Guémara
[Suite de la baraita precedente — a la place du vin, on distribue aux enfants :] des grains grilles et des noix, la veille de Pessah, afin qu'ils ne s'endorment pas [durant le jour] et qu'ils posent [les quatre questions a la veille au soir]. On a rapporte au sujet de Rabbi Akiva qu'il distribuait des grains grilles et des noix aux enfants la veille de Pessah, afin qu'ils ne s'endorment pas [pendant la journee] et qu'ils posent [les questions] [le soir]. Il a ete enseigne dans une baraita que Rabbi Eliezer dit : On s'empare des matsot les nuits de Pessah [c'est-a-dire qu'on les mange tres rapidement, a cause des enfants,] afin que ceux-ci, du fait de la consommation precipitee du repas, ne s'endorment pas et qu'ils interrogent [sur la signification de cet usage inhabituel].
קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין בְּעֶרֶב פֶּסַח כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ, וְיִשְׁאֲלוּ. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה מְחַלֵּק קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין לְתִינוֹקוֹת בְּעֶרֶב פֶּסַח כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ, וְיִשְׁאֲלוּ. תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: חוֹטְפִין מַצּוֹת בְּלֵילֵי פְּסָחִים בִּשְׁבִיל תִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ.
Il a ete enseigne dans une baraita : On a rapporte au sujet de Rabbi Akiva que, de toute sa vie, il n'a jamais dit a ses eleves que le moment etait venu de se lever [et de cesser l'etude] dans la maison d'etude [beth hamidrash]. [Il continuait a enseigner aussi longtemps qu'ils souhaitaient ecouter.] [Cela etait vrai] sauf pour les veilles de Pessah et la veille de Yom Kippour, [moments ou il arretait l'enseignement.] La Guemara explique les raisons de ces exceptions : La veille de Pessah, il s'arretait a cause des enfants, afin qu'ils aillent dormir pendant la journee et ne soient pas fatigues et ne s'endorment pas la nuit [durant le Seder]. Et la veille de Yom Kippour, il s'arretait afin que ses eleves se souviennent de nourrir leurs enfants [avant le jeune].
תַּנְיָא, אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי עֲקִיבָא: מִיָּמָיו לֹא אָמַר הִגִּיעַ עֵת לַעֲמוֹד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, חוּץ מֵעַרְבֵי פְסָחִים וְעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים. בְּעֶרֶב פֶּסַח — בִּשְׁבִיל תִּינוֹקוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ. וְעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים — כְּדֵי שֶׁיַּאֲכִילוּ אֶת בְּנֵיהֶם.
Les Sages ont enseigne [dans une baraita] : Un homme est oblige de rejoindre ses fils et les membres de son foyer [dans la joie] durant la fete [regal], car il est dit : « Et tu te rejouiras lors de ta fete, toi, ton fils et ta fille, ton serviteur et ta servante, et le levite, l'etranger, l'orphelin et la veuve qui sont dans tes portes » (Devarim 16, 14). Comment [doit-on] les faire se rejouir ? Avec du vin.
תָּנוּ רַבָּנַן: חַיָּיב אָדָם לְשַׂמֵּחַ בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ בָּרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ״. בַּמֶּה מְשַׂמְּחָם — בְּיַיִן.
Rabbi Yehouda dit : On doit faire rejoindre chaque membre du foyer avec ce qui lui convient, [c'est-a-dire] les hommes avec ce qui est fait pour eux et les femmes avec ce qui est fait pour elles. [Rabbi Yehouda precise :] Les hommes avec ce qui est fait pour eux, c'est-a-dire avec du vin. Et quant aux femmes, avec quoi doit-on les faire se rejouir ? Rav Yossef enseigne : En Babylonie, [on les rejouit] avec des vetements de couleurs vives ; en Eretz Yisrael, avec des vetements de lin repasse [fabriques en ce pays].
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲנָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶם, וְנָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶן. אֲנָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶם — בְּיַיִן. וְנָשִׁים בְּמַאי? תָּנֵי רַב יוֹסֵף: בְּבָבֶל — בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִין, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — בְּבִגְדֵי פִּשְׁתָּן מְגוֹהָצִין.
Il a ete enseigne dans une baraita : Rabbi Yehouda ben Betera dit : Lorsque le Temple [Beit haMikdash] existe, il n'est de joie [de fete] que par [la consommation de] viande [des korbanot], car il est dit : « Tu offriras des chelamim [sacrifices de paix] et tu mangeras la, et tu te rejouiras devant l'Eternel ton Dieu » (Devarim 27, 7). Et maintenant que le Temple n'existe plus et que l'on ne peut plus manger de viande sacrificielle [viande des sacrifices], on n'accomplit l'obligation de se rejouir durant la fete qu'en buvant du vin, car il est dit : « Et le vin rejouit le coeur de l'homme » (Tehilim 104, 15).
תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים אֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּבָשָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, וְעַכְשָׁיו שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, אֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּיַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ״.
Rabbi Yitshak a dit : La mesure [appele] kista de moraysa [un recipient servant a mesurer la saumure] qui se trouvait a Tsippori etait equivalente au log du Temple [Sanctuaire], et c'est avec elle qu'on mesurait le reviit [de Pessah — c'est-a-dire que l'on remplissait ce recipient puis on le divisait en quatre parties egales, obtenant ainsi un reviit, qui est la mesure minimale de vin pour les quatre coupes de Pessah]. Rabbi Yohanan dit : La premiere [ancienne] mesure d'un huitieme qui etait en usage a Tiberade etait plus grande que [la mesure actuelle] d'un huitieme d'un reviit, et c'est avec elle qu'on mesurait le reviit de Pessah. [Lorsqu'on remplissait cette ancienne mesure et qu'on la versait dans la nouvelle, le volume restant dans l'ancienne mesure correspondait a un reviit.]
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: קִסְתָּא דְמוּרְיְסָא דַּהֲוָה בְּצִיפּוֹרִי הִיא הֲוָת כְּמִין לוּגָּא דְּמַקְדְּשָׁא, וּבָהּ מְשַׁעֲרִין רְבִיעִית שֶׁל פֶּסַח. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: תְּמָנְיָיתָא קַדְמָיְיתָא דַּהֲוָה בִּטְבֶרְיָא הֲוָת יַתִּירָה עַל דָּא רִיבְעָא, וּבָהּ מְשַׁעֲרִין רְבִיעִית שֶׁל פֶּסַח.
Rav Hisda dit : Le reviit [cite dans la Torah] correspond [a un volume de] deux doigts de large sur deux doigts de long, sur une hauteur de deux doigts et demi [et d'un cinquieme de doigt]. [Ceci est etabli] d'apres ce qui a ete enseigne dans une baraita [concernant l'immersion dans un mikve] : « Il baignera dans l'eau toute sa chair » (Vayikra 15, 16) — [ce verset indique] qu'il ne doit rien interposer entre sa chair et l'eau. [L'expression] « dans l'eau » [signifie] dans les eaux d'un mikve [bain rituel]. [L'expression] « toute sa chair » [signifie qu'il doit s'immerger] dans une eau ou tout son corps peut entrer d'un seul coup. Et quelle est [la mesure minimale requise pour cela] ?
אָמַר רַב חִסְדָּא: רְבִיעִית שֶׁל תּוֹרָה אֶצְבָּעַיִם עַל אֶצְבָּעַיִם בְּרוּם אֶצְבָּעַיִם וַחֲצִי אֶצְבַּע וְחוֹמֶשׁ אֶצְבַּע. כִּדְתַנְיָא: ״וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ״ — שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין בְּשָׂרוֹ לַמַּיִם. ״בַּמַּיִם״ — בְּמֵי מִקְוֶה. ״אֶת כׇּל בְּשָׂרוֹ״ — מַיִם שֶׁכׇּל גּוּפוֹ עוֹלֶה בָּהֶן, וְכַמָּה הֵן?
Rachi
קליות - קלי מחטים ישנים:,חוטפין מצה - מגביהין את הקערה בשביל תינוקות שישאלו ואית דמפרש חוטפין מצה אוכלין מהר וזה הלשון עיקר מדמייתי הא דר"ע בהדה:
חוץ מערבי פסחים - כדי שישנו התינוקות ביום ולא בלילה בשעת הגדה:
קסתא דמורייסא - מדה שמוכרין בה את המורייס:,תמנתא קדמייתא - מדה שהיתה בה כבר בטבריא:,הות יתירה - על תמנתא דהשתא רביעית:,ובה משערין רביעית לפסח - שהיו ממלאין אותה ומנערין אותה לתוך אותה של עכשיו עד שהיא מליאה ומים הנשארים בתמנתא הן הן רביעית:
ברום אצבעים - וברום חצי אצבע ורום חומש אצבע:,ברברבתא - בגודל שיש בטפח ארבע אצבעים מהן:
Tossafot
חוץ מערבי פסחים - ה"ג רבינו שמואל ולא נהירא דאטו לא יוכלו לישן בלא אביהם וטעם שני שפירש שמא יעכבו עד שיחשך הרבה אם כן לא היו צריכין לעמוד ביום כי אם בלילה לכך נראה דגריס לילי פסחים והיו רגילין בבית המדרש לילי י"ט כדאמרינן (ביצה דף כא.) מעשה בשמעון התימני שלא בא בלילי י"ט לבית המדרש למחר מצאו רבי יהודה בן בבא:
שנאמר ושמחת אתה וביתך - תימה דהאי קרא גבי מעשר שני כתיב בפ' ראה ולא מייתי קרא דכתיב בפ' ראה גבי רגל ושמחת אתה ובנך ובתך וי"ל דיליף ממעשר דכתיב ביתו בהדיא:,במה משמחו ביין - היינו בזמן הזה אבל בזמן בית המקדש אין שמחה אלא בבשר:
בא"י בכלי פשתן המגוהצין - אבל בבבל לא היו בקיאים לגהץ כדאמר (תענית כט:) גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם:
וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת - תימה דהאי קרא בהר עיבל כתיב ולא מייתי קרא דושמחת בחגך דדרשינן מיניה בחגיגה (דף ח.) לרבות כל מיני שמחות לשמחה מכאן אמרו ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות וי"ל משום דהכא בהדיא כתיב וזבחת שלמים ושמחת:
תמניתא - פי' רשב"ם דהיינו תומן ועוכלא ולא נהירא דבהמוכר את הספינה (ב"ב דף צ.) חשיב לוג ורביעית הלוג תומן ועוכלא וכל מדה ומדה פוחתת והולכת וכאן משמע שהיא יותר מרביעית:
רביעית של תורה אצבעים - מכאן קשה על פירוש רבותיו של רבינו שלמה שפי' דרביעית בכל מקום היינו רובע הקב כי לפי זה החשבון הוא רביעית הלוג פר"ת רום המקוה ע"ב אצבעות השלך רביעית ישאר נ"ד קח מכל עשרים אחד יעלה אצבעים וחצי אצבע וחומש וכן תקח ברוחב אחד מי"ב וכן באורך הרי אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע וכן תעשה במים ויעלה רביעית רביעית הנמצא השלך החוצה ומן הנותרים קח אחד מעשרים ופעמים יוסר חלק שנים עשר או תקח אחד מכ"ד והם ג' אצבעות חלק על חומשין והשלך העשירית ישארו שלשה עשר חומשין וחצי והם אצבעים וחצי וחומש אצבע או קח רביעית והם י"ח אצבעים והשלך הרביעי ישארו י"ג אצבעות וחצי וטול החמישית מהר"י קחה רובע וככה תשלך וחלק החמישי קח ולך או השלך עשירית המים ישארו ל"ו יעלה ב' סאין לכל טפח ולג' אצבעות סאה וחצי השלך מג' אצבעות העשירית כאשר השלכנו מן המים. ולפי תלמוד שלנו החשבון מכוון אבל על גירסת ירושלמי דקאמר אצבעים על אצבעים ברום אצבע ומחצה ושליש אצבע וכן עשה הפייט ועל גובה חסר שתות מאצבעים והכל א' קשה כי לפי שיעור המקוה אינו מכוון וי"ל דבירושלמי איירי באצבעות צפוריית והכא במדבריית ואצבעים וחצי וחומש הם י"ו שתותים וחומש שתות באו לירושלים נכנס הכל בי"ג שתותים וחצי באו לצפורי נכנס הכל בי"א שתותים ורביע שתות שהם אצבעים חסר שתות ונשאר רביע שתות בתלמוד שלנו יתר וכמו כן צריך למעט מרוחב כי בתלמוד שלנו מיירי במרובעות וירושל' בעגולות כמו שיסד הפייט הכוס סובב אצבעים על אצבעים סובב משמע עגול ואצבעים על אצבעים עגולות עולה לאצבעים על [אצבע] וחצי דמרובע יתר על העיגול רביע ואצבעים על אצבעים מרובעות מדבריות נכנסות באצבעים על אצבעים עגולות צפוריות ויש בעגולות יותר ד' שתותי שתות שהוא אחד מתשעה הסר ממנו רביע שתות הנשאר בגובה שהוא אחד מכ"ד ישאר שיעור הירושלמי יתר בדבר מועט ולחומרא לא דק ועוד מפרש דבירושלמי איירי בעגולות שיוכל לרבע אצבעים על אצבעים מתוכם דהוי תילתא טפי כדאמר ריבועא מגו עיגולא פלגא פירוש פלגא של ריבוע הפנימי וכשתסיר שליש מגובה שהם י"ג חומשין וחצי ישארו ט' חומשין שהם אצבעים חסר חומש והתם נקט חסר שתות נקט כפי הירושלמי והירושלמי לא דק לחומרא והא דיסד הפייט (שם) לריבוע כוס ישועות לא שהוא מרובע אלא קאמר שאותו רביעית מוכן לד' כוסות של פסח שניתקנו כנגד גאולה וישועה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.