו מתרין בו - וא"ת והא תנן באלו הן הגולין (מכות דף ט:) רבי יוסי אומר השונא נהרג מפני שהוא כמועד ומותרה בפרק קמא דמכות (דף ו:) פריך לה ומשני דההוא היינו כרבי יוסי בר יהודה:

בפלוגתא דבן זכאי - תימה דמשמע דקאי אאביי דאמר דכ"ע חוששין ללעז א"כ לרבי מאיר יהא נמי בכ"ג אע"ג דאיתכחיש בבדיקות דהא חיישינן שמא יבואו עדים אחרים שזינתה בין לפ"ה בין לפר"ת וי"ל דמיירי כגון דאמרי הנך סהדי לא היה שם עד אחר וטעמא דרבנן בעשרים ושלשה לפר"ת דאיירי כשהכחישו עדי האב הכחשה גמורה אע"ג דליכא למיחש לסהדי אחריני מ"מ איכא למיחש שמא יזים את עדי האב כגון דלא הוכחשו ויצטרך נמי כ"ג אי נמי איירי דיש לבעל שני כתי עדים המכחישים זו את זו בבדיקות דתו ליכא למיחש לר' מאיר לעדים אחרים דאפילו יבאו יהיו מוכחשים מאלו בבדיקות ולרבנן איכא למיחש לעדים אחרים דהכחשה דבדיקות לאו כלום אי נמי דעדי האב הזימו לעדי הבעל דלכולי עלמא ליכא למיחש לאחריני וטעמא דרבנן דבכ"ג משום כבוד ראשונים אפילו הזימו קודם גמר דין כל שכן לאחר גמר דין דאתי טפי שפיר דהוי בכ"ג ולרבי מאיר לא שייך כבוד ראשונים דלא היה כאן חיוב מיתה דהוכחשו בבדיקות:

עדי האב נהרגין ומשלמין ממון - תימה דאמאי נהרגין דמצו אמרי לא לחייב עדי הבעל באנו אלא לחייב הבעל ממון קאתינא כיון שלא התרו בהן דעדים זוממין לא בעו התראה וכה"ג אמרינן לקמן בפרק היו בודקין (סנהדרין דף מא:) למאן דאמר חבר א"צ התראה עדי נערה המאורסה אין נהרגין מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו וי"ל דהכא שאני כיון שיודעים דבאים להרוג את האשה יודעים שיהרגו אותן אם יוזמו דאי אפשר להיות זה בלא זה אבל התם לא ידעי שהיתה חבירה אי נמי לא ידעי דחבר א"צ התראה והא דפריך התם אלא אשה חבירה דקיימא לן (כר') יוסי ב"ר יהודה דמיקטלא היכי משכחת לה הוה מצי לשנויי כגון דידעי שהיא חבירה וידעי שחבר א"צ התראה:,ממון לזה ונפשות לזה - הא דמקשה בפרק כיצד הרגל (ב"ק דף כב: ד"ה בגדי) דפטר התם אפילו בגדי דחד ועבדא דחד מפורש במקום אחר:

לרצונו רשע הוא - ואע"ג דרבא בעי רשע דחמס בפרק זה בורר (לקמן סנהדרין דף כז.) האי כמו רשע דחמס הוא דומיא דאוכל נבילות לתיאבון כיון שעובר להנאתו על דעת קונו כמו כן היה עושה בשביל הנאת ממון ומעיד שקר והא דאמר התם (דף כו:) החשוד על העריות כשר לעדות פירש בקונטרס לאו דאיכא סהדי שבא על הערוה אלא שהוא גס בעריות ומתייחד עמהן והאי דקאמר ארבעים בכתפיה וכשר היינו משום דמלקין על ייחוד כל העריות חוץ מאשת איש דמלקין על לא טובה השמועה אי נמי התם כשר משום דיצרו תוקפו כ"כ וחשוב כאנוס אבל ארביעה אין יצרו תוקפו כ"כ א"נ ה"נ יצרו תוקפו וכשר לעדות אחרת ולא ארביעה דחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו והא דפריך בפ"ק דמכות (דף ו. ושם) נרבע יציל אין לפרש יציל לפי שהוא פסול מחמת ששונא הרובע שרבעו לאונסו שכך היה נראה לפרש דומיא דהרוג יציל דהכי מוכח דלאונסו כשר ואין שונאו כמו הרוג ועוד דהרוג גופיה מצינא לפרש דלא מיפסל מחמת שנאה אלא מחמת שהוא טריפה ואינו ראוי להעיד ונראה לפרש דהתם מנרבע לרצונו פריך ואע"ג דלרבא כשר התם איירי שיש עדים שנרבע לרצונו דאז אינו ראוי להעיד והוי נמצא עד אחד מהן פסול ועדותן בטלה וק"ק כיון דבנרבע לרצונו איירי בחנם נקט לבסוף הורג ורובע יציל פירוש יצילו על עצמם דמנרבע לרצונו דמיירי ביה הוי מצי למיפרך אכתי שיציל את עצמו וי"מ דמהרוג ונרבע כשהם קרובים פריך דיציל וכ"ת ה"נ הא כתיב ביה (שמות כ״א:ט״ו) מכה אביו ואמו וגו' אף על פי שהוא קרוב ונרבע נמי כתיב ערות אביך ואיכא למאן דדריש לקמן (סנהדרין דף נד.) ערות אביך ממש:,ואין אדם משים עצמו רשע - הקשה ר"י בר' מרדכי מדקאמר בפ"ב דכתובות (דף יח: ושם) העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו נאמנים ואמר רמי בר חמא בגמרא לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות אבל אנוסים מחמת ממון אין נאמנים מ"ט אין אדם משים עצמו רשע ורבא הוא דמסיק התם הכי והשתא אמאי לא פלגינן דיבורא ונהימנינהו במאי דקאמרי שהיו אנוסין אבל לא מחמת ממון ונראה דההיא דכתובות אתיא כמאן דאמר ביש נוחלין (ב"ב דף קלא: ושם) דלא פלגינן דיבורא בחד גופא פי' בחד גופא כמו גירשתי את אשתי דלא פלגינן דיבורא בחד גופא לומר דלא מהימן לשעבר ומהימן להבא וכן אנוסין היינו מחמת ממון שעל עצמו הוא מעיד כן דאי מהימנת ליה שהוא אנוס ניהמניה שהוא מחמת ממון נאנס וכן פלוני רבעו לרצונו אין לפרש דלא מהימן במאי דקאמר לרצונו אלא פלגינן דיבורא לומר שרבעו לאונסו דא"כ הוה פלגינן דיבורא בחד גופא ובמקצת מהימן אהאי גופא ובמקצת לא מהימן אלא פלגינן לומר שרבע אבל לא שרבעו וכן מוכח מפלוני רבע שורי דאי הוה אמרי' אדם קרוב אצל ממונו ה"א דמהימן לומר שרבע שור אחר אבל לא שורו דבשורו אין שייך לחלק בין אונס לרצון וכן מוכח ההוא דזה בורר (לקמן סנהדרין דף כה.) דחד אמר לדידי אוזפן ברביתא דמהימן שהלוה בריבית אבל לא לדידיה ותדע דאם היה כהן נשוי אחותו והוא ואחר מעידין שפלוני בא עליה סברא היא לרבא דמצטרפין להורגו אבל לא להרגה אפילו לאוסרה על בעלה אע"פ שנאסרת באונס ואע"ג דבההיא דכתובות (דף יח: ושם) פלגינן דמהימנינן להו במאי דאמרי כתב ידינו הוא זה היינו אפי' בלא טעמא דפלגינן ועוד יש לומר דהתם בכתובות כיון דקיום שטרות דרבנן דעדים שחתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד לא פלגינן דיבורא לומר שאנוסין היו מחמת נפשות ואע"ג דאשכחן (גיטין דף ח:) פלגינן דיבורא גבי עבד שהביא גיטו וכתוב בו עצמך ונכסיי קנויין לך דאמר רבא עצמו קנה ונכסיו לא קנה לא דמי דהתם כך הוא נוהג בכל שטרות דעלמא דבגט אשה ובגט שחרור הימנוהו רבנן על ידי בפני נכתב ובפני נחתם ובשאר שטרות הצריכו קיום:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Sanhedrin 9b

100%

סנהדרין ט׳ במַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין