Guémara
La Guemara conclut : « elle » — c'est-à-dire une bête tréfa (terefa) — « tu la jetteras au chien » (Chemot 22, 30), mais tu ne jetteras pas au chien tous les autres interdits de la Torah, car pour eux tant la consommation que le profit (hana'a) sont défendus. La Guemara demande : et Rabbi Méir, quelle halakha tire-t-il de ce verset ? La Guemara répond que Rabbi Méir en déduit ceci : « elle », tu la jetteras au chien, mais tu ne jetteras pas au chien la viande d'une bête non consacrée (houline) qui a été abattue dans le parvis (azara), car il est interdit d'en tirer profit.
אוֹתוֹ אַתָּה מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב, וְאִי אַתָּה מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה. וְרַבִּי מֵאִיר? אוֹתוֹ אַתָּה מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב, וְאִי אַתָּה מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב חוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה.
Et l'autre Sage, Rabbi Yehouda, d'où apprend-il cette halakha au sujet de la viande non consacrée abattue dans le parvis ? La Guemara répond : il tient que l'interdiction de tirer profit de la viande d'une bête houline abattue dans le parvis n'est pas d'ordre toranique (de-oraïta) ; ce sont plutôt les Sages qui l'ont décrétée interdite. Puisqu'elle n'est pas interdite par la Torah, aucun verset n'est nécessaire.
וְאִידַּךְ? חוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה לָאו דְּאוֹרָיְיתָא הִיא.
Rabbi Yits'haq Nappa'ha souleva une objection : et pourtant, il reste l'interdiction du nerf sciatique (guid ha-nachè), car le Miséricordieux dit : « C'est pourquoi les enfants d'Israël ne mangeront pas le nerf sciatique » (Béréchit 32, 33) ; et nous avons appris dans une michna : un homme peut envoyer la cuisse d'une bête à un non-Juif en cadeau, avec le nerf sciatique à l'intérieur — il n'est pas tenu de le retirer. Cela tient au fait que sa place est apparente, et il est manifeste que ce nerf n'a pas été ôté. Il n'y a donc pas à craindre qu'un autre Juif suppose que le premier l'a retiré, ce qui pourrait l'amener à manger par mégarde le nerf sciatique. Or il appert que l'on peut tirer profit de cette partie interdite de la bête, alors même que le verset dit qu'on n'en doit pas manger.
מֵתִיב רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: וַהֲרֵי גִּיד הַנָּשֶׁה, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה״, וּתְנַן: שׁוֹלֵחַ אָדָם יָרֵךְ לְגוֹי, וְגִיד הַנָּשֶׁה בְּתוֹכוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמְּקוֹמוֹ נִיכָּר!
La Guemara réfute : Rabbi Abahou tient que lorsque la Torah a permis de tirer profit d'une bête morte (nevéla), c'est elle, ses graisses et ses nerfs — tel le nerf sciatique — qui ont tous été permis. Le nerf sciatique est donc inclus dans cette exception et l'on peut en tirer profit. La Guemara objecte : cela tient bien selon celui qui dit que les nerfs donnent du goût (yèch be-gidine be-noténe taam), c'est-à-dire qu'ils ont la saveur de la viande et possèdent donc le statut légal de viande de nevéla. Mais selon celui qui dit que les nerfs ne donnent pas de goût et ne sont pas rangés comme viande, que peut-on dire ? S'ils ne sont pas considérés comme viande, pourquoi seraient-ils inclus dans l'exception faite pour la bête morte ?
קָסָבַר רַבִּי אֲבָהוּ: כְּשֶׁהוּתְּרָה נְבֵילָה — הִיא וְחֶלְבָּהּ וְגִידָהּ הוּתְּרָה. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר ״יֵשׁ בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם״. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר ״אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם״, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
La Guemara répond : qui as-tu entendu dire que les nerfs ne donnent pas de goût ? C'est Rabbi Chimon, comme il a été enseigné dans une baraïta : au sujet de celui qui mange le nerf sciatique d'une bête domestique impure (non cachère), Rabbi Yehouda le déclare passible de deux séries de coups (malqoute) — l'une pour avoir mangé le nerf sciatique, l'autre pour avoir mangé la viande d'une bête impure ; et Rabbi Chimon l'exempte entièrement, car selon son avis l'interdiction de manger le nerf sciatique ne s'applique qu'à une bête cachère. De plus, on ne transgresse l'interdit de manger d'une bête impure que lorsque la chose a la saveur de la viande.
מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר ״אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם״ רַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּתַנְיָא: הָאוֹכֵל מִגִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל בְּהֵמָה טְמֵאָה, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב שְׁתַּיִם, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.
Et il s'ensuit en effet logiquement que, de même que Rabbi Chimon exempte celui qui mange le nerf sciatique dans ce cas précis, de même ici Rabbi Chimon interdit d'en tirer profit. Comme il a été enseigné dans une baraïta : il est permis de tirer profit du nerf sciatique — telle est la parole de Rabbi Yehouda — et Rabbi Chimon l'interdit. Puisque Rabbi Chimon tient que le nerf sciatique ne donne pas de goût, il ne peut être inclus dans l'exception de la bête morte ; aussi, du verset qui interdit de manger le nerf sciatique, il apprend qu'on ne peut pas non plus en tirer profit, conformément à l'avis de Rabbi Abahou. La position de Rabbi Abahou s'accorde donc avec les deux avis. Quant à la michna qui indique qu'il est permis de tirer profit du nerf sciatique, elle suit l'avis de Rabbi Yehouda, car il tient que le nerf sciatique donne du goût et se trouve donc inclus dans l'exception de la bête morte.
רַבִּי שִׁמְעוֹן הָכִי נָמֵי דְּאָסַר בַּהֲנָאָה, דְּתַנְיָא: גִּיד הַנָּשֶׁה מוּתָּר בַּהֲנָאָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר.
La Guemara objecte encore contre l'avis de Rabbi Abahou : et pourtant il y a l'interdiction de manger le sang, car le Miséricordieux dit : « C'est pourquoi j'ai dit aux enfants d'Israël : nulle âme d'entre vous ne mangera de sang, et le converti (guer) qui réside parmi vous ne mangera pas de sang » (Vayiqra 17, 12). Selon l'avis de Rabbi Abahou, on devrait déduire de ce verset qu'outre l'interdit de manger le sang, il est aussi interdit d'en tirer profit. Or nous avons appris dans une michna : les uns et les autres — les restes du sang des sacrifices expiatoires (h'atote) offerts sur l'autel et le reste du sang aspergé sur lui — descendent et se mêlent dans le canal (ama) par où l'eau sort du Temple. Ils sortent ensuite vers le torrent du Cédron (na'hal Qidrone) et sont vendus à un prix spécial aux jardiniers comme fumure. Et celui qui n'achète pas d'abord ce sang au Temple commet un détournement de bien consacré (meïla). Il appert donc que, dans certaines circonstances, on peut tirer profit du sang dont la consommation est interdite.
וַהֲרֵי דָּם, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״כׇּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם״, וּתְנַן: אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעָרְבִין בָּאַמָּה, וְיוֹצְאִין לְנַחַל קִדְרוֹן, וְנִמְכָּרִין לַגַּנָּנִין לְזַבֵּל, וּמוֹעֲלִין בּוֹ!
La Guemara répond : le sang est différent, car il est rapproché (houqach) dans la Torah de l'eau. Comme il est écrit au sujet du sang : « Tu ne le mangeras pas ; sur la terre tu le répandras comme de l'eau » (Devarim 12, 24). De là on déduit : de même qu'il est permis de tirer profit de l'eau, de même il est permis de tirer profit du sang.
שָׁאנֵי דָּם דְּאִיתַּקַּשׁ לְמַיִם, דִּכְתִיב ״לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם״ — מָה מַיִם מוּתָּרִין, אַף דָּם מוּתָּר.
La Guemara demande : et dis plutôt que le sang est censé être comme l'eau versée en libation (nissoukh) sur l'autel, laquelle est consacrée et dont il est interdit de tirer profit ! Rabbi Abahou dit : la comparaison à l'eau permise se déduit de ce que le verset dit « comme de l'eau (ka-mayim) », c'est-à-dire comme la plupart de l'eau ; or il est permis de tirer profit de la plupart des sortes d'eau. La Guemara demande : et est-il écrit « la plupart de l'eau » ?! La Torah a écrit « comme de l'eau », ce qui pourrait indiquer une comparaison à tout type d'eau. Plutôt, Rav Achi dit qu'il faut comprendre le verset ainsi : comme l'eau que l'on répand (nichpakhine), dont on peut tirer profit, et non comme l'eau que l'on verse en libation (nissoukh). L'eau offerte sur l'autel est décrite par le terme « libation » (nissoukh), et non par le terme « répandre » (chefikha) qui figure dans le verset.
וְאֵימָא, כַּמַּיִם הַמִּתְנַסְּכִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ! אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ ״כַּמַּיִם״ — רוֹב מַיִם. מִידֵּי ״רוֹב מַיִם״ כְּתִיב?! אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: כַּמַּיִם הַנִּשְׁפָּכִין, וְלֹא כַּמַּיִם הַנִּיסָּכִין.
La Guemara demande : et dis [plutôt] que le sang est censé être comme l'eau répandue devant une idole (avoda zara), dont il est interdit de tirer profit ! La Guemara réfute : là aussi, cela est appelé « libation » (nissoukh) et non « répandre », car il est écrit : « Eux qui mangeaient la graisse de leurs sacrifices et buvaient le vin de leurs libations (yéine nessikham) » (Devarim 32, 38).
וְאֵימָא: כַּמַּיִם הַנִּשְׁפָּכִין לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה! הָתָם נָמֵי נִיסּוּךְ אִיקְּרִי, דִּכְתִיב ״יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם״.
Rachi
אותו אתה משליך כו' כל איסורין - שנאמר בהן לא תאכל כגון זה ומדאיצטריך קרא למשריה לא מצי למילף טעמא דאי לאו אותו הוה אמינא קרא למצותיה איצטריך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ונאמר במצרים לא יחרץ כלב לשונו (שמות י״א:ז׳) לפיכך הקפידה תורה ליתן שכרו ונכבד [שכר] הכלב מן העובד כוכבים שהנבלה ימכור לנכרי וטרפה לכלב:,ור"מ - דנפקא ליה איסור הנאה בשאר איסורים מדפרט בנבילה בשלמא פרט היתר דטריפה לגופיה. איצטריך למיפרט בה היתר משום דאי לאו דפרט ביה הוה אמינא ליתסר בהנאה אלא אותו למה לי ומשני לאיסור הנאה חולין שנשחטו בעזרה דנפקא לן בהו איסור אכילה מדכתב (דברים יב) כי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת בריחוק מקום דהיינו חוץ למחנה שכינה אתה זובח ואוכל ואי אתה זובח ואוכל בקרוב מקום ומשום דאין מפורש בהן לאו בהדיא באכילה איצטריך למילף להו איסור הנאה מהכא והכי משמע אותו שנאסר משום חוץ למחיצה אתה משליך לכלב דהא מהאי קרא ובשר בשדה טרפה נפקא לן איסור מחיצה כגון הושיט העובר את ידו בשעת שחיטה בפרק בהמה המקשה לילד (חולין סח:) אבל יש לך אחר הנאסר משום מחיצה ואי אתה משליכו לכלב ואיזה זה זה חולין שנשחטו בעזרה:
חולין שנשחטו בעזרה - דאסירי בהנאה לאו דאורייתא בפרק שני דקדושין (דף נח.) איפליגו בה:
שולח אדם ירך לנכרי - ולא מצרכינן ליטול גידה ולא גזרינן שמא יראה ישראל חבירו כשיתננה לו וילך ויקנה אותה מן הנכרי וכסבור שניטל גידה הואיל ומתחת יד ישראל יצתה ויאכלנה בגידה:,מפני שמקומו ניכר - אם הוא ניטל ואם לאו שמעינן מינה מיהא דגיד מותר בהנאה וקשיא לר' אבהו:
היא וחלבה וגידה הותרה - לפיכך כל חלב וכל גיד מותרין בהנאה שהן בכלל לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה שגם הן קרויין עמה נבלה והרי לך היתר הנאה בלאו דגיד ל"ש נבילה ול"ש כשירה:,הניחא למ"ד יש בגידין - טעם בשר הרי הוא בכלל נבילה:,אלא למ"ד אין בגידין - דאיסור נותן טעם בשר אם נתבשלו עם הבשר אלמא לאו טעם בשר אית בהו ולאו נבילה מיקרו אלא כעצמות דהן עץ בעלמא ולא אישתרי בכלל נבילה ועץ הוא והתורה חייבה עליו מאי איכא למימר ופלוגתייהו בגיד הנשה (חולין צט:):
ור"ש פוטר - לגמרי מבהמה טמאה פטור דקסבר אין בגידין בנותן טעם בשר ומגיד נמי פטור דכי אזהריה רחמנא אגיד היכא דבשרה מותר דהיינו בהמה טהורה דהכי משמע גיד לא תאכל הא בשר אכול אבל טמאה לא הזהיר על גידה והכי מפרשי' לה בגיד הנשה (שם קא.) ולרבי שמעון הכי נמי דאסור גיד דטהורה אפילו בהנאה אלמא לא תאכלו איסור הנאה משמע וכשהותרה נבילה בהנאה היא לא הותרה לר"ש דלאו בכלל נבילה היא אבל לרבי יהודה מותר משום דקסבר יש בגידים בנותן טעם כדקתני רבי יהודה מחייב שתים הלכך גיד בכלל בשר וכשהותרה נבילה הותרה גם היא:
אלו ואלו - שירי דם חטאות הפנימית הנשפכין על יסוד מערבי של מזבח החיצון ושירי דם חטאות החיצונות הנשפכין על יסוד דרומי יוצאין מן היסוד לרצפה דרך שני נקבים קטנים ומתערבין באמה סילון שהיה עובר בעזרה:,ויוצאין לנחל קדרון - כמו לנחל איתן (דברים כ״א:ד׳) עמק:,לגננים - בעלי גנות לזבל:,ומועלין בהן - כלומר אסור להנות מהן בלא דמים מפני שהן של הקדש מכל מקום דם מותר בהנאה:
כמים המתנסכין - שאסורות בהנאה שהרי קדש הן שקדשו בכלי שרת וכתיב (שמות ל׳:כ״ט) כל הנוגע בהם יקדש:
Tossafot
אותו אתה משליך - פ"ה דבלאו אותו לא מצי למידרש מגופיה דקרא דאיצטריך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה והר"י דאורלינ"ש מפרש דאיצטריך למישרי עובר שהוציא את ידו משום דמקרא דבשר בשדה טרפה דריש נמי קדשים שיצאו חוץ למחיצתם בריש בהמה המקשה (חולין סח:) והוה אסרינן יד העובר בהנאה מדאיתקש לקדשים דאסור בהנאה כדאמר כל שבקודש פסול באש תשרף ולכך איצטריך אותו לכל איסורים:
חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא - פ"ה איסור הנאה ולא משמע פשט ההלכה כן אלא לגמרי קאמר לאו דאורייתא וכן בסוף שמעתא גבי הא דאמר איכא בינייהו חולין שנשחטו בעזרה אי אפשר לפרש בענין אחר ובפרק מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני (נזיר כט: ושם) פריך למ"ד כדי לחנכו במצות הא קמייתי חולין לעזרה ומשני קסבר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא ואי לענין איסור אכילה הוו דאורייתא אכתי תיקשי ליה היאך הקרבן נאכל דמשמע התם שנאכל וקשה לרשב"א דבת"כ בפ' צו גבי נותר דרש רבי יהודה לא יאכל כי קודש הוא יכול חטאת העוף הבא על הספק ואשם תלוי וחולין שנשחטו בעזרה ישרפו ת"ל הוא מדאיצטריך למעוטי שאינם בשריפה מכלל דאסירי בהנאה מדאורייתא:
ורבי שמעון נמי מיסר אסר בהנאה - משמע דההיא דהשולח ירך לנכרי אתיא כר' יהודה. הק' ריב"א דהא רבי יהודה אית ליה בפ"ק דמס' ע"ז (דף כ. ושם) דאסור ליתן להם מתנת חנם וי"ל דהא אמר התם אם היה שכינו מותר מפני שהוא כמוכרו לו הקשה הר"י דאורלינ"ש היכי מצי אתי כר' יהודה ורבי יהודה אית ליה בפ' גיד הנשה (חולין ק:) דגיד הנשה אסור לבני נח וקעבר משום לפני עור לא תתן וגו' ואומר ר"י דלא קשה מידי דלא קאסר אלא לבני יעקב דוקא דקודם מתן תורה איקרו בני נח דהא לא נישנית בסיני וא"ת תיקשי לחזקיה מרבי שמעון דסבירא ליה דלא תאכלו איסור הנאה משמע מדאסר גיד הנשה וי"ל כיון דסבר אין בגידין בנ"ט סברא הוא דכי אסור בהנאה נמי אסור דלא שייכא ביה אכילה א"נ חזקיה לא סבר כרבי שמעון אלא כרבי יהודה דלכאורה נמי לא אתיא חזקיה כרבי מאיר דלרבי מאיר פשיטא לן לעיל מדאיצטריך למישרי נבילה דכל איסורים אסורים בהנאה וכן לקמן (פסחים דף כג:) גבי יתיב ההוא מרבנן פשיטא ליה לגמרא דלרבי מאיר גמר מנבילה והא דקאמר לקמן לימא כתנאי היינו לרבי אבהו דחזקיה לא מצי אתי כככ"ע:
והרי דם דרחמנא אמר - משמע דדם לא הוי בכלל בהמה מדלא משני כשהותרה בהמה דמה נמי הותרה וקשה לר"ת דאמר בהמוציא יין (שבת עז. ושם) דם נבילה ב"ה מטמא וקאמר התם ר' יוסי (כרבי) יהודה דלא מטמא ב"ה אלא כשיש רביעית דם הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית אלמא חשיב ליה כבשר ותי' ר"י דהתם לאו משום דחשיב ליה כבשר אלא יש שום פסוק דדרשינן מיניה דדם נבילו' טמא ומסברא משערינן ברביעי' כדאמר התם אבל בלא ריבוי לא חשבינן דם כבשר ובמעילה (דף יז. ושם) נמי מפיק דם השרץ מוזה לכם הטמא ומשרץ גופיה לא ידעינן ליה:,מועלין בהן - מדרבנן ולא מדאורייתא דבסוף הוציאו לו (יומא נט: ושם) אמר אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלים בו ואור"י דבמעילה בפרק ולד חטאת (מעילה דף יא.) ת"ר מועלים בדמים דברי רבי מאיר ורבי שמעון וחכמים אומרים אין מועלין ופלוגתתם אחר שיצא לנחל קדרון דקודם זריקה קתני ר"ש התם דאין מועלין בו והיה שם בספרים מאי טעמא דמ"ד אין מועלין ול"ג דמ"ד דא"כ הוה משמע דלרבי מאיר ורבי שמעון מועלין בו מן התורה אלא ה"ג מאי טעמא אין מועלין ואמתני' קאי דקתני דם בתחלה אין מועלין בו:
מה מים מותרים אף דם מותר - אף על גב דדם קדשים שאין נשפך כמים לא הוקש למים מ"מ כיון דמשמע קרא בדם חולין דשרי בהנאה ולא תאכל דידיה היינו אכילה ולא הנאה הוא הדין לדם קדשים ואף על גב דאיכא תרי לאוי חד לדם חולין וחד לקדשים מ"מ גילוי מילתא בעלמא הוא דכולהו לאוי דדם הוי איסור אכילה דוקא:
ואימא כמים הניסכים על גבי המזבח - לא פריך למילף שיהא דם אסור בהנאה דממילא ידעינן מלא תאכל אלא כלומר מהכא לא מצי למילף דשרי בהנאה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.