Guémara
…n'est-il pas juste qu'un seul jour compte comme année entière au DÉBUT de l'année ?
אֵינוֹ דִּין שֶׁיּוֹם אֶחָד עוֹלֶה בִּתְחִלָּתָהּ?
Mais alors, quel avis [la baraïta suit-elle] ? Rabbi Eléazar ? Il faudrait alors trente jours et trente jours ! Comme nous l'avons appris : on ne plante, ne provigne ni ne greffe à la veille de l'année sabbatique moins de trente jours avant Roch Hachana ; et si on l'a fait, on arrache — paroles de Rabbi Eléazar. Rabbi Yehouda dit : toute greffe qui ne prend pas en trois jours ne prendra plus. Rabbi Yossé et Rabbi Chimon disent : deux semaines [sont nécessaires à la prise].
וְאֶלָּא מַאי — רַבִּי אֶלְעָזָר? שְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשִׁים בָּעֵי! דִּתְנַן: אֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַבְרִיכִין וְאֵין מַרְכִּיבִין עֶרֶב שְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְאִם נָטַע וְהִבְרִיךְ וְהִרְכִּיב — יַעֲקוֹר, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל הַרְכָּבָה שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים — שׁוּב אֵינָהּ קוֹלֶטֶת. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.
Et Rav Na'hman dit au nom de Rabba bar Avouh : selon celui qui dit trente jours [pour la prise], il faut trente et trente ; selon celui qui dit trois, il faut trois et trente ; selon celui qui dit deux semaines, il faut deux semaines et trente jours — trente jours s'ajoutant toujours pour compter l'année. Et même si [le Tana de la baraïta] tient comme Rabbi Yehouda, il faut trois jours et trente ! [La baraïta ne peut donc s'expliquer selon Rabbi Eléazar.]
וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שְׁלֹשִׁים — צָרִיךְ שְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשִׁים, לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שְׁלֹשָׁה — צָרִיךְ שְׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשִׁים, לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת — צָרִיךְ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת וּשְׁלֹשִׁים יוֹם. וְאִי נָמֵי, כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ — שְׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשִׁים בָּעֵי!
Plutôt, c'est bel et bien Rabbi Méir : quand il dit « trente jours », il vise le temps nécessaire à la prise (klita) de la plante.
אֶלָּא לְעוֹלָם רַבִּי מֵאִיר, וְכִי קָאָמַר שְׁלֹשִׁים — לִקְלִיטָה.
Si oui, il en faudrait trente-et-un — trente pour la prise, un de plus pour compter l'année ! Réponse : il tient que le trentième jour compte « pour ici et pour là » — à la fois comme trentième jour de la prise et comme jour valant une année entière.
אִי הָכִי, שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד בָּעֵי! קָא סָבַר: יוֹם שְׁלֹשִׁים עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן.
Rabbi Yo'hanan dit : tous deux [Rabbi Méir et Rabbi Eléazar] ont interprété un même verset — « Ce fut en l'an six cent un, au premier mois, le premier du mois, que les eaux séchèrent de dessus la terre » (Béréchit 8, 13). Rabbi Méir tient : puisqu'un seul jour était entré dans l'année — encore le premier jour du premier mois — et qu'on l'appelle déjà « six cent unième année », apprends-en qu'un seul jour dans l'année vaut une année.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וּשְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לְחֹדֶשׁ״, רַבִּי מֵאִיר סָבַר: מִדְּאַכַּתִּי יוֹם אֶחָד הוּא דְּעָיֵיל בַּשָּׁנָה וְקָא קָרֵי לַהּ שָׁנָה, שְׁמַע מִינַּהּ: יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה חָשׁוּב שָׁנָה.
Et l'autre [Rabbi Eléazar l'interprète ainsi] : s'il était écrit « en l'an six cent et un », ce serait comme tu dis. Mais puisqu'il est écrit « en l'an un et six cents », le mot « année » se rapporte à « six cents » [c'est encore la six-centième année] ; et que signifie « un » ? Le COMMENCEMENT de la première [nouvelle] année — non qu'un jour vaille une année.
וְאִידַּךְ: אִי כְּתִיב בְּ״שֵׁשׁ מֵאוֹת וְאַחַת שָׁנָה״ — כִּדְקָאָמְרַתְּ. הַשְׁתָּא דִּכְתִיב ״בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה״, ״שָׁנָה״ אַ״שֵּׁשׁ מֵאוֹת״ קָאֵי. וּמַאי ״אַחַת״ — אַתְחַלְתָּא דְּאַחַת קָאָמַר.
Et Rabbi Eléazar, quelle est sa raison [que trente jours valent une année] ? Il est écrit « au premier mois, le premier du mois » : puisqu'un seul jour était entré dans le mois et qu'on l'appelle déjà « mois », apprends-en qu'un jour dans le mois vaut un mois. Et de même qu'un jour dans le mois vaut un mois, trente jours dans l'année valent une année — car le mois se compte par ses unités (les jours) et l'année par ses unités (les mois).
וְרַבִּי אֶלְעָזָר מַאי טַעְמָא? דִּכְתִיב: ״בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ״, מִדְּאַכַּתִּי יוֹם אֶחָד הוּא דְּעָיֵיל בַּחֹדֶשׁ וְקָא קָרֵי לֵיהּ חֹדֶשׁ — שְׁמַע מִינַּהּ: יוֹם אֶחָד בַּחֹדֶשׁ חָשׁוּב חֹדֶשׁ, וּמִדְּיוֹם אֶחָד בַּחֹדֶשׁ חָשׁוּב חֹדֶשׁ — שְׁלֹשִׁים יוֹם בַּשָּׁנָה חֲשׁוּבִין שָׁנָה. וְחֹדֶשׁ לִמְנוּיָיו, וְשָׁנָה לִמְנוּיֶיהָ.
Il ressort que tous deux [Rabbi Méir et Rabbi Eléazar] tiennent que le monde fut créé en Nissan, et que les années se comptent depuis ce mois — car si le monde avait été créé en Tichri, le 1ᵉʳ Nissan de l'an 601 serait déjà à six mois dans l'année.
מִכְּלַל דְּתַרְוַיְיהוּ סְבִירָא לְהוּ בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם.
Il est enseigné (baraïta) que les Tannaïm divergèrent là-dessus. Rabbi Eliézer dit : en Tichri le monde fut créé ; en Tichri naquirent les Patriarches ; en Tichri moururent les Patriarches ; à Pessa'h naquit Yits'hak ; à Roch Hachana Sara, Ra'hel et 'Hanna furent visitées [et conçurent] ; à Roch Hachana Yossef sortit de la prison… [le folio se poursuit sur 11a].
תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּתִשְׁרִי נִבְרָא הָעוֹלָם, בְּתִשְׁרִי נוֹלְדוּ אָבוֹת, בְּתִשְׁרִי מֵתוּ אָבוֹת, בַּפֶּסַח נוֹלַד יִצְחָק, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדָה שָׂרָה רָחֵל וְחַנָּה, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִין.
Rachi
אינו דין - שיעלה יום אחד בסוף שנה ראשונה לתחילת קצבת שנים הקצובים לכך:
אלא מאי - כמאן תוקמה למתניתא דלעיל דאמר בנוטע פחות מל' לא עלתה לו שנה:,כר"א - תוקמה בתמיה:,שלשים ושלשים בעי - שלשים יום לקליטה שתהא נשרשת בארץ ושלשים יום לחשיבת שנה וימי הקליטה אין עולין לה דכמאן דמנח בביתא דמיא כל זמן שלא קלטה:,דתנן - דאין נטיעה קולטת בפחות מל' יום:,יעקר - לפי שקלטה בשביעית: ,דברי ר"מ לא גרס:
לדברי האומר ל' יום - לקליטה:,צריך שלשים ושלשים - שלשים לקליטה ושלשים לתוספת כר"א:
לעולם - ברייתא דלעיל ר"מ היא וכי קאמר שלשים לקליטה קאמר שתהא הנטיעה ל' יום לפני ר"ה כדי שתהא נקלטת ערב ר"ה וקא סבר ר"מ דלא יהיבנא לתוספת ל' יום אלא יום אחד:
שלשים ואחד בעי - שתהא יום הקודם לר"ה חשוב לשנה ראשונה של ערלה כדקתני עלתה לו שנה:
ושניהם - ר"מ ור' אלעזר:,ויהי באחת ושש מאות שנה - לסוף עשתי עשר חדש שהתחיל מבול לירד לדברי האומר בתשרי נברא העולם ומבול ירד בי"ז במרחשון כדלקמן (ראש השנה דף יא:) הוי האי בראשון באחד לחדש בתשרי דא"א להיות בניסן שהרי מ' יום מבול וחמשים ומאת יום שגברו המים מאיליהן משכו עד סיון ואח"כ היו הלוך וחסור עד חדש העשירי והוא אב שהיה עשירי לירידת גשמים ואז נראו ראשי ההרים ומאחד באב עד אחד בתשרי נבלעו המים והיינו דכתיב ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים ולדברי האומר באייר ירד המבול הוה ליה האי בראשון בניסן ובין למר ובין למר תחלת שנת שש מאות ואחת לא נכנסו בה אלא יום אחד דכתיב באחד לחדש וקרי ליה שנה כדכתיב באחת ושש מאות שנה:
כדקאמרת - דקרי ליה שנה:
וקרי ליה חדש - דכתיב באחד לחדש:,חדש למנוייו - אחד מן המנויין שלו חשוב חדש שהחדש נמנה בימים דכתיב עד חדש ימים (במדבר יא):,ושנה אחד למנוייה - חשוב שנה והיא נמנית בחדשים דכתיב (שמות יב) לחדשי השנה:
מכלל דתרוייהו וכו' - ר"מ ור"א דהא תרוייהו מודו שזו היתה תחלת שנה ולי נראה דלא גרסינן ליה דדלמא כר' אליעזר סבירא להו והאי דראשון לאו ניסן אלא תשרי ומפני שהוא ראשון לבריאת עולם ולמנין השנים קרי ליה ראשון ובסדר עולם תניא בהדיא דלר"א האי בראשון תשרי הוא:
תניא ר' אליעזר אומ' כו' - מקרא יליף לה לקמן (ראש השנה דף יא.):
Tossafot
אין נוטעין. משנה היא פ"ב דשביעית (משנה ו):
שלשים ושלשים. פי' בקונטרס שלשים לקליטה ושלשים לתוספת שביעית דבעינן שלא תהא נקלטת בתוספת שביעית וקשיא לר"ת חדא דבלשון המשנה אין משמע כן פי' דלא איירי בתוספת שביעית כלל אלא בקליטה ועוד דא"כ מאי קשיא ליה אי אוקמה להא ברייתא דלעיל כר"א הא כי היכי דבמתני' דשביעית קתני ל' ומוקמי ליה בקליטה בלא שלשים של תוספת ה"נ נימא דשלשים דברייתא דלעיל בשלשים של קליטה בלאו הנך של תוספת ועוד לקמן (ראש השנה ד' יג:) גבי אורז ודוחן ופרגין ושומשמין דמחלק לענין שביעית בין השרישו לפני ר"ה להשרישו לאחר ר"ה משמע דלא חיישינן במה שהשרישו בתוספת דקתני שביעית דומיא דמעשר ומפרש ר"ת דה"ק ר"נ לדברי האומר ל' לקליטה בשביעית צריך שלשים ושלשים לענין ערלה פי' ולא אתי לפרושי מתני' אלא מערלה אבל לענין שביעית לא חיישינן אלא שלא תקלוט בשביעית עצמה ולר' יהודה דקולטת בג' ימים מותר לקיים כיון דלא נקלט בשביעית אע"פ שנטעה באיסור בתוספת שביעית ג' ימים לפני ר"ה ואורז ודוחן ופרגין ושומשמין שזריעתן באיסור מלאכה דאורייתא כדכתיב (ויקרא כה) לא תזרע ואסירי בתוספת שביעית מ"מ לא חיישינן ובלבד שישרישו לפני ר"ה והא דמייתי בסוף הערל (יבמות דף פג.) הא דר"נ גבי הלכה כר' יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה לאו משום דאתי ר"נ לפרושי מתני' אשביעית דלא מייתי לה אלא למימר דאף לענין ערלה הלכה כר' יוסי:
יום שלשים עולה לכאן ולכאן. בפרק הנזקין (גיטין דף נד.) גבי הא דאמר ר"מ נוטע בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור קאמר וכי תימא שבת נמי זימנין דמקלע יום שלשים בשבת דאי נטע בההוא יומא סלקא ליה שתא ואי לא לא סלקא ליה שתא לא נקט ל' משום דנבעי שלשים לחשוב שנה דהא לר"מ ביום א' סגי ומשום קליטה נקט ל' ומיהו בפרק יוצא דופן (נדה דף מה.) משמע קצת דאיכא תנא לר"מ דאמר ל':
מדאכתי יום אחד הוא דעייל וקא קרי ליה שנה. דא"א לומר דשנה שנית למבול היתה ולא חשיב ליה שנה משום דאכתי לא עייל. אלא יום א' דהכתיב קרא אחרינא (בראשית ח׳:י״ד) ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש ולא כתיב בשתים ושש מאות אע"פ שנכנסו לה שלשים ובירושלמי דייק מדכתיב ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן דלא עייל אלא יום אחד וקרי ליה שנית דאי אמרת שלישית היתה ומשום דלא עייל אלא יום אחד לא חשיב לה והא כתיב ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים לחדש נעלה הענן מעל המשכן:
מכלל דתרווייהו. ר"מ ור"א סבירא להו בניסן נברא העולם דהא תרווייהו מודו שזו היתה תחילת השנה פירוש דהכל מודים דבראשון הוא ניסן דניסן אקרי ראשון דכתיב (שמות י״ב:ב׳) החדש הזה לכם וגו' ראשון ופי' בקונטרס דלא גרסי' ליה דדלמא כר"א סבירא להו והאי ראשון לאו ניסן הוא אלא תשרי ומפני שהוא ראשון לבריאת עולם ולמנין השנים קרי ליה ראשון ובסדר עולם תניא בהדיא דלר"א האי ראשון תשרי ונראה דלעולם גרסי' ליה ודייק מהא דאם איתא דסברי בתשרי נברא העולם דלמא האי ראשון ניסן וקרי ליה ראשון לפי שהוא ראשון לחדשים ועמד מבול שנה וחצי ותו לא תידוק מיניה יום אחד בשנה חשוב שנה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.