Guémara
La Guemara répond : la baraïta est incomplète, et voici ce qu'elle enseigne : Avtolemos a témoigné au nom de cinq Anciens : un etrog suit le moment de sa cueillette en matière de dîme, et il suit le moment de la formation de son fruit (' hanata) en matière d'année de chemita. Mais nos Sages ont voté à Oucha et ont décidé qu'un etrog suit le moment de sa cueillette, tant en matière de dîme qu'en matière d'année de chemita.
חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: אֶתְרוֹג — אַחַר לְקִיטָתוֹ לְמַעֲשֵׂר וְאַחַר חֲנָטָה לִשְׁבִיעִית. וְרַבּוֹתֵינוּ נִמְנוּ בְּאוּשָׁא: אַחַר לְקִיטָתוֹ, בֵּין לְמַעֲשֵׂר בֵּין לִשְׁבִיעִית.
Il a été dit que les amoraïm d'Erets Israël discutèrent de cette question : Rabbi Yo'hanan et Réch Lakich disent tous deux : un etrog de la sixième année du cycle de chemita qui est entré dans — et a été cueilli durant — l'année de chemita est toujours et à toutes fins considéré comme un produit de la sixième année. Lorsque Ravin vint d'Erets Israël à Babylone, il dit que Rabbi Yo'hanan avait dit : un etrog de la sixième année qui est entré dans — et a été cueilli durant — l'année de chemita, quoiqu'au début de l'année de chemita il n'eût que la taille d'une olive et que durant l'année de chemita il eût grossi jusqu'à la taille d'une miche de pain, est considéré comme un produit de la sixième année soumis à la dîme ; et si on le mange sans en prélever la dîme, on est passible [de la sanction] pour avoir mangé un produit non dîmé (tével).
אִיתְּמַר, רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אֶתְרוֹג בַּת שִׁשִּׁית שֶׁנִּכְנְסָה לִשְׁבִיעִית — לְעוֹלָם שִׁשִּׁית. כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֶתְרוֹג בַּת שִׁשִּׁית שֶׁנִּכְנְסָה לִשְׁבִיעִית, אֲפִילּוּ כְּזַיִת וְנַעֲשֵׂית כִּכָּר — חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם טֶבֶל.
Les Sages ont enseigné dans une baraïta : un arbre dont les fruits se sont formés avant le quinze Chevat est soumis à la dîme selon l'année précédente ; et si les fruits se sont formés après le quinze Chevat, il est soumis à la dîme selon l'année à venir. Rabbi Ne'hemia dit : dans quel cas cet énoncé est-il dit ? Il est dit à propos d'un arbre qui produit deux « couvées » — deux récoltes — en une seule année.
תָּנוּ רַבָּנַן: אִילָן שֶׁחָנְטוּ פֵּירוֹתָיו קוֹדֶם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט — מִתְעַשֵּׂר לְשָׁנָה שֶׁעָבְרָה, אַחַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט — מִתְעַשֵּׂר לְשָׁנָה הַבָּאָה. אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּאִילָן שֶׁעוֹשֶׂה שְׁתֵּי בְרִיכוֹת בַּשָּׁנָה.
La Guemara interrompt par une question sur la formulation de cette baraïta : te viendrait-il à l'esprit de dire « deux couvées » ? Les animaux produisent des couvées, mais les arbres non. Plutôt, dis : « comme deux couvées », c'est-à-dire deux récoltes correspondant à deux saisons.
שְׁתֵּי בְרִיכוֹת סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא: כְּעֵין שְׁתֵּי בְרִיכוֹת.
La baraïta poursuit : mais dans le cas des arbres qui ne produisent qu'une seule couvée de fruits — par exemple les palmiers, les oliviers et les caroubiers, qui ne donnent du fruit qu'une fois l'an — bien que leur fruit ait pris forme avant le quinze Chevat, ils sont soumis à la dîme selon l'année à venir, puisqu'ils suivent le moment de la cueillette de leur fruit. Selon Rabbi Ne'hemia, la plupart des fruits seront soumis à la dîme selon le moment où le fruit est cueilli, puisque seule une minorité d'arbres fruitiers produisent deux récoltes par an.
אֲבָל אִילָן הָעוֹשֶׂה בְּרִיכָה אַחַת, כְּגוֹן דְּקָלִים וְזֵיתִים וְחָרוּבִין, אַף עַל פִּי שֶׁחָנְטוּ פֵּירוֹתֵיהֶן קוֹדֶם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט — מִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה.
Rabbi Yo'hanan dit : le peuple avait coutume d'agir, concernant les caroubes, selon l'opinion de Rabbi Ne'hemia — à savoir que leur année de dîme suit le moment de la cueillette du fruit.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נָהֲגוּ הָעָם בֶּחָרוּבִין כְּרַבִּי נְחֶמְיָה.
Réch Lakich souleva une objection à l'opinion de Rabbi Yo'hanan à partir d'une michna qui enseigne : dans le cas des figuiers blancs (benot choua'h), l'année de chemita qui les concerne — pour les lois de consommation et d'élimination — est la deuxième année du cycle de chemita, du fait que leur fruit pousse pendant trois ans ; ainsi le fruit qui mûrit la deuxième année du cycle avait déjà pris forme durant l'année de chemita précédente. Cela indique que la dîme suit le moment de la formation du fruit, et non le moment de la cueillette.
אֵיתִיבֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: בְּנוֹת שׁוּחַ — שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן שְׁנִיָּה, מִפְּנֵי שֶׁעוֹשׂוֹת לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים!
Rabbi Yo'hanan resta silencieux et ne répondit pas, comme s'il n'avait pas de réponse. Rabbi Abba le Cohen dit à Rabbi Yossi le Cohen : pourquoi Rabbi Yo'hanan est-il resté silencieux ? Il aurait dû dire à Réch Lakich ce qui suit : je te parle de l'opinion de Rabbi Ne'hemia, et tu me [réponds par] l'opinion des Sages ?
אִישְׁתִּיק. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן לְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן: אַמַּאי אִישְׁתִּיק? לֵימָא לֵיהּ: אָמֵינָא לָךְ אֲנָא רַבִּי נְחֶמְיָה, וְאַתְּ אָמְרַתְּ לִי רַבָּנַן?!
Rabbi Yossi le Cohen répondit : il ne pouvait pas faire valoir cet argument, car Réch Lakich lui aurait alors dit : abandonnes-tu l'opinion des Sages, qui constituent la majorité, pour agir selon l'opinion de Rabbi Ne'hemia, qui exprime un avis isolé et dissident ?
מִשּׁוּם דַּאֲמַר לֵיהּ: שָׁבְקַתְּ רַבָּנַן וְעָבְדַתְּ כְּרַבִּי נְחֶמְיָה?!
Rabbi Abba le Cohen demanda en outre : Rabbi Yo'hanan aurait dû lui dire : je te parle seulement de la manière dont le peuple agit, et de ce que leur coutume suit l'opinion de Rabbi Ne'hemia ; et tu me [réponds] qu'il s'agit d'un interdit ? Rabbi Yossi le Cohen répondit : il ne pouvait pas dire cela, car Réch Lakich lui aurait alors dit : là où il y a un interdit, même s'ils avaient coutume d'agir d'une certaine manière, les laisserions-nous continuer ?
וְלֵימָא לֵיהּ: קָאָמֵינָא לָךְ ״נָהֲגוּ״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ לִי אִיסּוּרָא?! דַּאֲמַר לֵיהּ: בִּמְקוֹם אִיסּוּרָא, כִּי נָהֲגוּ שָׁבְקִינַן לְהוּ?!
Rabbi Abba le Cohen demanda encore : Rabbi Yo'hanan aurait dû dire à Réch Lakich ce qui suit : je te parle de la dîme des caroubes, qui n'est que d'ordre rabbinique — car selon la loi de la Torah tous les fruits, hormis le raisin et les olives, sont exempts de dîme — et tu me [réponds par] l'année de chemita, qui est d'ordre toranique [de la Torah] ? Cet argument étant irréfutable, la Guemara clarifie de nouveau cette question.
וְלֵימָא לֵיהּ: כִּי אָמֵינָא לָךְ אֲנָא — מַעֲשֵׂר חָרוּבִין דְּרַבָּנַן, וְאַתְּ אָמְרַתְּ לִי שְׁבִיעִית דְּאוֹרָיְיתָא?!
Plutôt, Rabbi Abba le Cohen dit : je m'étonne que Réch Lakich ait réellement soulevé cette objection initiale à l'opinion de Rabbi Yo'hanan, puisqu'elle a une réfutation aussi nette. La Guemara demande : [tu doutes] qu'il l'ait posée ? Mais il l'a bien posée, comme le rapporte le récit ! Plutôt, dis : je me demande si Rabbi Yo'hanan a accepté cette question et est resté silencieux parce qu'il n'avait rien à répondre, ou bien s'il ne l'a pas acceptée mais est néanmoins resté silencieux parce qu'il estimait la question indigne de réponse.
אֶלָּא אָמַר רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן: תְּמֵיהַנִי אִם הֱשִׁיבָהּ רֵישׁ לָקִישׁ לִתְשׁוּבָה זוֹ. אִם הֱשִׁיבָהּ? הָא אוֹתְבַהּ! אֶלָּא אֵימָא: אִם קִיבְּלָהּ רַבִּי יוֹחָנָן, אִם לָא קִיבְּלָהּ.
Rachi
חסורי מיחסרא והכי קתני א"ר יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים אתרוג אחר לקיטה למעשר אחר חנטה לשביעית ורבותינו נמנו באושא וגמרו אתרוג אחר לקיטה בין למעשר בין לשביעית - והכי פירושה אתרוג אחר לקיטה למעשר לענין חדש וישן ולענין שניה נכנסת לשלישית או שלישית לרביעית ואחר חנטה לשביעית בין להפקר בין לביעור כשאר אילנות ובת שביעית הנכנסת לשמינית הפקרה הוא פוטרה מן המעשר דאילו לענין מעשר בשאר שני שבוע אזול ביה רבנן בתר לקיטה לגבי חדש וישן ומעשר שני ומעשר עני משום דדרכו ליגדל על כל מים כירק והכי מפרש בשמעתא קמייתא דקדושין (דף ג.) אבל לשאר דבריו שוה לאילן בתר חנטה ורבה ורב המנונא סבירא להו כאבטולמוס דאמר בתר חנטה לשביעית הלכך בת שביעית שנכנסת לשמינית חייבת בביעור ובת ששית הנכנסת לשביעית פטורה מן הביעור דאזיל בתר חנטה ומיפלג פליגי רבה ורב המנונא במילתיה דאבטולמוס בהא רב המנונא סבר כיון דפטורה מן הביעור חייבת במעשר דלאו הפקרא דמלכא היא ורבה סבר סוף סוף יד הכל ממשמשין ומודה אבטולמוס דפטורה מן המעשר:
לעולם ששית - חייבת במעשר ופטורה מן הבעור:,אפילו כזית - אפילו לא גדלה בששית אלא מעט ורובה גדלה בשביעית עד שנעשית ככר חייבת משום טבל דבתר חנטה אזלינן:
שתי בריכות ס"ד - אין לשון זה נופל אלא בעופות כדתנן (ב"ב דף פ.) הלוקח פירות שובך מפריח הבריכה ראשונה:,כעין שתי בריכות - שאין פירותיו נגמרין כאחת כגון תאנים כדאמרן (לעיל ראש השנה דף יג:) גבי קטניות מתוך שעשויין פרכין:
אבל אילן - שפירותיו נלקטין כאחד בתר לקיטה אזלינן בהו:
בנות שוח - מפרש במסכת ע"ז (דף יד.) תאיני חיורתא:,שביעית שלהן שניה - שביעית שלהן נוהגת בשנה שניה של שמטה כדמפרש טעמא:,מפני שעושות לשלש שנים - פירות החונטים בה בשביעית אין נגמרין עד שנה שניה של שמטה ואנן בתר חנטה אזלינן ונהגא בהו שביעית:
ואת אמרת לי איסורא - דאסור למיזל בהו בתר לקיטה אנא נמי מודינא דאסור אלא נהגו כך:,שבקינן להו - בתמיה:
אם קיבלה - והאי דאישתיק משום דלא ידע להשיב אם לא קיבלה והאי דאישתיק משום דלא איכפת ליה דלא דמי מעשר פירות האילן דרבנן לאחמורי ביה כשביעית דאורייתא:
Tossafot
ורבותינו נמנו באושא. אית דגרסי אתרוג אחר חנטה בין למעשר בין לשביעית דסברי לה השתא כר"א דלעיל (ראש השנה דף יד:) ולא נראה דבהדיא מוכח בפ' לולב הגזול (סוכה דף מ.) דגרסינן אחר לקיטה וג' מחלוקת בדבר:
שתי בריכות ס"ד. דלא שייך לשון בריכה באלו אלא ביונים כדפי' בקונטרס כדתנן בפרק המוכר את הספינה (ב"ב דף פ.) הלוקח פירות שובך מפריח בריכה ראשונה ואין לפרש דפריך משום דאין אילן טוען שתי פעמים בשנה דהא אשכחן דיופירא בריש עושין פסין (עירובין דף יח.) ומיהו י"ל משום דקשיא ליה דכיון דלא שכיח אין לנו לחלק מדרבנן:
כגון הדקלים והזיתים. בחנם נקט זיתים דמודה בהו ת"ק דתבואה וזיתים אחר שליש ולא אחר חנטה:
נהגו העם בחרובין כרבי נחמיה. לאו דוקא נקט חרובים דהוא הדין דקלים וזיתים וכל אילנות העשויות בריכה אחת בשנה מדפריך ליה ריש לקיש מבנות שוח וא"ת והא בנות שוח מפרש בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ:) תאיני חיורתא ובריש כלל גדול (שבת דף סח. ושם) אמרינן לקיטתו כאחד למעוטי תאנה ואע"פ שיש לחלק בין סתם תאנים לתאיני חיורתא הא בפ"ק דפאה (מ"ה) חשיב אילנות שלקיטתן כאחד ולא חשיב בנות שוח ושמא תנא ושייר:
בנות שוח. בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ:) אמר רבה בר בר חנה תאיני חיורתא ופרי גרוע הוא כדמשמע בריש מסכת דמאי דלא נחשדו עליהם עמי הארץ דתנן הקלין שבדמאי השיתין הרימין והעוזרדין ובנות שוח וכן משמע בפ"ק דע"ז (דף יד. ושם) דאמרינן גבי שביעית הוסיפו עליהן מוכססין ובנות שוח אבל מעיקרא לא נהגו בהם שביעית שלא היה חשוב בעיניהם וקשיא דבפ"ק דשבועות (דף יב: ושם) משמע שהוא פרי חשוב גבי מותרות קיץ למזבח כבנות (שבע) לאדם כל שאוכלין אותו בקינוח סעודה והיינו בנות שוח דאמרינן בבראשית רבה גבי עץ שאכל אדם הראשון דקרו ליה בנות שוח לפי שגרמו שוחה לאדם ואיכא דקרו ליה בנות שבע לפי שגרמו שבעת ימי אבילות ובפרק ארבעה נדרים (נדרים כז.) גבי נודר מן הכלכלה והיו בהן בנות (שבע) ואמר אלו הייתי יודע שבנות (שבע) בתוכה משמע נמי דפרי טוב הוא ולרבי יוחנן דפטר בירושלמי בריש דמאי אפילו בודאי ודמאי דמתניתין לאו דוקא לפי שרוב מינין אינם באין אלא מן ההפקר הוה מצינו למימר דפרי הוא הגדל ביערים שהוא מקום הפקר ופטור מן המעשר אע"פ שהוא טוב כעין אגוזים קטנים שלנו וכגון ערמונים והא דלא נהגו ביה שביעית מעיקרא לאו משום גריעותא הוא אלא משום דעושות לשלש שנים כדאמרינן הכא והוו סברי דלא אזלינן בהו בתר חנטה אלא בתר לקיטה כיון דעיקרן אינם נגמרין בשנה שחונטים בה אבל לריש לקיש דירושלמי דמחייב בודאי ופטרי בדמאי לפי שלא נחשדו משמע משום גריעותא הוא ושיטתיה דהש"ס כוותיה בפ' כ"מ (ברכות מ:) דאמרינן דמאי הוא דלא בעי עשורי הא ודאי בעי עשורי ועוד קשיא דהתם ובפ"ק דע"ז (דף יד.) תאיני חיורתא קרי ליה ובפ' ארבעה נדרים (נדרים דף כז.) אמרי' דאין זה לא תאנים שחורות ולא תאנים לבנות וצריך לומר דשלשה מיני תאנים הן שחורות ולבנות הן סתם תאנים ובנות שוח הם תאנים רעות כגון הנך דדמאי ובפ"ק דע"ז וקראום בנות שוח לפי שתולין הקלקלה במקולקל אבל בנות שבע דשבועות ונדרים הן חשובות שגרמו שבעת ימי אבילות ומסתמא מן הטובות אכל שנאמר (בראשית ג׳:ו׳) ונחמד העץ להשכיל ואית דגרסי בפ"ק דע"ז מוכססין בנות שוח בלא וי"ו שהוא פרי אחד שכך שמו כדמוכח בפ"ק דבכורות (דף ח. ושם) דאמרי' הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס לשלש שנים וכנגדו באילנות בנות שוח נחש לשבע שנים ולאותו רשע לא מצינו חבר ויש אומרים כנגדו מוכססין בנות שוח ופי' שם בקונטרס מוכססין של בנות שוח ולא בנות שוח ממש ועוד י"ל דמשעת נטיעת האילן של בנות שוח אין טוען פירות עד שבע שנים ואהכי מייתי לה גבי נחש וכי האי גוונא קאמר התם אפעה לשבעים שנה וכנגדו באילן חרוב וחרוב זה משעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו שבעים שנה אבל גבי זאב וארי דלשלש שנים היינו משעת חניטתו עד גמר פרי כדאמרינן הכא:
שבקת רבנן ועבדת כרבי נחמיה. עדיפא מיניה הוה ליה לאקשויי דרבי יוחנן אית ליה הלכה כסתם משנה: ,משום דאמר ליה שבקת רבנן ועבדת כרבי נחמיה. נראה לי כך פי' לכן לא א"ל הכי כדקאמרת דאי הוה א"ל הכי הוה משיב לו ריש לקיש וכי שבקינן רבנן ונעביד כרבי נחמיה דאת אמרת כרבי נחמיה קאמינא לך:
וכי נהגו שבקינן להו. בתמיה דלשון נהגו משמע בפרק בתרא דתענית (דף כו:) דאי עביד לא מהדרינא והכא כיון דאיכא אסורא דהלכה כרבנן אית לן לאהדורי ובריש ערבי פסחים (פסחים דף קג.) גבי הא דאמר רבי יוחנן נהגו העם כב"ה ואליבא דרבי יהודה משמע קצת דלכתחילה עבדי הכי מדבריך רבא אבשמים ברישא והדר אמאור ובכל ענין מתיישב כאן ומכאן סותרים מה שפירש רש"י בפ"ק דפסחים (דף ב:) אסורים בעשיית מלאכה במקום שנהגו דכיון דתני אסורין לא תלינן במנהגא [וע"ע תוספות ברכות נב: ד"ה נהגו ותוס' פסחים קג. ד"ה ואמר]:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.