Traité Rosh Hashana

Étude de Rosh Hashana 2a

Étude de la Mishna & Guémara 2a

Mishna 1

MICHNA : Il y a quatre jours dans l'année qui servent de « tête d'année » (Roch Hachana), chacun pour un objet différent. Le 1ᵉʳ Nissan est le Roch Hachana pour les rois : c'est à partir de cette date que l'on compte les années de règne d'un roi [date qui sert à dater les actes et contrats]. Et le 1ᵉʳ Nissan est aussi le Roch Hachana pour l'ordre des fêtes (régalim) : il détermine quelle fête est tenue pour la première de l'année et laquelle pour la dernière.

אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם, בְּאֶחָד בְּנִיסָן — רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.(משנה)

Le 1ᵉʳ Eloul est le Roch Hachana pour la dîme du bétail (maasser béhéma) : tous les animaux nés avant cette date relèvent de l'année de dîme précédente et sont dîmés ensemble, tandis que ceux nés après relèvent de l'année suivante [on ne prélève pas la dîme des uns sur les autres]. Rabbi Eléazar et Rabbi Chimon disent : le Roch Hachana pour la dîme du bétail est le 1ᵉʳ Tichri.

בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל — רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי.

Le 1ᵉʳ Tichri est le Roch Hachana pour le compte des années [civiles, comme l'expliquera la Guemara] ; pour le calcul des années de Chemita (années sabbatiques) et de Yovel (jubilé) — dès l'entrée de Tichri, il est interdit par la Torah de labourer et de semer durant ces années ; pour la plantation [le décompte des trois années d'orla, période durant laquelle les fruits d'un jeune arbre sont interdits] ; et pour la dîme des légumes — ceux cueillis avant cette date ne se dîment pas avec ceux cueillis après.

בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי — רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִיטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לִנְטִיעָה וְלִירָקוֹת.

Le 1ᵉʳ Chevat est le Roch Hachana pour l'arbre [pour la dîme des fruits : on ne dîme pas ensemble les fruits formés avant et après cette date ; pour l'arbre, on suit la date de formation du fruit, la « hanata »] — telle est l'opinion de Beit Chammaï. Mais Beit Hillel disent : le Roch Hachana des arbres est le 15 Chevat.

בְּאֶחָד בִּשְׁבָט — רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ.

Guémara

GUEMARA : « Le Roch Hachana pour les rois » — à propos de quelle loi (halakha) la Michna le mentionne-t-elle ? [Autrement dit :] pourquoi fixer une date précise pour compter les années de règne, plutôt que de compter à partir du jour même où le roi est monté sur le trône ? Rav 'Hisda a dit : c'est pour la validité des documents [la datation des contrats].

גְּמָ׳ לַמְּלָכִים, לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב חִסְדָּא: לִשְׁטָרוֹת.

[En effet :] l'usage était de dater les documents selon les années de règne du roi ; il importait donc que ces années débutent à date fixe, afin de savoir si un acte est antidaté ou postdaté — comme nous l'avons appris dans une MISHNA : les reconnaissances de dette antidatées [portant une date antérieure au prêt réel] sont invalides. Car l'acte de prêt crée un droit (une hypothèque) sur les biens de l'emprunteur ; en datant l'acte avant le prêt réel, le prêteur se donnerait une hypothèque frauduleuse, opposable à un acquéreur ultérieur. Les Sages ont donc décrété qu'un billet antidaté n'établit aucune hypothèque, même à partir de la date réelle du prêt. En revanche, les billets postdatés [portant une date postérieure au prêt réel] sont valides, car postdater ne présente aucun risque de fraude envers un acquéreur.

דִּתְנַן: שִׁטְרֵי חוֹב הַמּוּקְדָּמִין — פְּסוּלִין, וְהַמְאוּחָרִין — כְּשֵׁרִין.

Nos Maîtres ont enseigné dans une baraïta : un roi monté sur le trône le 29 Adar [le mois qui précède Nissan] — dès que le 1ᵉʳ Nissan arrive, bien qu'il n'ait régné qu'un seul jour, on lui compte une année [sa première année de règne est réputée achevée au 1ᵉʳ Nissan]. Mais s'il n'est monté sur le trône que le 1ᵉʳ Nissan, on ne lui compte une année supplémentaire qu'à l'arrivée du Nissan suivant.

תָּנוּ רַבָּנַן: מֶלֶךְ שֶׁעָמַד בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶחָד בְּנִיסָן — עָלְתָה לוֹ שָׁנָה. וְאִם לֹא עָמַד אֶלָּא בְּאֶחָד בְּנִיסָן — אֵין מוֹנִין לוֹ שָׁנָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ נִיסָן אַחֵר.

Le Maître a dit, citant la baraïta : « Un roi monté sur le trône le 29 Adar — dès que le 1ᵉʳ Nissan arrive, on lui compte une année. » La Guemara s'arrête sur ce point [pour l'analyser : comment un seul jour de règne peut-il compter pour une année entière ?]…

אָמַר מָר: מֶלֶךְ שֶׁעָמַד בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶחָד בְּנִיסָן — עָלְתָה לוֹ שָׁנָה. הָא

Rachi

מתני' ארבעה ראשי שנים: למלכים - רגילים היו למנות זמן שטרותיהם לשנות המלך משנה שעמד בה המלך כדאמרינן במסכת גיטין (ד' פ.) משום שלום מלכות וקבעו חכמים אחד בניסן לתחלת שנתו ואפילו עמד בשבט או באדר כלתה שנתו משהגיע ניסן ויתחילו למנות לו שנה שניה:,ולרגלים - מפרש בגמרא (ד' ד.):

למעשר בהמה - שאין מעשרין מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בחבירתה דכתיב (דברים י״ד:כ״ב-כ״ג) עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה ואמר מר בבכורות בפרק מעשר בהמה (בכורות דף נג:) בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן:

לשנים - מפרש בגמ' (דף ח.):,לשמיטין וליובלות - משנכנס תשרי אסור לחרוש ולזרוע מן התורה:,לנטיעה - למנין שני ערלה ואפילו נטעה באב כלתה שנתה הראשונה לסוף אלול ובכולהו מפרש טעמא בגמרא:,לירקות - למעשר ירק שאין תורמין ומעשרין מן הנלקט לפני ר"ה על של אחר ר"ה:

לאילן - לענין מעשר שאין מעשרין פירות האילן שחנטו קודם שבט על שחנטו לאחר שבט שבאילן הולך אחר חנטה ובגמ' מפרש מאי שנא שבט:

גמ' למאי הלכתא - כלומר למה הוקבע יום מיוחד למנין המלכים אימא שעל כל מלך ומלך תתחיל שנתו מיום שעמד בו:,לשטרות - להבחין איזה שטר חוב מוקדם למלוה ואיזה מאוחר:

דתנן - במסכת שביעית (פ"י מ"ה):,שטרי חוב המוקדמין פסולין - לפי שרצה לטרוף לקוחות שלקחו שדה מן הלוה מזמן שבשטר ושלא כדין הוא שהרי קדמה מכירה להלואה ובשטר מעיד שהלואה קדמה לפיכך קנסוהו מלגבות בו ולא יטרוף אפילו מזמן המלוה ואינו אלא כמלוה על פה שאינו גובה מן המשועבדים ואם לא קבעו יום לתחילת שנות המלך אלא כל מלך ומלך לפי יום שעמד אין להבחין אם השטר מוקדם או מאוחר כגון אם כתוב בו בכסליו בשנה שלישית לוה פלוני מפלוני מנה והעדים אמרו כשחתמנו בו לא ראינו שהלוהו אלא הלוה אמר לנו חתמו עלי שאני חייב לפלוני מנה כאותה ששנינו (ב"ב ד' קסז:) כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ואין אנו יודעין אם הלוהו קודם לכן או אחר כן אבל ראינו שהלוהו מנה בתמוז בשנה שלישית למלך פלוני ואם אין הדיינין יודעין באיזה חדש עמד המלך אין להבחין אם תמוז קודם לכסליו אם כסליו קודם לתמוז אם שנתו מתחלת בין תמוז לכסליו נמצא כסליו קודם לתמוז בכל שנותיו ושטר מוקדם הוא ואם עמד בין כסליו לתמוז שלאחריו נמצא תמוז קודם לכסליו בכל שנותיו ושטר מאוחר הוא ועכשיו שקבעו ניסן ר"ה לעולם תמוז קודם לכסליו:

עלתה לו שנה - כלומר כלתה לו שנתו ומעתה מונין לו שנה שניה:

Tossafot

מתני' ארבעה ראשי שנים הן. בכל דוכתי תני הן כדאשכחן הכא ובפ' בתרא דשבועות (ד' מט.) ארבעה שומרים הן ובפ"ק דחולין (ד' יז:) ג' פגימות הן ובפ' אין מעמידין (ע"ז ד' ל.) ג' יינות הן ובפ' כל הצלמים (עבודה זרה ד' מז:) ג' בתים הן ג' אבנים הן ג' אילנות הן אבל בריש ב"ק (ד' ב. ושם) תנן ארבעה אבות נזיקין ולא תני הן משום דקאי אבתריה כלומר ארבעה אבות נזיקין הללו לא ראי זה כראי זה ותדע דבגמרא במניינא דרבי חייא ורבי אושעיא תני הן:,למלכים. פי' בקונטרס משום שלום מלכות ואינו דהכא למלכי ישראל קמיירי ודוקא גבי גיטין אמרינן הכי פרק הזורק (גיטין ד' פ. ושם) אמר עולא מפני מה תקנו מלכות בגיטין משום שלום מלכות וגבי גיטין פסולין ודאי אפי' מלכות שאינה הוגנת כמלכות מדי ויון אבל מתני' דהכא פירוש לשטרות ובפ"ק דע"ז (ד' י.) אמרינן דבגולה אין מונין אלא למלכי יון בלבד ומסקינן נמי התם דלמלכים דהכא למלכי ישראל וכן אמרינן לקמן (ראש השנה ד' ג.) בגמר' לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם מתשרי מנינן וצריך לפרש דאין צריך שלום מלכות אלא בגט אשה לפי שהוא דבר גדול ומילתא דחשיבות לפי שעל ידי גט מותרת לכל אדם וחשיב משאר שטרות:

לשטרות דתנן שטרי חוב המוקדמים. פירש בקונטרס שאם לא קבעו יום לתחילת שנת המלך אלא לכל מלך לפי מה שעמד פעמים שאין להבחין כגון אם כתוב בו בכסליו בשנה שלישית ובאו עדים ואמרו כשחתמנו לא ראינו שהלוהו אלא הלוה אמר לנו חתמו כאותה ששנינו כותבין שטר ללוה אע"פ שאין המלוה עמו ואין אנו יודעין אם הלוהו קודם לכן או אחר כך אבל ראינו שהלוהו בתמוז שנת שלש למלך ואם אין הדיינין יודעין באיזה חדש עמד המלך אין להבחין אם תמוז קודם לכסליו ואם כסליו קודם לתמוז אם שנתו מתחלת בין תמוז לכסליו נמצא כסליו קודם לתמוז בכל שנותיו ואם עמד בין כסליו לתמוז נמצא תמוז קודם לכסליו בכל שנותיו ועכשיו שקבעו ניסן ר"ה לעולם תמוז קודם לכסליו וצריך לפרש שהודו המלוה והלוה שהלואה אחת היא דאי לאו הכי מנא ידעי והשתא משמע לפי' הקונטרס מספק היינו חושבין אותו מוקדם אי לאו דקבעו ניסן ר"ה שע"י כן אנו יודעין בו שהוא מאוחר ואי אפשר לומר כן דאין לנו לפסול שום שטר מספק כדמוכח בריש אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לב. ושם) דקאמר שטר שזמנו כתוב באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו היאך אתם מעידים על שטר זה והלא באותו יום עמנו הייתם שטר כשר ועדיו כשרים חיישינן שמא אחרוהו וכתבוהו הרי שאנו תולין להכשיר מספק וכן בגט פשוט (ב"ב דף קעא. ושם) דקאמר שטר שזמנו כתוב בשבת או בי' בתשרי כשר שאני אומר אחרוהו וכתבוהו ומיהו יכול לפרש פירוש איפכא שיפרש שכתוב בשטר בתמוז בשנת שלש והעדים החתומים אומרים שבכסליו בשנת ג' היתה המלוה והייתי מכשיר מספק וע"י שקבעו בניסן ר"ה אנו יודעין שהוא מוקדם דלעולם תמוז קודם לכסליו ומיהו עיקר פירושו תימה גדולה שעשו תקנה פן ישכחו כל העולם מתי עמד המלך וכן סופר שכותב כל היום שטרות האיך ישכח ועוד דא"כ הוי מצי למימר דנפקא מינה טובא לכל שטרות שלא ידעו מה לכתוב בו ביום דאין יודעין מתי מתחלת שנת המלך ועוד דכי האי גוונא לאו מוקדם לאביי דאמר בפ"ק דב"מ (דף יג. ושם) עדיו בחתומיו זכין לו ולרב אסי דפליג עליה למה הוצרכו לעשות תקנה זו הא אמרינן אין כותבין שטר ללוה אא"כ מלוה עמו אלא בשטרי הקנאה ונראה דנפקא מינה לשטרי חוב המוקדמין היינו כגון אם עמד המלך באחד בניסן כשיגיע אחד בניסן אחר ישכח הסופר ויסבור דאשתקד עמד המלך בשנים בניסן דעביד איניש דטעי חד יומא ויכתוב באחד בניסן בשנה ראשונה למלך ונמצא שטר זה מוקדם שנה שלימה שהיא שנה שניה וכתוב ראשונה ונמצאו ב"ד טורפין מן הלקוחות של שנה זו שלא כדין אבל עכשיו שקבעו ניסן ר"ה תו לא אתי לידי תקלה דאפי' עמד אשתקד בשנים בניסן כשמגיע ניסן אחר מתחילין למנות לו שנה אחרת וא"ת אכתי אתי לידי תקלה דאם עמד בכ"ט באדר בשנה ראשונה למלך כשיגיע כ"ט אחר יטעה הסופר ביום אחד ויסבור שעמד באחד בניסן ויכתוב עכשיו בכ"ט באדר (בשנה ראשונה למלך) ונמצא מוקדם שנה שלימה לאו פירכא היא דכשעמד בכ"ט באדר מיד שיגיע לאחד בניסן מתחיל למנות שנה שניה ויודע הסופר שכל השנה כתב בכל השטרות שנה שניה הלכך לא טעי ויש שיטה אחרת בירושלמי בין מ"ד מניסן מנינן בין מ"ד מתשרי מנינן מה ביניהן א"ר יצחק שטרות יוצאות ביניהן לוה באייר וכתב ביה שנה שניה למלכות מכר מכירה במרחשון וכתב בו שנה שניה למלכות מ"ד מניסן מנינן. מלוה קדמאה מ"ד מתשרי מנינן מכירה קדמאה ומילתא אחריתי היא ולא אתי לפרושי מאי טעמא קבעו ניסן ראש השנה:

שטרי חוב המוקדמין פסולין. בשלהי איזהו נשך (ב"מ ד' עב. ושם) פי' בקונטרס פסולין לגבי משעבדי אבל מבני חרי גבי ולא יתכן וכמו שפירשנו שם (ד"ה שטר).

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Rosh Hashana 2a

100%

ראש השנה ב׳ אמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה