Guémara
Ne lis pas « pour les trois [lichloch] », mais « pour le tiers [lichlich] ». Et apprends d'ici que l'année des dîmes est déterminée par la date à laquelle le produit atteint le tiers de sa croissance.
אַל תִּקְרֵי ״לִשְׁלֹשׁ״, אֶלָּא ״לִשְׁלִישׁ״.
La Guemara soulève une difficulté : mais cette expression est nécessaire pour le sens du verset lui-même, pour enseigner que la sixième année sera bénie au point de produire l'équivalent de trois années de récolte ! La Guemara répond : il est écrit dans un autre verset : « Et vous sèmerez la huitième année, et vous mangerez encore de l'ancienne récolte jusqu'à la neuvième année » (Vayikra 25, 22) ; ainsi, ce dernier verset enseigne au sujet des trois années de récolte, et le premier verset est disponible pour en déduire la loi concernant le tiers de la croissance.
וְהָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! כְּתִיב קְרָא אַחֲרִינָא: ״וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִית וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית״.
§ Nous avons appris dans une michna là-bas : le riz, le millet, le pavot et le sésame qui ont pris racine avant Roch Hachana sont soumis à la dîme selon l'année sortante — c'est-à-dire que l'on prélève la seconde dîme [maasser cheni] aux première, deuxième, quatrième et cinquième années du cycle sabbatique, et la dîme du pauvre [maasser ani] aux troisième et sixième années — et ils sont permis même si l'année suivante est une année sabbatique. S'ils n'ont pas pris racine avant Roch Hachana, ils sont interdits si c'est l'année sabbatique, et les années ordinaires ils sont soumis à la dîme selon l'année entrante.
תְּנַן הָתָם: הָאוֹרֶז וְהַדּוֹחַן וְהַפְּרָגִין וְהַשּׁוּמְשְׁמִין שֶׁהִשְׁרִישׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר, וּמוּתָּרִין בַּשְּׁבִיעִית. וְאִם לָאו — אֲסוּרִין בַּשְּׁבִיעִית, וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה.
Rabba dit : on a dit que les Sages enseignent que l'année de la dîme d'un arbre se détermine d'après le temps de la formation de son fruit [la 'hanata], celle du grain et des olives d'après le temps où ils atteignent le tiers de leur croissance, et celle des légumes d'après le temps de leur cueillette. On peut donc soulever la question : concernant ces cultures — le riz, le millet, le pavot et le sésame — à quoi les Sages les ont-ils assimilées ? Leur année de dîme n'est déterminée ni par leur formation, ni par le moment où elles atteignent le tiers de leur croissance, ni par leur cueillette.
אָמַר רַבָּה, אֲמוּר רַבָּנַן: אִילָן בָּתַר חֲנָטָה, תְּבוּאָה וְזֵיתִים בָּתַר שְׁלִישׁ, יָרָק בָּתַר לְקִיטָה. הָנֵי כְּמַאן שַׁוִּינְהוּ רַבָּנַן?
Rabba dit alors : la raison de leur particularité concernant la dîme est que, puisque ces cultures ne mûrissent pas toutes en même temps mais mûrissent et sont ramassées peu à peu sur une longue période, si leur année devait suivre le temps de leur cueillette, on pourrait prélever la dîme de ce qui a été cueilli avant Roch Hachana sur ce qui a été cueilli après Roch Hachana. C'est pourquoi les Sages ont décrété que leur année de dîme suit le temps de leur prise de racine, qui est le même pour tout le champ.
הֲדַר אָמַר רַבָּה: מִתּוֹךְ שֶׁעֲשׂוּיִין פְּרָכִין פְּרָכִין, אָזְלִי רַבָּנַן בָּתַר הַשְׁרָשָׁה.
Abayé lui dit : pourquoi auraient-ils dû établir un tel décret ? Il y a une meilleure solution : que l'on entasse tout le stock sur son aire, en son milieu, qu'on le mélange bien, et qu'on prélève alors la téroumah et les dîmes ; il s'avérera par conséquent qu'il a prélevé la téroumah et les dîmes de la récolte nouvelle du mélange pour la récolte nouvelle qui s'y trouve, et de la récolte ancienne du mélange pour la récolte ancienne qui s'y trouve.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְיִצְבּוֹר גּוֹרְנוֹ לְתוֹכוֹ, וְנִמְצָא תּוֹרֵם מִן הֶחָדָשׁ שֶׁבּוֹ עַל הֶחָדָשׁ שֶׁבּוֹ, מִן הַיָּשָׁן שֶׁבּוֹ עַל הַיָּשָׁן שֶׁבּוֹ!
Abayé poursuit : n'est-il pas enseigné dans une baraïta — Rabbi Yossef ben Kippar dit au nom de Rabbi Chimon Chezouri : si le pois 'égyptien' [le niébé] a été semé pour la graine — non pour être mangé comme légume, mais pour les graines elles-mêmes, les fèves, que ce soit pour les manger ou pour les semer — et qu'une partie a pris racine avant Roch Hachana tandis qu'une partie n'a pris racine qu'après Roch Hachana, on ne peut prélever la téroumah ni les dîmes de l'un pour l'autre, car on ne prélève la téroumah et les dîmes ni de la récolte nouvelle pour l'ancienne, ni de la récolte ancienne pour la nouvelle.
מִי לָא תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי: פּוֹל הַמִּצְרִי שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע, מִקְצָתוֹ הִשְׁרִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּמִקְצָתוֹ הִשְׁרִישׁ לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה — אֵין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה, לְפִי שֶׁאֵין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין לֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ.
Comment doit-il donc procéder pour ne pas se tromper et prélever la téroumah et les dîmes de façon incorrecte ? Il entasse tout le stock sur son aire, en son milieu, le mélange bien, et prélève alors la téroumah et les dîmes ; il s'avérera par conséquent qu'il a prélevé la téroumah et les dîmes de la récolte nouvelle du mélange pour la récolte nouvelle qui s'y trouve, et de la récolte ancienne du mélange pour la récolte ancienne qui s'y trouve. Pourquoi ne pas faire de même pour le riz, le millet, le pavot et le sésame ?
כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה — צוֹבֵר גּוֹרְנוֹ לְתוֹכוֹ, וְנִמְצָא תּוֹרֵם וּמְעַשֵּׂר מִן הֶחָדָשׁ שֶׁבּוֹ עַל הֶחָדָשׁ שֶׁבּוֹ, וּמִן הַיָּשָׁן שֶׁבּוֹ עַל הַיָּשָׁן שֶׁבּוֹ.
Rabba dit à Abayé : tu parles de l'opinion de Rabbi Chimon Chezouri ? Tu ne peux soulever d'objection à partir de ce qu'il dit, car Rabbi Chimon Chezouri tient qu'il y a mélange [bila]. Il considère que l'ancien et le nouveau ont été parfaitement mélangés, de sorte que la téroumah et les dîmes prélevées du mélange ont les mêmes proportions de récolte ancienne et nouvelle que les récoltes d'origine.
אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי קָאָמְרַתְּ? רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי סָבַר יֵשׁ בִּילָּה.
Mais les Sages tiennent qu'il n'y a pas mélange [bila] ; ils ne considèrent pas que l'ancien et le nouveau se soient parfaitement et uniformément mélangés. C'est pourquoi entasser tout le stock, le mélanger, puis prélever la téroumah et les dîmes ne garantira pas qu'elles soient prélevées correctement.
וְרַבָּנַן סָבְרִי אֵין בִּילָּה.
Rabbi Yits'hak bar Na'hmani dit au nom de Chmouel : la halakha est conforme à l'énoncé de Rabbi Yossef ben Kippar qu'il a dit au nom de Rabbi Chimon Chezouri. Rabbi Zeira objecte vigoureusement à cela : Chmouel a-t-il vraiment dit cela ? Mais Chmouel n'a-t-il pas dit : il n'y a pas mélange [bila] pour quoi que ce soit, sauf pour le vin, l'huile et les autres liquides ! Dans le cas des liquides il tient que tout se mélange entièrement, mais non dans le cas des solides. Comment, dès lors, aurait-il pu trancher conformément à l'opinion de Rabbi Chimon Chezouri ?
אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָנִי אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי. מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא: וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: לַכֹּל אֵין בִּילָּה, חוּץ מִיַּיִן וָשֶׁמֶן!
La Guemara répond : il a échappé à Rabbi Zeira ce que Chmouel a dit : dans tous les cas, l'année de la dîme suit le temps du plein mûrissement du produit. C'est pourquoi toutes les graines de niébé peuvent être soumises à la dîme ensemble, que les plants dont elles proviennent aient pris racine avant ou après Roch Hachana. Cela ne tient pas au raisonnement de Rabbi Chimon Chezouri selon lequel il y a mélange, mais au fait que toutes les fèves atteignent leur plein mûrissement en même temps, et que par conséquent elles sont toutes considérées comme produit de l'année entrante.
אִשְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר גְּמַר פֶּרִי.
Rachi
לגופיה - תשובה על מה נאכל בשנה השביעית:
האורז והדוחן כו' - מיני קטניות הן דוחן מילי"ו:,פרגין - מק"ו בלע"ז:,מתעשרין לשעבר - במעשרות שנה שעברה אם שניה מעשר שני ואם שלישית מעשר עני:,ומותרין בשביעית - אם השרישו ערב שביעית לפני ר"ה:,ומתעשרים לשנה הבאה - בשנת לקיטתן אם משאר שני שבוע היא שאינה שביעית:
בתר חנטה - לקמן (ראש השנה דף טו:) תנא לה בפירקין אילן שחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילנות מתעשר לשנה שעברה:,ירק בתר לקיטה - כדאמרן לעיל (ראש השנה ד' יב.) ליקט ירק ערב ר"ה כו':,הני - קטניות כמאן שוינהו שהלכו בהן אחר השרשה:
מתוך שעשויין פרכין פרכין - מתוך שגורנן עשוי מעט מעט שאין נלקטין כאחד אלא היום לוקטין ומפרכין מעט ולמחר מעט ונמצאו חדש וישן מעורבין יחד הנפרכין לפני ר"ה עם הנפרכין לאחר ר"ה אם הולכין בהן אחר לקיטה כשאר ירק כשיהא מפריש מעשרותיו ה"ל מעשר מן החדש על הישן ומן הישן על החדש אזלי בהו בתר השרשה שבשנה אחת משרשת כל השדה שהרי בבת אחת זורעין אותן ומעשר פירות האילן וקטניות וירק מדרבנן הן ויכולת ביד החכמים לקבוע זמן לפי דעתם לכל אחד ואחד:,פרכין פרכין - לשון זה נופל בקטניות כדאמרי' במסכת ביצה (דף יב:) מוללין מלילות ומפרכין קטניות בי"ט:
ויצבור גורנו לתוכו - ומה בכך אם ישן וחדש מעורבין יצבור את כל הגורן לתוכו כלומר באמצעיתו שיהא הכל נבלל יחד יפה ונמצא כשיתרום ויעשר יהא מן החדש במעשר לפי מה שיש חדש בגורן ומן הישן לפי מה שיש ישן:
מי לא תניא - דסמכינן אבילה לומר יפה נבלל ונמצא תורם מן החדש לפי מה שיש חדש ומן הישן לפי מה שיש ישן:,פול המצרי - מין קטנית פאזול"י ודרכן לזורען לירק ולזרע והזורע לירק מתעשר אחר לקיטה והזורע לאכול את זרעו תורת קטניות עליו ומתעשר אחר השרשה וזה שזרעו לזרע והשריש מקצתו לפני ר"ה ומקצתו לאחר ר"ה:,אין תורמין מזה - שמכירין בו שזרעוהו באחרונה על הנזרע בראשונה ולא מן הראשון על האחרון:
כיצד הוא עושה - טורח לתת זה בעצמו וזה בעצמו:,צובר גורנו לתוכו - יבלול אותו יפה לאחר שנתן מן הראשון בזוית זו ומן השני בזוית זו יחזור ויצברנו לאמצע הגורן שיהא כולו כאחד ונמצא תורם מן החדש שבו כו':
יש בילה - יש לסמוך על הבילה לומר שיש משניהן בתוך המעשר לפי החשבון:
אין בילה - אין סומכין על כך שיש לומר לא נבלל יפה ורובו של מעשר מן החדש או רובו מן הישן:
חוץ מיין ושמן - המערב יין חדש עם הישן או שמן חדש עם הישן תורם ומעשר ממנו ויש במעשר שניהם כפי החשבון שדבר לח נבלל יפה אבל יבש אין סומכין בו על הבילה:
אשתמיטתיה - לרבי זירא הא דאמר שמואל הכל הולך אחר גמר פרי ותו אמרינן ואי אשמועינן הכל הולך אחר גמר פרי הוה אמינא אפילו תבואה וזיתים נמי קמ"ל הלכה כר' שמעון שזורי במאי דפליגי דבתבואה וזיתים לא פליגי ולא אזלינן בהו אחר גמר פרי אבל במיני קטניות פליגי דר' שמעון אזיל בתר השרשה ורבנן לא אזלי למדנו דאשכח שמואל תנא דלא אזיל בתר השרשה בקטניות אלא אחר גמר פרי ועליה סמיך לפלוגי עליה דר' שמעון שזורי ועליה דהא מתניתין דתנינן לעיל האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו כו' ואני לא ידעתי מאן הוא ההוא תנא:,אשתמיטתיה לרבי זירא הא דאמר שמואל הכל הולך אחר גמר פרי - ואף הקטניות לא הלכו בהן אחר השרשה וכי אמר שמואל הלכה כר' שמעון שזורי לא מטעמיה דאמר דאלו רבי שמעון שזורי טעמיה משום בילה וטעמא דשמואל משום דכוליה חדש הוא שגדל ונגמר אחר ראש השנה:
Tossafot
אל תקרי לשלש אלא לשליש. כלומר עשייתה כשהוא שליש בשולה ותימה דהדרא קושיא לדוכתיה דקאמר לעיל ודלמא לא עייל כלל וקאמר רחמנא תשמיט ותיזיל עד חג הסוכות וי"ל דהאי תנא לית ליה דרשה דלעיל:
מתוך שעשויין פרכין. מתוך שגורנן מעט מעט שאין נלקטין ביחד אלא היום נלקטין ונפרכין מעט ולמחר מעט ונמצא חדש וישן מעורבין יחד אם הלכו בהם אחר לקיטה כשאר ירק לכך אזיל בהו בתר השרשה שבשנה אחת משרשת כל השדה שהרי בבת אחת זורעים אותם ומעשר פירות האילן וקטנית וירק מדרבנן הם ויכולת ביד חכמים לקבוע זמן לכל אחד לפי דעתם כך פירש הקונטרס ותימה תינח מעשר דרבנן אלא שביעית דאורייתא הואי דינם בתר לקיטה כשאר ירק היכי אזלינן בתר השרשה להתיר בשביעית כשהשרישו בששית ושמא בשביעית בזמן הזה ורבי היא כדאמר גבי פרוזבול בפרק השולח (גיטין דף לו. ושם) א"נ כדתניא בת"כ מנין לאורז ודוחן ופרגין ושומשמין שהשרישו לפני ר"ה שכונסין אותן בשביעית ת"ל ואספת את תבואתה בשביעית יכול אע"פ שלא השרישו ת"ל שש שנים תזרע ואספת ששה זורעים וששה אוספים ולא ששה זורעים ושבעה אוספים:
ויצבור גורנו לתוכו. כלומר וכיון דיכול לתקן אמאי אזיל בתר השרשה ומסיק דרבנן סברי אין בילה ותימה מאי קא משני אכתי תקשי לר"ש שזורי דסבר יש בילה ואזיל בתר השרשה כדקתני בהדיא מקצתן השרישו ובסיפא דהך משנה נמי תנן בפרק בז דשביעית (מ"ח) אר"ש שזורי פול המצרי שזרעו לזרע בתחלה כיוצא בהן כלומר בתר השרש' כאורז ודוחן ועוד מאי קשי' ליה ויצבור גורנו לתוכו נהי דמועיל לצבירת גורן לענין חדש וישן לענין שניה הנכנסת לשלישית לא מהני דשניה מעשר שני שלישית מעשר עני וכן חמישית הנכנסת לששית ומיהו זה יכול לתקן שיפריש מעשר אחד ויחלל על מעות ויאכל המעות בירושלים והמעשר יחלק לעניים וקצת משמע בירושלמי דשביעית דשני מעשרות מעשר על ידי צבור גורנו:
פול המצרי שזרעו כו'. סיפא דההיא דהאורז והדוחן היא ומוסיף אדרבנן שאף בפול המצרי הולכין בתר השרשה:
אמר רבי יצחק בר נחמני אמר שמואל הלכה כר"ש שזורי. ברוב ספרים גרסינן בהקומץ רבה (מנחות ל: ושם) ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן ולא יתכן כדמוכח כאן דפריך ומי אמר שמואל הכי ועוד דא"כ קשיא דר' יונתן ' אדר' יונתן לפי הספרים דגרס התם א"ר יונתן הלכה כר"ש שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי דמשמע בהני דוקא כדמוכח בבהמה המקשה (חולין עה:) ואע"פ שיש ספרים דגרסי בההיא אמר ר' יוחנן ולא יתכן במסכת כתובות בריש פרק אע"פ (כתובות דף נה.):,חוץ מיין ושמן. לענין מעשר איירי והוא הדין מים לענין הזאה בפ' התערובות (זבחים פ.):
אחר גמר פרי. אין זה אחר לקיטה דזמנין דנגמר לפני ר"ה ונלקט אחר ר"ה וכל ירק נמי הולכין בו אחר גמר פרי אלא דנקיט בכל דוכתי בתר לקיטה משום דלקיטה תכף לגמר פרי אבל הני אין לקיטתן בגמר פרי שממתין להן עד שיתייבשו ואין לקיטתן כאחד דמתייבשין פרכין פרכין אבל גמר פרי כאחת ולכך מותר לעשר לשמואל אף על גב דסבר אין בילה ותימה שמואל דאמר כמאן הא בין ר' שמעון שזורי בין רבנן מודו דאזלינן בתר השרשה דלפני ראש השנה כדפי' והוה ליה ישן ושמואל דאזיל בתר גמר פרי דלאחר ראש השנה הוה ליה חדש:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.