Mishna 1
MICHNA : Au soir [« or »] du quatorze du mois de Nissan, on recherche le hametz [pain levé] dans sa maison à la lueur de la lampe. Tout endroit où l'on n'a pas l'habitude d'introduire du hametz ne requiert pas de recherche [bedika], car il est peu probable qu'il s'y trouve du hametz. Et au sujet de ce que les Sages des générations précédentes ont voulu dire lorsqu'ils ont enseigné qu'il faut examiner « deux rangées [de tonneaux de vin] dans la cave » — c'est-à-dire un endroit où l'on a l'habitude d'introduire un peu de hametz — les premiers tanaïm sont en désaccord. Beit Chammaï disent qu'il s'agit d'examiner les deux premières rangées sur toute l'étendue de la cave, et Beit Hillel disent : il n'est pas nécessaire de chercher aussi largement, car il suffit d'examiner les deux rangées extérieures, qui sont les rangées supérieures. Ce désaccord sera expliqué et illustré dans la Guemara.
מַתְנִי׳ אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר. כׇּל מָקוֹם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ, אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה. וּבַמָּה אָמְרוּ ״שְׁתֵּי שׁוּרוֹת בַּמַּרְתֵּף״ — מָקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁתֵּי שׁוּרוֹת עַל פְּנֵי כׇּל הַמַּרְתֵּף, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַחִיצוֹנוֹת שֶׁהֵן הָעֶלְיוֹנוֹת.(משנה)
Guémara
GUEMARA : La Guemara demande : que signifie le terme « or », traduit par « le soir de » ? La Guemara propose deux réponses. Rav Houna dit : cela signifie « clarté » [naghé, l'aube] ; et Rav Yehouda dit : dans ce contexte, cela signifie « soir » [lélé]. À première vue, il pourrait te venir à l'esprit de suggérer que celui qui a dit « clarté » veut dire que l'on recherche le hametz à la lumière réelle du jour, au matin du quatorze Nissan, et que celui qui a dit « soir » se réfère au soir réel [à la tombée de la nuit] du quatorze.
גְּמָ׳ מַאי ״אוֹר״? רַב הוּנָא אָמַר: נַגְהֵי, וְרַב יְהוּדָה אָמַר: לֵילֵי. קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּמַאן דְּאָמַר נַגְהֵי — נַגְהֵי מַמָּשׁ, וּמַאן דְּאָמַר לֵילֵי — לֵילֵי מַמָּשׁ.
Pour préciser le sens du mot « or », la Guemara analyse des versets bibliques et des énoncés rabbiniques. La Guemara soulève une objection à partir d'un verset : « Dès que le matin fut “or” [lumière], les hommes furent renvoyés, eux et leurs ânes » (Béréchit 44, 3). Manifestement, « or » désigne le jour ! La Guemara réfute cet argument : est-il écrit « la lumière fut matin » ? C'est « le matin fut “or” » qui est écrit ! Ici, « or » est un verbe et non un substantif, au sens de : « le matin s'éclaira [il fit jour] ». Et cela concorde avec ce que Rav Yehouda a dit au nom de Rav, car Rav Yehouda a dit au nom de Rav : qu'un homme entre toujours [dans une ville inconnue] « quand c'est bon » [bekhi tov] (Béréchit 1, 4), c'est-à-dire avant le coucher du soleil, tant qu'il fait jour — car la Torah emploie l'expression « c'est bon » au sujet de la lumière lors de sa création, cette bonté se manifestant par le sentiment de sécurité que procure la clarté. Et de même, lorsqu'il quitte une ville, qu'il la quitte « quand c'est bon », c'est-à-dire après le lever du soleil le lendemain matin.
מֵיתִיבִי: ״הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ״ — אַלְמָא ״אוֹר״ יְמָמָא הוּא! מִי כְּתִיב ״הָאוֹר בֹּקֶר״? ״הַבֹּקֶר אוֹר״ כְּתִיב, כְּמַאן דְּאָמַר: צַפְרָא נְהַר, וְכִדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יִכָּנֵס אָדָם בְּכִי טוֹב, וְיֵצֵא בְּכִי טוֹב.
La Guemara soulève une objection à partir d'un autre verset : « Et comme la lumière [“or”] du matin lorsque le soleil se lève, un matin sans nuages ; par l'éclat qui suit la pluie [pousse] l'herbe tendre de la terre » (II Chmouel 23, 4). Manifestement, « or » désigne le jour ! La Guemara réfute également cette preuve : est-il écrit que la lumière fut matin ? C'est « comme la lumière du matin » qui est écrit ; et voici ce que dit le verset : de même que la lumière du matin de ce monde-ci brille de tout son éclat [à son apogée], ainsi sera le lever du soleil pour les justes [tsaddikim] dans le Monde à venir — car en ces jours-là la lumière du soleil sera sept fois plus forte qu'à présent (cf. Yéchaya 30, 26).
מֵיתִיבִי: ״וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ״ — אַלְמָא ״אוֹר״ יְמָמָא הוּא! מִי כְּתִיב ״אוֹר בֹּקֶר״? ״וּכְאוֹר בֹּקֶר״ כְּתִיב, וְהָכִי קָאָמַר: וּכְאוֹר בֹּקֶר בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּעֵין זְרִיחַת שֶׁמֶשׁ לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא.
La Guemara soulève une objection : « Et Dieu appela la lumière [“or”] Jour, et l'obscurité Il l'appela Nuit » (Béréchit 1, 5). Manifestement, « or » désigne le jour ! La Guemara réfute aussi cette preuve. Voici ce que dit le verset : Dieu appela « Jour » la lumière qui croît [qui va en éclairant]. Comme indiqué précédemment, le mot « or » peut aussi être un verbe ; dans ce contexte, Dieu appela « Jour » le commencement de ce qui finit par éclairer. La Guemara objecte à cette explication : mais s'il en est ainsi, la suite du verset, « et l'obscurité Il l'appela Nuit », devrait s'entendre ainsi : Il appela « Nuit » l'obscurité qui croît [qui va en s'assombrissant], avant même qu'il ne fasse réellement nuit ! Or cela ne peut être l'interprétation correcte du verset, car nous tenons pour établi qu'il fait jour jusqu'à la sortie des étoiles [tset hakokhavim]. Puisque les étoiles n'apparaissent qu'après que le ciel a commencé à s'assombrir, le soir qui s'avance ne peut être défini comme faisant partie de la nuit.
מֵיתִיבִי: ״וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם״ — אַלְמָא ״אוֹר״ יְמָמָא הוּא! הָכִי קָאָמַר: לַמֵּאִיר וּבָא קְרָאוֹ יוֹם. אֶלָּא מֵעַתָּה, ״וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה״ — לַמַּחְשִׁיךְ וּבָא קָרָא לַיְלָה?! וְהָא קַיְימָא לַן דְּעַד צֵאת הַכּוֹכָבִים יְמָמָא הוּא!
La Guemara rejette l'explication précédente. Plutôt, voici ce que dit le verset : le Saint béni soit-Il appela la lumière et lui ordonna d'accomplir la mitsva du jour [le service du jour], et le Saint béni soit-Il appela l'obscurité et lui ordonna d'accomplir la mitsva de la nuit. « Il appela », dans ce contexte, ne désigne pas l'attribution d'un nom : cela signifie qu'Il enjoignit au jour et à la nuit de remplir leurs fonctions caractéristiques.
אֶלָּא, הָכִי קָאָמַר: קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא לִנְהוֹרָא וּפַקְּדֵיהּ אַמִּצְוְתָא דִימָמָא, וְקַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא לַחֲשׁוֹכָא וּפַקְּדֵיהּ אַמִּצְוְתָא דְלֵילָה.
La Guemara soulève une objection : « Louez-Le, soleil et lune ; louez-Le, toutes les étoiles de “or” [lumière] » (Tehilim 148, 3). Manifestement, « or » désigne le soir, puisque les étoiles de lumière apparaissent la nuit ! La Guemara réfute cet argument. Voici ce que dit le verset : louez-Le, toutes les étoiles qui rayonnent — car dans ce contexte « or » n'est pas un substantif mais un verbe qui décrit l'activité des étoiles. La Guemara objecte à cette explication : mais s'il en est ainsi, le verset signifierait-il que ce sont [seulement] les étoiles qui rayonnent qui sont tenues de louer Dieu, tandis que celles qui ne rayonnent pas de lumière ne seraient pas tenues de Le louer ? Or n'est-il pas écrit dans le verset précédent : « Louez-Le, toutes Ses armées » (Tehilim 148, 2), indiquant que toutes les étoiles doivent louer Dieu ?
מֵיתִיבִי: ״הַלְלוּהוּ כׇּל כּוֹכְבֵי אוֹר״ — אַלְמָא ״אוֹר״ אוּרְתָּא הוּא. הָכִי קָאָמַר: הַלְלוּהוּ כׇּל כּוֹכָבִים הַמְּאִירִים. אֶלָּא מֵעַתָּה, כּוֹכָבִים הַמְּאִירִים הוּא דְּבָעוּ שַׁבּוֹחֵי, שֶׁאֵינָן מְאִירִין לָא בָּעוּ שַׁבּוֹחֵי?! וְהָא כְּתִיב: ״הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָיו״!
Plutôt, cette expression — « les étoiles de lumière » — vient nous enseigner que la lumière des étoiles est elle aussi considérée comme une « lumière » [or]. La Guemara demande : quelle est la conséquence pratique qui découle du fait que la lumière des étoiles soit classée comme « lumière » ? La Guemara répond : cela importe au sujet de celui qui fait vœu de ne tirer aucun bénéfice de la lumière [or]. Il faut définir précisément ce qu'inclut le terme « lumière ». Comme nous l'avons appris dans une michna : à celui qui fait vœu de ne tirer aucun bénéfice de la lumière, il est interdit de profiter même de la lumière des étoiles.
אֶלָּא הָא קָא מַשְׁמַע לַן — דְּאוֹר דְּכוֹכָבִים נָמֵי אוֹר הוּא. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְנוֹדֵר מִן הָאוֹר. (דִּתְנַן:) הַנּוֹדֵר מִן הָאוֹר — אָסוּר בְּאוֹרָן שֶׁל כּוֹכָבִים.
La Guemara soulève une objection : « Au point du jour [“or”] se lève le meurtrier pour tuer le pauvre et l'indigent, et la nuit il est comme le voleur » (Iyov 24, 14),
מֵיתִיבִי: ״לָאוֹר יָקוּם רוֹצֵחַ יִקְטׇל עָנִי וְאֶבְיוֹן וּבַלַּיְלָה יְהִי כַגַּנָּב״,
Rachi
מתני' אור לארבעה עשר גרסי': ,לאור הנר - בגמרא (דף ז:) מפרש טעמא:,בודקין - שלא יעבור עליו בבל יראה ובבל ימצא:,ובמה אמרו - לקמן במתניתין:,שתי שורות - של חביות הסדורות במרתף של יין צריך לבדוק ביניהם אחרי שאמרנו כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך לבדוק למה הוצרכו לבודקן ומפרש לא אמרו אלא במרתף שמכניסין בו חמץ כגון מרתף שמסתפק ממנו יין לשולחנו ופעמים שהשמש עומד למזוג יין ופתו בידו וכשהיין כלה נכנס למרתף להביא יין:,שתי שורות על פני כל המרתף - בגמ' (דף ח:) מפרש מאי היא:,שתי שורות החיצונות כו' - מפרש בגמ' (שם):
גמ' ה"ג קא סלקא דעתך מאן דאמר נגהי נגהי ממש - כשיאיר השחר שחרית של י"ד:,מאן דאמר לילי לילי ממש - לא גרסינן דהא ודאי לילי הוא ממש:
הבקר אור - קס"ד דה"ק ולבקר דהיינו אור כלומר ששמו אור האנשים שולחו:,מי כתיב האור בקר - דלשתמע ולאור דהיינו בקר דתימצי לומר דאור שם דבר הוא וקרי לבקר אור:,הבקר אור כתיב - האי אור לאו שם דבר הוא אלא הבקר האיר והאנשים שולחו כמאן דאמר צפרא נהר ולפי דרכו לימדך הכתוב דרך ארץ מאחי יוסף שהמתינו עד שהאיר המזרח כדרב יהודה אבל אור שהוא שם דבר אינו אלא לילה:,בכי טוב - היוצא לדרך יכנס ערבית לבית מלון בעוד החמה זורחת ולמחר ימתין עד הנץ החמה ויצא ואז טוב לו שהאור טוב לו שנאמר באור כי טוב ומה היא טובתו מפני החיות ומפני הלסטים:
וכאור בקר - השתא משמע לן דשם דבר הוא והכי קאמר דוד וכאור זה דהיינו בקר כן יזרח שמש לצדיקים שיצאו מאפילתן לעולם הבא:,מי כתיב אור בקר - דהיינו שם דבר ונימא אור הוא בקר וכן יזרח שמש:,וכאור בקר כתיב - ואין זה שם דבר אלא כמאיר של בקר יזרח שמש כשמתחיל הבקר להאיר בעולם הזה והוא חשך ואפל בעלות השחר נוגה כזריחת השמש של עכשיו תהיה אותה שעה לצדיקים לעתיד לבא לפי שיהא אור החמה גדול מאד ואפילו עלות השחר שלה יאיר כהנץ החמה של עכשיו:
למאיר ובא קראו יום - משעה שמתחיל להאיר והאי אור לאו שם דבר הוא:,והא קיימא לן - בשמעתא קמייתא דברכות:,עד צאת הכוכבים יממא - כדכתיב מעלות השחר ועד צאת הכוכבים דעזרא (נחמיה ד׳:ט״ו):
אלא - תריץ הכי:,קריה רחמנא לנהורא כו' - האי ויקרא לאו קריאת שם הוא דתימא שקרא את שם האור יום אלא קרא לבריאה המאירה שברא מהוד מעטה לבושו:,ופקדיה אמצותא דיממא - צוהו לשמש ביום ולחושך צוה לשמש בלילה קרא כמלך שקרא לעבדו שיבא לפניו:
הא קמ"ל דאור כוכבים נמי אור הוא - לעולם כוכבים המאירים קאמר ודקא קשיא לך הא שאינן מאירין לא הא דנקט כוכבי אור לאו למעוטי כוכבים שאינן מאירין דכל כוכבים יש להם אור וליכא למעוטי מידי וקרא אשמעינן דאור כוכבים קרוי אור ונפקא מינה לנודר הנאה מן האור שיאסר באורן של כוכבים:
Tossafot
מתני' אור לארבעה עשר בודקין את החמץ - פ"ה שלא לעבור עליו בבל יראה ובל ימצא וקשה לר"י כיון דצריך ביטול כדאמר בגמ' (דף ו:) הבודק צריך שיבטל ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי אמאי הצריכו חכמים בדיקה כלל ונראה לר"י דאע"ג דסגי בביטול בעלמא החמירו חכמים לבדוק חמץ ולבערו שלא יבא לאכלו וכן משמע לקמן (פסחים דף י:) דבעי רבא ככר בשמי קורה וכו' או דלמא זימנין דנפל ואתי למיכליה והטעם שהחמירו כאן טפי מבשאר איסורי הנאה שלא הצריכו לבערם משום דחמץ מותר כל השנה ולא נאסר רק בפסח ולא בדילי מיניה כדאמר לקמן (פסחים דף יא.) ולא דמי לבשר בחלב וערלה וכלאי הכרם שאיסורם נוהג איסור עולם ונזיר נמי איסוריה שרי לאחריני אי נמי שאני חמץ שהחמירה בו תורה לעבור בבל יראה ובל ימצא החמירו חכמים לבדוק ולבערו אפילו היכא דביטלו משום דילמא אתי למיכליה ונראה לרשב"א דאפילו לפי טעם האחרון צ"ל דהחמירו חכמים בכל חמץ אפי' בחמץ נוקשה ועל ידי תערובת אף על גב דליכא בל יראה לפר"ת בריש אלו עוברין (פסחים דף מב.) דהא אמר שיאור ישרף והיינו חמץ נוקשה כדמוכח התם ואיכא למ"ד נמי התם דכ"ש חמץ גמור על ידי תערובת משמע דאסור להשהותו דאי מותר להשהותו אמאי ישרף ישהה אותו עד אחר הפסח ויהא מותר אפילו לרבי יהודה דלא אסר רבי יהודה חמץ אחר הפסח אלא בחמץ גמור דאיכא ג' קראי לתוך זמנו ולפני זמנו ולאחר זמנו (לקמן פסחים דף כח:) אבל בנוקשה דליכא אלא חד קרא אפי' ר' יהודה מודה:
קא סלקא דעתך מ"ד נגהי וכו' - לא נקט קס"ד אלא משום מאן דאמר נגהי דלא קאי הכי ואגב אורחיה נקט נמי לילי ממש ומש"ה אין לשבש הספרים:
וכדרב יהודה - לא קאי אמאי דמשני כדאמר צפרא נהר אלא מילתא באפי נפשה היא ומפרש מה השמיענו הפסוק לכ"ע:,יכנס בכי טוב - אור"י דבפרק הכונס (בבא קמא דף ס ושם:) משמע דטעם הוי משום מזיקין דמפיק ליה התם מלא תצאו איש מפתח ביתו וקרא משום מזיקין קא מזהיר דמפקינן מיניה התם כיון שניתן רשות למשחית וכו' ולפי זה אפילו מעירו אדם צריך ליזהר שיצא בכי טוב והא דנקט כניסה תחלה היינו משום דאורחא דגמרא למינקט הכי כמו מטפס ועולה ומטפס ויורד בפרק עושין פסין (עירובין דף כא.) דנקט עליה תחלה ובפ' במה מדליקין (שבת דף לד:) בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא וקשה הא דריש רב יהודה הא דרשה גופה מקרא אחרינא דלא תצאו בפרק הכונס (בבא קמא דף ס. ושם:) ואומר רשב"א דצריכי תרי קראי הבקר אור צריך לעיר אחרת ואפי' היכא דליכא למיחש למזיקין כגון אחי יוסף דהוו י"א והטעם מפני הפחתים וקרא דלא תצאו איצטריך לעירו ומפני המזיקין:
וכאור בקר בעולם הזה - פי' ר"ת דהיינו עד חצי היום כדמוכח בפ' תמיד נשחט (פסחים דף נח.) דעד ו' שעות נקרא בקר כעין זה יהיה תחלת זריחת השמש דהיינו הנץ החמה לצדיקים לעתיד לבא:
והא קיימא לן עד צאת הכוכבים יממא הוא - אומר ר"י דפשיטא ליה לגמרא דעד צאת הכוכבים יממא משום דמסקינן בספ"ב דמגילה (דף כ:) דמעלות השחר יום הוא דכתיב ואנחנו עושים במלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים ואומר והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה ומהתם נמי מוכח דעד צאת הכוכבים יום הוא ולא קשה מההוא קרא לתנאי דפרק במה מדליקין (שבת דף לד: ולה.) דקאמר ר' יהודה משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין ואיכא למאן דאמר התם שני חלקי מיל שהוא לפי הנראה שעה גדולה לפני צאת הכוכבים דאין אנו בקיאין בצאת הכוכבים כדאמר התם לא כוכבים גדולים הנראין ביום ולא כוכבים קטנים הנראין בלילה אלא בינונים:
(כדתנן) הנודר מן האור - מיהו היכא דלשון בני אדם אינו כלשון המקרא אזלינן אחר לשון בני אדם כדאמרינן בערכין (ד' יט:) גבי האומר משקל ידי עלי מדאורייתא קיבורת כולה בנדרים הלך אחר לשון בני אדם דהיינו עד האציל:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.