Rabbi Yehouda revint et présenta une autre déduction logique : l'interdit de manger et de tirer profit de la chair sacrificielle restée au-delà de son temps (notar) est manifestement inclus dans l'interdiction « tu n'en laisseras pas de reste (bal totirou) » (Chemot 12, 10). Et le 'hamets (pain levé) est lui aussi, en un sens, inclus dans l'interdiction « tu n'en laisseras pas de reste » : car une fois passé le temps où on peut le consommer, celui qui le possède transgresse « il ne sera pas vu (bal yéraé) » et « il ne sera pas trouvé (bal yimatsé) ». Or, de même que le notar est passible de combustion (serefa), de même le 'hamets est passible de combustion.
חָזַר רַבִּי יְהוּדָה וְדָנוֹ דִּין אַחֵר: נוֹתָר יֶשְׁנוֹ בְּ״בַל תּוֹתִירוּ״, וְחָמֵץ בְּ״בַל תּוֹתִירוּ״. מָה נוֹתָר בִּשְׂרֵיפָה — אַף חָמֵץ בִּשְׂרֵיפָה.
[Les Sages] lui dirent : selon ton opinion, l'achame talouï (sacrifice de culpabilité offert dans un cas de doute) et le 'hatat ha'of (sacrifice expiatoire d'oiseau) apporté dans un cas de doute le réfuteront, car eux aussi relèvent de « tu n'en laisseras pas de reste » — puisque ces offrandes deviennent interdites une fois passé le temps où elles peuvent être consommées. Or, nous, nous disons qu'ils sont passibles de combustion, tandis que toi, tu dis [de l'achame talouï] qu'il est passible d'enfouissement (kevoura) ! Rabbi Yehouda se tut, car il n'avait pas de réponse.
אָמְרוּ לוֹ: אָשָׁם תָּלוּי וְחַטַּאת הָעוֹף הַבָּא עַל הַסָּפֵק לִדְבָרֶיךָ יוֹכִיחוּ, שֶׁהֵן בְּ״בַל תּוֹתִירוּ״. שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בִּשְׂרֵיפָה, וְאַתָּה אוֹמֵר בִּקְבוּרָה! שָׁתַק רַבִּי יְהוּדָה.
Rav Yossef dit : c'est là ce que disent les gens — « dans la cuiller que le menuisier a creusée, la moutarde lui brûlera le palais ». Autrement dit, l'homme peut être atteint par sa propre fabrication. De même ici, la preuve la plus forte contre l'opinion de Rabbi Yehouda est celle qui s'appuie sur la propre déclaration de Rabbi Yehouda.
אָמַר רַב יוֹסֵף, הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: כַּפָּא דַּחֲטָא נַגָּרָא — בְּגַוַּוהּ נִשְׂרוֹף חַרְדְּלָא.
Abayé énonça un autre dicton populaire : « celui qui fabrique le carcan (sadna) s'assiéra dans le carcan » — il est payé en retour par l'œuvre de ses propres mains.
(אָמַר אַבָּיֵי:) סַדָּנָא בְּסַדָּנֵי יְתֵיב — מִדְּוִיל יְדֵיהּ מִשְׁתַּלֵּים.
Rava énonça encore un dicton semblable : « celui qui fabrique les flèches sera tué par ses propres flèches » — il est payé en retour par l'œuvre de ses propres mains.
רָבָא אָמַר: גִּירָאָה בְּגִירֵיהּ מִקְּטִיל — מִדְּוִיל יְדֵיהּ מִשְׁתַּלֵּים.
Il a été enseigné dans la MISHNA : « Et les Sages disent : il l'émiette et le disperse [au vent], etc. » — c'est-à-dire que le 'hamets n'a pas besoin d'être brûlé ; on peut même l'émietter et le jeter au vent ou à la mer. Une question fut posée [aux Sages] : que veulent-ils dire au juste ? Veulent-ils dire qu'il doit précisément l'émietter et le disperser au vent, et l'émietter et le jeter à la mer ? Ou peut-être : il l'émiette et le disperse au vent, mais il peut le jeter à la mer tel quel (be'eïneï), sans l'émietter au préalable ? Nous avons appris de même, au sujet de l'idolâtrie (avoda zara), dans un cas semblable, que Rabbi Yossi dit : « il la broie et la disperse au vent, ou la jette à la mer ». Et une question fut posée [aux Sages] : que veut-il dire au juste ? Doit-il précisément la broyer et la disperser au vent, et la broyer et la jeter à la mer ? Ou peut-être : il la broie et la disperse au vent, mais il peut la jeter à la mer telle quelle ?
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְפָרֵר וְזוֹרֶה וְכוּ׳. אִיבַּעְיָא לְהוּ, הֵיכִי קָאָמַר: מְפָרֵר וְזוֹרֶה לָרוּחַ, וּמְפָרֵר וּמֵטִיל לַיָּם. אוֹ דִילְמָא: מְפָרֵר וְזוֹרֶה לָרוּחַ, אֲבָל מֵטִיל לַיָּם בְּעֵינֵיהּ. תְּנַן נָמֵי גַּבֵּי עֲבוֹדָה זָרָה כִּי הַאי גַוְונָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שׁוֹחֵק וְזוֹרֶה לָרוּחַ, אוֹ מֵטִיל לַיָּם. וְאִיבַּעְיָא לְהוּ: הֵיכִי קָאָמַר? שׁוֹחֵק וְזוֹרֶה לָרוּחַ, וְשׁוֹחֵק וּמֵטִיל לַיָּם. אוֹ דִילְמָא שׁוֹחֵק וְזוֹרֶה לָרוּחַ, אֲבָל מֵטִיל לַיָּם בְּעֵינֵיהּ.
Rabba dit : il est logique que l'idolâtrie, que l'on jette dans la mer Morte (Yam haMéla'h), n'ait pas besoin d'être broyée — car il n'y a pas à craindre qu'on l'en retire pour s'en resservir. En revanche, le 'hamets, que l'on peut jeter dans les autres cours d'eau (neharot), a besoin d'être émietté [de peur qu'on ne l'en retire et le mange]. Rav Yossef lui dit : au contraire, le raisonnement inverse est plus juste : l'idolâtrie, qui ne se dissout pas [d'elle-même dans l'eau], a besoin d'être broyée ; mais le 'hamets, qui se dissout [de lui-même], n'a pas besoin d'être émietté.
אָמַר רַבָּה: מִסְתַּבְּרָא עֲבוֹדָה זָרָה דִּלְיָם הַמֶּלַח קָא אָזְלָא — לָא בָּעֵי שְׁחִיקָה. חָמֵץ דְּלִשְׁאָר נְהָרוֹת קָאָזֵיל — בָּעֵי פֵּירוּר. אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף: אַדְּרַבָּה, אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא: עֲבוֹדָה זָרָה דְּלָא מִמִּיסָּה — בָּעֵי שְׁחִיקָה. חָמֵץ דְּמִמִּיס — לָא בָּעֵי פֵּירוּר.
Une baraïta fut enseignée conformément à l'opinion de Rabba, et une baraïta fut enseignée conformément à l'opinion de Rav Yossef. Baraïta conforme à Rabba : celui qui marchait dans le désert [avec du 'hamets en main, quand vient le temps de l'éliminer] l'émiette et le disperse au vent ; celui qui voyageait sur un bateau l'émiette et le jette à la mer. Baraïta conforme à Rav Yossef : celui qui marchait dans le désert [et trouvait une idole] la broie et la disperse au vent ; celui qui voyageait sur un bateau la broie et la jette à la mer.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבָּה, תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבָּה: הָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר — מְפָרֵר וְזוֹרֶה לָרוּחַ. הָיָה מְהַלֵּךְ בִּסְפִינָה — מְפָרֵר וּמֵטִיל לַיָּם. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף: הָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר — שׁוֹחֵק וְזוֹרֶה לָרוּחַ. הָיָה מְהַלֵּךְ בִּסְפִינָה — שׁוֹחֵק וּמֵטִיל לַיָּם.
[L'exigence de] broyage (she'hika) fait difficulté pour Rabba [car selon lui l'idole n'a pas besoin d'être broyée avant d'être jetée à la mer], et [l'exigence d']émiettement (pérour) fait difficulté pour Rav Yossef [car selon lui le 'hamets n'a pas besoin d'être émietté avant d'être jeté à la mer]. Le broyage ne fait pas difficulté pour Rabba : ce cas-ci [où l'on ne broie pas] vise la mer Morte ; ce cas-là [où l'on broie] vise les autres cours d'eau. L'émiettement ne fait pas difficulté pour Rav Yossef : ce cas-ci vise du blé (en grains) [qui a levé — comme le blé ne se dissout pas de lui-même, il faut l'émietter et le disperser] ; ce cas-là vise du pain [qui, lui, se dissout de lui-même dans l'eau].
שְׁחִיקָה קַשְׁיָא לְרַבָּה, פֵּירוּר קַשְׁיָא לְרַב יוֹסֵף. שְׁחִיקָה לְרַבָּה לָא קַשְׁיָא: הָא — לְיָם הַמֶּלַח, הָא — לִשְׁאָר נְהָרוֹת. פֵּירוּר לְרַב יוֹסֵף לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּחִיטֵּי, הָא — בְּנַהֲמָא.
Mishna 1
MICHNA. Le 'hamets d'un non-Juif sur lequel Pessa'h a passé (c'est-à-dire le pain levé qui subsiste après la fin de Pessa'h) — il est permis d'en tirer profit ; mais celui d'un Juif est interdit de tout profit, comme il est dit : « Et il ne sera pas vu chez toi de pain levé, et il ne sera pas vu chez toi de levain, dans tout ton territoire » (Chemot 13, 7).
מַתְנִי׳ חָמֵץ שֶׁל גּוֹי שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח — מוּתָּר בַּהֲנָאָה, וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל — אָסוּר בַּהֲנָאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאוֹר״.(משנה)
Guémara
GUEMARA. La Guemara commence par demander : qui est l'auteur de notre Michna ? Ce n'est ni Rabbi Yehouda, ni Rabbi Chimon, ni Rabbi Yossi haGuelili. En quoi consiste [leur désaccord, et quelles sont leurs opinions sur ce point] ? Comme il a été enseigné dans une baraïta : pour le 'hamets, que ce soit avant son temps ou après son temps, on transgresse un commandement négatif (lav) ; durant son temps, on transgresse un commandement négatif et l'on est passible de retranchement (karet). Telles sont les paroles de Rabbi Yehouda.
גְּמָ׳ מַנִּי מַתְנִיתִין? לָא רַבִּי יְהוּדָה וְלָא רַבִּי שִׁמְעוֹן וְלָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: חָמֵץ, בֵּין לִפְנֵי זְמַנּוֹ בֵּין לְאַחַר זְמַנּוֹ — עוֹבֵר עָלָיו בְּלָאו. תּוֹךְ זְמַנּוֹ — עוֹבֵר עָלָיו בְּלָאו וְכָרֵת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
Rachi
חמץ ישנו בבל תותירו - לא יראה ולא ימצא:
אשם תלוי - בא על ספק כרת כגון חלב ושומן לפניו ושגג באחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל ואם שחטו ואירע בו פסול או נותר פליגי ר' יהודה ורבנן בשילהי פרק בתרא דתמורה לר' יהודה בקבורה לרבנן בשריפה:,חטאת העוף הבא על הספק - כגון הפילה ספק ולד ספק אינו ולד אינה אוכלת בקדשים שמא ולד הוא עד שתביא כפרתה העולה באה על תנאי אם ילדתי הרי היא לחובתי ואם לאו הרי היא נדבה וחטאת העוף מביאתו על הספק ואין כאן משום חולין בעזרה דמקראי נפיק במסכת נזיר בפרק מי שאמר (נזיר דף כט.) ואסורה באכילה שמא חולין היא ומליקתה שויה נבילה ופליגי בה רבי יהודה ורבנן בפרק בתרא דתמורה חטאת העוף הבא על הספק תשרף רבי יהודה אומר יטילנה לאמה:,ואתה אומר בקבורה - אאשם תלוי קאי דקאמר ר' יהודה יקבר ואע"ג שהנותר ממנו אסור באכילה ובהנאה וענוש כרת והוא בבל תותירו:
כפא דחטא נגרא - כף בזך שחקק האומן בתוכו ישרוף את לשונו ואת חכו בחרדל לישנא אחרינא ישרוף הומי"ר בלע"ז כמו שורפה חיה בע"ז (דף כט:):
סדנא - נגר עושה סד לשום בו רגלי אסירים כמו ותשם בסד רגלי (איוב י״ג:כ״ז):,מדויל ידיה משתלים - מהרמת ידו וממלאכתו משתלם שכרו כשנמצא גנב:
גיראה - עושה חצים:
או דילמא - לרוח הוא דבעי פירור שמא יזרקנו שלם וימצאנה אחר ויאכלנו אבל לים מטיל בעיניה דממיס ונימוק מאליו. לשון שחיקה שייך במתכת ולשון פירור שייך בפת:
ים המלח - אין ספינה עוברת בו:,בעי פירור - שמא תפגע בו ספינה ותטלנו ולאו אדעתייהו:,לא ממסה - אין המים ממסות אותו:
תניא כוותיה דרבה - דחמץ בעי פירור:,תניא כוותיה דרב יוסף - דע"ז בעי שחיקה:
בחיטי - שהחמיצו בעי פירור כלומר פיזור שלא יתנם בשק ויזרקם אלא יפזרם על פני המים שלא יוכל אדם ללקטן מעל פני המים:
מתני' משום שנאמר לא יראה לך - בגמרא מפרש לה משום קנסא דעבר עליה משום בל יראה:
גמ' בין לפני זמנו - משש שעות עד שתחשך:,לאחר זמנו - משעבר הפסח עובר עליו בלאו ואם אכלו אינו ענוש כרת ולקמן מפרש ללאו:,תוך זמנו - במועד:
Tossafot
חזר ר' יהודה ודנו דין אחר - הא דקרי ליה השתא דין אחר טפי מהני דלעיל אומר ריב"א משום דהשתא אין צריך לאיסור אכילה והנאה וענוש כרת אלא בצד דבל תותירו לחודיה מצינו למילף דליתיה בכולהו:,וחמץ הרי הוא בבל תותירו - תימה לר"י היכי עביד לעיל קל וחומר מנותר שאינו בבל יראה ובל ימצא והא חשיב הכא בל תותירו כמו בל יראה ואומר ר"י דמכל מקום נראה דעביד שפיר קל וחומר דנותר אינו בבל יראה דמיד שהותיר עובר ושוב אינו עובר אבל חמץ אפי' לאחר שהותיר עובר בכל שעה בבל יראה:
אמרו לו אשם תלוי יוכיח - תימה לרשב"א לדבריהם דרבנן דאמרו שהם בשריפה אמאי לא ילפינן חמץ מנותר שהוא בשריפה ואומר ר"י דמשמע להו הנותר בשריפה ולא כל איסורין שבתורה בשריפה ואפי' חמץ:,ואתה אומר בקבורה - טעמא דר' יהודה דריש בת"כ מכי קדש הוא הוא בשריפה ולא חטאת עוף ואשם תלוי בשריפה:
ותנן נמי גבי ע"ז - אומר ר"י דרבנן דמתניתין היינו רבי יוסי דפרק כל הצלמים (ע"ז מג:) אי נמי מתני' דהכא א"ש כרבנן דהתם דאמרו לו אף היא נעשה זבל ומגדל צמחים ורחמנא אמר לא ידבק בידך וגו' והא דשרו הכא היינו משום דבחמץ כתיב לא יאכל ואינו אסור אלא כדרך הנאה וכי האי גוונא לאו דרך הנאה היא אבל בע"ז לא כתיב אכילה ואסור אפי' שלא כדרך הנאה:
חמץ דלשאר נהרות - דלא מצינו שהיה שונה בשום מקום גבי חמץ ים המלח אבל גבי ע"ז אשכחן בכמה דוכתין כי האי דלעיל יוליך הנאה לים המלח הלכך סתם ים דתני גבי ע"ז הוי ים המלח מיהו לרבה מועלת שחיקה בשאר נהרות כדקאמר בסמוך כאן בים המלח כאן בשאר נהרות:,איפכא מסתברא - לשון איפכא אינו מיושב דמה שייך איפכא כיון שרבה משוה אותם:,ע"ז דלא ממיסה בעי שחיקה - לכאורה משמע דלרב יוסף בעי שחיקה אפילו בים המלח דמסתמא אמאי דקאמר רבה אין צריך שחיקה דהיינו בים המלח קאמר רב יוסף דבעי שחיקה ועוד אי בשאר נהרות דוקא קאמר רב יוסף דבעי שחיקה ולא בים המלח ולא פליג ארבה בע"ז אלא בחמץ א"כ מאי קאמר תניא כוותיה דרב יוסף ומאי קאמר נמי שחיקה קשיא לרבה ולפי זה לרב יוסף בשאר נהרות לא מהני שחיקה מדקמצריך להוליך לים המלח ואין נראה דהא ר' יוסי מייתי ראיה מויזר על פני המים משמע דמהניא שחיקה בשאר נהרות ועוד דבכל מקום דמזכיר ים המלח בע"ז ובשאר דוכתין לא מזכיר שחיקה ובכמה דוכתין מצינו דקתני ים המלח ואפי' הכי מהני בשאר נהרות דבסוף כל הצלמים (ע"ז מט:) תנן ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח ואמרינן התם בגמרא גבי חבית שקול ד' זוזי ושדי לנהרא וכן בנזיר (דף כד.) ובמעילה (דף יא.) תנן גבי מפריש מעות לנזיר ומת יוליך לים המלח אלמא הקדש בעי ים המלח ובערכין (דף כט.) אמרינן גבי הקדש שקול ארבעה זוזי ושדי בנהרא לכך נראה דגם לרב יוסף לא בעי שחיקה אלא בשאר נהרות כמו לרבה אלא דרבה סבירא ליה דמטיל לים סתם דע"ז היינו ים המלח ובלא שחיקה כדתנא רישא גבי צורת לבנה וצורת חמה ובכמה דוכתי יוליך לים המלח ורב יוסף מוקי לה בשאר נהרות ועל ידי שחיקה מדלא תני בהדיא יטיל לים המלח וליכא בין רבה לרב יוסף אלא חמץ בשאר נהרות וא"ת לרבנן דלית להו בע"ז (מפרר) [שוחק] וזורה לרוח מה יעשו מע"ז אטו כל שעה יוליך לים המלח דלרבנן לא מהני שחיקה בשאר נהרות דקתני התם אמרו לו משם ראיה הרי הוא אומר ויזר על פני המים לא נתכוין משה אלא לבודקן כסוטה ומדאיצטריך להאי טעמא מכלל דלא מהני שחיקה בשאר נהרות וטעמא לפי שהמים מוליכים אותו על ידות הנהר ויש לומר דלרבנן מפרר וזורה לרוח במקום שאין מגדל צמחים וכן אמרינן התם:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.