Guémara
Même pour changer la bride d'une sandale. Il existait une coutume juive concernant les lanières des sandales. Si les autorités gentiles décrétaient que les Juifs devaient changer leur pratique et porter des sandales comme celles portées par les gentils, chacun serait obligé de renoncer à sa vie plutôt que de s'écarter de la coutume acceptée.
אֲפִילּוּ לְשַׁנּוֹיֵי עַרְקְתָא דִּמְסָאנָא.
La Guemara demande: Et la présence de combien de personnes est requise pour que cela soit considéré comme un acte public? Rabbi Ya’akov dit que Rabbi Yohanan dit: Une action n’est pas considérée comme un acte public si elle est accomplie en présence de moins de dix personnes. La Guemara clarifie ce point: Il est évident que nous exigeons que ces dix personnes soient juives, comme il est écrit dans le verset dont nous tirons l’exigence de dix pour la sanctification du nom de D.ieu: « Et je serai sanctifié parmi les enfants d’Israël » (Lévitique 22:32). Le rabbin Yirmeya demande: quelle est la halakha s’il y avait neuf Juifs et un gentil?
וְכַמָּה פַּרְהֶסְיָא? אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין פַּרְהֶסְיָא פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם. פְּשִׁיטָא, יִשְׂרְאֵלִים בָּעֵינַן, דִּכְתִיב: ״וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: תִּשְׁעָה יִשְׂרָאֵל וְגוֹי אֶחָד, מַהוּ?
La Guemara répond: Venez entendre une réponse de ce que Rav Yannai, le frère du rabbin Ḥiyya bar Abba, enseigne dans une baraïta: Ceci est dérivé au moyen d'une analogie verbale entre le mot « parmi » écrit à propos de la sanctification du nom de D.ieu, et le mot « parmi » écrit à propos de Coré et de son assemblée. Ici, à propos de la sanctification du nom de D.ieu, il est écrit: « Et je serai sanctifié parmi les enfants d’Israël », et là, à propos de Coré, il est écrit: « Séparez-vous du milieu de cette congrégation » (Nombres 16:21). La signification du mot « congrégation » écrit à propos de Koré est dérivée au moyen d’une analogie verbale avec le mot « congrégation » écrit à propos des espions envoyés par Moïse pour explorer le pays: « Jusqu’à quand supporterai-je cette méchante congrégation » (Nombres 14:27). De même que là-bas, la congrégation des espions était au nombre de dix, et tous étaient juifs, de même ici, concernant la sanctification de D.ieu, il doit y en avoir dix, tous juifs.
תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַב יַנַּאי אֲחוּהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: אָתְיָא ״תּוֹךְ״ ״תּוֹךְ״ – כְּתִיב הָכָא: ״וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וּכְתִיב הָתָם: ״הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת״. מָה לְהַלָּן עֲשָׂרָה וְכוּלְּהוּ יִשְׂרָאֵל, אַף כָּאן עֲשָׂרָה וְכוּלְּהוּ יִשְׂרָאֵל.
La Guemara soulève une difficulté: mais l’incident impliquant Esther, c’est-à-dire sa cohabitation avec Assuérus, n’était-il pas un péché public? Pourquoi alors Esther n’a-t-elle pas abandonné sa vie plutôt que d’avoir des relations sexuelles? La Guemara répond: Abaye dit: Esther était simplement comme un terrain naturel, c'est-à-dire qu'elle était une participante passive. L’obligation de renoncer à sa vie plutôt que de se livrer à des rapports sexuels interdits ne s’applique qu’à l’homme qui transgresse activement l’interdiction. Une femme passive et simplement soumise n’est pas tenue de renoncer à sa vie pour ne pas pécher.
וְהָא אֶסְתֵּר פַּרְהֶסְיָא הֲוַאי? אָמַר אַבָּיֵי: אֶסְתֵּר קַרְקַע עוֹלָם הָיְתָה.
Rava dit qu’il existe une autre justification au comportement d’Esther: lorsque les gentils ordonnent la transgression d’un interdit non pas pour persécuter les Juifs ou les faire abandonner leur religion, mais pour leur plaisir personnel, c’est différent. Dans une telle situation, il n’y a aucune obligation de sacrifier sa vie, même si le péché est commis en public.
רָבָא אָמַר: הֲנָאַת עַצְמָן שָׁאנֵי.
Rava explique: Comme si vous ne le disiez pas, alors comment leur donner des pelles à charbon [kevakei vedimonikei]? Les prêtres perses prenaient des pelles à charbon dans chaque maison, les remplissaient de charbon et les utilisaient pour chauffer leurs temples les jours de fête. Même si cela impliquait d’aider au culte des idoles en public, les Juifs ne sacrifieraient pas leur vie pour ne pas le faire. La raison pour laquelle ils ont coopéré est certainement qu’une mesure adoptée pour le plaisir personnel des gentils est différente. Ici aussi, concernant Esther, Assuérus a eu des relations sexuelles avec elle pour son plaisir personnel, et une mesure édictée pour le plaisir personnel d’un gentil est différente, et il n’y a aucune obligation de sacrifier sa vie pour l’éviter.
דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, הָנֵי קְוָואקֵי וְדֵימוֹנִיקֵי הֵיכִי יָהֲבִינַן לְהוּ? אֶלָּא הֲנָאַת עַצְמָן שָׁאנֵי. הָכָא נָמֵי, הֲנָאַת עַצְמָן שָׁאנֵי.
La Guemara commente: Et Rava suit son propre raisonnement, comme le dit Rava: Si un gentil disait à un certain Juif: Coupez l'herbe [aspasta] le Chabbat et jetez-la devant le bétail, et si vous ne le faites pas, je vous tuerai, il devrait couper l'herbe et ne pas être tué. Mais si le gentil lui disait: Coupez l'herbe et jetez-la dans la rivière, il devrait être tué et ne pas couper l'herbe. Quelle est la raison de cette dernière décision? Car il est clair que le gentil ne recherche pas son propre plaisir personnel, mais qu’il veut plutôt forcer le juif à violer sa religion.
וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: גּוֹי דְּאָמַר לֵיהּ לְהַאי יִשְׂרָאֵל, ״קְטוֹל אַסְפַּסְתָּא בְּשַׁבְּתָא וּשְׁדִי לְחֵיוָתָא, וְאִי לָא קָטֵילְנָא לָךְ״ – לִיקְטוֹל וְלָא לִקְטְלֵיהּ. ״שְׁדִי לְנַהְרָא״ – לִיקְטְלֵיהּ וְלָא לִיקְטוֹל. מַאי טַעְמָא? לְעַבּוֹרֵי מִילְּתָא קָא בָּעֵי.
§ Les Sages ont soulevé un dilemme devant Rabbi Ami: un descendant de Noé, à qui il est ordonné de s'abstenir de l'adoration des idoles, a-t-il également reçu l'ordre de sanctifier le nom de D.ieu, ou n'a-t-il pas reçu l'ordre de sanctifier le nom de D.ieu?
בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַבִּי אַמֵּי: בֵּן נֹחַ מְצוֶּּוה עַל קְדוּשַּׁת הַשֵּׁם, אוֹ אֵין מְצוֶּּוה עַל קְדוּשַּׁת הַשֵּׁם?
Abaye dit: Venez entendre la réponse à cette question d'une baraïta dans laquelle elle a été enseignée: Il a été ordonné aux descendants de Noé d'observer sept mitsvot: établir des tribunaux, s'abstenir de maudire D.ieu, de l'idolâtrie, de l'adultère, de l'effusion de sang, du vol et de manger les membres d'un animal vivant. Et s’il est vrai qu’il leur est ordonné de sanctifier le nom de D.ieu, alors il y aura huit mitsvot dans lesquelles ils seront commandés. Rava lui dit: Il n'y a aucune preuve ici, car lorsque la baraïta parle de sept mitsvot, cela signifie les sept mitsvot elles-mêmes avec toutes leurs obligations [avzaraihu] associées. La mitsva de sanctifier le nom de D.ieu peut être comprise comme un détail de l’interdiction de l’idolâtrie.
אָמַר אַבָּיֵי, תָּא שְׁמַע: שֶׁבַע מִצְוֹת נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ. וְאִם אִיתָא, תַּמְנֵי הָוְיָין! אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִינְהוּ וְכֹל אַבְזְרַיְיהוּ.
La Guemara demande: Quelle conclusion halakhique a été tirée à ce sujet? Rav Adda bar Ahava dit qu'on dit à l'école de Rav: Il est écrit que Naaman, commandant de l'armée du roi d'Aram, a dit au prophète Élisée: « Que l'Éternel pardonne à ton serviteur, que lorsque mon maître entre dans la maison de Rimmon pour s'y prosterner, il s'appuie sur ma main, et je me prosterne dans la maison de Rimmon » (II Rois 5:18). Autrement dit, il fut forcé de se prosterner devant une idole par peur de son maître, le roi d'Aram. Et il est écrit dans le verset suivant: « Et il lui dit: Va en paix », indiquant qu'Élisée ne lui reprochait pas d'agir de cette manière.
מַאי הָוֵי עֲלַהּ? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: אָמְרִי בֵּי רַב, כְּתִיב: ״לַדָּבָר הַזֶּה יִסְלַח ה׳ לְעַבְדֶּךָ בְּבוֹא אֲדֹנִי בֵית רִמּוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁמָּה וְהוּא נִשְׁעָן עַל יָדִי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי״, וּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ לְשָׁלוֹם״.
Rachi
ערקתא דמסאנא - שרוך הנעל שאם דרך העובדי כוכבים לקשור כך ודרך ישראל בענין אחר כגון שיש צד יהדות בדבר ודרך ישראל להיות צנועים אפילו שנוי זה שאין כאן מצוה אלא מנהג בעלמא יקדש את השם בפני חביריו ישראל והאי פרהסיא מדבר בישראל:
אתיא תוך תוך - דעשרה בעינן וכולהו ישראל:,להלן - במרגלים:
והא אסתר פרהסיא הואי - ונבעלה לעובד כוכבים ולא מסרה נפשה לקטלא:,קרקע עולם היא - אינה עושה מעשה הוא עושה בה מעשה:
הנאת עצמו - שאין העובד כוכבים מתכוין להעבירו מיראתו אלא להנאת עצמו מתכוין שאני ואין כאן חלול השם ליהרג על כך:
הני קוואקי ודימוניקי - כלי נחשת שנותנין בהם גחלים גבוהין הן ועומדין לפני שולחן מלכים להתחמם כנגדן:,היכי יהבינן להו - יום חג היה לפרסיים שנוטלין משרתי עבודת כוכבים אור מכל בית ובית ומעמידין בבית עבודת כוכבים שלהם ומתחממין העם כנגדן והיו נוטלין אף מבית ישראל בעל כרחם היכי יהבינן להו ולא מסרי נפשייהו אקדושת השם הלא חק עבודת כוכבים הוא:,אלא - הואיל והעכו"ם אינו מתכוין להעבירו אלא להנאת עצמו מתכוין שצריך לאותו הכלי אין כאן קידוש השם ליהרג עליו ואף על פי שהעכו"ם אינו צריך לו אלא לחוק עבודת כוכבים הנאת עצמו הוא שצריך לאותו כלי ואינו אומר לי שאעבוד אני:
קטיל אספסתא - קצור עשב מאכל בהמה:,לקטול - האספסתא ולא לקטליה העכו"ם דכיון דאינו מתכוין להעבירו אלא לצורכי עצמו אין כאן חילול השם:,שדי לנהרא - להעבירו הוא מתכוין ואי פרהסיא הוא או שעת גזרת המלכות לקטליה ולא ליקטול אספסתא:
בן נח מוזהר על עבודת כוכבים כדאמר בד' מיתות (ד' נו.) ואם אמר עבור ואל תהרג מצוה היא לקדש את השם או לא:
אבזרייהו - כל מידי דשייך בהו קדושת השם שייכא בהו דאם אומר לו לעבור על אותן מצות או יהרג ואם לא יקדש את השם יעבור עליהם הלכך האי נמי בכללן הוא:,אבזרייהו - לוד אפרטנמנ"ט ודוגמתו במנחות (דף עג:) עולה וכל אביזרהא:
לדבר הזה - מאחר שקבל עליו נעמן שלא לעבוד עבודת כוכבים אמר לו לאלישע לדבר הזה יסלח ה' לעבדך שאני אנוס בדבר שאדוני נשען ע"י וכתיב ויאמר לו לך לשלום אלמא הודה לו:
Tossafot
אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא - לכאורה משמע דמנעליהם משונין משל עכו"ם כדאמר נמי בפרק הכונס (ב"ק נט: ושם) גבי אלעזר זעירא דהוה סיים מסאני אוכמי וקאמר שהיה מתאבל על ירושלים וכך משמע במסכת תענית (דף כב.) גבי ההוא גברא דהוה מסיים מסאני אוכמי ולא רמי חוטי וקשה דבסוף פ"ק דביצה (דף טו.) תנן אין משלחין מנעל לבן ביו"ט מפני שצריך ביצת הגיר להשחירו ומפרש ר"ת דווקא רצועות המנעל היו משונות משל עכו"ם דשל עכו"ם שחורות ושל ישראל לבנות ומסאני אוכמי דבכל דוכתי היינו רצועות שחורות אבל המנעל ודאי היה שחור:
והא אסתר פרהסיא הואי - תימה דה"ל לאקשויי עריות הואי דרוצח ונערה המאורסה לכולי עלמא יהרג ואל יעבור וכמו כן קשה בריש כתובות (דף ג: ושם) דאמר דאיכא צנועות דמסרו נפשייהו ופריך ולידרוש להו דאונס שרי ומאי קושיא הא שפיר עבדן דמסרו נפשייהו משום גילוי עריות ותירץ ר"ת דאין חייבין מיתה על בעילת עובד כוכבים משום דרחמנא אפקריה לזרעיה דעובד כוכבים כדאמרינן בפ' נושאין על האנוסה (יבמות צח.) דכתיב וזרמת סוסים זרמתם ומתוך כך היה רוצה ר"ת להתיר בת ישראל שהמירה ובא עליה עובד כוכבים ושוב נתגייר עמה לקיימה ביהדות דלא שייך למימר אחד לבועל בביאת עובד כוכבים דהויא כביאת בהמה והקשה הר"ר יצחק ב"ר מרדכי דע"כ בביאת עכו"ם נאסרה לבעל כדאמרי' התם דאיכא פרוצות בפ' האשה שנתארמלה (כתובות כו: ושם) גבי האשה שנחבשה בידי עכו"ם על ידי נפשות אסורה לבעלה ואמרינן נמי במגילה (דף טו.) כאשר אבדתי מבית אבא כך אבדתי ממך אלמא לגבי בעלה לא חשיב' ביאת עובד כוכבים כביאת בהמה וגם לכהונה נפסלת בביאתו אע"פ שבביאת בהמה אינה נפסלת דאין זנות לבהמה כדאמרינן בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נט.) דזרעיה דעובד כוכבים הוא דאפקריה רחמנא לענין חייס אבל ביאת דעובד כוכבים לא אפקריה וכיון דנאסרה לבעל אסורה לבועל מונטמאה ונטמאה ואמרינן נמי בסוטה בפרק ארוסה (סוטה ד' כו: ושם) דכותי מקנין על ידו ופוסל בתרומה ופריך פשיטא ונסתרה והיא נטמאה אמר רחמנא אחד לבעל ואחד לתרומה ומשני מהו דתימא כי אמר ונסתרה והיא נטמאה הני מילי היכא דבהך ביאה אסירה ליה לאפוקי עכו"ם דבלאו הכי אסירה ליה קמ"ל אלמא אפילו גבי עובד כוכבים שייך ונטמאה לאסור לבעל והוא הדין לבועל והא דלא פריך הכא והא אסתר עריות הואי דקים ליה דמהני טעמא דקרקע עולם לענין דלא מיחייב' למסור עצמה משום עריות דהא מרוצח ילפינן ורוצח גופיה כי מיחייב למסור עצמו ה"מ קודם שיהרג בידים אבל היכא דלא עביד מעשה כגון שמשליכין אותו על התינוק ומתמעך מסתברא שאין חייב למסור עצמו דמצי אמר אדרבה מאי חזית דדמא דחבראי סומקי טפי דילמא דמא דידי סומק טפי כיון דלא עביד מעשה והא דקאמר אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור יהרג גרסינן ואבועל קאי דעביד מעשה אבל הנערה עצמה שהיא קרקע עולם אין חייבת למסור עצמה ואי גרס תהרג יש לפרש דתהרג הנערה קודם שתעשה מעשה שתביא עליה את הערוה אבל לענין חלול השם משום פרהסיא לא ס"ד דמהני טעמא דקרקע עולם וכן נמי יש לפרש בההיא דריש פרק הבא על יבמתו (יבמות ד' נג: ושם) דאמר רבא אין אונס לערוה שאין קישוי אלא לדעת דאם אומר לו שיהרגהו או יניח שיביאוהו על הערוה ויודע שאם יביאוהו אי אפשר שלא יתקשה לא מצינו למימר דלא עביד מעשה שהקישוי חשיב מעשה ואם היה כבר מקושה ועומד והעכו"ם הביאוהו על הערוה התם ודאי יש אונס ואין לו למסור עצמו והא דפריך פרק מצות חליצה (יבמות ד' קג. ושם) גבי יעל והא קא מתהניא מעבירה ומשני טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים דכשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא לא בעי למימר דמהאי טעמא היה לה למסור עצמה אע"פ שהיא קרקע עולם משום דהנאה חשיבא כמעשה כדדריש בפרק המניח (ב"ק ד' לב.) ונכרתו הנפשות העושות דא"כ בשמעתין נמי ה"ל לאקשויי גבי אסתר ועוד דנראין הדברים שלא היתה אנוסה שהרי בורח היה ולא הוה רשאי לאנסה ואדרבה היה צריך שתטמינהו מן הרודפים כמו שמוכיח הענין והיא שידלתו בדבריה עד שבא עליה להתיש כחו והתם פריך על מה שהכתוב משבחה מנשים באהל תברך שרה רבקה רחל ולאה דאמרינן בפ' מי שאמר ואני בנזיר (ד' כג: ושם) גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה שהיו מתכוונות להבנות מבעליהן וחשיב לה שלא לשמה משום דנהנין מן המצוה ולא הוי לשמה כל כך ומש"ה פריך דיעל נמי מיתהניא והשתא ניחא שהכתוב משבחה דאם היתה אנוסה במה הכתוב משבחה וא"ת כשנתרצית אסתר לאחשורוש שאמרה כאשר אבדתי אבדתי למה לא גירשה מרדכי תחילה כדי שתהא מותרת לחזור לו דמחזיר גרושתו לא אסירה בזנות בלא נישואין כדתנן בפ"ב דסוטה (ד' יח:) הכל מודים שאין מתנה עמה לא על קודם שתתארס ולא על אחר שתתגרש שתסתרי לאחר ותטמאי שאם תסתרי ותטמאי ואח"כ יחזירנה זה הכלל כל שתיבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה עמה וי"ל דלא היה רוצה לגרשה שהיה ירא פן יודע למלך:
קטול אספסתא ושדי לחיותא כו' - ההוא עובדא דשלהי יבמות (ד' קכא: ושם) דאמר ליה עכו"ם לישראל קטיל אספסתא ואי לא קטילנא לך כדקטילנא לפלניא בר ישראל דאמרי ליה בשל לי קדירה בשבתא ולא בשיל וקטילתיה שמא לא היה בקי בהלכה דמן הדין לא היה לו למסור עצמו במקום הנאת עצמן של עכו"ם:
בן נח מצווה על קידוש השם - וא"ת והא וחי בהם בישראל כתיב ואפילו ישראל היה מחויב למסור עצמו אפילו בצינעא אי לא דכתיב וחי בהם ויש לומר דדילמא לא איצטריך וחי בהם אלא כי היכי דלא נילף שאר מצות מרוצח ונערה המאורסה דאפילו בצינעא יהרג ואל יעבור לכ"ע:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.