סנהדרין ק״ח במסכת סנהדריןסנהדרין ק״ח ב
גמרא אם כן, לא נפנה דרך כרמים. דרש רבא: מאי דכתיב ״לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל״? מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם, ואמר להם דברים שהם קשים כלפידים, והיו בוזים אותו. אמרו לו: זקן, תיבה זו למה? אמר להם: הקדוש ברוך הוא מביא עליכם את המבול. אמרו: מבול של מה? אם מבול של אש, יש לנו דבר אחד ועליתה שמה. ואם של מים הוא מביא, אם מן הארץ הוא מביא, יש לנו עששיות של ברזל שאנו מחפין בהם את הארץ. ואם מן השמים הוא מביא, יש לנו דבר ועקב שמו – ואמרי לה: עקש שמו. אמר להם: הוא מביא מבין עקבי רגליכם, שנאמר ״נכון למועדי רגל״. תניא: מימי המבול קשים כשכבת זרע, שנאמר ״נכון למועדי רגל״. אמר רב חסדא: ברותחין קלקלו בעבירה, וברותחין נידונו. כתיב הכא: ״וישכו המים״, וכתיב התם: ״וחמת המלך שככה״. ״ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ״, מה טיבם של שבעת הימים? אמר רב: אלו ימי אבילות של מתושלח, ללמדך שהספדן של צדיקים מעכבין את הפורענות לבא. דבר אחר: לשבעת [הימים] ששינה עליהם הקדוש ברוך הוא סדר בראשית, שהיתה חמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח. דבר אחר: שקבע להם הקדוש ברוך הוא זמן גדול, ואחר כך זמן קטן. דבר אחר: לשבעת הימים שהטעימם מעין העולם הבא, כדי שידעו מה טובה מנעו מהן. ״מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו״, אישות לבהמה מי אית לה? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאותם שלא נעבדה בהם עבירה. מנא ידע? אמר רב חסדא: שהעבירן לפני התיבה, כל שהתיבה קולטתו – בידוע שלא נעבדה בהם עבירה, וכל שאין התיבה קולטתו – בידוע שנעבדה בה עבירה. רבי אבהו אמר: מאותן הבאין מאיליהן. ״עשה לך תבת עצי גפר״, מאי גופר? אמר רב אדא: אמרי דבי רבי שילא, זו מבליגה. ואמרי לה: גולמיש. ״צהר תעשה לתבה״ – אמר רבי יוחנן: אמר לו הקדוש ברוך הוא לנח, קבע בה אבנים טובות ומרגליות, כדי שיהיו מאירות לכם כצהרים. ״ואל אמה תכלנה מלמעלה״, דבהכי [הוא] דקיימא. ״תחתים שנים ושלשים תעשה״ – תנא: תחתיים לזבל, אמצעיים לבהמה, עליונים לאדם. ״וישלח את הערב״, אמר ריש לקיש: תשובה ניצחת השיבו עורב לנח. אמר לו: רבך שונאני ואתה שנאתני. רבך שונאני – מן הטהורין שבעה, מן הטמאים שנים, ואתה שנאתני – שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים. אם פוגע בי שר חמה או שר צנה, לא נמצא עולם חסר בריה אחת? או שמא לאשתי אתה צריך? אמר לו: רשע! במותר לי נאסר לי, בנאסר לי לא כל שכן? ומנלן דנאסרו? דכתיב: ״ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך״, וכתיב: ״צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך״. ואמר רבי יוחנן: מיכן (אמרו) שנאסרו בתשמיש המטה. תנו רבנן: שלשה שמשו בתיבה, וכולם לקו. כלב ועורב וחם. כלב נקשר, עורב רק, חם לקה בעורו. ״וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים״. אמר רבי ירמיה: מכאן שדירתן של עופות טהורים עם הצדיקים. ״והנה עלה זית טרף בפיה״. אמר רבי אלעזר: אמרה יונה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך, ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם. מאי משמע דהאי ״טרף״ לישנא דמזוני הוא? דכתיב: ״הטריפני לחם חקי״. ״למשפחתיהם יצאו מן התבה״, אמר רבי יוחנן: ״למשפחותם״ ולא ״הם״. אמר רב חנא בר ביזנא: אמר ליה אליעזר לשם רבא, כתיב: ״למשפחתיהם יצאו מן התבה״. אתון היכן הויתון? אמרו ליה: צער גדול היה לנו בתיבה. בריה שדרכה להאכילה ביום – האכלנוה ביום, שדרכה להאכילה בלילה – האכלנוה בלילה. האי זקיתא לא הוה ידע אבא מה אכלה. יומא חד הוה יתיב וקא פאלי רמונא, נפל תולעתא מינה אכלה. מיכן ואילך הוה גביל לה חיזרא, כי מתלע אכלה. אריא – אישתא זנתיה, דאמר רב: לא בציר משיתא ולא טפי מתריסר זינא אישתא. אורשינה – אשכחיה אבא דגני בספנא דתיבותא. אמר ליה: לא בעית מזוני? אמר ליה: חזיתיך דהות טרידת, אמינא לא אצערך. אמר ליה: יהא רעוא דלא תמות, שנאמר: ״ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים״. אמר רב חנה בר לואי: אמר שם רבא לאליעזר, כי אתו עלייכו מלכי מזרח ומערב, אתון היכי עבידיתו? אמר ליה: אייתי הקדוש ברוך הוא לאברהם ואותביה מימיניה, והוה שדינן עפרא והוו חרבי, גילי והוו גירי, שנאמר: ״מזמור לדוד נאם ה׳ לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך״, וכתיב: ״מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו״. נחום איש גם זו הוה רגיל, דכל דהוה סלקא ליה אמר: ״גם זו לטובה״. יומא חד בעו [ישראל] לשדורי דורון לקיסר. אמרי: בהדי