Mishna 1
MICHNA : La veille de Pessah [le 14 Nissan], à partir du moment adjacent à l'heure de la minha [prière de l'après-midi], une personne ne doit pas manger jusqu'à la tombée de la nuit, afin d'être capable de manger la matsa ce soir-là avec un bel appétit. Même le plus pauvre des Juifs [yisraël] ne doit pas manger le repas de la nuit de Pessah avant de s'être allongé [incliné] sur le côté gauche [hakhavet], à la manière des hommes libres et aisés lorsqu'ils mangent. Et les distributeurs de la tsédaka [charité] ne doivent pas accorder à un pauvre moins de quatre coupes de vin pour le repas festif de la nuit de Pessah. Cette halakha s'applique même si le pauvre est l'un des membres les plus démunis de la société et reçoit sa nourriture du tamhouy [plat de charité communautaire].
מַתְנִי׳ עֶרֶב פְּסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. אֲפִילּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב, וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן וַאֲפִילּוּ מִן הַתַּמְחוּי.(משנה)
Guémara
GUEMARA : La Guemara exprime son étonnement face à l'affirmation de la michna qu'on ne doit pas manger la veille de Pessah à partir du moment adjacent à la minha. Pourquoi cette halakha s'applique-t-elle spécifiquement à la veille de Pessah ? La même règle vaut aussi pour les veilles de Chabbat et des autres fêtes, comme il a été enseigné dans une baraïta : une personne ne doit pas manger les veilles de Chabbat et des fêtes à partir de l'heure de la minha et au-delà, afin d'entrer dans le Chabbat alors qu'elle en a envie [et qu'elle appréciera ainsi le repas du Chabbat] ; telle est la position de Rabbi Yehouda. Rabbi Yossé dit : on peut continuer à manger jusqu'à la tombée de la nuit.
גְּמָ׳ מַאי אִירְיָא עַרְבֵי פְסָחִים? אֲפִילּוּ עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים נָמֵי. דְּתַנְיָא: לֹא יֹאכַל אָדָם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַשַּׁבָּת כְּשֶׁהוּא תַּאֲוָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
Rav Houna dit : la michna n'était nécessaire que selon l'opinion de Rabbi Yossé, qui a dit qu'on peut continuer à manger jusqu'à la tombée de la nuit [les veilles de Chabbat et des fêtes]. Selon son opinion, la michna est nécessaire pour souligner que cela ne s'applique qu'aux veilles de Chabbat et des fêtes. Mais la veille de Pessah, en raison de l'obligation de manger la matsa, Rabbi Yossé reconnaît qu'on doit s'abstenir de manger dans l'après-midi, afin de manger la matsa avec un bon appétit.
אָמַר רַב הוּנָא: לָא צְרִיכָא אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ — הָנֵי מִילֵּי בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, אֲבָל בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, מִשּׁוּם חִיּוּבָא דְמַצָּה מוֹדֶה.
Rav Pappa dit : même si l'on dit que la michna suit l'opinion de Rabbi Yehouda, il y a tout de même une différence entre les veilles de Chabbat et des autres fêtes d'un côté, et la veille de Pessah de l'autre. En ce qui concerne les veilles de Chabbat et des autres fêtes, c'est seulement à partir de l'heure de la minha qu'il est interdit de manger, mais à l'approche immédiate de la minha [un peu avant] c'est permis. Cependant, la veille de Pessah, même à l'approche immédiate de la minha, c'est aussi interdit. C'est pourquoi la michna parle spécifiquement de la veille de Pessah.
רַב פָּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, הָתָם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה הוּא דַּאֲסִיר, סָמוּךְ לַמִּנְחָה שְׁרֵי. אֲבָל בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, אֲפִילּוּ סָמוּךְ לַמִּנְחָה נָמֵי אָסוּר.
La Guemara demande : et la veille du Chabbat, à l'approche immédiate de la minha, est-ce vraiment permis ? N'a-t-il pas été enseigné dans une baraïta : une personne ne doit pas manger la veille du Chabbat et des fêtes à partir de la neuvième heure [du jour] et au-delà, afin d'entrer dans le Chabbat alors qu'elle est saisie du désir de manger ; telle est la position de Rabbi Yehouda. Rabbi Yossé dit : on peut continuer à manger jusqu'à la tombée de la nuit. [Or la neuvième heure correspond précisément à la minha ketana, c'est-à-dire un peu avant la minha — ce qui contredirait l'assertion de Rav Pappa selon laquelle à l'approche de la minha la veille de Chabbat serait encore permis.] Selon l'opinion de Rabbi Yehouda, même la veille de Chabbat on ne peut pas manger à partir de la minha ketana, c'est-à-dire à partir de neuf heures et demie de la journée.
וּבָעֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַמִּנְחָה שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא: לֹא יֹאכַל אָדָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְיָמִים טוֹבִים מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַשַּׁבָּת כְּשֶׁהוּא תַּאֲוָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
Mar Zoutra dit : qui nous dira que cette version de la baraïta est exacte [et non corrompue] ?
אָמַר מָר זוּטְרָא: מַאן לֵימָא לַן דִּמְתָרַצְתָּא הִיא?
Rachi
מתני' ערב פסחים סמוך למנחה - קודם למנחה מעט:,לא יאכל - כדי שיאכל מצה של מצוה לתיאבון משום הידור מצוה:,ואפילו עני שבישראל לא יאכל - בלילי פסחים עד שיסב כדרך בני חורין זכר לחירות במטה ועל השלחן:,ארבע כוסות - כנגד ארבעה לשוני גאולה האמורים בגלות מצרים והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי אתכם ולקחתי אתכם בפרשת וארא:,ואפי' - מתפרנס מתמחוי של צדקה דהיינו עני שבעניים דתנן במסכת פאה (פ"ח מ"ז) מי שיש לו מזון ב' סעודות לא יטול מן התמחוי:
גמ' כשהוא תאוה - ולא תבא סעודת שבת על השובע:
לא צריכא - דקתני ערב פסחים לא יאכל עד שתחשך אלא לרבי יוסי דאמר הולך ואוכל עד שתחשך:
אפילו תימא - מתני' נמי רבי יהודה היא ובדין הוא דליתני ערבי פסחים לרבויי סמוך למנחה:
מתשע שעות - היינו סמוך למנחה:
Tossafot
מתני'. ערב פסחים - אי גרסינן ערבי ניחא ואי גרסינן ערב ה"ק ערב ששוחטין בו פסחים א"נ ערב פסח ראשון ושני:,לא יאכל אדם - פירוש אפילו התפלל ומשום מצה כדאמרינן בגמ' דבלא התפלל תפלת מנחה אפילו בשאר ימות השנה אסור כדתנן בפ"ק דשבת (ד' ט:) וא"ת ומה לא יאכל אי מצה אפילו קודם נמי אסור כדאמרינן בירושלמי כל האוכל מצה בערב הפסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו ואי במיני תרגימא הא אמר בגמרא (ד' קז:) אבל מטבל הוא במיני תרגימא וי"ל דאיירי במצה עשירה דלא אסר בירושלמי אלא במצה הראויה לצאת בה חובתו ואוכלה קודם זמנה אבל מצה עשירה שריא וכן היה נוהג ר"ת:,סמוך למנחה לא יאכל - ואם תאמר והא אמר בכל שעה (לעיל פסחים ד' מ.) בציקות של נכרים ממלא אדם כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה והכא אסר לאכול אפי' מבעוד יום וי"ל דבאותה הסעודה אדם נזהר ואינו אוכל כל שובעו כדי שיאכל מצה לתיאבון אבל מבעוד יום אין אדם נזהר ואוכל כל שובעו וסבר שעד הלילה יתאוה ואדרבה יהיה שבע יותר כי יתברך המאכל במעיו והא דדייק רבא לקמן (פסחים ד' קז:) דחמרא גריר דאי אמרת מיסעד סעיד בין הכוסות הללו אמאי ישתה אף על גב דבאותה סעודה נזהר מלאכול שובעו אבל בשתיה אי אפשר להזהר א"נ מבין ראשון לשני דאיכא אגדתא והלל דייק דדמי לסעודה אחרת:,עד שתחשך - מקשי' אמאי איצטריך עד שתחשך פשיטא ועוד דבגמרא גבי שבתות וימים טובים לא קתני ליה ואומר הר"י מקורבי"ל דגבי מצה דווקא בעינן עד שתחשך כדתניא בתוספתא הפסח ומצה ומרור מצותן משתחשך וטעמא משום דכתיב (שמות י״ב:ח׳) ואכלו את הבשר בלילה הזה ומצה ומרור איתקשו לפסח אבל סעודת שבת וימים טובים מצי אכיל להו מבעוד יום כדאמר בפרק תפלת השחר (ברכות דף כז:) מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קידוש היום מבעוד יום ואומר מהר' יחיאל דכי פריך בגמרא מאי איריא ערבי פסחים כו' לא מצי לשנויי דנקט ערבי פסחים משום דבעי למיתני עד שתחשך דכבר אשמעינן באיזהו מקומן (זבחים ד' נו:) דקתני הפסח אינו נאכל אלא בלילה והכא אגב אורחיה תנייה בקוצר ורבינו יהודה תירץ אפילו אי בעינן גבי שבתות וימים טובים עד שתחשך הכא איצטריך למיתני דאתא לאשמועינן דאע"ג דשחיטת פסחים מבעוד יום אינו נאכל מבעוד יום כשאר קדשים וכן יש בירושלמי בריש פירקין תני ערב שבת מן המנחה ולמעלה לא יטעום כלום עד שתחשך:,ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב - דסלקא דעתך דהסיבת עני לא חשיבא הסיבה דאין לו על מה להסב ואין זה דרך חירות ויש מפרשים דאדלעיל קאי עד שתחשך ואפילו עני שבישראל פירוש אפי' עני שלא אכל כמה ימים לא יאכל עד שתחשך:,לא יפחתו לו - פי' רשב"ם גבאי צדקה וגרס לא יפחתו וכן נראה מדלא קתני לא יפחות ל' יחיד וליכא למימר דיפחתו אד' כוסות קאי דאם כן הוה ליה למיתני ארבע כוסות בלא מ"ם והא דקאמר מן התמחוי לא ימנע מלקבל כדי לקיים ארבע כוסות וארבע כוסות פירש רשב"ם כנגד ארבעה לשוני גאולה וכן יש בירושלמי:,לא יפחתו לו מארבע כוסות - מתוך הלשון משמע קצת שאין נותנין לבניו ולבני ביתו כי אם לעצמו והוא מוציא את כולם בשלו וסברא הוא דמאי שנא ארבע כוסות מקידוש דכל השנה שאחד מוציא את כולם ומיהו גם בקידוש שמא היה לכל אחד כוס כדמשמע לקמן (פסחים דף קו.) גבי חזיה לההוא סבא דגחין ושתי אבל בפרק בכל מערבין (עירובין דף מ:) גבי זמן משמע קצת שלא היה לכל אחד כוסו ועוד דאמר בגמרא (לקמן פסחים דף קח:) השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא והוא דשתה רובא דכסא משמע דהם יצאו בשמיעה דהא בעינן רובא דכסא ועוד דמשמע דלכתחלה אין רגילות להשקותם מיהו יש לדחות בשיש להם כוס לעצמם אי נמי בבניו ובני ביתו קטנים מיירי שלא הגיעו לחינוך ואין אשתו בכלל ומיהו בגמרא משמע שצריך כל אחד ארבע כוסות דקתני (שם) הכל חייבין בארבע כוסות אחד נשים ואחד תינוקות אמר רבי יהודה מה תועלת לתינוקות ביין משמע דלתנא קמא צריך כוס אף לתינוקות ויש לדחות דחייבין לשמוע ברכת ארבע כוסות קאמר ומשום חינוך ונראה להחמיר ולהצריך ארבע כוסות לכל אחד והמחמיר צריך ליזהר שלא יהא כוסם פגום דאמר בגמרא (לקמן פסחים ד' קה:) טעמו פגמו:
מאי איריא ערבי פסחים - ואם תאמר אמאי לא משני דתנא בפסח קאי כדמשני בפרק כל שעה (לעיל פסחים ד' לז.) גבי פת עבה ויש לומר משום דבפסח קאי אין לו להניח ערבי שבתות דתדירי בכל שבוע אי נמי הכא דאיכא למיטעי ולמימר דווקא נקט ערב פסח משום חיובא דמצה לא הוה ליה למיתני ערב פסח וכן בריש מקום שנהגו (לעיל פסחים ד' נ:) איכא למיטעי דדוקא בערב הפסח אסור לעשות מלאכה משום קרבן:,מן המנחה ולמעלה - השתא סלקא דעתא דלאו דוקא אלא הוא הדין סמוך למנחה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.