Traité Sanhedrin

Étude de Sanhedrin 8b

Étude de la Guémara 8b

Guémara

La Guemara soulève une objection à partir d'une baraïta (Tosefta 1, 2) : et les Sages disent : s'il l'a traduite en justice et a réclamé de l'argent, l'affaire est jugée par trois juges ; mais s'il l'a traduite en justice et a réclamé la peine de mort, l'affaire doit être jugée par vingt-trois juges. Accordé, selon Rava, la baraïta peut se lire en référence aux termes du début du procès : s'il a réclamé de l'argent dès le départ, l'affaire est jugée par trois juges — puisqu'il s'agit d'une revendication pécuniaire, trois suffisent. Mais s'il a d'abord réclamé la peine de mort, même si l'affaire se transforme en affaire pécuniaire, elle doit être jugée par vingt-trois juges par souci de l'honneur des premiers juges. Mais selon Oula, qui dit que l'exigence de vingt-trois juges repose sur la crainte des rumeurs, c'est difficile.

מֵיתִיבִי: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, תְּבָעוֹ מָמוֹן – בִּשְׁלֹשָׁה, תְּבָעוֹ נְפָשׁוֹת – בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. בִּשְׁלָמָא לְרָבָא, תְּבָעוֹ מָמוֹן תְּחִלָּה – בִּשְׁלֹשָׁה, תְּבָעוֹ נְפָשׁוֹת תְּחִלָּה – אֲפִילּוּ מָמוֹן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. אֶלָּא לְעוּלָּא קַשְׁיָא!

Rava dit : le lion du groupe et moi, nous avons expliqué cela. La Guemara demande : qui est le lion du groupe ? C'est Rav Hiyya bar Avin. Lui et Rava ont expliqué : de quoi traitons-nous ici ? D'un cas où le mari a amené des témoins pour attester que la femme a commis l'adultère, et le père de la femme a amené des témoins qui, en attestant qu'ils étaient avec les premiers témoins en un autre lieu au moment de la transgression alléguée, ont classé les témoins du mari comme témoins comploteurs [edim zomemin]. Dans ce cas, si le père vient réclamer une restitution pécuniaire au mari pour diffamation, l'affaire peut être jugée par trois juges. Et dans un cas de peine capitale, comme le procès des témoins du mari, l'affaire doit être jugée par vingt-trois juges. Ainsi, l'interprétation d'Oula peut être conciliée avec la Tosefta.

אָמַר רָבָא: אֲנִי וַאֲרִי שֶׁבַּחֲבוּרָה תַּרְגֵּימְנַהּ. וּמַנּוּ? רַב חִיָּיא בַּר אָבִין. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? שֶׁהֵבִיא הַבַּעַל עֵדִים שֶׁזִּינְּתָה, וְהֵבִיא הָאָב עֵדִים וֶהֱזִימּוּם לְעֵדֵי הַבַּעַל. בָּא לִגְבּוֹת מָמוֹן מִבַּעַל – בִּשְׁלֹשָׁה, וּבִמְקוֹם נְפָשׁוֹת – בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.

Abaye dit : la dispute entre Rabbi Meir et les Sages peut s'expliquer autrement. Selon tous, il faut se préoccuper des rumeurs, et aussi de l'honneur des premiers juges. Quant à la dispute entre Rabbi Meir et les Sages, ici nous traitons d'un cas où les témoins de l'adultère l'ont avertie [hatarah] que l'adultère est une transgression passible de la peine de mort, sans préciser le mode exact d'exécution qu'elle encourrait.

אַבָּיֵי אָמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא חָיְישִׁינַן לְלַעַז, וּמִשּׁוּם כְּבוֹדָן שֶׁל רִאשׁוֹנִים. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן דְּאַתְרוֹ בַּהּ סְתָם.

Et la matière est conforme à cet enseignement de tanna, dont la déclaration suit : comme il est enseigné dans une baraïta : pour tous les autres — ceux qui sont passibles des diverses peines de mort énoncées dans la Torah, autres que l'incitateur à l'idolâtrie —, le tribunal ne les exécute que lorsque les éléments suivants sont réunis : la congrégation, représentée par le tribunal ; les témoins ; et l'avertissement juste avant que le prévenu commette la transgression. Et le tribunal ne l'exécute pas à moins que les témoins aient informé le prévenu qu'il est passible de la peine de mort par le tribunal.

וְהַאי תַּנָּא הוּא, דְּתַנְיָא: וּשְׁאָר כׇּל חַיָּיבֵי מִיתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אֵין מְמִיתִין אוֹתָם אֶלָּא בְּעֵדָה וְעֵדִים וְהַתְרָאָה, וְעַד שֶׁיּוֹדִיעוּהוּ שֶׁהוּא חַיָּיב מִיתָה בְּבֵית דִּין.

Rabbi Yehouda dit : le prévenu n'est pas exécuté à moins que les témoins aient informé le prévenu par quelle forme de peine de mort il sera tué. Selon l'avis d'Abaye, la dispute de la Michna porte sur un cas où l'on savait que les témoins avaient averti la femme, mais qu'ils n'avaient pas précisé la peine capitale spécifique qu'elle encourrait. Dans ce cas, selon l'avis de Rabbi Yehouda, Rabbi Meir estime qu'il ne peut y avoir de peine de mort, et l'affaire peut donc être jugée par trois juges.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיּוֹדִיעוּהוּ בְּאֵיזֹה מִיתָה הוּא נֶהֱרָג.

Rav Pappa propose une explication similaire : ici nous traitons d'une femme qui est une havéra [associée savante], c'est-à-dire qu'elle est instruite en matière de Torah. Et ils divergent sur la question qui fait l'objet de la dispute entre Rabbi Yosse bar Yehouda et les Sages. Comme il est enseigné dans une baraïta : Rabbi Yosse bar Yehouda dit : un havér, comme il est instruit en Torah, n'a pas besoin d'être averti par les témoins, car l'avertissement n'est donné que pour distinguer entre péché involontaire et péché intentionnel — et dans le cas d'un havér, il est clair qu'il connaît la halakha. Les Sages maintiennent que même un havér ne peut être puni s'il n'a pas été averti. Rav Pappa suggère que Rabbi Meir estime qu'une havéra doit être avertie, et que la Michna discutait d'un cas où cet avertissement n'avait pas eu lieu, de sorte que le procès du diffamateur présumé ne pouvait pas conduire à une peine capitale.

רַב פָּפָּא אָמַר: הָכָא בְּאִשָּׁה חֲבֵירָה עָסְקִינַן, וְקָמִיפַּלְגִי בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה וְרַבָּנַן. דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: חָבֵר אֵין צָרִיךְ הַתְרָאָה, לְפִי שֶׁלֹּא נִיתְּנָה הַתְרָאָה אֶלָּא לְהַבְחִין בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד.

Rav Ashi propose une autre explication : la dispute de la Michna concerne un cas où

רַב אָשֵׁי אָמַר: כְּגוֹן

Rachi

וחכ"א תבעו ממון כו' - ברייתא היא: ,תבעו ממון תחילה - דלא בא לידון בעדים אלא על פיו ולהפסידה כתובתה מודינן דבשלשה:,תבעו נפשות תחילה - דאמר להביא עדים:,אפילו ממון - כגון אם לא מצא עדים ואמר דונו לי מיהא להפסידה כתובה אעפ"כ בעינן עשרים ושלשה משום כבוד ראשונים:,אלא לעולא - דאמר רבנן ללעז חיישי שמא ישמעו עדים ויבואו תבעו ממון בשלשה היכי משכחת לה לעולם עשרים ושלשה לרבנן בעינן משום דחוששין ללעז:

והזימום - דתו ליכא למיחש ללעז דאיגלי מילתא דאהני סהדי סמיך והני סהדי שקרי נינהו ואפילו להפסידה כתובתה לא מהימני דהשתא בתר סהדי שקרי קא מהדר ושקורי קמשקר ובעי למיתב מאה סלע לאב ולו תהיה לאשה ותבעו ממון דקאמרי רבנן אתביעת מאה סלע שהאב תובע קאי והכי קאמר בא האב לגבות ממון מבעל שנמצא כבר שקרן בשלשה דהזמנה אחריתי היא ואפילו כבוד ראשונים ליכא למימר הכא דדינא אחרינא הוא דמעיקרא בעל הוה תובע והשתא אב קא תבע:,ובמקום דאיכא דיני נפשות - כלומר וכל היכא דאיכא למיחש לנפשות כגון בתחילת הדין אפילו אין לו עדים יש לחוש שמא ישמעו ויבואו עדים עשרים ושלשה בעי ואית דמפרשי כל תביעת ממון דהא שמעתתא אמאה כסף דאב תבע לבעל ואי אפשר לומר כן דהא לא מחייב בעל מאה סלעים אא"כ הביא עדים והוזמו דכל זמן שלא הביא עדים נאמן אף להפסידה כתובה כדפרישית לעיל ואי בשהוזמו עדיו מיירי מתניתין תו ליכא למימר חוששין ללעז ועוד מדגרסינן בתירוצא דרב חייא בר אבין בא לגבות ממון מבעל דפריש דרבי חייא להאי תבעו ממון אמאה סלע מכלל דעד השתא הוה שמעינן תבעו ממון אבעל ואיהו תבע להפסיד כתובה:

אביי אמר - אי בשלא הביא עדים דכולי עלמא חוששין ללעז ובעינן עשרים ושלשה דילמא שמעי סהדי ואתו ומדבעינן עשרים ושלשה ברישא אפילו ממון בעשרים ושלשה דחוששין לכבודן של ראשונים והכא בפלוגתא דמתניתין כגון שהביא עדים בתחילת הזמנתו לדין דתו ליכא למיחש סהדי אחריני והני אמרי באפי תלתא דהתרו בה מיתה סתם ולא הזכירו לה סקילה כדין נערה המאורסה רבי מאיר סבר תו ליכא הכא דיני נפשות ובהני שלשה סגי למידן דיני ממונות דכתובה דכי נמי יוזמו ישלם מאה כסף ורבנן סברי כיון דאתרו ביה מיתה דיני נפשות איכא ומיקטלא והאי תנא הוא וכו' וברייתא דקתני לרבנן תבעו ממון בשלשה כדתרצה רב חייא בר אבין:

ושאר כל חייבי מיתות כו' - גבי מסית קאי דרחמנא אמר (דברים י״ג:ט׳) לא תחמול ולא תכסה ונהרג בלי התראה על ידי הכמנת עדים:,עדה - כ"ג:,ועד שיודיעוהו - עדיו בשעת התראה שהוא חייב מיתה בבית דין אם יעבור עבירה זו ומיהו אע"ג דלא מזכרי ליה איזו מיתה התראה היא ומחייב כרבנן:

רב פפא - כדאביי נמי סבירא ליה דחוששין ללעז ולכבודן של ראשונים והכא דאמר רבי מאיר בג' כגון שהביא עדים עמו בתחלת הזמנתו לדין ואמרו שלא התרו בה לפי שהאשה חבירה היא ולא הוצרכנו להתרות בה רבי מאיר סבר אף על גב דחבירה היא לא מיקטלא הלכך לא צריכין לאיכנופי תו עשרים ושלשה אלא שלשה לדון דיני ממונות דכתובה ורבנן סברי כרבי יוסי בר' יהודה:,אלא להבחין - שלא יכול לומר סבור הייתי שמותר:

Tossafot

מיתיבי כו' בשלמא לרבה תבעו ממון תחלה - כלומר דלא איכניף לדיני נפשות:

והביא האב עדים והזימום - קודם גמר הדין דהשתא ליכא מיתה בזוממין בא לגבות ממון בג' דליכא למיחש ללעז שמא יבואו עדים אחרים ויצטרכו להוסיף דכיון דהוזמו ודאי סהדי שקרי נינהו ובמקום דאיכא נפשות כלומר שיכול לבא לידי נפשות שלא הוזמו אלא הוכחשו בעי כ"ג ותבעו נפשות ה"פ תבעו ממון שיכול לבא לידי נפשות וניחא לפירוש רבינו תם הא דאיצטריך לאביי למימר דכ"ע חוששין ללעז דכולה סוגיא איירי כשהוכחשו עדי הבעל או לא כוונו עדותן ומשום דחוששין ללעז הוי בכ"ג לרבנן דאיכא חששא דלעז דשייכא מיתה בהתראה סתם דשמא יצטרכו להוסיף אבל לפירוש הקונטרס הכי נמי הוה מצי למימר דכ"ע אין חוששין ללעז אפ"ה הוי לרבנן בעשרים ושלשה וי"מ לפי' הקונטרס דלהכי נקט דכ"ע חוששין ללעז משום רבותא דר' מאיר דאע"ג דחוששין ללעז הוי לר' מאיר בשלשה כיון דליכא למיחש לסהדי אחריני ומיהו קשה לפר"ת למאי דמסיק פלוגתא דמתניתין בפלוגתא דבן זכאי דהשתא מוציא שם רע דרבי מאיר דאמר בשלשה הוי תביעת מאה כסף דקתבע אב ומוציא שם רע בעשרים ושלשה דרבנן היינו בחיוב מיתת האשה ולא בתביעת ממון דאין עדותן בטלה בהכחשת בדיק' לרבנן ועוד דמשמע דקאי אהא דאמר דכולי עלמא חוששין ללעז ואי חוששין ללעז כי איתכחוש נמי ליהוי בכ"ג לרבי מאיר שמא יבואו עדים אחרים ויצטרכו להוסיף ויהיה לעז ומיהו יש ליישב כדמוקי כגון דאיתכחיש בבדיקות איירי נמי שהכחישו אח"כ עדי האב הכחשה גמורה דהשתא לא מקטלא נמי לרבנן ואפ"ה הוו בכ"ג דאיכא למיחש לסהדי אחריני ואע"ג דהני אחריני נמי יהיו מוכחשין בבדיקות מ"מ מיקטלא לרבנן דהכחשה דבדיקות לאו הכחשה היא ולר"מ הוה הכחשה ואין להקשות לפר"ת לאביי ולכולהו אמוראי דלקמן דלא מיחייב מיתה לר"מ היכי מיחייב ק' כסף הא קיי"ל בכתובות דלא מיחייב ק' סלע היכא דלא מצי למיתי לידי חיוב סקילה דאמר בפרק נערה (כתובות דף מד:) המוציא שם רע על הקטנה פטור כיון דלא מצי למיקיימא אם אמת היה הדבר וסקלו ויש לומר דמהאי טעמא לא ממעטינן אלא קטנה דלאו בת עונשין כלל אבל נראה דוחק מה שפירש ר"ת דהכחשה בלא הזמה מחייב ק' סלעים וצ"ל לפר"ת שהיא מותרת לבעלה כשלא כוונו עדותן או כשהוכחשו דאי לאו הכי היכי מחייב ק' סלעים הא לא קרינן ביה (דברים כ״ב:י״ט) ולו תהיה לאשה ויש ללמוד מכאן דאי אתו עדים ואמרו אשת פלוני זנתה דבעי דרישה וחקירה לאוסרה על בעלה וסברא הוא דלא גרע מגזלות וחבלות ובירושלמי מצא רשב"א פלוגתא דאמוראי דאיכא דמפרש פלוגתא לענין כתובה כדמפרש בקונטרס ואיכא דמפרש לענין ק' סלע כדמפרש רבינו תם:

חוששין ללעז וחוששין לכבודן של ראשונים - אע"ג דחוששין ללעז אכתי נפקא לן במאי דחוששין לכבודן של ראשונים שהביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום וה"ה דהוה מצי למימר אין חוששין לכבודן של ראשונים אבל אין לפרש מדחוששין ללעז כ"ש דחוששין לכבוד של ראשונים כדמוכח מדרבא חדא מה ענין זה אצל זה ועוד דהא לעולא דחוששין רבנן ללעז ולכבודן של ראשונים לא חיישינן דהיכא דהבעל הביא עדים והביא האב עדים והזימום אמרי רבנן בא לגבות ממון בג' וא"ת אביי ושאר אמוראי דלקמן היכי מוקמי שתבעו ממון בשלשה דלדידהו ליכא לאוקמי כגון שהביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום כדמוקי לעיל כיון דסברי רבנן דכולי עלמא חוששין לכבודן של ראשונים ויש לומר דלדידהו תבעו ממון היינו שלא התרו בה כלל דליכא מיתה אלא ממון ובקונטרס פירש דמוקי לה כרבא ורבי חייא שהביא הבעל עדים שזינתה והאב הביא עדים והזימום וליכא למיחש לכבודם של ראשונים דדינא אחרינא הוא דמעיקרא הוה בעל תובע ונראה דוחק:

בעדה ועדים ובהתראה - ומסית נמי צריך עדה אלא משום דכתיב (במדבר ל״ה:כ״ה) והצילו העדה ומסית אין מהפכין בזכותו שאין טוענין למסית אבל לענין עשרים ושלשה דרשינן מהאי קרא דאין סברא לחלק בין מסית לשאר חייבי מיתות ועדים והתראה נמי צריך במסית אלא משום שמכמינין לו עדים וגם אין מתרין בו בפירוש אלא אומרים לו היאך נניח אבינו שבשמים ונעבוד עצים ואבנים כדתניא פרק ד' מיתות (לקמן סנהדרין דף סז.):

באשה חבירה - וכגון דאמר שבעל וחזר ובעל דאי לאו הכי מתוך שאין נהרגין שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו אף היא אינה נהרגת כדאמרינן בריש היו בודקין (לקמן סנהדרין דף מא.):

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Sanhedrin 8b

100%

סנהדרין ח׳ במַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין