Guémara
[…] dans une région habitée, je n'accomplis pas [de travail le second jour de Yom Tov], à cause de la nécessité d'éviter une déviation qui susciterait la discorde (chinouy ha-ma'hloket) — car c'est la coutume, en Diaspora, de s'abstenir de tout travail ces jours-là. Mais dans le désert, hors de toute communauté juive, quelle est la halakha ? Il lui répondit : voici ce qu'a dit Rav Ami — dans une région habitée c'est interdit, dans le désert c'est permis.
בַּיִּישּׁוּב לָא עָבֵידְנָא מִפְּנֵי שִׁינּוּי הַמַּחְלוֹקֶת. בַּמִּדְבָּר מַאי? אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַב אַמֵּי: בַּיִּישּׁוּב אָסוּר, בַּמִּדְבָּר מוּתָּר.
À ce propos, on rapporte que Rav Nathan bar Asya, se fiant à sa maîtrise du calendrier, voyagea de la maison d'étude de Rav jusqu'à Poumbedita le second jour de la fête de l'Assemblée (Atséret), c'est-à-dire Chavou'ot, profanant ainsi ce second jour de fête en franchissant les limites de la ville. Rav Yossef l'excommunia (chamteih) en punition de cet acte. Abayé dit à Rav Yossef : que le Maître le fasse plutôt flageller (nag'deih) pour cette faute grave ! Rav Yossef lui répondit : je l'ai puni plus sévèrement encore, car en Erets Israël on vote pour flageller un érudit en Torah (tsourba mé-rabbanan), mais on ne vote pas pour le punir d'excommunication, par égard pour la Torah. Il appert donc que l'excommunication est un châtiment plus sévère que la flagellation.
רַב נָתָן בַּר אָסְיָא אֲזַל מִבֵּי רַב לְפוּמְבְּדִיתָא בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל עֲצֶרֶת. שַׁמְתֵּיהּ רַב יוֹסֵף. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וּלְנַגְּדֵיהּ מָר נַגֹּידֵי! אֲמַר לֵיהּ: עֲדִיפָא עֲבַדִי לֵיהּ, דִּבְמַעְרְבָא מִימְּנוּ אַנִּגְידָּא דְּבַר בֵּי רַב, וְלָא מִימְּנוּ אַשַּׁמְתָּא.
Certains rapportent [la chose à l'inverse] : Rav Yossef ordonna à l'huissier du tribunal de le flageller. Abayé dit à Rav Yossef : que le Maître l'excommunie plutôt, car ce sont Rav et Chmouel qui disent tous deux qu'on excommunie pour la profanation du second jour de fête en Diaspora ! Rav Yossef lui répondit : cela vaut pour un homme du commun (inich de-alma). Ici, il s'agit d'un érudit en Torah (tsourba mé-rabbanan) — j'ai fait pour lui ce qui était le mieux, car en Erets Israël on vote pour flageller un érudit en Torah, mais on ne vote pas pour le punir d'excommunication. Rav Yossef ne voulut pas le condamner à un châtiment aussi sévère.
אִיכָּא דְּאָמְרִי: נַגְּדֵיהּ רַב יוֹסֵף. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: נְשַׁמְּתֵיהּ מָר, דְּרַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ מְנַדִּין עַל שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלִיּוֹת! אֲמַר לֵיהּ: הָנֵי מִילֵּי — אִינִישׁ דְּעָלְמָא. הָכָא, צוּרְבָּא מִדְּרַבָּנַן הוּא — דְּטָבָא לֵיהּ עֲבַדִי. דִּבְמַעְרְבָא מִימְּנוּ אַנִּגְדְּתָא דְּבַר בֵּי רַב, וְלָא מִימְּנוּ אַשַּׁמְתָּא.
[La Michna enseigne :] « De même, celui qui transporte des fruits de l'année sabbatique (chevi'it) [d'un lieu à l'autre, etc.] » — d'un endroit où une espèce a déjà disparu des champs vers un endroit où elle n'a pas encore disparu, ou inversement, est tenu d'éliminer ces fruits (bi'our) de sa possession, selon les rigueurs des deux lieux. Rabbi Yehouda dit qu'il n'a pas besoin de les éliminer, car il peut dire à un habitant du lieu : toi aussi, sors et rapporte ces fruits d'un endroit où ils subsistent encore dans les champs ; il peut donc continuer à consommer les fruits qu'il a apportés avec lui. La Guemara demande : Rabbi Yehouda ne souscrit-il donc pas à ce que nous avons appris dans la Michna — « On lui impose les rigueurs du lieu d'où il est parti et les rigueurs du lieu où il s'est rendu » ?!
כַּיּוֹצֵא בּוֹ הַמּוֹלִיךְ פֵּירוֹת שְׁבִיעִית וְכוּ׳. וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה הָא דִּתְנַן: נוֹתְנִין עָלָיו חוּמְרֵי הַמָּקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְחוּמְרֵי הַמָּקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם?!
Rav Chicha, fils de Rav Idi, dit : Rabbi Yehouda énonce ici un cas tout autre, et voici ce que dit [en réalité] la MISHNA : ou bien si quelqu'un est allé d'un lieu où une espèce n'a pas disparu des champs vers un autre lieu où elle n'a pas non plus disparu, puis a appris qu'elle a désormais disparu des champs à son lieu d'origine — il est alors tenu d'éliminer ces fruits de sa possession. [Et c'est sur ce cas que] Rabbi Yehouda dit : il n'a pas à les éliminer, et peut dire aux gens de son lieu d'origine : vous aussi, sortez et rapportez ces fruits d'un endroit où ils subsistent encore dans les champs — car ils n'ont pas disparu des champs ici [où je les ai pris], et je puis continuer à consommer ces fruits.
אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: מִילְּתָא אַחֲרִיתִי קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וְהָכִי קָאָמַר: אוֹ מִמָּקוֹם שֶׁלֹּא כָּלוּ לְמָקוֹם שֶׁלֹּא כָּלוּ, וְשָׁמַע שֶׁכָּלוּ בִּמְקוֹמוֹ — חַיָּיב לְבַעֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: צֵא וְהָבֵא לְךָ אַף אַתָּה מֵהֵיכָא דְּאַיְיתִינְהוּ, וְהָא לָא כָּלוּ לְהוּ.
La Guemara demande : cela revient-il à dire que Rabbi Yehouda énonce son opinion comme une indulgence (qoula) dans sa controverse avec les Sages ? Mais Rabbi Eléazar n'a-t-il pas dit : Rabbi Yehouda a énoncé son opinion comme une rigueur ('houmra) ! Il faut donc plutôt inverser les énoncés de la MISHNA : si quelqu'un voyage d'un lieu où une espèce n'a pas disparu des champs vers un autre lieu où elle n'a pas non plus disparu, et apprend qu'elle a disparu des champs à son lieu d'origine, il n'est pas tenu d'éliminer ces fruits de sa maison. [Et] Rabbi Yehouda dit : toi aussi, sors et rapporte ces fruits de l'endroit d'où je les ai apportés — or l'espèce y a disparu des champs ; il est donc tenu d'éliminer les fruits de sa maison.
לְמֵימְרָא דְּרַבִּי יְהוּדָה לְקוּלָּא קָאָמַר? וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא לְחוּמְרָא! אֶלָּא אֵיפוֹךְ — אֵינוֹ חַיָּיב לְבַעֵר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: צֵא וְהָבֵא לְךָ אַף אַתָּה מֵהֵיכָא דְּאַיְיתִינְהוּ, וְהָא כָּלוּ לְהוּ.
Abayé dit : en vérité, conserve la controverse de la Michna telle qu'elle est enseignée, et voici ce qu'elle dit : ou bien, s'il a apporté [les fruits] d'un lieu où l'espèce n'a pas disparu des champs vers un lieu où elle a disparu, puis les a ramenés à leur lieu d'origine, où ils n'ont toujours pas disparu des champs — il n'est pas tenu de les éliminer. [Et] Rabbi Yehouda dit : toi aussi, sors et rapporte ces fruits de l'endroit d'où je les ai apportés — or l'espèce n'y a-t-elle pas disparu des champs ? Lorsqu'il a ramené les fruits, il les a pris d'un endroit où ils avaient cessé d'être disponibles ; il est donc tenu de les éliminer.
אַבָּיֵי אָמַר: לְעוֹלָם כִּדְקָתָנֵי, וְהָכִי קָאָמַר: אוֹ מִמָּקוֹם שֶׁלֹּא כָּלוּ לְמָקוֹם שֶׁכָּלוּ, וְהֶחְזִירָן לִמְקוֹמָן וַעֲדַיִין לֹא כָּלוּ — אֵינוֹ חַיָּיב לְבַעֵר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: צֵא וְהָבֵא לְךָ אַף אַתָּה מֵהֵיכָא דְּאַיְיתִינְהוּ, וְהָא כָּלוּ לְהוּ.
Rav Achi objecte vigoureusement à cela : selon Rabbi Yehouda, le dos de l'âne aurait-il donc absorbé ces fruits ?! Autrement dit, ces fruits devraient-ils être interdits pour la seule raison qu'il les a transportés sur le dos d'un âne à travers un lieu où l'espèce ne subsiste plus dans les champs, alors même qu'ils n'y ont pas poussé et qu'il ne les y consomme pas ? Rav Achi dit plutôt : la controverse entre les Sages et Rabbi Yehouda est parallèle à celle de ces tannaïm, comme nous l'avons appris dans une MISHNA : au sujet de celui qui conserve trois sortes de légumes en saumure dans un même tonneau durant l'année sabbatique, Rabbi Eliézer dit : on peut consommer les trois légumes d'après le statut du premier — c'est-à-dire jusqu'à la date où le premier de ces légumes disparaît des champs ; au-delà, il est tenu de tout éliminer, car ils forment un mélange de l'interdit et du permis.
מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי: לְרַבִּי יְהוּדָה אַטּוּ אַגַּבָּא דְחַמְרָא קַלְטִינְהוּ?! אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: בִּפְלוּגְתָּא דְהָנֵי תַנָּאֵי, דִּתְנַן: הַכּוֹבֵשׁ שְׁלֹשָׁה כְּבָשִׁין בְּחָבִית אַחַת, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אוֹכְלִין עַל הָרִאשׁוֹן.
Rabbi Yehochou'a dit : on peut même continuer à les consommer tous d'après le statut de la dernière de ces sortes, jusqu'à ce qu'elle ne soit plus présente dans les champs. Rabban Gamliel dit : toute sorte dont l'espèce a disparu des champs, il en éliminera l'espèce correspondante du tonneau, et elle ne pourra plus être consommée ; et la halakha est conforme à son avis. Le parallèle avec la controverse entre les Sages et Rabbi Yehouda est le suivant : l'opinion anonyme de la Michna correspond à celle de Rabbi Yehochou'a — tant qu'il subsiste un élément d'indulgence, tout est permis ; l'opinion de Rabbi Yehouda correspond à celle de Rabbi Eliézer — tant qu'il subsiste un élément de rigueur, tout est interdit (Rabbénou 'Hananel).
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אַף עַל הָאַחֲרוֹן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כׇּל שֶׁכָּלָה מִינוֹ מִן הַשָּׂדֶה — יְבַעֵר מִינוֹ מִן הֶחָבִית, וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו.
Ravina dit : la controverse entre les Sages et Rabbi Yehouda est parallèle à celle de ces tannaïm, comme nous l'avons appris dans une MISHNA : on peut consommer des dattes [dans toute la Judée] jusqu'à ce que le dernier palmier — celui qui produit les dattes les plus tardives, à Tso'ar — ait cessé de produire des dattes. Rabban Chimon ben Gamliel dit :
רָבִינָא אָמַר: בִּפְלוּגְתָּא דְהָנֵי תַנָּאֵי, דִּתְנַן: אוֹכְלִין בִּתְמָרִין עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּצוֹעַר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
Rachi
ביישוב לא עבידנא - מלאכה ביום טוב שני הואיל ונהגו בו איסור לא תשנה לעיניהם את המנהג:
דעדיפא מינה - החמורה ממנה:,עבדי ליה - עשיתי לו:,מימנו אנגדא דבר בי רב - תלמיד שסרח היו נמנין להלקותו ולא לנדותו משום דשמתא חמורה וחוששין לכבוד התורה:
ולית ליה לר' יהודה כו' - דמשמע שיכול לומר לו בן מקום שלא כלו לבן מקום שכלו צא והבא לך אף אתה ממקום שהבאתי ותמצא שלא כלו שם לחיה ואכול מאותן שתביא ואותה שלך שיש לך בבית אסורין וטעמא משום דגדלו כאן ובזה המקום כלו אבל אני הבאתי את שלי ממקום היתר ואין כאן מחלוקת ולית ליה לר' יהודה דאסור משום חומרי מקום שהלך לשם ואפילו אין שם מחלוקת דהא ממקום שאין עושין למקום שעושין דטעמא לאו משום מחלוקת הוא ואסרינן ליה משום חומרי מקום שיצא משם:
הכי גרסינן מילתא אחריתי קאמר - או ממקום שלא כלו למקום שלא כלו ושמע שכלו במקומן חייב לבער ור' יהודה אומר צא והבא לך אף אתה מהיכא דאייתינהו והא לא כלו:,מילתא אחריתי קאמר - תנא קמא:,ושמע שכלו במקומן חייב לבער - ואע"ג דאין כאן חומרי מקום שיצא משם שבשעה שיצא עדיין לא היו נוהגין בהן חומרא:,ר' יהודה אומר צא - יכול זה לומר לבני מקומו שיצא משם איני משנה ממנהגכם דהא הולכתים למקום שלא כלו וצא והבא לך משם ותוכל למצוא הרבה:,לחומרא אמרה ר' יהודה - הכי הוה גמיר לה ר"א מרביה דרבי יהודה אמר לחומרא:
אלא איפוך - תוספת זו שהוספנו על המשנה ואימא או ממקום שלא כלו למקום שלא כלו ושמע שכלו במקומן אינו חייב לבער דאין כאן משום חומרי מקום שיצא משם שכשהוציאם עדיין לא נאסרו ר' יהודה אומר יש כאן זילזול מקומו דאמרי ליה בני מקומו הראשון צא והבא לך מהיכא דאייתינהו ממקום שהבאתם ותמצא שכבר כלו:
לעולם כדקתני - דלא איירי מתניתין במביא ממקומו למקום השוה לו אלא למקום שאין שוה לו:,והכי קאמר - מתניתין המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו או ממקום שלא כלו למקום שכלו חייב לבער החזירן למקומן ועדיין לא כלו אינו חייב לבער ורבי יהודה מחמיר דאמרינן ליה צא והבא לך אף אתה מהיכא דאייתינהו השתא והא כלו להו:
גבא דחמרא קלטינהו - גבו של חמור שהכניסן לתוך אותו מקום החמור קלטן בחומרי אותו מקום שלא יוכל להחזירן עוד הא לא גדלו שם ואינו אוכלן שם:,הכובש שלשה כבשים - שלשה מיני ירק בחבית אחת של חומץ או של ציר כדי להתקיים:,אוכלין - משלשתן:,על הראשון - על סמך הראשון הממהר להיות כלה לחיה מן השדה דמשעה שיכלה אחד מהן מן השדה שלשתן אסורין דכבשייהו משוי להו כחד:
אף על האחרון - על סמך מין הכלה אחרון ואוכל משלשתן ואע"פ שמין השנים כלה לחיה כבר ותנא דמתני' ור' יהודה בהא פליגי דתנא קמא סבר לה כרבי יהושע דמיקל והכי מישתמעא למילתיה ממקום שלא כלו למקום שכלו כולן חייב לבער אבל כלו מקצתן אוכל אף ממין הכלה כר' יהושע דאוכלין אף על האחרון ר' יהודה אומר צא והבא לך אף אתה מאותו המין מן השדה והרי לא תמצא בשדה ואסור כרבן גמליאל:
אוכלין בתמרים - בכל ארץ יהודה עד שיכלה דקל האחרון שבצוער שהיא עיר התמרים ותנן לקמן שלש ארצות לביעור שאין בני יהודה אוכלין משכלו בכל ארץ יהודה ואע"פ שלא כלו בגליל אבל אוכלין הן ביהודה ואפילו במקום שכלה עד שיכלה מקום אחרון שבכל ארץ יהודה לפי שחיה כשאינה מוצאת כאן הולכת למקום אחר והיא מתפרנסת שם ורחמנא תלה בה כדלקמן:
Tossafot
ביישוב לא עבדינן - אפילו בצינעא ואפילו דעתו לחזור דלא אפשר למלאכה בצינעא כמו שאר דברים:
ממקום שכלו למקום שלא כלו חייב לבער - תימה לר"י והלא אסור לשנות מפני המחלוקת אפילו לקולא כדאמר לעיל אין בזה מפני שינוי המחלוקת דמימר אמרי כמה בטלני איכא בשוקא הא אי לאו האי טעמא הוה אסור לשנות מפני המחלוקת ומיהו יש לומר אי מדאורייתא חייב לבער משום מחלוקת לא יעבור על דברי תורה ועוד אור"י דלא שייך מחלוקת אלא בדבר שתלוי בגוף האדם אבל בפירות לא שייך מחלוקת דאמרינן ממקום שכלו באו:
אביי אמר לעולם כדקתני - לדבריו אין חסר כלום מן המשנה דרבי יהודה אדיוקא דמתניתין קאי:
הכובש שלשה כבשים - כגון לפת ובצל וקפלוט שאין ביעורן שוה רבי אליעזר אומר אוכלין על הראשון שטעמו אוסר כולם ולא חשיב כמבוער אך לרבי יהושע תימה לר"י איך מותר גוף אותם שכלו ואומר רבינו תם דבתורת כהנים בפרשת בהר סיני פליגי בקראי דתניא מן השדה תאכלו את תבואתה כל זמן שאתה אוכל מן השדה אתה אוכל מן הבית וכו' מכאן אמרו חכמים הכובש שלשה כבשים בחבית רבי אליעזר אומר כיון שכלה אחד מן השדה יבער הכל מן הבית והיינו אוכלין על הראשון דבשמעתין ואם תאמר לר' אליעזר לישתוק קרא מיניה דנפקא לן מולבהמתך וי"ל דסבר ר' אליעזר דאי לאו האי קרא ה"א דאותו המין דוקא יבער ולא יותר אע"פ שטעם האיסור מעורב בהן דלא דמי איסור דביעור לשאר איסורים דהא שרי לעניים וה"א דניחשביה כמבוער כיון שאין כאן אלא הטעם ור' יהושע סבר דודאי הטעם חשיב כמבוער והאי קרא אתי להתיר אף גוף אותו שכלה הואיל ומעורב בהן הטעם המותרין ומן השדה משמע ליה מן דבר שמקצת הטעם ממנו בשדה תאכלו אף האיסור שעמו ורבן גמליאל סבר ממשות של כל אחד שכלה מן השדה אסור אבל הטעם הוא כמבוער ובמגילת סתרים דרבינו נסים פירש דראשון היינו שניתן ראשון בכבוש ואחרון שניתן אחרון בכבוש והכי אמרינן בירושלמי מה טעם דרבי אליעזר הראשון נותן טעם באחרון הלכך אם כלה מן השדה אותו שכבש ראשון אוסר הכל אבל האחרון אינו נותן טעם בראשון ואם כלה מין האחרון מן השדה אינו אוסר אותם שנכבשו קודם וטעם דרבי יהושע אחרון נותן טעם בראשון פי' אף האחרון כדאמר הכא אף על האחרון וקסבר ר' יהושע דמיד כשכלה אחד מהמינים האחרון או הראשון או האמצעי כולן אסורין דנותן טעם זה בזה ורבי יהודה דמתניתין לחומרא כוותיה ורבן גמליאל סבר כדפרישית דהגוף שכלה אסור והטעם הוי כמבוער:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.