Guémara
La Guemara remarque : il est nécessaire d'énoncer les trois affirmations de Chmouel pour clarifier sa position. Car si Chmouel nous avait seulement enseigné que la halakha est conforme à l'opinion de Rabbi Chimon Chezouri, j'aurais dit que c'est parce qu'il tient qu'il y a mélange [bila] même pour les solides. C'est pourquoi il nous enseigne la deuxième affirmation : qu'il n'y a pas mélange pour quoi que ce soit, sauf pour le vin, l'huile et les autres liquides.
וּצְרִיכָא: דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי, הֲוָה אָמֵינָא: מִשּׁוּם דְּקָסָבַר יֵשׁ בִּילָּה, קָא מַשְׁמַע לַן: לַכֹּל אֵין בִּילָּה.
Et si Chmouel nous avait seulement enseigné qu'il n'y a pas mélange pour quoi que ce soit sauf pour les liquides, j'aurais dit qu'il tient comme les Sages au sujet des dîmes — que le mélange de niébés ne peut être soumis à la dîme ensemble. C'est pourquoi il nous enseigne que la halakha est conforme à l'opinion de Rabbi Chimon Chezouri.
וְאִי אַשְׁמְעִינַן לַכֹּל אֵין בִּילָּה — הֲוָה אָמֵינָא: כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי.
Et si Chmouel nous avait seulement enseigné ces deux affirmations, j'aurais dit, conformément à l'opinion de Rabbi Zeira, qu'il est difficile de concilier une affirmation de Chmouel avec une autre affirmation de Chmouel. C'est pourquoi il nous enseigne que dans tous les cas, l'année de la dîme suit le temps du plein mûrissement du produit, et c'est pour cette raison que la halakha est conforme à l'opinion de Rabbi Chimon Chezouri.
וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי — הֲוָה אָמֵינָא: קַשְׁיָא דִּשְׁמוּאֵל אַדִּשְׁמוּאֵל, קָא מַשְׁמַע לַן: הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר גְּמַר פֶּרִי.
Et si Chmouel nous avait seulement enseigné que dans tous les cas l'année de la dîme suit le temps du plein mûrissement du produit, j'aurais dit que cela s'applique même au grain et aux olives. C'est pourquoi il nous enseigne que la halakha est conforme à l'opinion de Rabbi Chimon Chezouri concernant son différend avec les Sages — c'est-à-dire concernant les fèves ; mais pour le grain et les olives, l'année de la dîme suit le temps où ils atteignent le tiers de leur croissance.
וְאִי אַשְׁמְעִינַן הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר גְּמַר פֶּרִי — הֲוָה אָמֵינָא: אֲפִילּוּ תְּבוּאָה וְזֵיתִים נָמֵי — קָא מַשְׁמַע לַן: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי בְּמַאי דִּפְלִיג.
La Guemara demande : mais qu'il nous enseigne seulement ces deux affirmations [que la halakha est conforme à Rabbi Chimon Chezouri et que dans tous les cas l'année de la dîme suit le plein mûrissement du fruit], ce qui suffirait à clarifier la position de Chmouel. Pourquoi ai-je besoin qu'on me dise qu'il n'y a pas mélange pour quoi que ce soit ? La Guemara répond : cela vient enseigner non pas qu'il n'y a pas mélange pour les solides, mais qu'il y a mélange pour le vin, l'huile et les autres liquides.
וְלַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי, לַכֹּל אֵין בִּילָּה לְמָה לִי? הָא קָא מַשְׁמַע לַן, דִּלְיַיִן וָשֶׁמֶן יֵשׁ בִּילָּה.
§ Il est enseigné dans une baraïta que Rabbi Yossi haGuelili dit : le verset énonce : « Après que tu auras rentré le produit de ton aire et de ton pressoir » (Devarim 16, 13). Cela enseigne que, de même que le grain apporté à l'aire et le vin apporté au pressoir ont ceci de particulier qu'ils poussent grâce à l'eau de l'année sortante — c'est-à-dire l'humidité du sol provenant des pluies de l'hiver précédent — et que la halakha est qu'ils sont soumis à la dîme selon l'année sortante, de même tout ce qui pousse grâce à l'eau de l'année sortante est soumis à la dîme selon l'année sortante. Cela vient exclure les légumes, qui poussent grâce à l'eau de l'année entrante : leur cycle de croissance étant court, ils sont nourris par la pluie qui tombe pendant qu'ils poussent. Par conséquent, ils sont soumis à la dîme selon l'année entrante.
תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ״בְּאׇסְפְּךָ מִגׇּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ״, מָה גּוֹרֶן וָיֶקֶב מְיוּחָדִין שֶׁגְּדֵילִין עַל מֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה, וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה שֶׁעָבְרָה, אַף כֹּל שֶׁגְּדֵילִין עַל מֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה — מִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה שֶׁעָבְרָה. יָצְאוּ יְרָקוֹת שֶׁגְּדֵילִין עַל מֵי שָׁנָה הַבָּאָה, וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה.
Rabbi Akiva dit : voici comment le verset doit être interprété : « Après que tu auras rentré le produit de ton aire et de ton pressoir » ; cela nous enseigne que, de même que le grain apporté à l'aire et le vin apporté au pressoir ont ceci de particulier qu'ils poussent grâce à la majeure partie de l'eau [rov mayim] — c'est-à-dire que la pluie leur suffit et qu'ils n'ont pas besoin d'irrigation — et que la halakha est qu'ils sont soumis à la dîme selon l'année sortante, de même tout ce qui pousse grâce à la majeure partie de l'eau est soumis à la dîme selon l'année sortante. Cela vient exclure les légumes, qui poussent grâce à toute l'eau [kol mayim] — c'est-à-dire qu'ils nécessitent aussi l'irrigation. Par conséquent, ils sont soumis à la dîme selon l'année entrante.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״בְּאׇסְפְּךָ מִגׇּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ״, מָה גּוֹרֶן וְיֶקֶב מְיוּחָדִין שֶׁגְּדֵילִין עַל רוֹב מַיִם, וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה שֶׁעָבְרָה, אַף כֹּל שֶׁגְּדֵילִין עַל רוֹב מַיִם — מִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה שֶׁעָבְרָה. יָצְאוּ יְרָקוֹת שֶׁגְּדֵילִין עַל כׇּל מַיִם, וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה.
La Guemara demande : quelle est la différence pratique entre les opinions de Rabbi Yossi haGuelili et de Rabbi Akiva ? Rabbi Abahou dit : il y a entre eux une différence pratique concernant les oignons stériles et le niébé, comme nous l'avons appris dans une michna : les oignons stériles — cultivés pour leurs fanes et non pour leurs bulbes ou leurs graines — et le plant de niébé, planté pour être mangé comme légume, dont on a retenu l'eau pendant trente jours avant Roch Hachana — de sorte que leurs parties vertes ont cessé de croître et qu'ils se sont mis à pousser pour la graine — sont soumis à la dîme selon l'année sortante, et ils sont permis si la nouvelle année est l'année sabbatique. Et sinon, ils sont interdits si c'est l'année sabbatique, et les années ordinaires ils sont soumis à la dîme selon l'année entrante. Ainsi, la halakha dépend non de l'espèce de la plante, mais de ce que la culture est en fait nourrie par l'eau de l'année précédente ou par celle de l'année nouvelle ; et cette michna est enseignée conformément à l'opinion de Rabbi Yossi haGuelili.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: בְּצָלִים הַסָּרִיסִין וּפוֹל הַמִּצְרִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. דִּתְנַן: בְּצָלִים הַסָּרִיסִין וּפוֹל הַמִּצְרִי שֶׁמָּנַע מֵהֶן מַיִם שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה — מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר וּמוּתָּרִין בַּשְּׁבִיעִית, וְאִם לָאו — אֲסוּרִין בַּשְּׁבִיעִית וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה.
§ La michna a enseigné : le premier de Chevat est le nouvel an des arbres [Roch Hachana laïlan], selon l'énoncé de Beth Chammaï. La Guemara demande : quelle est la raison pour laquelle le nouvel an des arbres a été fixé à cette date ? Rabbi Eléazar dit au nom de Rabbi Ochaya : la raison est que, à ce moment, la majeure partie des pluies de l'année est déjà tombée, tandis que la majeure partie de la saison — l'hiver — est encore à venir, puisqu'elle se poursuit jusqu'à l'équinoxe de printemps, qui survient habituellement en Nissan.
בְּאֶחָד בִּשְׁבָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: הוֹאִיל וְיָצְאוּ רוֹב גִּשְׁמֵי שָׁנָה, וַעֲדַיִין רוֹב תְּקוּפָה מִבַּחוּץ.
La Guemara demande : que veut-il dire ? La Guemara explique : voici ce qu'il a dit : bien que la majeure partie de la saison hivernale soit encore à venir, néanmoins, puisque la majeure partie des pluies de l'année est déjà tombée, on considère que c'est la fin de l'année de pluie précédente, et tout ce qui pousse à partir de ce moment est considéré comme produit de l'année suivante.
מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁרוֹב תְּקוּפָה מִבַּחוּץ, הוֹאִיל וְיָצְאוּ רוֹב גִּשְׁמֵי שָׁנָה.
Les Sages ont enseigné dans une baraïta : il arriva un jour, concernant Rabbi Akiva, qu'il cueillit un étrog le premier de Chevat et y appliqua deux dîmes. Cela se produisit la deuxième ou la cinquième année du cycle sabbatique. Aux deuxième et cinquième années on prélève la seconde dîme [maasser cheni], tandis qu'aux troisième et sixième années on prélève la dîme du pauvre [maasser ani]. Rabbi Akiva préleva à la fois la seconde dîme et la dîme du pauvre parce qu'il était dans le doute quant à la halakha.
תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁלִּיקֵּט אֶתְרוֹג בְּאֶחָד בִּשְׁבָט וְנָהַג בּוֹ שְׁנֵי עִישּׂוּרִין,
Rachi
וצריכא - הני תלת דשמואל הלכה כר"ש שזורי ולכל אין בילה והכל הולך אחר גמר פרי:
כרבנן סבירא ליה - ואין תורמין ממנו ואין לו תקנה לחדש וישן שנתערבו אלא א"כ תורמין עליו ממקום אחר לפי חשבון מחדש על החדש ומישן על הישן:
קשיא דשמואל אדשמואל - הכא אמר שמואל הלכה כר"ש דיש בילה והכא אמר אין בילה:
קמ"ל הכל הולך כו' - למימרא דכוליה חדש הוא והלכה כר"ש ולאו מטעמיה:,במאי דפליג - במיני קטנית אמר שמואל דמערבין הנשרשין לפני ר"ה בנשרשין לאחר ר"ה ויהיב טעמא למלתיה משום דהולכין בהן אחר גמר פרי אבל תבואה וזיתים אחר שליש:
ולשמעינן הני תרתי - ומדאמר שמואל הכל הולך אחר גמר פרי אשמעינן דהאי דקאמר הלכה כר"ש לאו משום בילה אלא משום דכוליה חדש אבל בילה לית ליה דאי אית ליה בילה אמאי אשמעינן הכל הולך אחר גמר פרי:
באספך מגרנך ומיקבך - מכאן סמכו חכמים לקבוע זמן מעשר ירק דדבריהם אחר לקיטה לאסמכתא בעלמא כל אסיף שלך יהא כתרומת גורן ויקב שהלכה בהן תורה אחר שנה שהביאה שליש הרי שהלכה בהן אחר שנה שגדלו במימיה שהבאת שליש שלהן היא גדילתן שמאותה שעה ראויה ליקצר בדוחק:,אף כל כו' - לכך הלכו באילן אחר חנטה שכל גדילת פירותיו ע"י שהעלאת שרף האילן לפני חנטה הוא:,יצאו ירקות שגדילין על מי שנה הבאה - והיינו שנת לקיטתן שהרי גוזזין אותה והיא חוזרת וגדילה:
רוב מים - הם מי גשמים שרוב זרעים גדילים על ידם:,על כל מים - אף על שאובין שדולין ומשקין אותן תמיד כענין שנאמר (דברים י״א:י׳) והשקית ברגלך כגן הירק סתם גן הירק דרכו בהשקאה:
בצלים הסריסים - ציפול"י בלע"ז שאין נעשין גדולין כשאר בצלים:,ופול המצרי שזרעו לירק - דאי זרעו לזרע קטנית הוא ולא הלכו בו אלא אחר השרשה:,איכא בינייהו - כגון שמנע מהם מים ולא השקו שלשים יום לפני ר"ה ולקטן אחר ר"ה וכי הא מתני' דתנן במס' שביעית (פ"ב מ"ט) בצלים הסריסים כו' ר"י הגלילי אית ליה הא מתנית' דכיון דמנע מים שלשים יום לפני ר"ה נמצאו גדילין על מי שנה שעברה ולר"ע הרי גדילין על כל מים ומתעשרין להבא בפי' רומיי"ם מפרש איפכא ר"ע אית ליה הא מתני' שמנע מהן מים שלשים יום לפני ר"ה מתעשר לשעבר ומפרש טעמיה בתלמוד ירושלמי א"ר מנא מכיון שמנע מהן מים שלשים יום לפני ר"ה נעשו כבעל כלומר זמן חיובן למעשר בר"ה [דהם] לא נסתפקו מכל מים שהן מים שאובין זה שלשים יום כי אם ממי גשמים יצאו מתורת ירקות הגדילין על כל מים ונכנסו בתורת שדה הבעל דמסתפק במי גשמים ומתעשרין לשעבר דרכן של בצלים הסריסין ופול המצרי למנוע מהן מים שאובין פרק אחד לפני לקיטתן כדי להקשותן לפיכך חילקום חכמים משאר ירקות אבל שאר ירקות שאין דרכן בכך אפילו מנע מהן לא יצאו מדין ירק ובטלה דעתו בצלים הסריסים מסתפקין לשנה בהשקאה אחת לשלשים יום ויותר לפיכך אם השקן בתוך שלשים יום לפני ר"ה נמצאת השקאה זאת מועלת להם בשביעית לפיכך אסורין בשביעית ולענין מעשר נמי הוו להו כגדילין על מי שנה הבאה שעדיין לחלוחית השקאתן קיימת אבל ירק שדרכו ליגזז צריך להשקותו תמיד ואפילו מנע ממנו שלשים יום לפני ר"ה בטלה דעתו אצל כל אדם ולא נתנו בהן חכמים חילוק לפי שאין דרכן בכך ומלתא דלא שכיחא היא:
באחד בשבט ר"ה לאילן - ואין תורמין מפירות אילן שחנטו פירותיו קודם לכן על פירות האילן שחנטו לאחר מכאן:,הואיל ויצאו רוב גשמי שנה - שכבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטין מעתה:,ועדיין רוב תקופת טבת מבחוץ - עדיין רוב התקופה לבוא:
מאי קאמר - ועדיין רוב תקופה מבחוץ כל שכן דכיון דרוב תקופה מבחוץ עדיין לא הגיע זמן החנטה ולא היה להם לקבוע ר"ה עד אדר:
שליקט אתרוג - פירות אילן אתרוג:,שני עישורים - מעשר שני בשנה שניה ומעשר עני בשנה שלישית שהיתה שניה נכנסת לשלישית:
Tossafot
הוה אמינא כרבנן סבירא ליה. תימה והא ודאי כרבנן סבירא ליה טפי מר' שמעון שזורי דרבנן דפליגי עליה בפ"ב דשביעית (משנה ט) סבירא להו דפול המצרי בתר לקיטה וטפי [הוה] ליה לשמואל לפסוק כרבנן דר"ש שזורי ואפילו אם תמצא לומר דאיכא רבנן בברייתא דס"ל פול המצרי בתר השרשה ולית להו צובר גרנו מ"מ לימא הלכה כרבנן דמתני' דשביעית והוי ניחא טפי מדר"ש שזורי וי"ל דשמואל בא לפסוק כר"ש שזורי בכל דבר אפילו באורז ודוחן ופרגין ושומשמין ולא מטעמיה דטעמיה דר"ש משום דצובר גרנו דיש בילה ושמואל סבר אין בילה אלא משום דהכל הולך אחר גמר פרי ואף ע"ג דבהקומץ רבה (מנחות דף ל:) מייתי ההוא דפול המצרי ולא מייתי ההיא דאורז ודוחן ופרגין כלל מ"מ נפקא מינה לגבי ההיא:
מה גורן ויקב. אסמכתא בעלמא דמעשר ירק דרבנן ועיקר קרא לפסולת גורן ויקב כדלעיל (ראש השנה דף יג.) לענין סוכה א"נ משום שביעית דאורייתא איצטריך קרא:
בצלים הסריסים. מפרש בירוש' בפרק שני דשביעית בוצלי קופראי דלא עבדין זרע:,ופול המצרי שזרעו לירק. דאי זרעו לזרע הא תגן בפ' שני דשביעית (מ"ח) כיוצא בהן דבתר השרשה ואפי' לא מנע מהם מים והך משנה פירש בקונטרס דאתיא כרבי יוסי הגלילי אבל איפכא נראה דאתיא כר"ע ולא כרבי יוסי הגלילי דאמר עלה בירושלמי א"ר מנא מכיון שמנע מהן מים שלשים יום לפני ר"ה נעשו כבעל כלומר יצאו מתורת ירקות הגדילים על כל מים ונעשו כשדה בית הבעל שמסתפקת במי גשמים ומתעשרין לשעבר:
באחד בשבט מ"ט. מפרש נמי לב"ה כמו לב"ש אלא קמא נקט דלמר זמן חניטתה של גשמי שנה זו באחד בשבט ולמר בט"ו בשבט וכל החנוטים קודם זמן הזה היינו על גשמי שנה שלפני תשרי והא דלא אזיל באילנות בתר תשרי כמו בשליש בתבואה משום דדרשינן לעיל (ראש השנה דף י.) פעמים שברביעית ועדיין אסורין משום ערלה:
ונהג בו שני עישורים. אם שני עישורים ממש הפריש לא היה מתוקן אלא מפרש בירושלמי שהפריש מעשר א' למעשר שני ופדאו וחלקו לעניים:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.