« Un tel m'a keva'a. » Lévi ne comprit pas ce que cet homme lui disait, car il ne connaissait pas le sens du mot kava. Il alla donc demander à la maison d'étude. On lui dit : cet homme t'a dit : « il m'a volé », comme il est écrit : « Un homme volera-t-il [hayikba] D.ieu ? » (Malakhi 3, 8). Rava, d'un lieu appelé Barnich, dit à Rav Achi : si j'avais été là [à la place de Lévi], j'aurais cherché à découvrir le sens du mot d'une autre manière, car je lui aurais dit : comment t'a-t-il keva'a ? Avec quoi t'a-t-il keva'a ? Et pourquoi t'a-t-il keva'a ? Et de ses réponses j'aurais compris de moi-même ce qui était dit. La Guemara remarque : et Lévi, qui ne fit pas cela, pensait que l'homme parlait d'une affaire d'interdit [religieux] et non d'une affaire pécuniaire ; aussi poser ces questions à l'homme ne l'aurait pas aidé, car elles ne sont pertinentes que pour les affaires pécuniaires.
קַבְעַן פְּלָנְיָא. לָא הֲוָה יָדַע מַאי קָאָמַר לֵיהּ. אֲתָא שְׁאֵיל בֵּי מִדְרְשָׁא, אֲמַר לֵיהּ: גַּזְלַן אֲמַר לָךְ, דִּכְתִיב: ״הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים וְגוֹ׳״. אֲמַר לֵיהּ רָבָא מִבַּרְנִישׁ לְרַב אָשֵׁי: אִי הֲוַאי הָתָם, הֲוָה אָמֵינָא לֵיהּ: הֵיכִי קַבְעָךְ? בְּמַאי קַבְעָךְ? וְאַמַּאי קַבְעָךְ? וּמִמֵּילָא הֲוָה יָדְעִינָא. וְאִיהוּ סָבַר: מִילְּתָא דְאִיסּוּרָא קָאָמַר לֵיהּ.
La Guemara poursuit sa discussion sur des mots inhabituels : les Sages ne connaissaient pas le sens du mot seirouguin, qui se trouve dans une Michna. Un jour, ils entendirent la servante de la maison de Rabbi Yehouda HaNassi dire aux Sages qu'elle voyait entrer non pas tous à la fois, mais par intermittence : jusqu'à quand entrerez-vous seirouguin seirouguin ? — et de là ils comprirent que le mot seirouguin signifie : « par intervalles ».
לָא הֲווֹ יָדְעִי רַבָּנַן מַאי ״סֵירוּגִין״. שַׁמְעוּהָ לְאַמְּתָא דְבֵי רַבִּי דַּחֲזָתִנְהוּ רַבָּנַן דַּהֲווֹ עָיְילִי פִּסְקֵי פִּסְקֵי, אֲמַרָה לְהוּ: עַד מָתַי אַתֶּם נִכְנָסִין סֵירוּגִין סֵירוּגִין.
On raconte de même que les Sages ne connaissaient pas le sens du mot 'haloglogot, mentionné dans diverses michnayot et baraïtot. Un jour, ils entendirent la servante de la maison de Rabbi Yehouda HaNassi dire à un certain homme qu'elle voyait éparpiller ses plants de pourpier : jusqu'à quand éparpilleras-tu tes 'haloglogot ? — et ainsi ils comprirent que 'haloglogot signifie « pourpier ».
לָא הֲווֹ יָדְעִי רַבָּנַן מַאי ״חֲלוֹגְלוֹגוֹת״. יוֹמָא חַד שַׁמְעוּהָ לְאַמְּתָא דְבֵי רַבִּי דַּחֲזָית לְהָהוּא גַּבְרָא דְּקָא מְבַדַּר פַּרְפְּחִינֵיהּ, אֲמַרָה לֵיהּ: עַד מָתַי אַתָּה מְפַזֵּר חֲלוֹגְלוֹגְךָ.
Les Sages ne connaissaient pas non plus le sens du mot salseleha dans le verset : « Salseleha, et elle t'élèvera » (Michlé 4, 8). Un jour, ils entendirent la servante de la maison de Rabbi Yehouda HaNassi dire à un certain homme qui frisait ses cheveux : jusqu'à quand mesalsel-eras-tu tes cheveux [c'est-à-dire les enrouleras-tu en boucles] ? — et de là ils comprirent que le verset signifie : « retourne-la (la sagesse) en tous sens, et elle t'élèvera ».
לָא הֲווֹ יָדְעִי רַבָּנַן מַאי: ״סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ״. יוֹמָא חַד שַׁמְעוּהָ לְאַמְּתָא דְבֵי רַבִּי דַּהֲווֹת אָמְרָה לְהָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה קָא מְהַפֵּךְ בְּשַׂעְרֵיהּ, אָמְרָה לֵיהּ: עַד מָתַי אַתָּה מְסַלְסֵל בִּשְׂעָרְךָ.
On rapporte en outre que les Sages ne connaissaient pas le sens des mots du verset : « Et je la balaierai [vetététiha] avec le balai [mat'até] de la destruction » (Yechayahou 14, 23). Un jour, ils entendirent la servante de la maison de Rabbi Yehouda HaNassi dire à sa compagne de travail : prends un balai [tatita] et balaie [ta'ati] la maison — et ils comprirent le sens de ces mots.
לָא הֲווֹ יָדְעִי רַבָּנַן מַאי ״וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד״. יוֹמָא חַד שַׁמְעוּהָ לְאַמְּתָא דְבֵי רַבִּי דַּהֲווֹת אָמְרָה לַחֲבֶירְתַּהּ: שְׁקוּלִי טָאטִיתָא וְטַאטִי בֵּיתָא.
Les Sages ne connaissaient pas non plus le sens du mot yehavkha dans le verset : « Jette ton fardeau [yehavkha] sur l'Éternel, et Il te soutiendra » (Tehilim 55, 23). Rabba bar bar 'Hana dit : un jour, je voyageais avec un certain Arabe [Tayya], et je portais un fardeau ; il me dit : prends ton yehav et jette-le sur mon chameau — et de là je compris que yehav signifie « fardeau ».
לָא הֲווֹ יָדְעִי רַבָּנַן מַאי ״הַשְׁלֵךְ עַל ה׳ יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: יוֹמָא חַד הֲוָה אָזְלִינָא בַּהֲדֵי הָהוּא טַיָּיעָא, הֲוָה דָּרֵינָא טוּנָא וַאֲמַר לִי: שְׁקוֹל יַהְבָּיךְ וּשְׁדִי אַגַּמְלַאי.
Mishna 1
MICHNA : Le chofar dont on se servait à Roch Hachana au Temple était fait de la corne droite d'un bouquetin (yaël), et son embouchure — l'orifice dans lequel on souffle — était plaquée d'or. Et il y avait deux trompettes, une de chaque côté de celui qui sonnait du chofar. Le chofar sonnait un son long, tandis que les trompettes sonnaient un son court, parce que la mitsva du jour est avec le chofar.
מַתְנִי׳ שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל יָעֵל פָּשׁוּט וּפִיו מְצוּפֶּה זָהָב, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִין. שׁוֹפָר מַאֲרִיךְ וַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת, שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בְּשׁוֹפָר.(משנה)
Et, en revanche, les chofarot utilisés les jours de jeûne public étaient faits des cornes recourbées de béliers, et leurs embouchures étaient plaquées d'argent. Il y avait deux trompettes au milieu, entre les chofarot, et le chofar sonnait un son court, tandis que les trompettes sonnaient un son long, car la mitsva du jour est avec les trompettes.
וּבְתַעֲנִיּוֹת בְּשֶׁל זְכָרִים כְּפוּפִין, וּפִיהֶן מְצוּפֶּה כֶּסֶף, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בָּאֶמְצַע. שׁוֹפָר מְקַצֵּר וַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת, שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת.
Yom Kippour de l'année du Yovel est semblable à Roch Hachana quant aux sonneries de chofar qui y sont faites et aux bénédictions supplémentaires que l'on récite dans la prière de la Amida. Rabbi Yehouda est en désaccord et dit : il y a une différence entre les deux jours — à Roch Hachana on sonne avec des cornes de béliers, tandis que les années de Yovel on sonne avec des cornes de bouquetins.
שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תּוֹקְעִין בְּשֶׁל זְכָרִים וּבַיּוֹבְלוֹת בְּשֶׁל יְעֵלִים.
Guémara
GUEMARA : Rabbi Lévi dit : la mitsva de Roch Hachana et de Yom Kippour de l'année du Yovel est de sonner avec des chofarot recourbés, et celle du reste de l'année, les jours de jeûne, est de sonner avec des chofarot droits. La Guemara soulève une difficulté : mais n'avons-nous pas appris autrement dans la MISHNA : « Le chofar dont on se servait à Roch Hachana était fait de la corne droite d'un bouquetin » ? La Guemara répond : Rabbi Lévi a énoncé sa parole conformément à l'opinion de ce Tana, Rabbi Yehouda, ainsi qu'il a été enseigné dans une baraïta — Rabbi Yehouda dit : à Roch Hachana on sonnait avec les cornes recourbées de béliers, et aux Jours d'Expiation des années de Yovel avec les cornes de bouquetins.
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי לֵוִי: מִצְוָה שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים בִּכְפוּפִין, וְשֶׁל כׇּל הַשָּׁנָה בִּפְשׁוּטִין. וְהָתְנַן: שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל יָעֵל פָּשׁוּט! הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיוּ תּוֹקְעִין בְּשֶׁל זְכָרִים כְּפוּפִין, וּבַיּוֹבְלוֹת בְּשֶׁל יְעֵלִים.
La Guemara demande : s'il en est ainsi, qu'on dise simplement que la halakha est conforme à l'opinion de Rabbi Yehouda ! Pourquoi était-il nécessaire de citer la baraïta en entier, comme si elle apportait une information nouvelle ? La Guemara explique : si tu avais dit que la halakha est conforme à l'opinion de Rabbi Yehouda, j'aurais dit que lui, Rabbi Lévi, tient comme Rabbi Yehouda même au sujet du chofar utilisé l'année du Yovel — c'est-à-dire qu'on devrait alors sonner avec la corne de bouquetins. C'est pourquoi la Guemara nous enseigne qu'il s'accorde avec Rabbi Yehouda uniquement à propos de Roch Hachana, et non à propos de toute autre chose.
וְלֵימָא הִלְכְתָא כְּרַבִּי יְהוּדָה! אִי אָמְרַתְּ הִלְכְתָא כְּרַבִּי יְהוּדָה, הֲוָה אָמֵינָא: אֲפִילּוּ שֶׁל יוֹבֵל נָמֵי כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.
La Guemara demande : sur quel principe ces Tanaïm sont-ils en désaccord ? Un Sage, Rabbi Yehouda, tient qu'à Roch Hachana, plus une personne courbe son esprit et s'humilie en se courbant dans la prière, mieux cela vaut ; c'est pourquoi l'on sonne un chofar recourbé, en allusion à nos esprits et nos corps courbés. Mais à Yom Kippour, plus une personne redresse son esprit et prie avec simplicité, mieux cela vaut ; c'est pourquoi l'on sonne un chofar droit. L'autre Sage — le Tana anonyme de la Michna — soutient le contraire : à Roch Hachana, plus une personne redresse son esprit et évite tout détour, mieux cela vaut ; les jours de jeûne, en revanche, plus une personne courbe son esprit et s'humilie, mieux cela vaut.
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה — כַּמָּה דְּכָיֵיף אִינִישׁ דַּעְתֵּיהּ, טְפֵי מְעַלֵּי; וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים — כַּמָּה דְּפָשֵׁיט אִינִישׁ דַּעְתֵּיהּ, טְפֵי מְעַלֵּי. וּמָר סָבַר: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה — כַּמָּה דְּפָשֵׁיט אִינִישׁ דַּעְתֵּיהּ, טְפֵי מְעַלֵּי; וּבְתַעֲנִיּוֹת — כַּמָּה דְּכָיֵיף אִינִישׁ דַּעְתֵּיהּ, טְפֵי מְעַלֵּי.
Rachi
קבען פלניא - גזלני פלוני:,במה קבענוך - המעשר והתרומה אתם קובעים אותי:
מאי סירוגין - ששנינו במגילה (דף יז.) קראה סירוגין (סירוגין):,פסקי - לפרקים שאינן נכנסין יחד:
מאי חלוגלוגות - ששנינו בפ"ק דיומא (דף יח.) כל שבעת הימים לא היה אוכל השום והחלוגלוגות:,פרפחיני - ירק שקורין עורקקל"י:
סלסלה - חפוש והפך במטמונים של תורה:
והוה דרינא טונא - נושא משוי:
מתני' שופר של ראש השנה של יעל פשוט - מפרש טעמא בגמרא דמידי דתפלה בעי פשיטות:,יעל - שטיי"ן בו"ק:,ופיו מצופה זהב - בשל מקדש קאמר:,שופר מאריך - לאחר שחצוצרות פוסקין תקיעתן נשמע קול השופר:
ובתעניות - דאמרינן במס' תענית (דף טו:) תקעו הכהנים תקעו:,בשל זכרים - אילים שסתמן כפופין:,ושתי חצוצרות באמצע - שני שופרות להן אחד מכאן ואחד מכאן והן באמצע:,שמצות היום בחצוצרות - דלכנופיא בעלמא נינהו וכל כנופיא בחצוצרות דכתיב (במדבר י׳:ב׳) והיו לך למקרא העדה:
שוה היובל לראש השנה לתקיעה - בפשוטין ואף על גב דתקיעתו ביובל לא לתפלה ולא לזכרון אלא לסימן שילוח עבדים והשמטת מכירת שדות אפילו הכי כדר"ה בעי למעבדי' דגמרינן לה לגזירה שוה שביעי שביעי בפ' בתרא (דף לד.):,ולברכות - דבעי למימר תשע ברכות ביום הכפורים של יובל:,ר' יהודה אומר כו' - טעמא מפרש בגמ':,וביובלות בשל יעלים - וגזירה שוה לא גמיר:
גמ' ושל כל השנה - של תעניות:
קמ"ל - בר"ה אית ליה כרבי יהודה אבל ביובל לית ליה משום גזירה שוה:
במאי קמיפלגי - תנא קמא ורבי יהודה:,כמה דכייף איניש - בתפלתו פניו כבושין לארץ טפי עדיף משום והיו עיני ולבי שם (מלכים א ט׳:ג׳) הלכך בראש השנה דלתפלה ולהזכיר עקידת יצחק בא בעינן כפופין ויובלות שהן לקרוא דרור בעינן פשוטין וגזירה שוה לית ליה:,כמה דפשיט טפי עדיף - משום נשא לבבנו אל כפים (איכה ג׳:מ״א) הלכך בראש השנה בפשוטין דלתפלה הוא ודיוה"כ נמי משום דשוייה בגזירה שוה ובתענית דלכנופיא לא איכפת לן ועבדינן כפופין להכירא ולר' לוי אית ליה כר' יהודה דלתפלה בעינן כפופים וביום הכפורים סבירא ליה דשוה היובל לראש השנה כרבנן הלכך תרווייהו בעינן כפופים:
Tossafot
חלוגלוגות. ונפקא מינה לזב בפ"ק דיומא (דף יח.) דאמרינן אין מאכילין אותו דברים המביאים לידי טומאה כגון חלוגלוגות:
של יעל פשוט. פירש בקונטרס חיה שכן שמה וקורין אותה אשטנבו"ק ובערוך פי' היא כשבה נקבה וקרן הכשבה רגיל להיות פשוט וכפירש הקונטרס נראה דיעל חיה דכתיב (תהילים ק״ד:י״ח) הרים הגבוהים ליעלים ואקו ודישן (דברים י״ד:ה׳) מתרגמינן ויעלא ורמא ומצוה בשל יעל פשוט כדמשמע בגמ' דכמה דפשיט טפי עדיף משום נשא לבבנו אל כפים ומיהו אין הלכה כן אלא כר' יהודה דאמר בר"ה בשל זכרים כפופים דהיינו של איל ור' לוי קאי כוותיה בגמ' דאמר מצוה של ר"ה ויוה"כ בכפופים דקסבר כמה דכייף איניש טפי עדיף משום והיו עיני ולבי שם וכדאמר ר' אבהו בפ"ק (דף טז.) למה תוקעין בשופר של איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק ומיהו נראה דלא פליגי אלא לכתחילה אבל כולהו מודו דיוצא בדיעבד בין בשל איל בין בשל יעל כדקתני רישא כל השופרות כשרים חוץ משל פרה . והיכא דלא מצא של איל יוצא בשל רחל או בשעיר עזים תדע דלמצוה פליגי דהא ר' לוי מצוה קאמר ועוד אטו פשוט וכפוף כתיב בקרא תעבירו שופר כתיב ביובל (ויקרא כ״ה:ט׳) וילפינן ר"ה מיניה וכיון דכולהו אקרו שופר חוץ משל פרה למה לא יצא ועוד משמע דפלוגתא דרבנן ור' יוסי בפני עצמן ופלוגתא דרבנן ור' יהודה בפני עצמן ולאו חדא פלוגתא היא ואם תמצא לומר דדוקא איירי אם כן הויא חדא פלוגתא דלתנא קמא כולהו כשרין בין בראש השנה בין ביוה"כ בין בתעניות חוץ משל פרה ור' יוסי אומר אף של פרה ולאידך רבנן ר"ה ויוה"כ בשל יעל ותעניות של זכרים ולר' יהודה ר"ה של זכרים וביובל בשל יעלים ומיהו קשה קצת דהא ר' לוי דאמר מצוה של ר"ה ויוה"כ היינו משום דילפינן גזרה שוה זה מזה בשביעי שביעי כדאמרינן בפ' בתרא (דף לד.) וכדתנן שוה יובל לר"ה לתקיעה ואי הוה טעמא משום מצוה בעלמא כדאמרינן דכמה דכייף איניש טפי עדיף היינו דוקא בראש השנה שהתקיעה לתפלה ולזכרון אבל יובל אין התקיעה אלא סימן שלוח עבדים והשמטות שדות החוזרות לבעלים לכך היה נראה לי מתוך זה דאינו יוצא אלא בכפוף פירוש דצריך להיות כפוף אי לא לא וגמרינן יובל מיניה:
ושתי חצוצרות באמצע. שתי שופרות היו להן אחד מכאן ואחד מכאן כדי שיהיו החצוצרות באמצע משום דמצות היום בחצוצרות:
רבי יהודה אומר בר"ה בשל זכרים וביובלות בשל יעלים. לית ליה לרבי יהודה שוה יובל לר"ה והא דבעינן שופר בראש השנה לאו משום דילפינן מיובל אלא כאידך תנא דיליף בפ' בתרא (ג"ז שם דף לד.) מדכתיב תקעו בחדש שופר ומיהו ההוא תנא נמי יליף ר"ה מיובל בגזרה שוה כדקאמרינן שלש תרועות נאמרו בר"ה ומייתי קרא דוהעברת שופר תרועה דכתיב ביובל וביום ולא בלילה נמי יליף מיובל כדקאמר התם והא דאיצטריך ליה קרא דתקעו בחדש שופר משום דיליף נמי ראש השנה ממדבר והוה אמינא דבחצוצרות כמדבר לכך נראה דמודה רבי יהודה דשוה יובל לר"ה אלא לענין הך מילתא אין שייך להשוותם להיות בשל זכרים כשל ר"ה דטעמא דר"ה מסברא בעלמא דכמה דכייף איניש טפי עדיף שהוא יום הדין ולהזכיר עקידה אבל יובל דלשלוח עבדים ושדות החוזרות לבעלים אין לחוש אלא שיהא שם שופר עליו אע"ג דר' לוי נמי משוה להו לענין זה משום גזרה שוה יש לומר דבהא פליגי:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.