Et puisqu'il existe le principe qu'un tribunal ne peut pas être composé d'un nombre pair de juges — car un tel tribunal pourrait être incapable de rendre une décision — on leur ajoute donc encore un juge, et l'on a ici vingt-trois juges.
וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד. הֲרֵי כָּאן עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.
Et combien d'hommes faut-il dans une ville pour qu'elle soit éligible à un petit Sanhédrin ? Cent vingt. Rabbi Nehemia dit : deux cent trente, correspondant aux chefs de dizaines, comme le décrit Moïse et Yitro dans le désert (Shemot, chap. 18). Autrement dit, chaque membre du Sanhédrin peut être considéré comme un juge responsable de dix habitants. S'il n'y a pas assez d'hommes dans la ville pour permettre ce calcul, il ne serait pas honorable d'instituer un Sanhédrin, car ses membres ne présideraient chacun qu'à moins du minimum de dix habitants.
וְכַמָּה יְהֵא בָּעִיר וּתְהֵא רְאוּיָה לְסַנְהֶדְרִין? מֵאָה וְעֶשְׂרִים. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: מָאתַיִם וּשְׁלֹשִׁים, כְּנֶגֶד שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת.
Guémara
GUEMARA : La Michna énonce que les affaires de droit pécuniaire sont jugées par trois juges, et que les affaires de vol et de blessures doivent aussi l'être par trois juges. La Guemara demande : Est-ce à dire que les affaires de vol et de blessures ne sont pas des affaires de droit pécuniaire ? Évidemment qu'elles le sont ; pourquoi la Michna les a-t-elle donc distinguées séparément ? Rabbi Abbahu dit : la Michna enseigne cette clause selon le style « Qu'est-ce que cela ? » — c'est-à-dire que l'expression « affaires de droit pécuniaire » est une description de catégorie, suivie de la spécification. La Michna doit donc se lire ainsi : quelles sont ces affaires de droit pécuniaire jugées par trois juges ? Les affaires de vol et de blessures. Mais les affaires d'aveu — où une partie admet devoir de l'argent à une autre — et les affaires de prêts non remboursés ne sont pas comprises dans cette halakha.
גְּמָ׳ אַטּוּ גְּזֵילוֹת וְחַבָּלוֹת לָאו דִּינֵי מָמוֹנוֹת נִינְהוּ? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מָה הֵן קָתָנֵי, מָה הֵן דִּינֵי מָמוֹנוֹת? גְּזֵילוֹת וְחַבָּלוֹת. אֲבָל הוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת – לָא.
Et cette spécification est nécessaire : car si le tanna n'avait enseigné que les affaires de droit pécuniaire sont jugées par trois juges, j'aurais dit que cela s'applique même aux affaires d'aveu et de prêt. C'est pourquoi, afin d'éviter cette méprise, il a enseigné : affaires de vol et de blessures, pour préciser que seules celles-ci sont comprises. Et s'il n'avait enseigné que les affaires de vol et de blessures, sans enseigner les affaires de droit pécuniaire, j'aurais dit que la même règle vaut pour les aveux et les prêts. Et j'aurais compris que la Michna mentionne spécifiquement vol et blessures parce que ce sont les cas principaux où l'exigence de trois juges est écrite dans la Torah.
וּצְרִיכָא, דְּאִי תְּנָא דִּינֵי מָמוֹנוֹת – הֲוָה אָמֵינָא דַּאֲפִילּוּ הוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת. תְּנָא גְּזֵילוֹת וַחֲבָלוֹת. וְאִי תְּנָא גְּזֵילוֹת וַחֲבָלוֹת, וְלָא קָתָנֵי דִּינֵי מָמוֹנוֹת – הֲוָה אָמֵינָא הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ הוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת. וְהַאי דְּקָתָנֵי גְּזֵילוֹת וַחֲבָלוֹת – מִשּׁוּם דְּעִיקַּר שְׁלֹשָׁה דִּכְתִיבִי, בִּגְזֵילוֹת וַחֲבָלוֹת כְּתִיבִי.
La Guemara explique cette assertion. Quant aux affaires de vol : il est écrit à propos d'un dépositaire qui a accepté un dépôt et prétend ensuite qu'il a été volé : « Le maître de la maison s'approchera du tribunal [ha'elohim], pour voir s'il n'a pas mis la main sur le bien de son prochain » (Shemot 22, 7). Quant aux affaires de blessures, elles sont jugées comme les affaires de vol, car quelle différence y a-t-il pour moi si l'un a blessé le corps d'autrui, ou s'il a blessé son bien ? C'est pourquoi, afin de préciser que la halakha ne s'applique qu'aux cas de vol et de blessure, le tanna a enseigné : quelles sont ces affaires de droit pécuniaire ? Les affaires de vol et de blessures. Mais cette halakha ne s'applique pas aux affaires d'aveu et de prêt.
גְּזֵילוֹת, דִּכְתִיב: ״וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים״. חֲבָלוֹת – מָה לִי חָבַל בְּגוּפוֹ, מָה לִי חָבַל בְּמָמוֹנוֹ! תְּנָא: מָה הֵן דִּינֵי מָמוֹנוֹת? גְּזֵילוֹת וַחֲבָלוֹת. אֲבָל הוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת – לֹא.
La Guemara demande : et pour quelle halakha les affaires d'aveu et de prêt diffèrent-elles des affaires de vol et de blessure ? Si l'on dit que nous n'avons pas besoin d'un tribunal de trois juges pour juger de telles affaires — mais Rabbi Abbahu n'a-t-il pas dit : à propos d'un tribunal de deux juges qui a jugé des affaires de droit pécuniaire de tout type, y compris aveux et prêts, tout le monde convient que leur jugement n'est pas un jugement valide, car un tribunal de moins de trois juges est invalide ?
וּלְמַאי? אִילֵּימָא דְּלָא בָּעֵינַן שְׁלֹשָׁה, וְהָאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: שְׁנַיִם שֶׁדָּנוּ דִּינֵי מָמוֹנוֹת, לְדִבְרֵי הַכֹּל אֵין דִּינֵיהֶם דִּין.
La Guemara répond : ce n'est pas là la différence entre les catégories ; la différence est plutôt que pour les affaires d'aveu et de prêt nous n'exigeons pas de juges experts et ordonnés [mumhim] — ayant étudié longuement et reçu l'autorisation de juger ; n'importe quels trois profanes peuvent constituer un tribunal pour ces types d'affaires. La Michna a distingué les affaires de vol et de blessure pour indiquer que pour celles-ci des juges experts sont nécessaires.
אֶלָּא: דְּלָא בָּעֵינַן מוּמְחִין.
La Guemara précise : que tient le tanna ? S'il tient qu'il y a ici fusion de passages toraniques [eruv parashiot] — les halakhot de plusieurs sujets étant dérivées les unes des autres —, il devrait aussi exiger des juges experts pour les affaires d'aveu et de prêt. Et s'il tient qu'il n'y a pas ici fusion de passages toraniques — les halakhot n'étant dérivées que des versets qui les traitent directement —, pourquoi aurais-je besoin de trois juges pour les aveux et les prêts ? L'exigence de trois juges est dérivée de la répétition du mot elohim trois fois dans le contexte des affaires de vol et de blessure.
מַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר עֵירוּב פָּרָשִׁיּוֹת כָּתוּב כָּאן, לִיבְעֵי נָמֵי מוּמְחִין. וְאִי קָסָבַר אֵין עֵירוּב פָּרָשִׁיּוֹת כָּתוּב כָּאן, שְׁלֹשָׁה לְמָה לִי?
La Guemara répond : en réalité, le tanna tient qu'il y a fusion de passages toraniques ici, et à juste titre il aurait dû exiger des juges experts pour juger aussi les affaires d'aveu et de prêt. Et ce fait — que nous n'exigeons pas de juges experts pour ces affaires — tient à l'enseignement de Rabbi Hanina, car Rabbi Hanina dit : par la Torah, les affaires de droit pécuniaire comme les affaires capitales exigent une enquête et un interrogatoire des témoins afin de déterminer de façon concluante l'heure, le lieu et les circonstances de l'incident, dans le but de trouver toute contradiction possible dans le témoignage.
לְעוֹלָם קָסָבַר: עֵירוּב פָּרָשִׁיּוֹת כָּתוּב כָּאן, וּבְדִין הוּא דְּלִיבְעֵי נָמֵי מוּמְחִין. וְהַאי דְּלָא בָּעֵינַן מוּמְחִין – מִשּׁוּם דְּרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: דְּבַר תּוֹרָה, אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה,
Rachi
ואין בית דין שקול - אין עושין ב"ד זוגות שאם יחלקו לחצאין הוי להו פלגא ופלגא ולא משכחת לה הטייתך לטובה ע"פ אחד הלכך מוסיפין עליהן עוד אחד ובגמרא (דף יז.) פריך כיון דאין ב"ד שקול ומצרכת עשרים ושלשה הטייה לרעה על פי שנים לא משכחת לה:
מאה ועשרים - בגמ' (שם) מפרש כנגד מי:,מאתים ושלשים - דהיינו כ"ג עשיריות שיהא כל אחד מבית דין שר על עשרה דבציר מעשרה לא אשכחן שררה:
גמ' מה הן קתני - האי גזילות וחבלות פירושא דדיני ממונות הוא דלא תימא כל דיני ממונות במשמע ולמעוטי הלואות והודאות שהן באין על גמילות חסדים ואיכא נעילת דלת בפני לוין כדאמרינן לקמן הלכך מעטינהו ולקמן מפרש ממאי מעטינהו:,הודאות והלואות - שניהן על עסקי מלוה הן הודאות שבא לדון בעדי הודאה שמביא עדים שאומרים בפנינו הודה לו הלואות שבא לדון בעדי הלואה שמעידין בפנינו הלוהו והלה כופר בשתיהן וכי האי לישנא טובא איכא בהך מכילתא הודאה אחר הודאה הלואה אחר הלואה מצטרפין בפרק ג' (לקמן סנהדרין דף ל.) גבי עדים זוממין ואית דמפרשי הודאות שמודה במקצת הלוואות שכופר הכל וראשון עיקר דמכדי שניהן על עסקי מלוה הם כדאוקימנא טעמא לקמן משום נעילת דלת בפני לוין מאי שנא דהא קרי הלוואה והא לא קרי הלוואה הודאות וכפירות איבעי ליה למיתני:
תנא גזילות וחבלות - לפרושא:
ונקרב בעל הבית אל האלהים - מדכתב בפרשה אלהים ג' זימני נפקא לן דבעינן שלשה והאי קרא כתיב בשומר חנם וזה טוענו ששלח יד בפקדונו דהיינו גזילות:,מה לי חבל בממונו - ממשמע שנאמר שלשה בחובל בממונו אף חובל בגופו בכלל הלכך בהא נמי כתיב ביה ואי לא תנא דיני ממונות הוה אמינא הנך משום דבגווייהו כתב נקט להו ולעולם הוא הדין לדיני מלוה להכי תנא דיני ממונות ותנא ומה הן דיני ממונות גזילות וחבלות למעוטי הודאות והלואות דאם כן דכולן במשמע כיון דתנא דיני ממונות נישתוק:
ולמאי - הלכתא שיירינהו תנא לדיני מלוה למעוטינהו מאי:,דברי הכל - לקמן (סנהדרין דף ו.) קאי דפליגי בפשרה ואשמעינן ר' אבהו דבדין כולהו מודו דבעינן ג':
מומחין - סמוכין ונטלו רשות מנשיא לדון כדאמרינן לקמן בפירקין (סנהדרין דף ה.):
ומאי קסבר - תנא דידן דמעטינהו:,אי קסבר עירוב פרשיות כתיב כאן - דאיכא למאן דאמר בהגוזל עצים (ב"ק דף קז.) שהפרשיות הכתובות באלה המשפטים מעורבבות הן שיש מקרא כתוב בפרשה זו שאינו יכול לעמוד בה אלא מפרשה אחרת הוא כגון אשר יאמר כי הוא זה (שמות כב) דילפינן מיניה מודה במקצת הטענה ישבע כו' שכתב בשומר חנם לאו אשומר חנם קאי דשומרין אע"פ שלא הודו במקצת חייבין לישבע דהודאה מקצת הטענה אפרשת דאם כסף תלוה קאי (שם) דהתם הוא דבעינן הודאה במקצת ואי לא מודה כלום חזקה אם טענת התובע אמת לא היה יכול זה להעיז פניו נגדו ולומר לא הלויתני הלכך אפי' שבועה לא בעי אבל בפיקדון דליכא גמילות חסדים מעיז פניו וכופר הכל ובעי שבועה והאי תנא דמתניתין אי סבירא ליה נמי דהאי אשר יאמר כי הוא זה בהלואה משתעי הרי נאמר אלהים בהאי קרא דמשמע מומחין לשון שררה ורבנות כדמתרגמינן ראה נתתיך אלהים לפרעה (שם ז) לשון רבנות וליבעי מומחין:,ואי קסבר - דהאי קרא לאו בהלואה משתעי:,שלשה מנלן - בהלואה הא מתלתא אלהים נפקא לן לקמן (סנהדרין דף ג:) ואלהים בהלואה לא כתיב:
משום דר' חנינא - ותקנתא דרבנן הוא:,בדרישה וחקירה - צריך לבדוק את העדים באיזה יום באיזו שעה הלוהו:
Tossafot
מה לי חבל בגופו מה לי חבל בממונו - ממונו ה"ל למנקט ברישא שכן דרך בכל מקום בלשון מה לי להקדים הפשוט כדאשכחן בהמפקיד (ב"מ דף לו:) מלאך המות מה לי הכא מה לי התם וכן מה לי קטלא כולה מה לי קטלא פלגא ובאיזהו נשך (שם דף סג.) השתא דאמר רבי ינאי מה לי הן מה לי דמיהן מה לי דמיהן מה לי הן נמי אמרינן וי"ל דחבלא שייכא בגוף טפי ופשיטא לכך נקט ברישא חבל בגופו:
דברי הכל אין דיניהן דין - דרבי אבהו אדרבי אבהו פריך דשמואל ושאר אמוראי סברי דיניהן דין וא"ת היכי קאמר ד"ה הא איכא ברייתא דרמי בר חמא בהגוזל קמא (ב"ק דף קז.) דאמר ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת דלית ליה עירוב פרשיות ומאן דלית ליה עירוב פרשיות לא בעי שלשה כדמוכח בשמעתין וי"ל דרבי אבהו לא חשיב לה לההיא ברייתא דלא מתניא בי ר' חייא ור' אושעיא וע"ק דרבי יוחנן אית ליה בהגוזל (שם:) דרמי בר חמא ובירושל' דריש מכילתין אמרינן רבי יוחנן וריש לקיש אמרי תרווייהו שנים שדנו אין דיניהם דין ובהחולץ (יבמות דף מו:) נמי קאמר רבי יוחנן גר צריך שלשה משפט כתיב ביה וי"ל דאפי' מאן דאית ליה אין עירוב פרשיות כתוב כאן בעי שלשה משום דכתיב (ויקרא כד) משפט אחד יהיה לכם והאי דקאמר הכא מאי קסבר כו' ה"ק אי קא סבר אין עירוב פרשיות כתוב כאן ולכך לא בעינן מומחין דלא דריש משפט אחד להשוות הודאות והלואות לגזילות וחבלות שלשה מנא ליה וכי קאמר לעולם קסבר עירוב פרשיות כתוב כאן ובדין הוא דבעי מומחין כו' המ"ל דאפי' אין עירוב פרשיות כתוב כאן בדין הוא דליבעו ג' מומחין ממשפט אחד אלא שאינו רוצה לחזור מדברי המקשה דקאמר אי אין עירוב פרשיות כתוב כאן לא שמעינן ג' ומומחין ממשפט אחד וא"ת כי היכי דילפינן דרישה וחקירה ממשפט אחד נילף נמי לענין ג' ומומחין אפי' מאן דלית ליה עירוב פרשיות וי"ל דמשפט אחד להשוות דיני ממונות לדיני נפשות קאתי ולא להשוות דיני ממונות אהדדי דאקרא דלעיל קאי דכתיב (שם) מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת וכתיב בתריה משפט אחד וגו' ותדע דלקמן (סנהדרין דף מ.) בעי גזירה שוה דהיטב היטב ולא ילפינן דיני נפשות מהדדי לענין דרישה וחקירה מדכתב משפט אחד ומיהו ע"כ אין ראיה משם דא"כ תיקשה לרמי בר חמא אליבא דרבי אבהו ולרבי יוחנן דאית להו משפט אחד אפי' להשוות דיני ממונות אהדדי אלא איצטריך היטב מטעם דלקמן דליכתבינהו רחמנא בחדא וא"ת אכתי לענין מומחין מיהא נילף דיני ממונות מדיני נפשות כמו לענין דרישה וחקירה וי"ל מדכתב רחמנא מומחין גבי גזילות ש"מ דלגבי הכי לא ילפינן דיני ממונות מדיני נפשות אבל קשה למאן דאית ליה עירוב פרשיות מומחין דכתב רחמנא גבי דיני ממונות למ"ל ושמא לענין מומחין אין ללמוד דיני ממונות מדיני נפשות כיון דסגי בשלשה וצ"ע כל הנך מילי דחשיב לקמן בפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לב.) מה בין דיני ממונות לדיני נפשות אמאי לא משווינן להו ממשפט אחד יהיה לכם:
אי קסבר עירוב פרשיות כתוב כאן ליבעי נמי מומחין - מפורש בהגוזל קמא (ב"ק דף קז.):,ליבעי נמי מומחין - תימה דמשמע הכא דממעטינן הדיוטות מדכתיב אלהים ובפרק המגרש (גיטין דף פח:) ממעט להו מדכתיב לפניהם ולא לפני עכו"ם ולא לפני הדיוטות וי"ל דהתם ממעטינן מלפניהם משום דלפניהם קאי אאלהים דהכא כלומר לפני הדיינין המפורשין במקום אחר ומיהו בגיטין (שם) פירש בקונטרס משום דקאי אשבעים זקנים הכתובים בסוף פרשת משפטים שעלו עמו להר כו' שהן סנהדרין ונראה לפרש דבגיטין לענין מילי דכפייה איירי דאהכי מייתי לה דאביי אשכח לרב יוסף דהוה יתיב וקא מעשה אגיטין אמר ליה והאנן הדיוטות אנן אבל אלהים לאו אמילי דעשוי מיירי אלא בדין בעלמא והא דמשמע ליה מילי דעשוי מלפניהם משום דדרשינן לקמן (סנהדרין דף ז.) מאשר תשים אלו כלי הדיינין דשייך בהן שימה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.