Guémara
Une dîme était conforme à l'énoncé de Beth Chammaï selon lequel le nouvel an des arbres est le premier de Chevat — auquel cas on était déjà à la troisième ou la sixième année, où l'on doit prélever la dîme du pauvre [maasser ani] ; et une dîme était conforme à l'énoncé de Beth Hillel selon lequel le nouvel an des arbres est le quinze de Chevat — auquel cas on était encore à la deuxième ou la cinquième année, où l'on doit prélever la seconde dîme [maasser cheni].
אֶחָד כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, וְאֶחָד כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל.
Rabbi Yossi bar Yehouda dit : il n'agit pas ainsi pour se conformer aux pratiques contradictoires de Beth Chammaï et de Beth Hillel. Il agit plutôt ainsi pour se conformer aux pratiques contradictoires de Rabban Gamliel et de Rabbi Eliézer.
רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא מִנְהַג בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל נָהַג בָּהּ, אֶלָּא מִנְהַג רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר נָהַג בָּהּ.
Comme nous l'avons appris dans une michna : l'arbre d'étrog est semblable à un arbre ordinaire de trois manières et à un légume d'une seule manière. Comment cela ? Il est semblable à un arbre ordinaire de trois manières : concernant la orla — que le fruit des trois premières années après la plantation de l'arbre est interdit ; concernant le fruit de la quatrième année [révaï] — que le fruit qui pousse la quatrième année après la plantation de l'arbre doit être apporté à Jérusalem et y être mangé, ou bien doit être racheté ; et concernant l'année sabbatique — que l'année est déterminée par le temps de la formation de son fruit [la 'hanata]. Et l'étrog est semblable à un légume d'une seule manière, en ce que son année de dîme suit le temps de la cueillette de son fruit ; tel est l'énoncé de Rabban Gamliel.
דִּתְנַן: אֶתְרוֹג שָׁוֶה לָאִילָן בִּשְׁלֹשָׁה דְּרָכִים, וְלַיָּרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד. שָׁוֶה לָאִילָן בִּשְׁלֹשָׁה דְּרָכִים: לְעׇרְלָה וְלִרְבָעִי וְלִשְׁבִיעִית וּלְיָרָק בְּדֶרֶךְ אֶחָד — שֶׁבִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.
Rabbi Eliézer dit : l'étrog est semblable au fruit d'un arbre en toute chose, et ainsi son année de dîme suit elle aussi le temps de la formation de son fruit. Puisque Rabbi Akiva était dans le doute, ne sachant si la halakha est tranchée conformément à l'opinion de Rabban Gamliel ou de Rabbi Eliézer, il préleva deux dîmes afin de suivre leurs deux opinions.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֶתְרוֹג שָׁוֶה לָאִילָן לְכׇל דָּבָר.
La Guemara met en question la conduite de Rabbi Akiva : mais adopte-t-on les rigueurs respectives de deux autorités qui divergent sur une série de questions ? N'est-il pas enseigné dans une baraïta : la halakha est toujours conforme à l'énoncé de Beth Hillel, mais celui qui veut agir conformément à l'énoncé de Beth Chammaï peut le faire, et celui qui veut agir conformément à l'énoncé de Beth Hillel peut le faire. S'il adopte à la fois les indulgences de Beth Chammaï et les indulgences de Beth Hillel, c'est un homme mauvais [racha]. Et s'il adopte à la fois les rigueurs de Beth Chammaï et les rigueurs de Beth Hillel, c'est de lui que le verset dit : « Et le sot marche dans les ténèbres » (Kohélet 2, 14). Plutôt, on doit agir soit conformément à Beth Chammaï, en suivant à la fois leurs indulgences et leurs rigueurs, soit conformément à Beth Hillel, en suivant à la fois leurs indulgences et leurs rigueurs. S'il en est ainsi, pourquoi Rabbi Akiva a-t-il suivi deux rigueurs contradictoires ?
וּמִי עָבְדִינַן כִּתְרֵי חוּמְרֵי? וְהָתַנְיָא: לְעוֹלָם הֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל, וְהָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי — עוֹשֶׂה. כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל — עוֹשֶׂה. מִקּוּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמִקּוּלֵּי בֵּית הִלֵּל — רָשָׁע. מֵחוּמְרֵי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל — עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ״. אֶלָּא: אִי כְּבֵית שַׁמַּאי — בְּקוּלֵּיהוֹן וּבְחוּמְרֵיהוֹן. אִי כְּבֵית הִלֵּל — בְּקוּלֵּיהוֹן וּבְחוּמְרֵיהוֹן.
La Guemara répond : Rabbi Akiva voulait agir conformément à l'opinion de Beth Hillel, mais il était dans le doute quant à sa tradition et ne savait pas si Beth Hillel disait que le nouvel an des arbres est le premier de Chevat, ou s'ils disaient qu'il est le quinze de Chevat ; il préleva donc deux dîmes afin de se conformer aux deux possibilités.
רַבִּי עֲקִיבָא גְּמָרֵיהּ אִסְתַּפַּק לֵיהּ, וְלָא יְדַע אִי בֵּית הִלֵּל בְּאֶחָד בִּשְׁבָט אוֹמֵר, אִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט אוֹמֵר.
La Guemara clarifie davantage la baraïta, qui énonce : Rabbi Yossi bar Yehouda dit : il n'agit pas ainsi pour se conformer aux pratiques contradictoires de Beth Chammaï et de Beth Hillel ; il agit plutôt ainsi pour se conformer aux pratiques contradictoires de Rabban Gamliel et de Rabbi Eliézer. La Guemara objecte : dès lors qu'il fit cela le premier de Chevat, il semblerait qu'il ait agi conformément à la pratique de Beth Chammaï. Car selon Beth Hillel, la formation du fruit et sa cueillette eurent lieu la même année, puisque le nouvel an ne commence qu'au quinze de Chevat — et il n'y aurait donc eu nul besoin de prélever deux dîmes.
רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא מִנְהַג בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל נָהַג בָּהּ, אֶלָּא מִנְהַג רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר נָהַג בָּהּ. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט — כְּבֵית שַׁמַּאי נָהַג בָּהּ!
Rabbi 'Hanina dit, et certains disent que c'est Rabbi 'Hananya qui le dit : ici, nous traitons d'un arbre d'étrog dont le fruit s'est formé avant le quinze de l'autre Chevat — le précédent — la deuxième année, et qui fut cueilli le premier du Chevat suivant, la troisième année. Selon l'opinion de Rabbi Eliézer — que l'année de dîme d'un étrog suit le temps de la formation de son fruit — le fruit était astreint à la seconde dîme [maasser cheni] ; tandis que selon l'opinion de Rabban Gamliel — que l'année de dîme d'un étrog suit le temps de sa cueillette — il était astreint à la dîme du pauvre [maasser ani] ; et c'est ainsi que Rabbi Akiva préleva deux dîmes. Et de droit, la baraïta aurait dû enseigner que, même si le fruit avait été cueilli plus tôt — à tout moment après le quinze du Chevat précédent —, il en irait de même ; mais l'incident qui eut lieu se produisit de cette façon, le fruit ayant été cueilli le premier de Chevat.
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי חֲנַנְיָא: הָכָא בְּאֶתְרוֹג שֶׁחָנְטוּ פֵּירוֹתָיו קוֹדֶם חֲמִשָּׁה עָשָׂר דְּאִידַּךְ שְׁבָט עָסְקִינַן. וּבְדִין הוּא אֲפִילּוּ קוֹדֶם לָכֵן, וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה.
Ravina dit : combine les deux énoncés et enseigne la baraïta ainsi : ce n'est pas le premier de Chevat que Rabbi Akiva cueillit le fruit, mais le quinze de Chevat ; et il n'agit pas ainsi pour se conformer aux pratiques contradictoires de Beth Chammaï et de Beth Hillel, mais agit plutôt ainsi pour se conformer aux pratiques contradictoires de Rabban Gamliel et de Rabbi Eliézer — le tout conformément à la pratique de Beth Hillel.
רָבִינָא אָמַר, כְּרוֹךְ וּתְנִי: לֹא אֶחָד בִּשְׁבָט הָיָה — אֶלָּא חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט הָיָה, וְלֹא מִנְהַג בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל נָהַג בָּהּ — אֶלָּא מִנְהַג רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר נָהַג בָּהּ.
§ Rabba bar Rav Houna dit : maintenant que Rabban Gamliel a dit que l'année de dîme d'un étrog suit le temps de la cueillette de son fruit, comme un légume, son nouvel an pour la dîme est Tichri, comme pour les autres légumes.
אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: הַשְׁתָּא דְּאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֶתְרוֹג אַחַר לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ כְּיָרָק, רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלּוֹ תִּשְׁרִי.
La Guemara soulève une objection à partir de la baraïta suivante : Rabbi Chimon ben Eléazar dit : si l'on a cueilli le fruit d'un arbre d'étrog la veille du quinze de Chevat avant que le soleil ne se soit couché, puis que l'on a cueilli d'autres fruits après le coucher du soleil, on ne peut prélever la téroumah et les dîmes de l'un pour l'autre, car on ne prélève la téroumah et les dîmes ni de la récolte nouvelle pour l'ancienne, ni de la récolte ancienne pour la nouvelle. Si l'on a fait cela alors que c'était la troisième année du cycle sabbatique entrant dans la quatrième année, la halakha est la suivante : de ce que l'on a cueilli la troisième année, on doit prélever la première dîme [maasser richon] et la dîme du pauvre [maasser ani] ; et de ce que l'on a cueilli la quatrième année, on doit prélever la première dîme et la seconde dîme [maasser cheni].
מֵיתִיבִי, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לִיקֵּט אֶתְרוֹג עֶרֶב חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט עַד שֶׁלֹּא תָּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, וְחָזַר וְלִיקֵּט מִשֶּׁתָּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ — אֵין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה, לְפִי שֶׁאֵין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין לֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ. הָיְתָה שְׁלִישִׁית נִכְנֶסֶת לִרְבִיעִית — שְׁלִישִׁית מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעְשַׂר עָנִי, רְבִיעִית מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
Rachi
אחד כדברי ב"ש - שאמרו נתחדשה שנה וכבר נכנסת שלישית משחשיכה:,ואחד כדברי ב"ה - האומרין לא נתחדשה שנה עד חמשה עשר בו:
לא מנהג ב"ש כו' - שני עישורין שנהג בה לאו משום ספק כב"ש ספק כב"ה אלא משום ספק הלכה כרבן גמליאל דאמר אתרוג אחר לקיטה כירק משום דדרכו ליגדל על כל מים והרי נלקט בשלישית או שמא כר"א דאמר אחרי חנטה הלכו בו כשאר אילנות והרי חנט בשניה ולקמיה פריך א"כ פשיטא ליה דכבר נכנסה שלישית כב"ש:
שוה לאילן - לילך אחר חנטה לענין ערלה ורבעי ושביעית:,שבשעת לקיטתו עישורו - שאם חנטה בשניה ונלקטת בשלישית מתעשר כדת שנה שלישית כירק לפי שאף הוא דרכו ליגדל על כל מים הכי מפרש לה בשמעתא קמייתא דקדושין:
והרוצה לעשות וכו' - בעלמא (עירובין ו:) פרכינן סיפא ארישא ומשנינן כאן קודם בת קול כאן לאחר בת קול:,מקולי ב"ש כו' - בעירובין מפרש לה במחלוקת אחת שיש מקום שנוטין בה דברי בית שמאי להקל ויש מקום שנוטין בה דברי בית הלל להקל כגון כמה חסרון בשדרה שלא תטמא באהל ב"ש אומרים ב' חוליות וב"ה אומרים חוליה אחת וכן לטרפה נמצאו דברי ב"ש מקילין בטריפה ואומר עד שתחסר שתי חוליות וב"ה מחמירין בה ומקילין לענין טומאה לומר שכיון שחסרה חוליא אחת אינה מטמאה והאוחז בזו קולי ב"ש וקולי ב"ה רשע שהרי דבריו סותרין זה את זה כדי להקל והאוחז בחומרי שניהם כסיל בחשך הולך הוא שאינו יודע להבחין על מי לסמוך אבל בב' מחלוקות שהקילו אלו בזו ואלו בזו אין כאן לא משום רשע ולא משום סכלות דסבירא ליה בהא כב"ש ובהא כבית הלל:,אי כבית שמאי בקוליהון ובחומריהון - אי לענין טומאה לא חשיב לה חסרון בחוליא אחת לענין טריפה נמי לאו חסרון הוא:,ואי כב"ה - דאמרו חסרון הוא ליחשבה חסרון הכא והכא והך דר"ע נמי סתרן אהדדי דקא חשיב ליה שניה וקא חשיב ליה שלישית:
גמרא אסתפק ליה וכו' - כב"ה בעא למעבד:
כב"ש נהג בה - לר' יוסי בר יהודה דאמר משום דנהג בה מנהג רבן גמליאל עישרה במעשר עני כדין שלישית א"כ כב"ש ס"ל דנתחדשה שנה היום דאי כב"ה לקיטתה וחנטתה בשנה אחת הוה:
דאידך שבט - דאשתקד שהאתרוג דר באילנו שתים ושלש שנים ובט"ו בשבט דאשתקד נכנסה שנה שלישית ועדיין לא יצאת שלישית נמצאת שחנטה בשניה ונלקטה בשלישית:,ובדין הוא - דאם לקטה קודם לכן או בכסליו או בטבת נמי הוה נוהג בה ב' עישורין משום מנהג ר"ג ור"א:,אלא מעשה שהיה - בא' בשבט היה:
כרוך ותני - כפול את דברי ר' יוסי ושנה בה שתי מחלוקות:,לא אחד בשבט היה - שאין בה חידוש שנה:,אלא ט"ו בשבט היה - לדברי הכל נתחדשה שנה:
ר"ה שלו תשרי - כדין ירק ולענין מעשר קאמר:
שלישית נכנסת לרביעית - לקמן פריך מ"ש דלא תנא ואם היתה שניה נכנסת לשלישית כדתניא לעיל (ראש השנה דף יב:) גבי ליקט ירק:
Tossafot
לרבעי. הך משנה אתיא כמאן דתני נטע רבעי בריש כ"מ . (ברכות דף לה.):,ולשביעית. ירק נמי אית ביה שביעית אלא מפרש בירושלמי דביכורים פרק ב' כגון אתרוג בת ששית הנכנסת לשביעית הרי היא לבעלים כאילן בתר חנטה ופטור ממעשר כירק דבתר לקיטה והא דלא תנא שוה לאילן לענין כלאים דלא הוי כלאים בכרם משא"כ בירק ולענין ר"ה שלו שבט כאילן כדאמר בשמעתין לא תניא הכא אלא מידי דבהאי אזלי בתר חנטה ובהאי בתר לקיטה וא"ת אמאי לא אזלינן באתרוג בתר לקיטה לכל דבר כיון שגדל על כל מים כירק למאי דפרישית לעיל דההיא דרשה צריכא בשביעית דאורייתא וי"ל משום דדרשינן לעיל (ראש השנה דף י.) גבי ערלה פעמים שברביעית ועדיין אסורין משום ערלה וא"ת דהכא משמע דאזלינן בירק בתר לקיטה לענין שביעית ובמסכת שביעית (פ"ט מ"א) תנן כל הספיחין מותרין חוץ מספיחי כרוב ופירש הר"ש שם ע"פ הירושלמי דאיירי בספיחי ששית הנכנסת לשביעית ומתרץ בהכי ההיא דפרק מקום שנהגו (פסחים דף נא: ושם) דתניא איפכא כולם אסורין חוץ מספיחי כרוב ונראה לפרש דהא דאמר בירק בתר לקיטה היינו כשלא נגמר גדולם בששית אבל נגמר גדולם בששית שרו בין לר"ע בין לר' יוסי הגלילי מידי דהוה אבצלים הסריסים דלעיל שמנע מהם מים שלשים יום לפני ר"ה דאפי' מאן דפליג התם הכא מודה דלר' יוסי הגלילי כיון דנגמר גדולם נמצאו גדילים על מי שנה שעברה ותו לא גדלי על מי שנה הבאה ולר"ע נמי כיון דתו לא גדלי על כל מים יוצאין מתורת ירקות הגדילים על כל מים כדאמרי' בירושלמי כדמפרש לעיל גבי בצלים דנעשו כשדה הבעל שמסתפקת במי גשמים ומתעשרים לשעבר וכן לעיל (ראש השנה דף יג:) גבי אורז ודוחן דיהיב להו שמואל דין ירק דבתר לקיטה וקאמר הכל הולך אחר גמר פרי אלמא גמר פרי עיקר אלא דנקט בכל דוכתי לקיטה משום דדרך ללקט בתר גמר פרי והנהו גמרי פריים ביחד אלא שאין מתייבשין ביחד כדאמרי' דעשויין פרכין פרכין ומיהו קשה מאתרוג דבסמוך דאמר הכא באתרוג שחנטו פירותיו קודם ט"ו דאידך שבט ומשמע משום דמספקא ליה אי אזלינן בתר חנטה באתרוג כר"א או בתר לקיטה כר"ג נהג בו שני עישורין אלמא דאזלי' בתר לקיטה אף על גב דנגמר הפרי (נמי) דהרי חנט בשבט של שנה שעברה ולא נלקט עד שבט אחר ושמא אתרוג חלוק משאר פירות לפי שדרכו לעמוד באילן שתים ושלש שנים וכל זמן שמתקיים באילן גדל בכל שנה ושנה אי נמי אף על פי שחנט בשבט זמנין דאין נגמר גדולו עד שבט אחר וניחא השתא דנקט רבי יוחנן לקמן (ראש השנה דף טו:) גבי אתרוג אפילו כזית ונעשית ככר כלומר דעל ידי מי שנה הבאה גדילה ומיהו כזית ודאי לאו דוקא דהא ר' יוחנן בתר חנטה אזיל ושמא לא חשיב חנטה באתרוג בפחות מכזית:
הכסיל בחשך הולך. אפילו יודע כמאן הלכה ומחמיר על עצמו ולא בעי לשנויי דר"ע מספקא ליה הלכתא כמאן ועבד לחומרא דמסתמא יודע היה דהלכה כב"ה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.