סנהדרין צ״ז אמסכת סנהדריןסנהדרין צ״ז א
גמרא את סכת דויד הנפלת״. אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: דור שבן דוד בא בו, תלמידי חכמים מתמעטים, והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות, עד שהראשונה פקודה, שניה ממהרת לבא. תנו רבנן: שבוע שבן דוד בא בו, שנה ראשונה מתקיים מקרא זה ״והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר״. שניה, חיצי רעב משתלחים. שלישית, רעב גדול, ומתים אנשים ונשים וטף, חסידים ואנשי מעשה, ותורה משתכחת מלומדיה. ברביעית, שובע ואינו שובע. בחמישית, שובע גדול, ואוכלין ושותין ושמחין, ותורה חוזרת ללומדיה. בששית, קולות. בשביעית, מלחמות. במוצאי שביעית, בן דוד בא. אמר רב יוסף: הא כמה שבועי דהוה כן, ולא אתא! אמר אביי: בששית קולות, בשביעית מלחמות – מי הוה? ועוד, כסדרן מי הוה? ״אשר חרפו אויביך ה׳ אשר חרפו עקבות משיחך״. תניא: רבי יהודה אומר, דור שבן דוד בא בו – בית הוועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן יאשם, ואנשי גבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת הסופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, ופני הדור כפני כלב. ״והאמת נעדרת״, שנאמר: ״ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל״. מאי ״ותהי האמת נעדרת״? אמרי דבי רב: מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה. מאי ״וסר מרע משתולל״? אמרי דבי רבי שילא: כל מי שסר מרע משתולל על הבריות. אמר רבא: מריש הוה אמינא, ליכא קושטא בעלמא. אמר לי ההוא מרבנן, ורב טבות שמיה – ואמרי לה רב טביומי שמיה – דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משני בדיבוריה. זימנא חדא איקלעי לההוא אתרא, וקושטא שמיה, ולא הוו משני בדיבורייהו, ולא הוה מיית איניש מהתם בלא זימניה. נסיבי איתתא מינהון, והוו לי תרין בנין מינה. יומא חד הוה יתבא דביתהו וקא חייפא רישא. אתאי שיבבתה, טרפא אדשא. סברי: לאו אורח ארעא. אמרי לה: ליתה הכא. שכיבו ליה תרין בניה. אתו אינשי דאתרא לקמיה, אמרו ליה: מאי האי? אמר להו: הכי הוה מעשה. אמרו ליה: במטותא מינך, פוק מאתרין ולא תגרי בהו מותנא בהנך אינשי. תניא: רבי נהוראי אומר, דור שבן דוד בא בו – נערים ילבינו פני זקנים, וזקנים יעמדו לפני נערים, ובת קמה באמה, וכלה בחמותה, ופני הדור כפני כלב, ואין הבן מתבייש מאביו. תניא: רבי נחמיה אומר, דור שבן דוד בא בו, העזות תרבה, והיוקר יעות, והגפן יתן פריו והיין ביוקר, ונהפכה כל המלכות למינות, ואין תוכחה. מסייע ליה לרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות. אמר רבא: מאי קרא? ״כלו הפך לבן טהור הוא״. תנו רבנן: ״כי ידין ה׳ עמו [וגו׳] כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב״. אין בן דוד בא עד שירבו המסורות. דבר אחר: עד שיתמעטו התלמידים. דבר אחר: עד שתכלה פרוטה מן הכיס. דבר אחר: עד שיתייאשו מן הגאולה, שנאמר: ״ואפס עצור ועזוב״ – כביכול אין סומך ועוזר לישראל. כי הא דרבי זירא, כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה, אמר להו: במטותא, בעינא מנייכו לא תרחקוה, דתנינא: שלשה באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח, מציאה, ועקרב. אמר רב קטינא: שית אלפי שני הוי עלמא, וחד חרוב, שנאמר: ״ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא״. אביי אמר: תרי חרוב, שנאמר: ״יחיינו מימים ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו״. תניא כותיה דרב קטינא: כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים, כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה, שנאמר: ״ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא״, ואומר: ״מזמור שיר ליום השבת״ – יום שכולו שבת. ואומר: ״כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר״. תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח.