Guémara
Si un serpent, qui tue d'autres créatures dont les carcasses sont impures et augmente ainsi l'impureté dans le monde, est lui-même néanmoins pur — car il n'est pas inclus dans la liste des reptiles impurs —, alors, pour un reptile qui ne tue pas et n'augmente pas l'impureté, n'est-il pas logique qu'il soit pur ? Cet argument est rejeté : ce n'est pas le cas ; la logique de la halakha concernant un reptile est la même que celle concernant une épine ordinaire, qui peut blesser des personnes ou des animaux et même tuer, augmentant ainsi l'impureté, mais qui est néanmoins pure. Il est donc manifeste que cette considération n'est pas pertinente pour les halakhot d'impureté.
וּמָה נָחָשׁ שֶׁמֵּמִית וּמַרְבֶּה טוּמְאָה, טָהוֹר; שֶׁרֶץ שֶׁאֵינוֹ מֵמִית וּמַרְבֶּה טוּמְאָה, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא טָהוֹר? וְלָא הִיא, מִידֵּי דְּהָוֵה אַקּוֹץ בְּעָלְמָא.
§ Rav Yehouda dit que Rav dit : pour toute ville qui n'a pas parmi ses habitants deux hommes capables de parler les soixante-dix langues et un homme supplémentaire capable d'écouter et de comprendre des déclarations faites dans toutes les langues — même s'il ne peut pas toutes les parler —, on n'y installe pas de petit Sanhédrin. Les membres du Sanhédrin n'ont pas tous besoin de connaître toutes les langues, mais ce minimum est requis. Et à Beitar, il y avait trois personnes capables de parler les soixante-dix langues ; et à Yavné, il y en avait quatre : Rabbi Eliezer, Rabbi Yehoshoua, Rabbi Akiva, et Shimon haTimni — qui n'était pas un Sage ordonné, et qui délibérait donc devant les autres juges assis par terre, et non parmi les rangs des Sages.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ שְׁנַיִם לְדַבֵּר וְאֶחָד לִשְׁמוֹעַ, אֵין מוֹשִׁיבִין בָּהּ סַנְהֶדְרִי. וּבְבֵיתֵּר הֲווֹ שְׁלֹשָׁה, וּבְיַבְנֶה אַרְבָּעָה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא, וְשִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי דָּן לִפְנֵיהֶם בַּקַּרְקַע.
La Guemara soulève une objection à partir d'une baraïta : un Sanhédrin qui compte trois personnes capables de parler les soixante-dix langues est un Sanhédrin sage ; et s'il en compte aussi une quatrième, il n'y a pas de tribunal au-dessus de lui — c'est-à-dire qu'il n'est pas besoin de linguistes supplémentaires. Apparemment, le minimum requis est de trois personnes, et non deux. La Guemara répond : Rav énonce son avis conformément à l'avis du tanna suivant, comme il est enseigné dans une baraïta : un Sanhédrin qui compte un second linguiste est sage ; et s'il en compte aussi un troisième, il n'y a pas de tribunal au-dessus de lui.
מֵיתִיבִי: שְׁלִישִׁית – חֲכָמָה, רְבִיעִית – אֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה. הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: שְׁנִיָּה – חֲכָמָה, שְׁלִישִׁית – אֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה.
§ Puisque la baraïta a dit que Shimon haTimni délibérait devant eux assis par terre, la Guemara énumère maintenant diverses formules standard utilisées pour introduire les déclarations de divers Sages à travers les générations. Si une source dit : « On l'a appris des Sages », cela signifie que c'était une déclaration du Sage Levi, qui siégeait devant et apprenait de Rabbi Yehouda haNassi. Si elle dit : « Ils délibérèrent devant les Sages », il s'agit de Shimon ben Azzai, Shimon ben Zoma, Hanan l'Égyptien et Hananya ben Hakhinai. Rav Nahman bar Yitzhaq enseignait cinq noms pour cette liste : Shimon ben Azzai, Shimon ben Zoma et Shimon haTimni, Hanan l'Égyptien et Hananya ben Hakhinai.
לְמֵידִין לִפְנֵי חֲכָמִים – לֵוִי מֵרַבִּי. דָּנִין לִפְנֵי חֲכָמִים – שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, וְשִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא, וְחָנָן הַמִּצְרִי, וַחֲנַנְיָא בֶּן חֲכִינַאי. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַתְנֵי חֲמִשָּׁה: שִׁמְעוֹן, שִׁמְעוֹן, וְשִׁמְעוֹן, חָנָן, וַחֲנַנְיָה.
L'expression « Nos maîtres qui sont en Babylonie » renvoie à Rav et Shmouel. L'expression « Nos maîtres qui sont en Eretz Israël » renvoie à Rabbi Abba. L'expression « Les juges de la Diaspora » désigne le Sage Karna. La formule « Les juges d'Eretz Israël » renvoie à Rabbi Ami et Rabbi Assi. La formule « Les juges de Pumbedita » renvoie à Rav Pappa bar Shmouel, chef du tribunal là-bas ; et « Les juges de Neharde'a » renvoie au tribunal présidé par Rav Adda bar Minyomi. Le terme « Les Anciens de Sura » renvoie à Rav Houna et Rav Hisda ; et « Les Anciens de Pumbedita » renvoie à Rav Yehouda et Rav Eina. Les « vifs d'esprit » de Pumbedita sont Eifa et Avimi, fils de Rahava. L'expression « Les amoraïm de Pumbedita » renvoie à Rabba et Rav Yossef ; et « Les amoraïm de Neharde'a » renvoie à Rav Hama.
רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּבָבֶל – רַב וּשְׁמוּאֵל. רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – רַבִּי אַבָּא. דַּיָּינֵי גוֹלָה – קַרְנָא. דַּיָּינֵי דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי. דַּיָּינֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא – רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל. דַּיָּינֵי דִּנְהַרְדְּעָא – רַב אַדָּא בַּר מִנְיוֹמֵי. סָבֵי דְּסוּרָא – רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא. סָבֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא – רַב יְהוּדָה וְרַב עֵינָא. חֲרִיפֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא – עֵיפָה וַאֲבִימִי בְּנֵי רַחֲבָה. אָמוֹרָאֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא – רַבָּה וְרַב יוֹסֵף. אָמוֹרָאֵי דִּנְהַרְדָּעֵי – רַב חָמָא.
Si une source dit : « Les Sages de Neharbela ont enseigné », il s'agit de Rami bar Berabi ; et la déclaration « On dit dans l'école de Rav » renvoie à Rav Houna. La Guemara demande : mais Rav Houna ne dit-il pas parfois, à propos d'une halakha donnée : « On dit dans l'école de Rav » ? Il apparaît donc qu'une déclaration introduite par cette formule ne peut pas être faite par Rav Houna lui-même, car Rav Houna cite quelqu'un d'autre avec cette introduction. La Guemara répond : plutôt, l'expression « On dit dans l'école de Rav » doit renvoyer à Rav Hamnouna. La formule « On dit en Occident » — c'est-à-dire en Eretz Israël — renvoie à Rabbi Yirmeya ; l'expression « On a envoyé un message de là-bas » — depuis Eretz Israël — renvoie à Rabbi Yosse bar Hanina ; et la déclaration « On s'en est moqué en Occident » signifie que Rabbi Elazar n'a pas accepté un avis particulier.
נְהַרְבְּלָאֵי מַתְנוּ – רָמֵי בַּר בְּרַבִּי. אָמְרִי בֵּי רַב – רַב הוּנָא. וְהָאָמַר רַב הוּנָא: ״אָמְרִי בֵּי רַב״! אֶלָּא, רַב הַמְנוּנָא. אָמְרִי בְּמַעְרְבָא – רַבִּי יִרְמְיָה. שְׁלַחוּ מִתָּם – רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא. מַחֲכוּ עֲלַהּ בְּמַעְרְבָא – רַבִּי אֶלְעָזָר.
La Guemara demande : mais dans un cas, il est rapporté que « On a envoyé un message de là-bas » commençant par : « Selon la déclaration de Rabbi Yosse bar Hanina ». Cela indique que l'expression « On a envoyé de là-bas » n'est pas elle-même une référence à une déclaration de Rabbi Yosse bar Hanina. La Guemara répond : plutôt, inverse les attributions. La formule « On a envoyé de là-bas » renvoie à Rabbi Elazar ; et « On s'en est moqué en Occident » signifie que Rabbi Yosse bar Hanina n'a pas accepté un avis particulier.
וְהָא שְׁלַחוּ מִתָּם: לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא! אֶלָּא אֵיפוֹךְ: שְׁלַחוּ מִתָּם – רַבִּי אֶלְעָזָר; מַחֲכוּ עֲלַהּ בְּמַעְרְבָא – רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא.
§ La michna enseigne : combien d'hommes faut-il dans une ville pour qu'elle soit éligible à un petit Sanhédrin ? L'avis du premier tanna est qu'il faut cent vingt hommes. La Guemara demande : quelle est la pertinence du nombre cent vingt ? La Guemara explique : vingt-trois sont nécessaires pour correspondre au nombre de membres du petit Sanhédrin ; et il faut trois rangs de vingt-trois étudiants assis devant le petit Sanhédrin pour apprendre et aussi pour les conseiller — soit un total de quatre-vingt-douze personnes. Et puisqu'il faut aussi dix oisifs de la synagogue — des personnes libres de travail urgent et toujours assis à la synagogue pour s'occuper de sa réparation et des autres besoins du public —, cela ferait cent deux.
וְכַמָּה יְהֵא בָּעִיר וִיהֵא רְאוּיָה לְסַנְהֶדְרִין? מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְכוּ׳. מֵאָה וְעֶשְׂרִים מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ? עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה כְּנֶגֶד סַנְהֶדְרִי קְטַנָּה, וְשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה – הֲרֵי תִּשְׁעִים וְתַרְתֵּי, וַעֲשָׂרָה בַּטְלָנִין שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת – הֲרֵי מְאָה וּתְרֵי.
Et en outre, il y a deux scribes requis pour le Sanhédrin, et deux huissiers, et deux plaideurs qui viendront être jugés. Et il y a deux témoins pour un côté, et deux témoins qui pourraient rendre ces témoins conspiratoires en attestant qu'ils étaient ailleurs au moment de l'incident allégué, et deux témoins supplémentaires qui pourraient témoigner contre les témoins ayant rendu les premiers conspiratoires, rendant à leur tour la seconde paire conspiratoire. Tous ceux-ci sont nécessaires pour qu'un procès ait lieu, comme il est décrit dans Devarim 19, 15-21. Il y a donc jusqu'ici un total de cent quatorze hommes qui doivent être résidents de la ville.
וּשְׁנֵי סוֹפְרִים, וּשְׁנֵי חַזָּנִין, וּשְׁנֵי בַּעֲלֵי דִינִין, וּשְׁנֵי עֵדִים, וּשְׁנֵי זוֹמְמִין, וּשְׁנֵי זוֹמְמֵי זוֹמְמִין – הֲרֵי מְאָה וְאַרְבֵּיסַר.
Et il est enseigné dans une baraïta : un savant en Torah n'est pas autorisé à résider dans une ville qui n'a pas ces dix éléments : un tribunal ayant l'autorité de frapper et de punir les transgresseurs ; et un fonds de charité pour lequel l'argent est collecté par deux personnes et distribué par trois, comme l'exige la halakha — ce qui entraîne l'exigence de trois personnes supplémentaires dans la ville. Et une synagogue ; et un bain rituel ; et des latrines publiques ; un médecin ; et un saigneur ; et un scribe [velavlar] pour écrire les rouleaux sacrés et les documents nécessaires ; et un abatteur rituel ; et un enseignant de jeunes enfants. Avec ces exigences supplémentaires, il faut un minimum de cent vingt hommes résidents de la ville. Au nom de Rabbi Akiva, on a dit : la ville doit aussi avoir des variétés de fruits, car les variétés de fruits éclairent les yeux.
וְתַנְיָא: כׇּל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ עֲשָׂרָה דְּבָרִים הַלָּלוּ אֵין תַּלְמִיד חָכָם רַשַּׁאי לָדוּר בְּתוֹכָהּ: בֵּית דִּין מַכִּין וְעוֹנְשִׁין, וְקוּפָּה שֶׁל צְדָקָה נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלֹשָׁה, וּבֵית הַכְּנֶסֶת, וּבֵית הַמֶּרְחָץ, וּבֵית הַכִּסֵּא, רוֹפֵא, וְאוּמָּן, וְלַבְלָר, וְטַבָּח, וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת. מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא אָמְרוּ: אַף מִינֵי פֵירָא, מִפְּנֵי שֶׁמִּינֵי פֵירָא מְאִירִין אֶת הָעֵינַיִם.
La michna enseigne que Rabbi Nehemia dit : il faut deux cent trente hommes dans la ville pour qu'elle soit éligible à un petit Sanhédrin — correspondant aux ministres des dizaines nommés dans le désert par Moïse sur suggestion de Yitro (Shemot 18, 21). Chaque membre du Sanhédrin peut être considéré comme un juge responsable de dix hommes. Il est enseigné dans une baraïta : Rabbi Yehouda haNassi dit :
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר וְכוּ׳. תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר:
Rachi
ומה נחש שממית - אדם ובהמה ומרבה טומאת נבילות וטומאת מת בעולם הרי הוא טהור כשהוא מת שאינו בכלל שמנה שרצים:,ולא היא - לאו קל וחומר הוא דאין זה חומר אם הוא ממית ומרבה טומאה שהרי כמו כן יש קוצים שהן ממיתין ומרבין טומאה והן טהורין:
שנים לדבר - בשבעים לשון ואחד לשמוע שיהא מבין בשבעים לשון אע"פ שאינו יודע להשיב:,שמעון התימני - תלמיד היה ולא נסמך שלא בא לכלל זקנה:
שלישית חכמה - סנהדרין שיש בה שלשה מדברים בשבעים לשון חכמה היא וכשירה אלמא שלשה בעינן לדבר:
למידין לפני חכמים - כל היכא דאיתמר למידין לפני חכמים היינו לוי שהיה למד לפני רבי:,רב נחמן - מוסיף שמעון התימני וחמשתן לא באו לזקנה ויושבין בקרקע ומשיבין תשובות קושיות לזקנים והיינו דנין בהלכה:
והא שלחו מתם לדברי רבי יוסי בר חנינא - מוציא [אני] מכלל רבנן בפ' א' דיני ממונות (לקמן סנהדרין לד.) אלמא שלחו מתם לאו ר' יוסי ברבי חנינא היא:
שלש שורות - לקמן תנינן להו באחד דיני ממונות (דף לז.) שאם הוצרכו לסמוך ולהוסיף על הדיינין סומכין מהן:,ועשרה בטלנין - עשרה בני אדם בטילין מכל מלאכה להיות מזומנין לבית הכנסת שחרית וערבית דאמרינן בברכות (דף ו:) כיון שבא הקב"ה לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה מיד כועס דקיימא לן (מגילה דף ג:) כל כרך שאין בו עשרה בטלנין נידון ככפר הלכך אי ליתנהו לא חזיא לסנהדרי:
שני סופרים - ליכתוב דברי המזכין ודברי המחייבין וכל שעה יושבין לפני הדיינין לקמן בפרק היו בודקין (סנהדרין דף מ.):,ושני חזנין - שמשי ב"ד להלקות החייב ולהזמין בעלי דינים לדין:,ושני בעלי דינין - שאם לא כן את מי הם דנין:,ושני זוממין - שיתייראו העדים להעיד שקר שלא יזומו:,ושני זוממי זוממין - שמא יתחייב בעל דין על פי עדים וישכיר שנים להזימן לפיכך צריך שנים אחרים בעיר שיתייראו אלו מהם אם נבוא להזים העדים יבאו אלו השנים ויזימו אותנו:
עשרה דברים - ב"ד והגבאין מחלקין להם והוי להו תלת מילי:,רופא - למול תינוקות:,אומן - מקיז דם:,לבלר - לכתוב ספרים:,קופה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה - טעמא מפ' בהשותפין (ב"ב ח:):,בית דין מכין וחובשין - הא חשבינן להו לעיל דאיכא סנהדרי גובין ומחלקין הוי להו חמשא משיתא דבצרי לעיל רופא ואומן ולבלר ומלמד חד גברא הוי לכל הני:
Tossafot
אלא רב המנונא. פי' הקונטרס אלא אמרי בי רב היינו רב המנונא וקשה דבשילהי הערל (יבמות דף פג: ושם) קאמר אמרי בי רב היינו רב הונא ורב הונא אין הלכה קאמר ודחק שם בקונטרס לפרש דהא דמסקינן הכא דקא אמרי בי רב היינו רב המנונא היינו היכא דמוכח דלא הוי רב הונא כי הך דקאמר רב הונא אמרי בי רב וקשה דא"כ למה דחק גבי שלחו מתם לדברי רבי יוסי ברבי חנינא דמשני איפוך ה"נ לימא היכא דמוכח שאני ועוד איך יתכן דרב הונא יאמר בשם רב המנונא הא רב חסדא תלמיד דרב הונא הוה כדמוכח בסוף פרק אלו מציאות (ב"מ לג.) ובריש הדר (עירובין סב: ושם) ורב המנונא תלמיד דרב חסדא הוה כדמוכח בפ"ק דקדושין (דף כה.) גבי סבי דנזוניא דלא אתו לפירקיה דרב חסדא א"ל לרב המנונא זיל צנעינהו ואומר ר"ת דהכא גרס אימא רב המנונא ולא גרסינן אלא ואפילו גרס אלא יש ליישב כלומר לא תימא אמר רב הונא אמרי בי רב אלא אמר רב המנונא אמרי בי רב והא דאשכחן בפרק ארבע מיתות (לקמן סנהדרין דף נז:) גבי מצות שבן נח נהרג דפליגי אמרי בי רב אדרב הונא ורב יהודה וכולהו אמוראי תלמידי דבי רב יש לומר דהא דידיה והא דרביה דסתם אמרי בי רב הוי משמיה דרב כדמוכח בסוף פ' השואל (ב"מ דף קב: ושם) ובפ' בית כור (ב"ב דף קה:) דמצריך לדרב ולאמרי בי רב אע"ג דבכמה דוכתין אשכחן אמרי בי רב משמיה דרב וניחא השתא גירסא דסוף פרק מרובה (ב"ק דף עה. ושם) דאמר ליה רבא לרב המנונא קפחתינהו לסבי דבי רב כלומר נצחת לסבי דבי רב שהוא רב הונא שאמר בטוב יותר ממנו ואם כן רב הונא היה קורא סבי דבי רב ובקונטרס מפרש התם בע"א ורבינו שמואל מגיה שם הספרים ושם מפורש ומיהו מצינו רב המנונא שלמד לפני רב בפ' חלון (עירובין דף עז:) גבי סולם המצרי לא שמיע לך הא דאמר רב אחאבריה דרב אדא אמר רב המנונא אמר רב ובפרק כיצד מעברין (עירובין דף נד.) אמר ליה רב לרב המנונא ברי מדאית לך אוטיב לך ובהגוזל קמא (ב"ק דף קו.) קאמר מכדי רב המנונא תלמידי דרב הוה כו':
מחכו עלה במערבא רבי יוסי בר רבי חנינא - תימה דבפרק שלשה מינין בנזיר (דף מב:) אשכחן דמחכו עלה במערבא אדרבי יוסי בר רבי חנינא:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.