סנהדרין קי״א במסכת סנהדריןסנהדרין קי״א ב
משנה אמר לפניו: רבונו של עולם, ולא כך אמרת לי: ״אף לרשעים״? והיינו דכתיב: ״ועתה יגדל נא כח ה׳ כאשר דברת לאמר״. רבי חגא הוה סליק ואזיל בדרגא דבי רבה בר שילא. שמעיה לההוא ינוקא דאמר: ״עדתיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש ה׳ לארך ימים״, וסמיך ליה ״תפלה למשה וגו׳״. אמר: שמע מינה ארך אפים ראה. אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שנאמר: ״ביום ההוא יהיה ה׳ צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו וגו׳״. מאי ״לעטרת צבי ולצפירת תפארה״? לעושים רצונו ומצפים לישועתו. יכול לכל? תלמוד לומר: ״לשאר עמו״ – למי שמשים עצמו כשירים. ״ולרוח משפט ליושב על המשפט ולגבורה משיבי מלחמה שערה״. ״ולרוח משפט״ – זה הרודה את יצרו, ״וליושב על המשפט״ – זה הדן דין אמת לאמיתו, ״ולגבורה״ – זה המתגבר ביצרו, ״משיבי מלחמה״ – זה שנושא ונותן במלחמתה של תורה, ״שערה״ – אלו שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובתי מדרשות. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו? אמר לה: ״וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו [וגו׳] פקו פליליה״. ואין פוקה אלא גיהנם, שנאמר: ״לא תהיה זאת לך לפוקה״. ואין פלילה אלא דיינין, שנאמר: ״ונתן בפללים״. מתני׳ אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ״יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את ישבי עירם לאמר״. ואינן נהרגים עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר ומאותו השבט, ועד שיודח רובה, ועד שידיחוה אנשים. הדיחוה נשים וקטנים, או שהודח מיעוטה, או שהיו מדיחיה חוצה לה – הרי אלו כיחידים, וצריכין שני עדים והתראה לכל אחד ואחד. זה חומר ביחידים מבמרובים, שהיחידים בסקילה; לפיכך ממונם פלט, והמרובין בסייף; לפיכך ממונם אבד. ״הכה תכה את ישבי העיר הזאת לפי חרב״. החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום, הרי אלו מצילין אותה. שנאמר ״החרם אתה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב״, מכאן אמרו: נכסי צדיקים שבתוכה – אובדין, שבחוצה לה – פליטין. ושל רשעים, בין שבתוכה בין שבחוצה לה – הרי אלו אובדין. שנאמר, ״ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחבה וגו׳״, אם אין לה רחוב, עושין לה רחוב. היתה רחבה חוצה לה, כונסין אותה לתוכה. שנאמר ״ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה׳ אלהיך״, שללה, ולא שלל שמים. מכאן אמרו: ההקדשות שבה יפדו, ותרומות ירקבו, מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו. ״כליל לה׳ אלהיך״, אמר רבי שמעון: אמר הקדוש ברוך הוא, אם אתם עושין דין בעיר הנדחת, מעלה אני עליכם כאילו אתם מעלים עולה כליל לפני. ״והיתה תל עולם״ – לא תעשה גנות ופרדסים, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר: ״לא תבנה עוד״ – לכמות שהיתה אינה נבנית, אבל נעשית היא גנות ופרדסים. ״ולא ידבק בידך מאומה מן החרם״ – שכל זמן שהרשעים בעולם, חרון אף בעולם; אבדו רשעים מן העולם, נסתלק חרון אף מן העולם. גמרא גמ׳ תנו רבנן: ״יצאו״ – הן, ולא שלוחין. ״אנשים״ – אין אנשים פחות משנים. דבר אחר: ״אנשים״ – ולא נשים, ״אנשים״ – ולא קטנים. ״בני בליעל״ – בנים שפרקו עול שמים מצואריהם. ״מקרבך״ – ולא מן הספר. ״ישבי עירם״ – ולא יושבי עיר אחרת. ״לאמר״ – שצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד. איתמר, רבי יוחנן אמר: חולקין עיר אחת לשני שבטים; וריש לקיש אמר: אין חולקין עיר אחת לשני שבטים. איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: עד שיהו מדיחיה מאותה העיר ומאותו שבט – מאי לאו, אף על גב דמדיחיה מאותה העיר, אי איכא מאותו שבט – אין, אי לא – לא? שמע מינה: חולקין עיר אחת לשני שבטים! לא, דנפלה ליה בירושה. אי נמי, דיהבוה ניהליה במתנה. איתיביה: ״ערים תשע מאת שני השבטים האלה״. מאי לאו: ארבע ופלגא מהאי, וארבע ופלגא מהאי? ושמע מינה: חולקין עיר אחת לשני שבטים! לא, ארבע מהאי וחמש מהאי. אי הכי, לפרוש פרושי!