Guémara
Et si tu disais que les Sages divergent avec Rabban Shimon ben Gamliel sur le nombre minimum de juges nécessaires pour juger — mais Rabbi Abbahu n'a-t-il pas dit : pour un tribunal de deux juges qui a jugé des affaires de droit pécuniaire de tout type, y compris les aveux et les prêts, tout le monde convient que leur jugement n'est pas un jugement valide, car un tribunal de moins de trois juges est invalide ? La Guemara repousse cette question : compares-tu la déclaration d'un homme à celle d'un autre homme ? Bien que Rabbi Abbahu affirme que tout le monde convient que deux juges ne peuvent rendre un jugement contraignant, Shmouel diffère. Selon Shmouel, les Sages tiennent que le jugement de deux juges est considéré comme contraignant.
וְכִי תֵּימָא: פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, וְהָאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: שְׁנַיִם שֶׁדָּנוּ – לְדִבְרֵי הַכֹּל אֵין דִּינֵיהֶם דִּין! גַּבְרָא אַגַּבְרָא קָא רָמֵית?
§ Puisque cela a été mentionné incidentellement, la Guemara discute le fond de la question : Rabbi Abbahu dit : pour un tribunal de deux juges qui a jugé des affaires de droit pécuniaire de tout type, y compris les aveux et les prêts, tout le monde convient que leur jugement n'est pas un jugement valide. Rabbi Abba souleva une objection à Rabbi Abbahu à partir d'une Michna (Bekhorot 28b) : si un seul juge a jugé une affaire de droit pécuniaire et a à tort acquitté le plaideur qui aurait dû être déclaré responsable, ou déclaré responsable celui qui aurait dû être exempté ; ou s'il a rendu une décision halakhique par laquelle il a déclaré impur ce qui est en réalité pur, ou pur ce qui est impur — ce qu'il a fait est fait, c'est-à-dire que son arrêt est contraignant. Et le juge paie néanmoins de sa propre bourse l'indemnité du préjudice qu'il a causé. Il est donc évident que l'arrêt d'un seul juge constitue un jugement valide.
גּוּפָא, אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: שְׁנַיִם שֶׁדָּנוּ דִּינֵי מָמוֹנוֹת – לְדִבְרֵי הַכֹּל אֵין דִּינֵיהֶם דִּין. אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַבִּי אֲבָהוּ: דָּן אֶת הַדִּין וְזִיכָּה אֶת הַחַיָּיב, וְחִיֵּיב אֶת הַזַּכַּאי, טִימֵּא אֶת הַטָּהוֹר, טִיהֵר אֶת הַטָּמֵא – מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, וּמְשַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ.
La Guemara répond : ici nous traitons d'un cas où les parties avaient accepté le juge unique sur elles — c'est pour cette raison que son arrêt est contraignant. Sinon, il ne le serait pas, car un tribunal halakhique doit compter au minimum trois juges. La Guemara demande : si c'est le cas, que les parties avaient convenu d'accepter tout arrêt du juge, pourquoi le juge doit-il payer de sa propre bourse ? La Guemara répond : le juge est responsable car il s'agit du cas où elles lui ont dit : juge-nous l'affaire selon la loi de la Torah. Puisqu'il n'a pas rendu un jugement halakhiquement correct, il est responsable.
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? דְּקַיבְּלוּהוּ עֲלַיְיהוּ. אִי הָכִי, אַמַּאי מְשַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ? דְּאָמְרוּ לֵיהּ: דָּיְינַתְּ לַן דִּין תּוֹרָה.
Rav Safra dit à Rabbi Abba : cet arrêt s'applique lorsqu'il s'est trompé en quoi ? Si nous disions qu'il s'est trompé dans une matière qui figure dans la Michna, et qu'il a à tort statué contre une halakha explicitement énoncée, cela serait difficile — mais Rav Sheshet ne dit-il pas, au nom de Rabbi Ami : si le juge s'est trompé dans une matière qui figure dans la Michna, la décision est annulée et l'affaire est rejugée ? C'est plutôt le cas où il s'est trompé dans sa délibération [shikkul ha-da'at].
אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא לְרַבִּי אַבָּא: דִּטְעָה בְּמַאי? אִילֵימָא דִּטְעָה בִּדְבַר מִשְׁנָה, וְהָאָמַר רַב שֵׁשֶׁת אָמַר רַבִּי אַמֵּי: טָעָה בִּדְבַר מִשְׁנָה חוֹזֵר? אֶלָּא דִּטְעָה בְּשִׁיקּוּל הַדַּעַת.
La Guemara demande : quelles sont les circonstances d'une erreur de délibération ? Rav Pappa dit : les circonstances d'une erreur de délibération sont, par exemple, lorsqu'il y a deux tannaïm ou deux amoraïm qui divergent l'un de l'autre, et que la halakha n'a été énoncée ni conformément à l'avis de l'un ni conformément à l'avis de l'autre ; et la pratique courante est conforme à l'avis de l'un d'eux ; et le juge est allé exécuter le jugement conformément à l'autre avis — c'est une erreur de délibération.
הֵיכִי דָּמֵי בְּשִׁיקּוּל הַדַּעַת? אָמַר רַב פָּפָּא: כְּגוֹן תְּרֵי תַנָּאֵי וּתְרֵי אָמוֹרָאֵי דִּפְלִיגִי אַהֲדָדֵי, וְלָא אִיתְּמַר הִלְכְתָא לָא כְּמָר וְלָא כְּמָר, וְסוּגְיַין דְּעָלְמָא אַלִּיבָּא דְּחַד מִינַּיְיהוּ, וַאֲזַל אִיהוּ וַעֲבַד כְּאִידַּךְ – הַיְינוּ שִׁיקּוּל הַדַּעַת.
§ La Guemara propose : dirons-nous que le débat entre Shmouel et Rabbi Abbahu sur un tribunal composé de deux juges est parallèle à un débat entre tannaïm, tel qu'il est détaillé dans la baraïta suivante : la médiation peut être effectuée par un panel de trois juges ; tel est l'avis de Rabbi Meir. Et les Sages disent : le compromis peut être effectué même par un seul juge. Les Sages supposèrent que tout le monde convient que nous comparons le compromis au jugement, et exigeons le même nombre de juges pour chaque procédure.
לֵימָא כְּתַנָּאֵי: בִּיצּוּעַ בִּשְׁלֹשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: פְּשָׁרָה בְּיָחִיד. סַבְרוּהָ, לְכוּלֵּי עָלְמָא מַקְּשִׁינַן פְּשָׁרָה לְדִין.
Quoi, ne divergent-ils pas sur ce point — un Sage, Rabbi Meir, tenant que le jugement et le compromis peuvent être effectués par un minimum de trois juges, et un Sage, les Sages, tenant qu'ils peuvent l'être même par deux juges ? La Guemara repousse cette analyse : non, tout le monde tient que le jugement doit être effectué par un minimum de trois juges ; et ici, ils divergent sur ce point : un Sage, Rabbi Meir, tenant que nous comparons le compromis au jugement ; et un Sage, les Sages, tenant que nous ne comparons pas le compromis au jugement.
מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: דִּין בִּשְׁלֹשָׁה, וּמָר סָבַר: דִּין בִּשְׁנַיִם? לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא דִּין בִּשְׁלֹשָׁה, וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: דְּמָר סָבַר מַקְּשִׁינַן פְּשָׁרָה לְדִין, וּמָר סָבַר לָא מַקְּשִׁינַן פְּשָׁרָה לְדִין.
La Guemara propose : dirons-nous qu'il y a trois avis de tannaïm concernant la médiation menant au compromis — un Sage, Rabbi Meir, tenant que la médiation doit être effectuée par un panel de trois juges ; un Sage, Rabban Shimon ben Gamliel, tenant qu'elle peut l'être par deux juges ; et un Sage, les Sages, tenant qu'elle peut l'être par un seul juge. La Guemara repousse cette suggestion. Rav Aḥa, fils de Rav Ika, et certains disent Rabbi Yeimar bar Shelamya, dirent : celui qui dit que la médiation doit être effectuée par deux juges dirait aussi qu'elle peut l'être par un seul. Et la raison pour laquelle il dit deux est simplement qu'il y aurait deux témoins de la procédure, pouvant en témoigner si nécessaire — de sorte qu'aucune des parties ne puisse ensuite nier les termes du compromis.
לֵימָא: תְּלָתָא תַּנָּאֵי בִּפְשָׁרָה, דְּמָר סָבַר בִּשְׁלֹשָׁה, וּמָר סָבַר בִּשְׁנַיִם, וּמָר סָבַר בְּיָחִיד. אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יֵימַר בַּר שֶׁלֶמְיָא: מַאן דְּאָמַר תְּרֵי – אֲפִילּוּ חַד נָמֵי, וְהַאי דְּקָאָמַר תְּרֵי – כִּי הֵיכִי דְּלִיהְווֹ עֲלֵיהּ סָהֲדִי.
Rav Ashi dit : apprends de cette discussion que le compromis ne requiert pas un acte formel d'acquisition [kinyan], qui transférerait légalement les droits sur le paiement du règlement à l'autre partie. Car si tu pensais que le compromis requiert un acte d'acquisition pour finaliser ses termes, selon celui qui dit qu'il le requiert, pourquoi aurais-je besoin d'un tribunal formel de trois juges ? Qu'il suffise de deux juges, et qu'un plaideur fasse un acte d'acquisition avec l'autre pour signifier son engagement à respecter le compromis. Si un acte formel est requis pour donner force halakhique au compromis, il n'y a aucun avantage à avoir un panel de trois juges au statut de tribunal formel. La Guemara conclut : mais néanmoins, la halakha est que le compromis requiert un acte d'acquisition pour finaliser ses termes.
אָמַר רַב אָשֵׁי: שְׁמַע מִינַּהּ פְּשָׁרָה אֵינָהּ צְרִיכָה קִנְיָן, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ צְרִיכָה קִנְיָן, לְמַאן דְּאָמַר צְרִיכָה – תְּלָתָא לְמָה לִי? תִּסְגֵּי בִּתְרֵי וְלִיקְנֵי מִינֵּיהּ! וְהִלְכְתָא: פְּשָׁרָה צְרִיכָה קִנְיָן.
§ Les Sages ont enseigné dans une baraïta (Tosefta 1, 2-8) : de même que le jugement est effectué par trois juges, de même la médiation est effectuée par trois juges.
תָּנוּ רַבָּנַן: כְּשֵׁם שֶׁהַדִּין בִּשְׁלֹשָׁה, כָּךְ בִּיצּוּעַ בִּשְׁלֹשָׁה.
Rachi
גברא אגברא - רבי אבהו אדשמואל שמואל סבר פליגי רבנן עליה דרבן שמעון בן גמליאל:
דן את הדין - במומחה ליכא למימר מדקתני סיפא אם היה מומחה לב"ד:,דן את הדין - יחידי משמע:,ומשלם מביתו - בפירקין דלקמן (סנהדרין דף לג.) מוקי לה שנשא ונתן ביד מדקתני מה שעשה עשוי אלמא דיניה דינא דאי לא דינא ליהדר:
דין תורה - וכיון דטעה לאו דין תורה דן:
בדבר משנה - שמשנה מפורשת שטעה בה:,חוזר - מחזיר את הדין ואינו משלם מביתו דכיון דדבר מפורש הוא אין דינו דין:
וסוגיא דעלמא - הילוך דינא כחד מינייהו ואזל איהו ועבד כאידך הלכך דיניה לא הדר וכיון דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר האי בעל דין דנקט לא בעי לשלומי דאמר ליה פסקת לי לדינאי ומיהו איהו בעי שלומי כיון דסוגיין דעלמא כאידך:
לימא כתנאי - הא דאמרינן דשמואל ור' אבהו פליגי:,ביצוע - פשרה:,סברוה - רבנן אמוראי בני הישיבה ובעו למימר מהכא דבדשמואל ורבי אבהו פליגי:,דכולי עלמא - רבנן ורבי מאיר:,מקשינן פשרה לדין - דכתיב (שמואל ב ח׳:ט״ו) משפט וצדקה ואמרינן לקמן דזהו ביצוע אלמא דאיתקוש למשפט:
תלתא תנאי - פליגי בפשרה ר"מ סבר בשלשה רבן שמעון בן גמליאל סבר לעיל (סנהדרין דף ה:) בשנים ורבנן דפליגי אדרבי מאיר סברי ביחיד:,מאן דאמר תרי אפילו בחד - מכשר דכיון דלא מקשינן ליה לדין מה לי תרי מה לי חד:
תיסגי בתרי וליקני מיניה - דכיון דקנו מיניה למה לי בית דין לא תהא אלא מתנה בעלמא ומדעתו והיא מתקיימת אלא להכי בעינן תלתא לייפות כח בית דין דאף על גב דלא קנו מיניה לא ניהדרו:,והלכתא פשרה צריכה קנין - ואפילו נעשית בשלשה:
Tossafot
וכי תימא פליגי רבנן עליה כו' - למאי דפי' בקונטרס לעיל (סנהדרין דף ג.) דמאן דדריש בצדק תשפוט לאכשורי חד לית ליה עירוב פרשיות תימה מאי קאמר וכ"ת הא ודאי פליג עליה מאן דלית ליה עירוב פרשיות ומאי קאמר נמי ר' אבהו שנים שדנו לד"ה אין דיניהן דין אין זה ד"ה דהא איכא דלית ליה עירוב פרשיות דסבירא ליה דיניהם דין על כן נראה כדפרי' לעיל (שם) דההיא דרשה דבצדק תשפוט אפילו למאן דאית ליה עירוב פרשיות והשתא שמואל ורבי אבהו פליגי אליבא דמאן דאית ליה עירוב פרשיות וד"ה דקאמר רבי אבהו ה"ק לד"ה דאית להו עירוב פרשיות שנים שדנו אין דיניהם דין אי נמי כדפירש לעיל (סנהדרין דף ב:) דאפי' למאן דלית ליה עירוב פרשיות קסבר ר' אבהו שנים שדנו אין דיניהם דין ממשפט אחד וברייתא דלעיל דאם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי סברא נמי שפיר דאין דיניהן דין כדפירש לעיל (סנהדרין דף ה.):
ביצוע בג' - אע"ג דמקשי פשרה לדין לאו לכל דבר מקשינן דבדין אזלינן בתר רובא אם שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב או איפכא ובפשרה לא אזלינן בתר רובא עד שיסכימו שלשתן לדעת אחד כדאמר בפ' בתרא דמסכת ע"ז (עב.) כדשיימי בי תלתא אפי' תרי מגו תלתא כדאמרי בי תלתא עד דאמרי בי תלתא:,דכולי עלמא מקשינן פשרה לדין - פי' דכ"ע ר' מאיר וחכמים אבל רשב"ג דלעיל ודאי לא מקיש:,מקשינן פשרה לדין. פירש בקונטרס מדכתיב (שמואל ב ח׳:ט״ו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה וגו' ותימה דהא תניא לקמן כשם שהדין בג' כך הפשרה בג' משמע דמקיש פשרה ומוכח לקמן דההוא תנא אית ליה דרשות לבצוע ורבי יהושע בן קרחה סבר מצוה אלמא לא דריש ת"ק משפט וצדקה לענין ביצוע דאי מקרי צדקה אם כן הוה מצוה ומההוא קרא נמי דכתיב (זכריה ח׳:ט״ז) אמת ומשפט שלום ליכא למידרש ביצוע דאיתקש שלום למשפט דאם כן הוי מצוה לבצוע דשלום נמי מצוה הוא:
לא דכ"ע כו' - תימה דלא קאמר לשמואל ודאי תנאי הוא לרבי אבהו מי לימא תנאי היא דכי האי גוונא אורחא דהש"ס בכל דוכתא:
תיסגי בתרי וליקני מיניה - אע"ג דמפרש בירושלמי טעמא דר' מאיר משום דפשרה נמי צריכה הכרע דעת מ"מ מתוך דברי ר"מ משמע דתרי נמי שעשו פשרה כמו שהיו רגילין שלשה לעשות לא עשו ולא כלום ובעלי דינין יכולין לחזור בהן:,והלכתא פשרה צריכה קנין - והא דלא סגי בתרי משום דהוי כמו קנין בטעות דלא בקיאי בפשרה שפיר:,צריכה קנין - אם נפרש דקנין של פשרה עושין קודם הפשרה וקונין זה מזה לעשות כמו שיאמרו הדיינין הן לשלם הן למחול אין לדקדק מכאן דבעלמא מחילה צריכה קנין דמה שצריך הכא קנין על המחילה משום דאי לאו הוי קנין הוי כמו מחילה בטעות שלא היה יודע שיאמרו למחול כל כך ואף על גב דהשתא דאיכא קנין הוי כמו קנין בטעות מיהו אלימא מילתא טפי בקנין מבלא קנין ואפילו אם נפרש שהקנין הוא לאחר הפשרה אכתי אין ראיה מכאן דמצי למימר דהקנין על אותו שיש לו לאחר לפרוע אבל להאי דמחיל אין צריך קנין ומיהו בהלכות גדולות פירש בהלכות דינין דצריך קנין על המחילה אף על פי שעושין הקנין אחר הפשרה ומכל מקום אין ללמוד מכאן על שאר מחילה שתהא צריכה קנין דמחילה שעל ידי פשרה אף על פי שיודע מה מוחל דומה למחילה בטעות לפי שמוחל על פי עצתם של דיינין שהשיאו אותו למחול לפיכך צריך לאלם הדבר ע"י קנין ונראה להביא ראיה דמחילה אינה צריכה קנין מהא דאמר בפרק המקבל (ב"מ דף קיב. ושם) גבי שכיר המחהו אצל חנווני ואצל שולחני אינו עובר עליו ופליגי התם רב ששת אמר אינו חוזר עליו (רבא) אמר חוזר דמשמע דבלא קנין איירי דאי בקנין מאי טעמא דמאן דאמר חוזר אבל בלא קנין פליגי בהכי דמר סבר כשהמחהו לא לגמרי פטרו לבעל הבית שלא יחזור עליו ומר סבר לגמרי פטרו אלמא מחילה לא צריכה קנין ועוד ראיה דפריך בפ"ק דקדושין (דף טז.) גבי עבד עברי קונה עצמו בשטר למה לי שטרא לימא ליה באפי תרי זיל ובלא קנין איירי דאי בקנין מאי משני עבד עברי גופו קנוי אכתי תקשה לן שטרא למ"ל יפקירנו לשמואל דאמר המפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שחרור אלא על כרחך לא פריך אלא מלשון הכתוב בשטר כלומר למה לי שטר אותו לשון עצמו שכותב בשטר הרי את לעצמך יאמר לו בעל פה עוד ראיה מהא דתנן בסוף הנושא (כתובות דף קד.) שאם שהתה כ"ה שנים ולא תבעה כתובתה מסתמא מחלה ובלא קנין איירי כדמוכח מעובדא דחמתיה דרבי חייא ומטענו חטין והודה לו בשעורים דפטור אף משעורים דמודה הוי בהו אין ראיה דהתם על כרחך לאו משום דאמרינן מדלא תבע להו סתמא אחלינהו הוי פטור אלא היינו טעמא מדלא תבע שעורים מודה הוא דלא מיחייב ליה שעורים מדפריך עלה בסוף המניח (ב"ק דף לה: ושם) מהא דתנן היו הניזקין שנים כו' הניזק אומר גדול הזיק את הגדול ומזיק. אומר לא כי אלא קטן הזיק את הגדול וגדול הזיק את הקטן ומסיק דאפילו כדאמר מזיק לית ליה והתם אי אפשר להיות הטעם כלל משום מחילה שהרי הוא עומד וצווח ומבכור שנטל חלק כפשוט דאמר ויתר (ב"ב דף קכו.) אין לדקדק נמי כלל מכאן חזר רבינו יצחק בר' מרדכי שהיה רגיל לפרש דדוקא נקט בחזקת הבתים (ב"ב דף מ. ושם) קנין בפני שנים אבל אי ליכא ב' אין הקנין קנין דהא מסקינן הכא דפשרה צריכה קנין ואפילו הכי קאמרי רבנן פשרה ביחיד והא דנקט התם בפני ב' משום דאין צריך לומר כתובו ואין ראיה מכאן כלל דיכול להקנות בפני שנים לקיים הפשרה שעשה ביחיד ור"ת היה מדקדק מדאמרינן בפרק הזהב (ב"מ דף מו. ושם) היה עומד בגורן ואין בידו מעות כו' ואי אמרת מטבע ניקנה בחליפין ניקני ליה מעות אגב סודר ופשוט מיניה דאין ניקנית בחליפין דדוחק היה ליה לאוקמי בגברא ערטילאי והשתא אמאי לא משני כגון דליכא תרי ואין קנין מועיל אלא בפני שנים אלא ש"מ דודאי מהני ויש דוחין משום דסתם גורן מצויין בה בני אדם:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.