Guémara
La Guemara répond : il est rare que deux mois consécutifs soient rendus courts [de vingt-neuf jours], et cela ferait du bruit, de sorte que tout le monde en serait informé.
תְּרֵי יַרְחֵי חַסִּירֵי קָלָא אִית לְהוּ.
§ On a rapporté que Lévi arriva un jour à Babylone le onzième jour de Tichri, tel qu'on le comptait là-bas. Il dit : comme il est savoureux le plat des Babyloniens en ce grand jour de Yom Kippour [observé] en Occident, [en] Erets Israël ! [En effet,] le mois d'Eloul avait été déclaré plein en Erets Israël, et d'après leur calendrier ce n'était que le dixième jour de Tichri. Ils lui dirent : témoigne [que c'est aujourd'hui Yom Kippour] et nous l'observerons ! Il leur répondit : je n'ai pas moi-même entendu le tribunal proclamer « [le mois] est sanctifié ». [Bien qu'il sache que le mois avait été déclaré plein, puisqu'il n'avait pas entendu personnellement la proclamation, il ne pouvait pas offrir de témoignage direct qui vous ferait changer vos calculs.]
לֵוִי אִקְּלַע לְבָבֶל בְּחַדְסַר בְּתִשְׁרִי. אֲמַר: בְּסִים תַּבְשִׁילָא דְבַבְלָאֵי בְּיוֹמָא רַבָּה דְּמַעְרְבָא. אָמְרִי לֵיהּ: אַסְהֵיד! אֲמַר לְהוּ: לֹא שָׁמַעְתִּי מִפִּי בֵּית דִּין ״מְקוּדָּשׁ״.
On a rapporté en outre que Rabbi Yo'hanan avait coutume de proclamer : partout où peuvent parvenir les messagers qui sortent à Nissan à temps pour avertir les gens [du jour où observer Pessa'h], mais où ne peuvent parvenir les messagers envoyés à Tichri, que [les habitants] observent eux aussi la fête de Pessa'h durant deux jours. [Les messagers ne voyageaient ni à Roch Hachana ni à Yom Kippour ; ils pouvaient donc parcourir trois jours de plus à Nissan qu'à Tichri.] Les Sages instituèrent qu'à Nissan deux jours devaient être observés, par décret rabbinique en raison de Tichri ; [car s'ils n'observaient Pessa'h qu'un seul jour, ils en viendraient à n'observer Souccot qu'un seul jour aussi, ce qui ne leur est pas permis].
מַכְרִיז רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הֵיכָא דְּמָטוּ שְׁלוּחֵי נִיסָן, וְלָא מָטוּ שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי — לִיעְבְּדוּ תְּרֵי יוֹמֵי. גְּזֵירָה נִיסָן אַטּוּ תִּשְׁרֵי.
On rapporta que Rabbi Aïvou bar Naggaré et Rabbi 'Hiyya bar Abba, deux disciples de Rabbi Yo'hanan, arrivèrent un jour dans un certain endroit que pouvaient atteindre les messagers sortant à Nissan, mais que ne pouvaient atteindre les messagers sortant à Tichri. Et ils virent que les gens du lieu n'observaient qu'un seul jour de Pessa'h. Ils ne leur dirent rien pour corriger leur pratique. Rabbi Yo'hanan l'apprit et se fâcha contre Rabbi Aïvou et Rabbi 'Hiyya, [car ils n'avaient pas réprimandé les gens qui agissaient à l'encontre de sa décision explicite]. Il leur dit : ne vous avais-je pas dit que partout où parviennent les messagers envoyés à Nissan, mais non ceux envoyés à Tichri, on doit observer deux jours de Pessa'h, [car] les Sages ont institué un décret rabbinique à Nissan en raison de Tichri ?
רַבִּי אַיְיבוּ בַּר נַגָּרֵי וְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אִיקְּלַעוּ לְהָהוּא אַתְרָא דַּהֲוָה מָטוּ שְׁלוּחֵי נִיסָן וְלָא מָטוּ שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי, וְעָבְדִי חַד יוֹמָא, וְלָא אֲמַרוּ לְהוּ וְלָא מִידֵּי. שְׁמַע רַבִּי יוֹחָנָן וְאִיקְּפַד. אֲמַר לְהוּ: לָאו אֲמַרִי לְכוּ הֵיכָא דְּמָטוּ שְׁלוּחֵי נִיסָן וְלָא מָטוּ שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי לִיעְבְּדוּ תְּרֵי יוֹמֵי, גְּזֵירָה נִיסָן אַטּוּ תִּשְׁרֵי!
§ La Guemara rapporte que Rava avait l'habitude de jeûner [le jeûne de Yom Kippour] pendant deux jours, [au cas où Eloul aurait été déclaré mois de trente jours et que Yom Kippour devrait être observé le jour que les Babyloniens comptaient comme le onzième de Tichri]. Il advint une fois que [les choses] se passèrent conformément à son opinion : [Eloul avait été déclaré mois de trente jours, et il fut le seul à observer Yom Kippour le bon jour].
רָבָא הֲוָה רְגִיל דַּהֲוָה יָתֵיב בְּתַעֲנִיתָא תְּרֵי יוֹמֵי. זִימְנָא חֲדָא אִשְׁתְּכַח כְּווֹתֵיהּ.
On rapporta que Rav Na'hman avait jeûné tout le jour de Yom Kippour comme à l'accoutumée. Le soir, [vers la fin de son jeûne], un certain homme vint et lui dit : demain, c'est le grand jour, Yom Kippour, en Occident, [en] Erets Israël ; [il faut donc jeûner demain].
רַב נַחְמָן יְתֵיב בְּתַעֲנִיתָא כּוּלֵּיהּ יוֹמֵי דְּכִיפּוּרֵי. לְאוּרְתָּא אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא, אֲמַר לֵיהּ: לִמְחַר יוֹמָא רַבָּה בְּמַעְרְבָא.
Rav Na'hman lui dit : d'où viens-tu ? Il lui répondit : d'un endroit appelé Damiharya. Il lui dit, jouant sur le nom de son lieu : du sang [dam] sera sa fin — [c'est-à-dire sa propre fin, à Rav Na'hman]. [Du fait de cette information, Rav Na'hman devrait jeûner deux jours de suite et en souffrir grandement, comme si son sang était versé.] Il appliqua sur lui [le verset] : « Nos poursuivants étaient plus rapides que les aigles du ciel » (Eikha 4, 19) — [car si ce messager était arrivé un peu plus tard, ils auraient entre-temps mangé et bu].
אֲמַר לֵיהּ: מֵהֵיכָא אַתְּ? אֲמַר לֵיהּ: מִדִּמְהַרְיָא. אֲמַר לֵיהּ: דָּם תְּהֵא אַחֲרִיתוֹ. קָרֵי עֲלֵיהּ: ״קַלִּים הָיוּ רוֹדְפֵינוּ״.
§ Rav Houna bar Avin envoya cette instruction à Rava : lorsque tu vois que, d'après tes calculs, la saison de Tévet, c'est-à-dire l'hiver, se prolongera jusqu'au seizième jour de Nissan [et que l'équinoxe de printemps tombera après le seizième de Nissan], ajoute un mois supplémentaire à cette année, en en faisant une année embolismique. Et ne te soucie pas [de trouver une raison supplémentaire pour justifier l'embolisme], car il est écrit : « Observe le mois du printemps » (Devarim 16, 1) — c'est-à-dire : veille à ce que le printemps de la saison, à savoir l'équinoxe de printemps, tombe dans la partie nouvelle de Nissan, [c'est-à-dire la première moitié, avant Pessa'h].
שְׁלַח לֵיהּ רַב הוּנָא בַּר אָבִין לְרָבָא: כַּד חָזֵית דְּמָשְׁכָה תְּקוּפַת טֵבֵת עַד שִׁיתְּסַר בְּנִיסָן — עַבְּרַהּ לְהַהִיא שַׁתָּא וְלָא תְּחוּשׁ לַהּ, דִּכְתִיב: ״שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב״, שְׁמוֹר אָבִיב שֶׁל תְּקוּפָה שֶׁיְּהֵא בְּחֹדֶשׁ נִיסָן.
On rapporta que Rav Na'hman dit à ceux qui partaient en mer [avant Nissan] : puisque vous ne connaîtrez pas la fixation du premier jour du nouveau mois, voici ce que vous devez faire : lorsque vous verrez que la lune se couche au point du jour — c'est-à-dire qu'elle est visible toute la nuit, du coucher au lever du soleil —, [sachez que] c'est le milieu du mois de Nissan, et brûlez votre levain.
אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן לְהָנְהוּ נָחוֹתֵי יַמָּא: אַתּוּן דְּלָא יָדְעִיתוּ בִּקְבִיעָא דְיַרְחָא, כִּי חָזֵיתוּ סֵיהֲרָא דְּמַשְׁלֵים לְיוֹמָא — בַּעִירוּ חֲמִירָא.
La Guemara demande : quand la lune se couche-t-elle au point du jour ? Le quinzième du mois. Or c'est le quatorzième de Nissan que nous brûlons le levain ! La Guemara répond : pour ceux qui sont en mer, à qui le monde est dévoilé — pour qui l'horizon est large et clairement visible —, la lune achève sa course au lever du soleil dès le quatorzième du mois. [Ils peuvent donc se fier à ce signe pour établir la date de Pessa'h et le moment où brûler le levain.]
אֵימַת מַשְׁלֵים — בַּחֲמֵיסַר. וְהָא אֲנַן מֵאַרְבֵּיסַר מְבַעֲרִינַן! לְדִידְהוּ דִּמְגַלּוּ לְהוּ עָלְמָא, מֵאַרְבֵּיסַר מַשְׁלֵים.
Rachi
תרי ירחי חסירי קלא אית להו - דטבת חיסרו ממה נפשך כסדר הלבנה באחד מלא ואחד חסר ואם איתא דחסרוהו לשבט כבר יצא הקול לפני הפסח ובא אצלנו אף למקום שאין שלוחי ב"ד של ניסן מגיעין וכן בתשרי אם חסרו תמוז ואב שהרי תמוז תמיד חסר:
בסים תבשילא דבבלאי - אכלו לחם למעדנים ביוה"כ שבא"י שהרי ב"ד עיברו את החדש והיו מתענים:,אסהיד - ונקבל עלינו ולא נאכל:,לא שמעתי מפי ב"ד מקודש - לא אעיד לכם דאמרי' לקמן בפרקין (ע"ב) על כולן שלוחים יוצאים מבערב כגון אם לא קדשוהו ביום ל' יוצאין השלוחים לערב לומר מעובר הוא אבל על ניסן ותשרי אע"פ שיודעין שיקדשוהו למחר ביום ל"א שהרי אין ר"ה נדחה לשלשים ושנים אפ"ה אין יוצאין עד שישמעו מפי ב"ד מקודש ואני לא שמעתי מפי ב"ד שלא הייתי במקום שישבו סנהדרין שם:
דמטו שלוחי ניסן - שב"ד שולחין לגולה להודיע יום שקדשוהו וכל מה שהם יכולין לילך הם הולכין עד הפסח וכן בתשרי עד סוכות חוץ משבתות וימים טובים שלא ניתנו לחלל לשלוחין כדתניא בפרקין (לקמן ע"ב) על קריאתם אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומם לפיכך שלוחי ניסן מגיעין למקום שאין שלוחי תשרי מגיעין שהרי אין ימים טובים בינתים לעכבם ובתשרי יש ר"ה ויוה"כ שאין השלוחין הולכין בו:,ליעבדו תרי יומי - טבי ואע"פ שהגידו להם השלוחים יום קביעתו:,גזירה ניסן אטו תשרי - שאם תנהיגם לעשות בניסן יום אחד ינהגו כן בתשרי שלא ע"פ שלוחים ופעמים שיטעו:
רבי אייבו ור' חייא בר אבא - תלמידי דר' יוחנן היו ושמעו מפיו לכך הקפיד כנגדם:
עבדו יומא חדא - בני המקום:,יתיב בתעניתא תרי יומי - עם לילותיהם שמא עיברו ב"ד את החדש ויום אחד עשר שלנו הוא עשירי שלהן:
דם תהא אחריתו - הריני מת על ידך שתזקיקני להתענות ב' ימים וב' לילות דם תהא אחריתו נוטריקון של דמהריא:
כי חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן - שאין תקופת ניסן נופלת עד יום ט"ז וקיימא לן דיום התקופה מתחיל כר' יוסי דאמר הכי בפ"ק דסנהדרין (ד' יג.) נמצאת תקופת טבת מושכת עד שיתסר בניסן ולא עד בכלל:,עברה לההיא שתא - כאחרים דאית להו הא סברא בפ"ק דסנהדרין (שם:):,ולא תחוש לה - למימר יחידאה היא ולא נעביד כוותייהו אלא ודאי כאחרים נעביד דמסייע להו קרא דכתיב את חדש האביב שיהא בחידוש ואביב הוא יום תקופת ניסן שניסן של חמה נכנס בו שניסן קרוי אביב על שם בישול התבואה ובישול התבואה אינו אלא לחשבונה של חמה שהקיץ והחורף אחר חשבון החמה הם והזהירך הכתוב לשומרו שיהא בחידוש ואין לשון חידוש נופל אלא בלבנה שהיא מתחדשת בתולדותיה ואשמעינן קרא שיהא ניסן של חמה בתוך י"ד יום למולד הלבנה שהוא עדיין מחידוש הלבנה דמיום י"ד ואילך ישנה היא ואילו היה תקופת ניסן ביום ט"ו לא היינו צריכין לעבר את השנה אלא נעבר אדר ונדחה את ניסן יום אחד ותפול התקופה ביום י"ד אבל כשהיא באה ביום ט"ז בניסן לא די לן בעיבורו של אדר וצריכה השנה להתעבר ותפול התקופה באדר שני נמצא ניסן של חמה מושך בתוך חדש ניסן הלבנה הכי מפרשינן לה בסנהדרין (שם) אליבא דאחרים דכי מטיא בט"ו מעברין את אדר וכי מטיא לט"ז מעברין את השנה:,שמור אביב של תקופה - דהיינו ניסן של חמה שיהא בחידוש ניסן הלבנה:
סיהרא דמשלים ליומא - שהירח משלים מאורו עם הנץ החמה שאינו מחשיך עד שעת זריחה:
Tossafot
לוי אקלע לבבל בחדסר בתשרי. אחד עשר היה לבני בבל ועשירי לבני ארץ ישראל דעברוה לאלול ומתוך התחום בא דהא יוה"כ הוה א"נ ביוה"כ של בני בבל בא סמוך לחשכה והוא היה ערב יוה"כ לבני א"י ואמרו לו אסהיד לן כלומר ונאסור לאכול גם עתה דיוה"כ הוא אמר להם לא שמעתי מפי ב"ד מקודש שיצא ביום ל' של אלול סמוך לחשכה שלא היה שהות ביום לבא ולקבל עדותן וידע שלא יקדשוהו עד למחר ביום ל"א אבל לא המתין עד למחר שישמע שיקדשוהו ואין מעידין עד שישמע מב"ד מקודש כדלקמן (ע"ב) אע"פ שידוע שלמחר יקדשוהו וא"ת והיאך יניחם לאכול ויש כאן ודאי איסור כרת דאורייתא וי"ל התנן לקמן בפרק שני (ראש השנה דף כה. ושם) אשר תקראו אתם מקראי קדש בין בזמנן בין שלא בזמנן ואמרינן בגמ' אתם אפי' שוגגים אתם אפי' מזידים ואפי' מוטעין והא דאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין דף קא: ושם) גבי שגג ביוה"כ פטור דגזירה הוה ויוה"כ דההיא שתא שבתא הוה ולא אמרינן אתם אפילו מזידין התם הוקבע להם החדש בזמנו ומפני הגזרה לא עשו יוה"כ בעשירי ועשאוהו ביום השבת שלא ישתכח ואין יוה"כ אלא בעשרה בתשרי אבל הכא להם היה עשירי ולא דמי נמי לההוא דפ"ק דסנהדרין (דף יב: ושם) שבקש חזקיה רחמים על עצמו דכתיב כי אכלו הפסח בלא ככתוב וגו' ומפרש שעיברו השנה ביום ל' של אדר ואסור הואיל וראוי לקובעו ניסן ולא אמרינן אתם אפי' שוגגים כו' משום דלא שייך אלא כגון יום ל' או יום ל"א כשקובעין באחד מהן ר"ח לחסרו או לעברו שלא כדין או על פי עדות שקר:
כי חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן. שתקופת ניסן נופלת ביום ט"ז וקיימא לן (סנהדרין דף יג.) יום תקופה מתחיל נמצאת תקופת טבת מושכת עד שיתסר ולא שיתסר בכלל עברה לההיא שתא משום דכתיב שמור את חדש האביב אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן ומיום י"ד ואילך ישנה היא ואילו היתה תקופת ניסן נופלת ביום ט"ו לא היינו צריכין לעבר השנה אלא נעבר אדר ונדחה ניסן יום אחד ותפול התקופה בי"ד כך פי' בקונטרס (והתם בסנהדרין (דף יג:) בתקופת תשרי איירי דפליגי התם אי בעינן כולה אסיף בתקופה חדשה או מקצתו) ושמעתין דהכא אתיא כאחרים דאמרינן התם אחרים בתקופת ניסן (הוו) קיימי ומייתי דרשה דהכא וקשיא לפירוש הקונט' דבפ' היו בודקין (סנהדרין דף מא:) משמע דיום ט"ו של חדש הוי מן החדש דקאמר עד מתי מברכין על החדש נהרדעי אמרי עד י"ו לכך צריך לפרש דהכא קאמר עד דמשכה שיתסר אפילו ע"י עיבור אדר א"נ דמשכה עד שיתסר ושיתסר בכלל היינו כגון דנפלה תקופת ניסן בשבסר דכי מעברת נמי לאדר הרי היא נופלת בשיתסר ואין כאן אביב כלל בחדש ניסן ואין להקשות דלעבריה לאדר ולשבט דהתנן בפרק אין נערכין (ערכין ד' ח: ושם) אין פוחתין מד' חדשים מעוברין בשנה ולא יותר מח' ומפרש בגמ' (שם דף ט.) דלא נראה לעבר יתר על שמונה ומוקי לה בשנה מעוברת אבל בפשוטה יותר על שבעה:,עברה לההיא שתא ולא תחוש לה. תימה דתניא בפ"ק דסנהדרין (דף יא: ושם) על ג' סימנין מעברין השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה על שנים מהן מעברין על אחד אין מעברין ורשב"ג דאמר התם על התקופה איבעי לן על התקופה שמחין או דילמא מעברין וקיימא בתיקו וי"ל דהתם בתקופת תשרי איירי אבל הכא בתקופת ניסן דעליה לבדה מעברין וצריך טעם כיון דמקרא קא דרשי הכא והכא מאי שנא:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.