Guémara
les autorités anciennes, sévères, et les autorités postérieures, humbles — car bien que Rabban Shimon ben Gamliel fût connu pour être particulièrement humble, sa proclamation fut rédigée avec moins de modestie que celle de son père Rabban Gamliel, qui était connu pour être particulièrement sévère.
תַּקִּיפֵאי קַדְמָאֵי, לְעִינְוְותָנֵי בָּתְרָאֵי.
Comme il est enseigné dans une baraïta (Tosefta 2, 6) : il y eut un incident impliquant Rabban Gamliel, qui était assis sur une marche du Mont du Temple, et Yohanan, ce scribe, se tenait devant lui, et trois documents vierges découpés dans du parchemin, prêts à être écrits, étaient posés devant lui.
דְּתַנְיָא: מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל גַּב מַעֲלָה בְּהַר הַבַּיִת, וְהָיָה יוֹחָנָן סוֹפֵר הַלָּז עוֹמֵד לְפָנָיו, וְשָׁלֹשׁ אִיגְּרוֹת חֲתוּכוֹת לְפָנָיו מוּנָּחוֹת.
Rabban Gamliel dit au scribe : prends un document et écris : à nos frères, le peuple de la Galilée supérieure, et à nos frères, le peuple de la Galilée inférieure, que votre paix augmente. Nous vous informons que le temps du biyour [élimination] est arrivé — c'est-à-dire le moment d'éliminer les dîmes qui avaient été prélevées sur les produits mais pas encore remises à leurs destinataires désignés, comme il se fait la quatrième et la septième année du cycle sabbatique — pour séparer la dîme de la cuve d'olives, car la plupart des olives locales poussaient en Galilée. Rabban Gamliel poursuit ses instructions au scribe : prends un document et écris : à nos frères, le peuple du Sud — c'est-à-dire la région de Judée et ses environs —, que votre paix augmente. Nous vous informons que le temps du biyour est arrivé, pour séparer la dîme des meules de gerbes de grains, car la plupart des céréales locales poussaient en Judée.
אָמַר לוֹ: טוֹל אִיגַּרְתָּא חֲדָא וּכְתוֹב: לַאֲחַנָא בְּנֵי גָּלִילָאה עִילָּאָה וְלַאֲחַנָא בְּנֵי גָּלִילָאה תַּתָּאָה, שְׁלוֹמְכוֹן יִסְגֵּא. מְהוֹדְעִין אֲנַחְנָא לְכוֹן דִּזְמַן בִּיעוּרָא מְטָא לְאַפְרוֹשֵׁי מַעְשְׂרָא מִמַּעְטָנָא דְזֵיתָא. וְטוֹל אִיגַּרְתָּא חֲדָא וּכְתוֹב: לַאֲחַנָא בְּנֵי דָרוֹמָא, שְׁלוֹמְכוֹן יִסְגֵּא. מְהוֹדְעִין אֲנַחְנָא לְכוֹן דִּזְמַן בִּיעוּרָא מְטָא לְאַפְרוֹשֵׁי מַעְשְׂרָא מֵעוּמְרֵי שׁוּבְלַיָּא.
Rabban Gamliel poursuit ses instructions au scribe : prends un document et écris : à nos frères, le peuple de la Diaspora en Babylonie, et à nos frères qui sont en Médie, et au reste de toute la Diaspora juive, que votre paix augmente à jamais. Nous vous informons que les oisillons sont tendres, les agneaux sont maigres, et le temps du printemps n'est pas encore venu. Par conséquent, la chose est bonne devant moi et devant mes collègues — c'est-à-dire à notre estimation —, et j'ai par conséquent ajouté trente jours à cette année. La troisième lettre indique qu'évidemment Rabban Gamliel incluait d'autres dans sa décision. La Guemara rejette cela et explique : peut-être cet incident se produisit-il après qu'on eut destitué Rabban Gamliel de sa charge de Nassi. Lorsqu'il fut rétabli, il partagea son office avec Rabbi Elazar ben Azarya. Il écrivit donc la décision au nom de ses collègues également.
וְטוֹל אִיגַּרְתָּא חֲדָא וּכְתוֹב: לַאֲחַנָא בְּנֵי גָּלְוָותָא בְּבָבֶל, וְלַאֲחַנָא דִּבְמָדַי, וְלִשְׁאָר כֹּל גָּלְווֹתָא דְּיִשְׂרָאֵל, שְׁלוֹמְכוֹן יִסְגֵּא לְעָלַם. מְהוֹדְעִין אֲנַחְנָא לְכוֹן דְּגוֹזָלַיָּא רַכִּיכִין, וְאִימְּרַיָּא דַּעְדְּקִין, וְזִמְנָא דַאֲבִיבָא לָא מְטָא, וּשְׁפַרָא מִילְּתָא בְּאַנְפַּאי וּבְאַנְפֵּי חֲבֵירַיי, וְאוֹסֵיפִית עַל שַׁתָּא דָּא יוֹמִין תְּלָתִין. דִּילְמָא בָּתַר דְּעַבְּרוּהּוֹ.
§ Les Sages ont enseigné dans une baraïta (Tosefta 2, 2) : le tribunal peut intercaler l'année pour trois raisons : pour la maturation du grain [aviv], si le temps n'est pas encore venu pour que l'orge mûrisse ; pour les fruits des arbres, s'ils ne sont pas encore mûrs ; et pour l'équinoxe — c'est-à-dire pour s'assurer que l'équinoxe d'automne précède Soukot. Si deux de ces préoccupations s'appliquent, le tribunal intercale l'année même si le troisième facteur ne s'applique pas ; mais pour un seul d'entre eux, le tribunal n'intercale pas l'année.
תָּנוּ רַבָּנַן: עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה – עַל הָאָבִיב, וְעַל פֵּירוֹת הָאִילָן, וְעַל הַתְּקוּפָה. עַל שְׁנַיִם מֵהֶן מְעַבְּרִין, וְעַל אֶחָד מֵהֶן אֵין מְעַבְּרִין.
La baraïta poursuit : et lorsque la maturation du grain est l'une des préoccupations, tout le monde est content. Comme le grain n'est pas encore mûr, les gens ne voient pas d'inconvénient à attendre un mois supplémentaire avant Nisan. Si le grain est déjà mûr, en revanche, le mois supplémentaire prolongerait simplement la période pendant laquelle le grain ne peut pas être consommé en raison de l'interdit du nouveau grain [hadash], car le nouveau grain ne peut être récolté et consommé qu'après le sacrifice de l'omer au seizième de Nisan (voir Vayikra 23, 14). Rabban Shimon ben Gamliel dit : pour l'équinoxe. La Guemara cherche à clarifier cette déclaration : un dilemme fut soulevé devant les Sages. Lorsqu'il dit « pour l'équinoxe », voulait-il dire que c'est la raison pour laquelle tout le monde est content, ou voulait-il dire que c'est uniquement pour l'équinoxe que le tribunal peut intercaler l'année ? Le dilemme reste sans réponse [teïkou].
וּבִזְמַן שֶׁאָבִיב אֶחָד מֵהֶן – הַכֹּל שְׂמֵחִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַל הַתְּקוּפָה. אִיבַּעְיָא לְהוּ: עַל הַתְּקוּפָה שְׂמֵחִין, אוֹ עַל הַתְּקוּפָה מְעַבְּרִין? תֵּיקוּ.
Les Sages ont enseigné dans une baraïta (Tosefta 2, 2) : le tribunal peut intercaler l'année pour trois régions terrestres d'Erets Yisrael — le tribunal considère la situation agricole dans trois régions : Judée, Transjordanie et Galilée. S'il y a une préoccupation pour deux d'entre elles, le tribunal intercale l'année même si la troisième région n'en a pas besoin ; mais s'il n'y a une préoccupation que pour une seule, le tribunal n'intercale pas l'année. Et lorsque la Judée est l'une d'entre elles, tout le monde est content, car l'offrande de l'omer ne provient que de Judée. Si le tribunal s'assure ainsi que les récoltes en Judée mûrissent juste avant que l'omer soit apporté, les récoltes seront certainement mûres dans les autres régions aussi, et il n'y aura pas de complications avec l'interdit du nouveau grain.
תָּנוּ רַבָּנַן: עַל שְׁלֹשָׁה אֲרָצוֹת מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה – יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהַגָּלִיל. עַל שְׁתַּיִם מֵהֶן מְעַבְּרִין, וְעַל אַחַת מֵהֶן אֵין מְעַבְּרִין. וּבִזְמַן שֶׁיְּהוּדָה אַחַת מֵהֶן – הַכֹּל שְׂמֵחִין, שֶׁאֵין עוֹמֶר בָּא אֶלָּא מִיהוּדָה.
§ Les Sages ont enseigné dans une baraïta (Tosefta 2, 2) : le tribunal ne peut intercaler les années que lorsqu'il se trouve en Judée. Et s'il les a intercalées depuis la Galilée, l'année est néanmoins intercalée. Hanania d'Ono a attesté : même si le tribunal a formellement intercalé l'année depuis la Galilée, elle n'est pas intercalée. Rabbi Yehouda, fils de Rabbi Shimon ben Pazi, dit : quel est le raisonnement de Hanania d'Ono ? Le verset dit : « Mais au lieu que l'Éternel, ton D.ieu, choisira parmi toutes tes tribus pour y mettre Son nom, c'est vers Son abode que tu te dirigeras, et c'est là que tu viendras » (Devarim 12, 5). On en déduit : toute démarche que tu entreprendras dans le domaine de la halakha ne doit se faire qu'à l'abode du Tout-Puissant, à proximité immédiate de Jérusalem, c'est-à-dire en Judée.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנִים אֶלָּא בִּיהוּדָה, וְאִם עִיבְּרוּהָ בַּגָּלִיל – מְעוּבֶּרֶת. הֵעִיד חֲנַנְיָה אִישׁ אוֹנוֹ: אִם עִיבְּרוּהָ בַּגָּלִיל – אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: מַאי טַעְמָא דַּחֲנַנְיָה אִישׁ אוֹנוֹ? אָמַר קְרָא: ״לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה״, כׇּל דְּרִישׁוֹת שֶׁאַתָּה דּוֹרֵשׁ לֹא יִהְיוּ אֶלָּא בְּשִׁכְנוֹ שֶׁל מָקוֹם.
Les Sages ont enseigné dans une baraïta (Tosefta 2, 7) : le tribunal ne peut intercaler l'année que pendant le jour ; et si le tribunal l'a intercalée de nuit, elle n'est pas intercalée. Et le tribunal ne peut sanctifier le mois que pendant le jour ; et s'il l'a sanctifié de nuit, il n'est pas sanctifié. Rav Abba dit : quel est le verset dont cette halakha est dérivée ? « Sonnez du chofar à la nouvelle lune, au jour caché de notre fête » (Tehilim 81, 4). Quelle fête est celle où la nouvelle lune est cachée ? Tu dois dire que c'est Roch Hachana, qui tombe le premier du mois, avant que la lune soit visible — alors que la lune est visible pendant les autres fêtes, qui tombent plus tard dans le mois. Et il est écrit dans le verset suivant : « Car c'est une loi pour Israël, un jugement du D.ieu de Yaakov » (Tehilim 81, 5). Tout comme tout jugement civil se fait pendant le jour, de même la sanctification de Roch Hachana, et la sanctification du mois en général, se font pendant le jour.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בְּיוֹם, וְאִם עִיבְּרוּהָ בַּלַּיְלָה – אֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת. וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ אֶלָּא בַּיּוֹם, וְאִם קִידְּשׁוּהוּ בַּלַּיְלָה – אֵינוֹ מְקוּדָּשׁ. אָמַר רַב אַבָּא: מַאי קְרָא: ״תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ״. אֵיזֶהוּ חַג שֶׁהַחֹדֶשׁ מִתְכַּסֶּה בּוֹ? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וּכְתִיב: ״כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב״. מָה מִשְׁפָּט בַּיּוֹם – אַף קִידּוּשׁ הַחֹדֶשׁ בְּיוֹם.
Les Sages ont enseigné dans une baraïta (Tosefta 2, 5) : le tribunal n'intercale pas l'année
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה
Rachi
תקיפי קמאי - רבן גמליאל שהיה נוהג שררה וזורק מורא בתלמידים כדאשכחן בבכורות (דף לו.) ובברכות (דף כז:) ובראש השנה (דף כה.) דצעריה לר' יהושע ואפ"ה קתני ביה ושפרא מילתא באנפאי ובאנפי חבראי ורבן שמעון בריה דהוה מעינוותני בתראי כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פה.) לא אמר באנפי חבראי:
דזמן ביעורא מטא - שנה שלישית או ששית לשמיטה כל מי ששיהה מעשרותיו של שנה ראשונה ושניה חייב לבערן עכשיו תרומה ניתן לכהן ומעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעני ומעשר שני מתבער בכ"מ שהוא שאם לא העלהו לירושלים קודם פסח היה מבערו ערב פסח ומתודה בערתי הקודש:,ממעטני זיתא - מקום קיבוץ הזיתים להתחמם זה על זה בגליל הוי זיתים מרובין ובדרום חטים מרובין גליל ודרום מא"י הן ואין צריך להודיען על העיבור שקרובים הן לב"ד אבל לבני גולה שרחוקים מא"י צריך להודיעם על העיבור שלא יאכלו חמץ בפסח:
דילמא בתר דעברוהו - לרבן גמליאל מנשיאותו נעשה עניו:
על האביב - אם לא בישלה התבואה מעברין דקרא כתיב (שמות י״ג:ד׳) בחדש האביב ואית דמפרשים לפי שאין להם מהיכן להקריב העומר וקשה לי דאמרינן לקמן על שלש ארצות מעברין את השנה על שתים מהן מעברין ואם בישלה תבואה ביהודה ולא בישלה בעבר הירדן ובגליל מעברין השנה ואי טעמא משום עומר הוא הרי בישלה התבואה ביהודה:,ועל פירות האילן - אם מתאחר בישולם יותר מזמן העצרת מעברין שעצרת זמן הבאת ביכורים דכתיב (במדבר כ״ח:כ״ו) וביום הביכורים ואם לא יביאם בבואו לרגל צריך לטרוח ולעלות פעם אחרת:,ועל התקופה - בין על תקופת תמוז שמתעכבת ונמשכת שאין תקופת תשרי נופלת עד עבור החג מעברין דנפקא לן לקמן מקרא בין על תקופת טבת שנמשך זמנה עד ט"ז בניסן שהבאת העומר דילה בתוך תקופת טבת מעברין לדחות את המועדות כדלקמן (דף יג:):
ובזמן שאביב אחד - מן השנים שמתעברת שנה עליהן הכל שמחין שאין חוששין בדחיית הפסח לפי שאין התבואה ראויה ואין איסור חדש נארך עליהם אבל כשאביב ראוי ליקצר והשנה מתעברת על הפירות והתקופות עציבין שזמן איסור חדש נארך עליהן:,ה"ג רשב"ג אומר על התקופה ול"ג אף:,איבעיא להו על התקופה שמחין - שאם התקופה נופלת כתיקונה בתחלת תשרי והם מעברין השנה בשביל דברים אחרים ודוחין את החג בתוך ימות החורף חודש נמצאו עולי רגלים מצטערין בגשמים לפי שהעיתים הולכין אחר תקופת החמה לפיכך כשהיא צריכה לעבר על פירות האילן וזה מצטרף עמו היו שמחין או דילמא על התקופה לחודה מעברין ומפני שעיבורה מן התורה אתא רשב"ג למיפלג:
על שלש ארצות - שלא הגיע אביב שלהן או שרואין ב"ד שמתאחר בהן זמן בישול פירות האילן מעברין שלשתן מא"י הם:,על שתים מהן - אפילו על עבר הירדן והגליל מעברין דהואיל וברובא דא"י לא מטא אביב לא קרינן ביה חדש האביב ועל אחת מהן אין מעברין אפילו לא הגיע ביהודה והגיע בעבר הירדן והגליל אין מעברין דהואיל ומביאין עומר מעבר הירדן או מגליל דתנן במנחות (דף סד:) כרמל רך ומלא בעינן מיכן אמרו אין מביאין עומר אלא מן הקרוב לירושלים דהיינו יהודה לא ביכר הקרוב לירושלים מביאין אותו ממקום רחוק ומעשה שבא עומר מגנות צריפין כו' ושתי הלחם מבקעת עין סוכר:,ובזמן שיהודה אחד - מן המאוחרות הכל שמחין לפי שאין עומר בא להיות מצוה מן המובחר אלא מיהודה הלכך אם בישל ביהודה ועיברוה בשביל השתים כשמגיע זמן העומר כבר יבשו תבואות שביהודה ואנו רך ומלא בעינן וצריך להביאו משאר ארצות ועוד שאם ביכר יהודה ורואין ציבור שראוי להביא העומר וב"ד מעברין בשביל השתים מאריכין עליהם זמן איסור חדש קשה להם הדבר אבל בשלא ביכר יהודה ובאחת מהשתים אין קשה להם אע"פ שראוי להביא מהג' לפי שמצותו להביא מיהודה:
אין מעברין את השנה אלא - בב"ד הקבוע ביהודה: ,שכנו של מקום - ירושלים והוא ביהודה:
שהחדש מתכסה בו - שהלבנה אינה נראית בעליל לכל העולם דכתיב חדש בכסה:,הוי אומר זה ראש השנה - שחגה בראש חדש הוא אבל שאר חגים באמצע החדש הם וכתיב כי חק כלומר חק שישראל עושין באותו חג דהיינו קידוש החדש הרי הוא כמשפט ומשפט ביום דכתיב ביום הנחילו את בניו כדדרשינן באחד דיני ממונות (לקמן סנהדרין דף לד:):
Tossafot
ממעטני דזיתא - מה שהקשתי על פירוש הקונטרס בסוף כירה (שבת מז. ד"ה בגלילא) והמוציא יין (שם עח.) מפורש שם:,מן עומרי שיבליא - והא דתניא בפרק בתרא דמעשר שני (מ"ח) אמר ר' יהודה בראשונה היו שולחין אצל בעלי הבתים שבמדינות מהרו והתקינו פירותיכם עד שלא הגיע שעת ביעור עד שבא ר' עקיבא ולימד כל פירות שלא באו לעונות מעשרות פטורים מן הביעור הכא ר"ג קודם לרבי עקיבא היה:
בתר דעברוהו - פירוש והיה לו חבר ר' אלעזר בן עזריה שהיה נשיא עמו לכך אמר באנפי חבראה:
או דילמא מעברין - פירש בקונטרס משום דתקופה דאורייתא כדכתיב (שמות לד) חג האסיף תקופת השנה וקשה דאביב נמי דאורייתא כדכתיב (דברים טז) שמור את חדש האביב וכן פירות האילן (שמות כג) וחג הקציר בכורי מעשיך ונראה דהיינו טעמא דתקופה משום דאי אפשר לטעות בה אבל בפירות האילן ובאביב עבידי דטעו בהו:
אין מעברין השנה אלא ביהודה - והא דר' עקיבא עיבר השנה בנהרדעא בריש פרק האשה שלום (יבמות דף קטו. ושם) ונהרדעא מחוצה לארץ שאני רבי עקיבא שלא הניח כמותו בארץ ישראל כדאמרינן בסוף ברכות (דף סג.) וא"ת והא אמרינן בזה בורר (לקמן סנהדרין דף כו. ושם) ר' חייא בר זרונקי ור"ש בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר השנה בעסיא ועסיא חוצה לארץ כדמוכח בחזקת הבתים (ב"ב דף מו. שם) דאמר כל שהראה הקב"ה למשה חייב במעשר למעוטי עדרסקים עסיא ואספמיא ואין לומר דלא הניחו כמותם דהא ר"ל קרי להו רועי בקר ויש לומר דעיבורא דהתם היינו חישוב בעלמא כמו ועיבר ג' שנים זו אחר זו דרבי עקיבא לקמן (סנהדרין דף יב.) דחזרו ב"ד וישבו וקבעו בארץ ישראל תדע דהתם שנה שביעית היתה ותניא לקמן דאין מעברין בשביעית וא"ל דר' עקיבא חושבנא בעלמא עבד בנהרדעא אלא דאדרבי עקיבא שלא הניח כמותו סמכו ואדר"ש בן יהוצדק לא סמכו והדור עבוד חושבנא דבברכות (דף סג.) משמע מעובדא דחנניה דקביעות ממש עבד ובירושלמי אמרינן בהדיא דכשאין יכולין לעבר אותה בארץ ישראל מעברין אותה בחוצה לארץ ירמיה יחזקאל ברוך בן נריה עיברו בחוץ לארץ והדר מייתי עובד' דחנניה וקשה קצת דבברכות (שם:) נפקא לן מדכתיב כי מציון תצא תורה וגו' והכא מייתי מלשכנו תדרשו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.