Mishna 1
MICHNA : Après avoir effectué la recherche [du 'hamets], on ne craint pas que peut-être une fouine (’houlda) ait traîné du 'hamets d'une maison à une autre, ou d'un endroit à un autre, déposant ainsi du 'hamets dans une maison déjà fouillée. Car s'il en était ainsi [qu'on doive le craindre], il faudrait également craindre que peut-être le 'hamets ait été traîné d'une cour à une autre et d'une ville à une autre. En ce cas, la chose n'aurait pas de fin (ein la-davar sof), et il serait impossible de se fier à quelque recherche de 'hamets que ce soit.
מַתְנִי׳ אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא גֵּירְרָה חוּלְדָּה מִבַּיִת לְבַיִת וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם, דְּאִם כֵּן מֵחָצֵר לְחָצֵר וּמֵעִיר לָעִיר — אֵין לַדָּבָר סוֹף.(משנה)
Guémara
GUEMARA : La Guemara déduit de la MISHNA : la raison [pour laquelle on n'a pas à fouiller de nouveau] est que nous n'avons pas vu la fouine traîner le 'hamets hors de la maison ; mais si nous avions vu la fouine traîner du 'hamets [hors de la maison], nous craindrions effectivement qu'elle l'ait traîné dans la seconde maison, et celle-ci nécessiterait alors une recherche de 'hamets.
גְּמָ׳ טַעְמָא דְּלָא חֲזֵינָא דִּשְׁקַל, הָא חֲזֵינָא דִּשְׁקַל — חָיְישִׁינַן, וּבָעֵי בְּדִיקָה.
La Guemara soulève une difficulté : mais pourquoi en est-il ainsi ? Disons donc que la fouine a mangé le pain qu'elle a pris ! N'avons-nous pas appris dans une Michna [traité Ohalot] : les demeures (medorot) des non-Juifs sont impures — car leurs femmes ont pu faire une fausse couche, et du fait que les non-Juifs avaient coutume d'enterrer leurs mort-nés dans leurs maisons, toutes leurs demeures sont déclarées rituellement impures en raison de l'impureté éventuelle communiquée par un cadavre. Et combien de temps un non-Juif doit-il avoir séjourné dans une demeure pour que celle-ci nécessite une recherche [avant qu'un Juif y habite] ? Il faut qu'il y ait vécu quarante jours. La raison en est que, jusqu'à quarante jours après la conception, le fœtus avorté n'est pas classé comme mort-né, car il n'est pas suffisamment développé avant ce stade.
וְאַמַּאי? נֵימָא אֲכַלְתֵּיהּ! מִי לָא תְּנַן: מְדוֹרוֹת הַגּוֹיִם טְמֵאִים. וְכַמָּה יִשְׁהֶה בְּמָדוֹר וִיהֵא הַמָּדוֹר צָרִיךְ בְּדִיקָה — אַרְבָּעִים יוֹם.
Cette Michna poursuit : et ce décret s'applique même si le résident non-Juif n'a pas de femme. [En édictant ce décret, les Sages n'ont pas distingué entre un couple marié et un homme seul, afin que l'on ne se trompe pas dans son application (Méïri).] Et tout endroit où une fouine ou un porc peuvent pénétrer sans obstacle ne nécessite pas de recherche, car vraisemblablement, si un mort-né y avait été enterré, l'un de ces animaux l'aurait emporté. Puisque cette Michna indique qu'il existe une présomption selon laquelle les fouines mangent tout ce qu'elles trouvent, la Guemara suggère que la même chose devrait s'appliquer au 'hamets. Dès lors, même si l'on a effectivement vu la fouine prendre le pain, on peut supposer que l'animal l'a mangé, ce qui rendrait inutile une recherche supplémentaire.
וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה. וְכׇל מָקוֹם שֶׁחוּלְדָּה וַחֲזִיר יְכוֹלִין לַהֲלוֹךְ — אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה!
Rabbi Zéira dit : ce n'est pas une difficulté, car dans ce cas-ci [où aucune recherche n'est requise], il s'agit de chair (basar), tandis que dans ce cas-là [où l'on est tenu de fouiller de nouveau], il s'agit de pain (lé'hem). Rabbi Zéira développe : s'agissant de chair, la fouine ne laisse pas de restes derrière elle, et donc le mort-né aurait été entièrement consommé. S'agissant de pain, en revanche, la fouine laisse des restes derrière elle, ce qui nécessite une recherche supplémentaire.
אָמַר רַבִּי זֵירָא, לָא קַשְׁיָא: הָא בְּבָשָׂר, וְהָא בְּלֶחֶם. בְּבָשָׂר — לָא מְשַׁיְּירָא. בְּלֶחֶם — מְשַׁיְּירָא.
Rava dit : qu'est-ce que cette [comparaison] ? [Ces cas ne sont pas comparables.] Concédons que là-bas [s'agissant du mort-né], on pourrait dire qu'il était dans la maison, et on pourrait dire qu'il n'y était pas. Et même si tu dis qu'il y était, dis [encore] que la fouine l'a mangé. [La présence même du mort-né dans la maison repose sur une supposition, et même s'il y était, il a probablement été consommé.] Mais ici, où l'on a assurément vu la fouine prendre le pain, qui dira qu'elle l'a mangé ? C'est [un conflit] entre un doute (safek) [quant à savoir si la fouine a mangé ou non le pain] et une certitude (vadaï) [que le pain se trouvait là]. [Et le principe est qu']un doute n'écarte pas une certitude (ein safek motsi midé vadaï).
אָמַר רָבָא: הַאי מַאי? בִּשְׁלָמָא הָתָם — אֵימוֹר הֲוָה, אֵימוֹר לָא הֲוָה. וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר הֲוָה — אֵימוֹר אֲכַלְתֵּיהּ. אֲבָל הָכָא, דְּוַדַּאי דַּחֲזֵינָא דִּשְׁקַל — מִי יֵימַר דַּאֲכַלְתֵּיהּ? הָוֵי סָפֵק וּוַדַּאי, וְאֵין סָפֵק מוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי.
La Guemara soulève une difficulté contre ce principe : est-il donc vrai qu'un doute n'écarte pas une certitude ? Mais n'a-t-il pas été enseigné dans une braïta : s'agissant d'un 'haver [un érudit scrupuleux dans l'observance des lois de pureté et des prélèvements] qui est mort et a laissé un grenier (megoura) rempli de produits, même si les produits ne s'y trouvaient que depuis ce jour-là, ces fruits ont le statut présomptif de produits rituellement préparés, c'est-à-dire correctement dîmés [on suppose que le propriétaire les a lui-même dîmés ou a ordonné à d'autres de le faire]. Or ici, ces produits étaient assurément non dîmés (tével) au départ, et il y a un doute quant à savoir s'ils sont dîmés ou s'ils ne le sont pas. Malgré ce conflit, le doute [de savoir s'ils ont été dîmés] vient écarter la certitude [qu'ils étaient des produits non dîmés] !
וְאֵין סָפֵק מוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי?! וְהָא תַּנְיָא: חָבֵר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ מְגוּרָה מְלֵיאָה פֵּירוֹת, וַאֲפִילּוּ הֵן בְּנֵי יוֹמָן — הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת מְתוּקָּנִין. וְהָא הָכָא, דְּוַדַּאי טְבִילִי הָנֵי פֵּירֵי, וְסָפֵק מְעוּשָּׂרִין וְסָפֵק לֹא מְעוּשָּׂרִין, וְקָאָתֵי סָפֵק וּמוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי!
La Guemara rejette cette objection : là-bas, le conflit est entre une certitude et une certitude, car les produits sont assurément dîmés, conformément à la déclaration de Rabbi 'Hanina 'Hozaa. Car Rabbi 'Hanina 'Hozaa a dit : il existe une présomption à l'égard d'un 'haver qu'il ne laisse pas sortir de sa possession une chose qui n'est pas rituellement préparée. Il est donc certain que les produits sont dîmés.
הָתָם וַדַּאי וּוַדַּאי הוּא, דְּוַדַּאי מְעַשְּׂרִי, כִּדְרַבִּי חֲנִינָא חוֹזָאָה. דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא חוֹזָאָה: חֲזָקָה עַל חָבֵר שֶׁאֵין מוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתוּקָּן.
Et si tu veux, dis plutôt que, dans ce cas-là, le conflit est entre un doute et un doute : car peut-être pourrait-on dire que les produits n'étaient initialement pas du tout non dîmés. [Il est possible qu'il n'y ait jamais eu d'obligation de dîmer ces produits], conformément à l'opinion de Rabbi Ochaaya.
וְאִי בָּעֵית אֵימָא: סָפֵק וְסָפֵק הוּא, דִּילְמָא מֵעִקָּרָא אֵימוֹר דְּלָא טְבִילִי, כְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא.
Car Rabbi Ochaaya a dit : un homme peut user d'un stratagème (maarim) [pour contourner les obligations qui lui incombent] à l'égard de sa récolte, et la rentrer dans sa balle (mots) [encore enveloppée de sa paille], afin que sa bête puisse en manger, et [cette récolte] est exemptée de la dîme. [Bien que l'obligation de dîmer les produits dont le traitement est achevé s'applique même à la nourriture du bétail, il est permis de donner à manger à sa bête des produits non dîmés dont le traitement n'a pas été achevé. À la lumière de cette halakha, il est possible que les fruits du 'haver dans le grenier n'aient pas été soumis à l'obligation d'être dîmés. Par conséquent, le cas susmentionné concernant les produits est un conflit entre deux facteurs incertains : il est douteux que le propriétaire ait été ou non tenu de dîmer les produits au départ, et même s'il y était tenu, il est douteux que le 'haver les ait ou non dîmés.]
דְּאָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: מַעֲרִים אָדָם עַל תְּבוּאָתוֹ, וּמַכְנִיסָהּ בַּמּוֹץ שֶׁלָּהּ, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בְּהֶמְתּוֹ אוֹכֶלֶת וּפְטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר.
[La Guemara soulève une difficulté supplémentaire contre Rava :] et est-il donc vrai qu'un doute n'écarte pas une certitude ? Mais n'a-t-il pas été enseigné dans une braïta que Rabbi Yehouda a dit : il y eut un fait (maassé) impliquant la servante d'un certain homme violent (métsik) de la ville de Rimon, qui jeta un mort-né (néfel) dans une fosse,
וְאֵין סָפֵק מוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי?! וְהָתַנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּשִׁפְחָתוֹ שֶׁל מֵצִיק אֶחָד בְּרִימּוֹן שֶׁהֵטִילָה נֵפֶל לְבוֹר,
Rachi
מתני' אין חוששין שמא גיררה חולדה כו' - אין חוששין כשבדק זוית זו ובא לבדוק זו שמא בתוך שבא לבדוק זו גיררה חולדה חמץ למקום הבדוק וצריכנא לחזור ולבדוק:,שאם כן - שבאת לחוש לכך הרי גם מחצר לחצר יש לומר כך אני בדקתי קודם לחבירי ולאחר בדיקתי הביאה חולדה חמץ מחצר חבירי לחצרי ואין לדבר סוף ולאו חצר ממש קאמר אלא כל בתי החצר קרוי חצר:
גמ' הא חזינן - שהביאתו לכאן חיישינן שמא עדיין הוא כאן וצריך לבדוק ואמאי נימא אכלתיה:
מי לא תנן - במסכת אהלות מדורות העובדי כוכבים טמאין מפני שקוברין נפליהם בבתיהם והעכו"ם מטמאין במיתתן אף באהל לרבנן ולר"ש בן יוחי נמי דאמר קברי העובדי כוכבים אינם מטמאין במגע ומשא מודה הוא דלא אימעוט אלא מטומאת אהל דלא מקרו אדם:,וכמה ישהה - הנכרי במדור ויהא המדור צריך בדיקה לכשיצא העכו"ם וירצה ישראל לדור בו:,מ' יום - כדי יצירת הולד:
ואע"פ שאין עמו אשה - לפי שחשוד הוא על הזנות:,וכל מקום שחזיר וחולדה יכולין להלוך אין צריכין בדיקה - שאם הושלך שם חטטוהו ואכלוהו:
הא - דאהלות בבשרא מיירי הלכך ודאי אכלוה דלא משתיירא:
האי מאי - כלומר מאי קושיא א"נ אורחא דמשייר' בבישרא ליכא לן למיחש התם מידי דהתם חששא בעלמא הוא אימור הוה אימור לא הוה הלכך היכא דשכיחא חולדה תלינן לקולא ואמרי' אם תמצא לומר הוה אימור אכלתיה וספק אכילה יכול להוציאנו מידי ספק השלכה אבל הכא גבי חמץ דקשיא לך היכא דחזינן דגררה נמי נימא אכלתיה ודאי הוה:,מי יימר דאכלתיה - הוי ספק ביעור ודאי חמץ היה כאן ואין ספק היתר מוציא את הבית הזה מידי ודאי איסור:
מגורה - גורן:,בני יומן - דנכרין הן שהיום נתמרחו:,והא הכא - דכיון דממורחין הן והרי הן בבית דכל מגורה בבית היא:,ודאי טבילי - דהא נגמרה מלאכתן וראו פני הבית וחל שם טבל עליהן משעה שראה פני הבית ספק עישרן חבר זה ספק לא עישרן ואתי ספק זה ומוציא פירות הללו מידי ודאי טבל משום דרוב חברים מעשרין הם מיד קודם שיניחם מתחת ידו:
התם ודאי וודאי הוא - כי היכי דפשיטא לן דטבילי מעיקרא הכי נמי פשיטא לן דעשרינהו ואין גמגום והילוך אחר הרוב בדבר אלא חזקה ודאי על כל החברים:
ואי בעית אימא ספק וספק הוא - כי היכי דמספקא לן אי לא עשרינהו הכי נמי איכא לספוקי אי חל עלייהו שם טבל מעולם אי לא ומעיקרא אימור לא טבול ואע"פ שהן ממורחין ובתוך הבית אימור עבד להו כדר' אושעיא שהכניסה לבית במוץ שלה ואחר כך דש וממרח וחובת הטבל חלה בראיית פני הבית בבבא מציעא בהשוכר (דף פח:) וזה בראיית פני הבית לא נגמרה מלאכתן לחול עליו שם טבל וכשגמר מלאכתן כבר בתוך הבית הוא ואין אלו פני הבית אלא כשנכנס דרך פתחים כדתניא חסידים הראשונים היו מכניסים פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר עכשיו מכניסין דרך גגות דרך חצירות וקרפיפות לבית כדי לפוטרן הלכך לא חייל עלייהו שם טבל ומותר היורש הזה לאוכלן אכילת קבע ולא תימא נהי דלא חייל עלייהו טיבלא לאכילת עראי אכילת קבע מיהא ליתסרו דהא דמיתסרא אכילת קבע קודם קביעות גורן וגמר מלאכה מדרבנן הוא וגבי איסור דרבנן סמכינן אחזקת חבר שעישרן:
כדי שתהא בהמתו אוכלת - ואפילו קבע דכל זמן שאין שם גורנו של טבל עליו אינו אוסר באכילת עראי וכל אכילת בהמה לא גזרו עלה משום אכילת קבע דתנן במסכת פאה (פ"א מ"ו) מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ופטור מן המעשרות עד שימרח אבל למאכל אדם נהי דלא טביל מדאורייתא מיהו אפילו קודם מירוח אסרו לאכול קבע בכולי גמרא:
מציק - איניש אלמא וישראל הוה:
Tossafot
אין חוששין שמא גיררה חולדה - ואם תאמר והא מרישא שמעי' דקתני כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה תריץ דהוה מוקמינן בשאין חולדה וברדלס יכולין להלך שם:
כל מקום שחולדה וברדלס וחזיר מצויין שם אין צריך בדיקה - אומר ר"י דכהנים מותרין ליכנס בבתי עובדי כוכבים אפי' אין חזיר וחולדה מצויין שם משום דתניא בתוספתא דאין מדורות העובדי כוכבים בחוצה לארץ:
בבשר לא משיירא - אומר ר"ת דהיינו דוקא בשר נפלים דרכיך דהא בפרק [שני] דב"ק (דף יט: ושם) חשיב חזיר שאכל בשר אכילה על ידי הדחק:
ואם תמצא לומר הוה אימור אכלתיה - וא"ת והא מדורות העובדי כוכבים רשות היחיד הן ותנן במסכת טהרות (פ"ו מ"ד) כל מקום שאתה יכול להרבות ספיקות וספיקי ספיקות ברשות היחיד טמא וי"ל דלא דמי הך ספיקא לשאר ספיקי דאמאי אית לן למימר שיהא בו נפל ודמי לספק ביאה א"נ אימר אכלתיה עדיף משאר ספיקות דספק הרגיל הוא וקרוב לודאי ותדע דאפילו מידי ודאי בעי למימר שיוצא זה הספק:
כדי שתהא בהמה אוכלת - ותימה דמ"מ הוי ודאי טבל מדרבנן לענין אכילת קבע אפי' הכניסה במוץ שלה כדאמר כדי שתהא בהמה אוכלת משמע אבל הוא עצמו אסור ובתוספת' תניא ומייתי לה בפ"ק דביצה (דף יג.) הכניס לבית שבולין לעשות מהן עיסה אוכל מהן עראי ופטור וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי דרבנן וחשיב להו בחזקת מתוקנים גבי חמץ אמאי לא אתי ספק ומוציא מידי ודאי בדיקה דרבנן דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי ואומר ר"י דמתני' איירי בשלא ביטלו דהוי ודאי דאוריי' ועוד אומר ר"י דהא דקאמר הרי הן בחזקת מתוקנין היינו בהנך דלא חזו אלא לבהמה והא דפריך במנחות בפרק רבי ישמעאל (מנחות דף סז: ושם) אמאי דקאמר מירוח הנכרי אינו פוטר משום בעלי כיסין פירוש עשירים שמוכרין תבואתן לנכרי קודם מירוח וחוזרין וקונין מהן אחרי מירוח תרומה נמי אפשר דעביד כרבי אושעיא וכו' משמע דלגמרי פטור ה"פ עביד להו כרבי אושעיא ובמידי דמאכל בהמה מה הועילו חכמים בתקנתן:,כדי שתהא בהמה אוכלת - משמע דבטבל שראה פני הבית אפילו בהמה נמי לא אכלה ותימה לר"י מאי שנא משאר הנאה דשרי דלא מצינו טבל שהוא אסור בהנאה ויש לומר דדרשינן בבמה מדליקין (שבת כו. ושם) גבי אין מדליקין בטבל טמא משום דכתיב את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת טהורה ואחת טמאה מה טהורה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך אף טמאה כן והיינו הדלקה והדר גמר טהורה מטמאה מה טמאה דמיתסר בהדלקה קודם הרמה אף טהורה וכן להאכיל לבהמה וכל הנאה של כילוי ומהכא נמי ידעינן דאין ישראל מאכיל לבהמתו כרשיני תרומה ורש"י לא פי' כן בשבת:
בשפחתו של מציק ובא כהן והציץ לידע אם זכר אם נקבה - מכאן אין להוכיח דשפחה מטמאה בלידה דשמא של גבירתה היה מיהו בת"כ אמרינן בהדיא דבר אל בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות גיורת ושפחה משוחררת ושאין משוחררת ת"ל אשה והא דפריך בפ' הערל (יבמות עד: ושם) מי מצית אמרת תרומה כתיב הכא והתניא דבר אל בני ישראל גיורת ושפחה משוחררת מנין ת"ל אשה הא דנקט התם משוחררת לאו למעוטי שאין משוחררת אלא קיצר הברייתא משום דלא פריך אלא ממשוחררת כדמסיק ואי ס"ד לתרומה משוחררת בנות מיכל תרומה נינהו ושאין משוחררת אכלה שפיר אם היא של כהן ואומר ר"י דכהן שוטה היה דאפילו אם נאמר של גבירתה היה וכהן זה קרוב היה לא היה לו ליטמא דאמרינן בתורת כהנים דאין כהן מטמא לנפלים דדומיא דאביו ואמו בעינן בני קיימא ועוד דכאן לא היה לצורך המת:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.