Guémara
[La coupe unique disponible devrait être utilisée pour] la sanctification du jour [kidouch de la nuit, au début de Chabbat], car la sanctification du jour a la priorité sur l'honneur du jour [kidouch du matin] et l'honneur de la nuit. Et s'il en est ainsi [que celui qui n'a pas récité le kidouch la nuit peut le faire à tout moment dans la journée], qu'il garde la coupe de vin jusqu'au lendemain et l'utilise pour deux mitsvot — car il pourrait réciter le kidouch dans la journée et honorer simultanément Chabbat en buvant du vin. Rav Na'hman bar Yits'hak lui dit : « Une mitsva est chère [haviva] en son temps propre [bi-che'atah]. »
קִידּוּשׁ הַיּוֹם, מִפְּנֵי שֶׁקִּידּוּשׁ הַיּוֹם קוֹדֵם לִכְבוֹד יוֹם (וּכְבוֹד לַיְלָה). וְאִם אִיתָא — לִישְׁבְּקֵיהּ עַד לִמְחַר, וְלֶיעְבֵּיד בֵּיהּ תַּרְתֵּי! אֲמַר לֵיהּ: חֲבִיבָה מִצְוָה בִּשְׁעָתָהּ.
Ravina objecta à cette réponse : « Et disons-nous vraiment qu'une mitsva est chère en son temps propre ? Mais n'a-t-il pas été enseigné dans une baraïta : 'Celui qui entre chez lui à l'issue de Chabbat récite la bénédiction sur le vin, puis sur la lumière [le feu], puis sur les épices [besamim], et récite ensuite la havdala sur la coupe de vin. Et s'il n'a qu'une seule coupe de vin, il la garde pour après le repas, l'utilise pour le Birkat Ha-mazon [grâce après les repas], et enchaîne ensuite toutes les autres bénédictions à sa suite' ? » Cette baraïta indique qu'on ne dit pas qu'une mitsva est chère en son temps, car on n'est pas tenu de réciter la havdala immédiatement — c'est-à-dire avant le repas — alors que c'est pourtant le moment approprié pour la havdala.
וּמִי אָמְרִינַן חֲבִיבָה מִצְוָה בִּשְׁעָתָהּ? וְהָא תַּנְיָא: הַנִּכְנָס לְבֵיתוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְעַל הַמָּאוֹר וְעַל הַבְּשָׂמִים, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר הַבְדָּלָה עַל הַכּוֹס. וְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא כּוֹס אֶחָד — מַנִּיחוֹ עַד לְאַחַר הַמָּזוֹן וּמְשַׁלְשְׁלָן כּוּלָּן לְאַחֲרָיו, וְלָא אָמְרִינַן חֲבִיבָה מִצְוָה בִּשְׁעָתָהּ!
[Rav Na'hman bar Yits'hak] lui dit : « Je ne suis ni un savant [qui innove de lui-même], ni un devin, ni un personnage unique et isolé ; mais j'enseigne et j'arrange systématiquement [seder] les décisions halakhiques, et les maîtres instruisent les étudiants dans la maison d'étude conformément à mon avis. J'établis une distinction entre l'arrivée du jour de Chabbat et son départ. Pour l'arrivée du jour, plus tôt nous le saluons [en récitant le kidouch], mieux c'est — et ainsi nous exprimons combien il nous est cher. Pour le départ du jour [la havdala à la sortie de Chabbat], nous le retardons afin que Chabbat ne nous apparaisse pas comme un fardeau [touna, un lourd paquet que l'on s'empresse de poser]. »
אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא לָא חַכִּימָאָה אֲנָא, וְלָא חוֹזָאָה אֲנָא, וְלָא יְחִידָאָה אֲנָא, אֶלָּא גַּמְרָנָא וְסַדְרָנָא אֲנָא, וְכֵן מוֹרִין בְּבֵי מִדְרְשָׁא כְּווֹתִי. שָׁאנֵי לַן בֵּין עַיּוֹלֵי יוֹמָא לְאַפּוֹקֵי יוֹמָא: עַיּוֹלֵי יוֹמָא — כׇּל כַּמָּה דְּמַקְדְּמִינַן לֵיהּ עֲדִיף, וּמְחַבְּבִינַן לֵיהּ. אַפּוֹקֵי יוֹמָא — מְאַחֲרִינַן לֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא לֶיהֱוֵי עֲלַן כְּטוּנָא.
La Guemara signale : On peut tirer de cette baraïta huit enseignements [shema minah tamnei]. La Guemara développe : On peut en déduire que celui qui a récité la havdala dans la prière du soir [Arvit] doit néanmoins réciter la havdala sur une coupe [de vin]. En effet, la baraïta précise que celui qui rentre chez lui doit réciter la bénédiction sur le vin et la havdala, même s'il a vraisemblablement déjà récité la havdala dans le service de la prière du soir.
שְׁמַע מִינַּהּ מִיהָא מַתְנִיתָא תַּמְנֵי. שְׁמַע מִינַּהּ: הַמַּבְדִּיל בִּתְפִלָּה — צָרִיךְ שֶׁיַּבְדִּיל עַל הַכּוֹס.
Et on peut en déduire que celui qui récite le Birkat Ha-mazon [grâce après les repas] doit [disposer d']une coupe de vin [pour l'accompagner]. Et on peut en déduire qu'une coupe de bénédiction [koss shel berakha] exige un volume minimum [chiour] — car autrement, celui qui n'a qu'une seule coupe aurait pu simplement la diviser en deux [récipients], réciter immédiatement la havdala et conserver l'autre moitié pour le Birkat Ha-mazon.
וּשְׁמַע מִינַּהּ: בְּרָכָה טְעוּנָה כּוֹס. וּשְׁמַע מִינַּהּ: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה צָרִיךְ שִׁיעוּר.
Et on peut en déduire que celui qui récite une bénédiction [sur une coupe] doit goûter [la boisson sur laquelle il bénit] — car sinon, celui qui n'a qu'une seule coupe aurait pu l'utiliser à la fois pour la havdala et pour le Birkat Ha-mazon sans attendre. Et on peut en déduire que le fait d'avoir goûté [à une coupe de bénédiction] la disqualifie [de toute utilisation ultérieure comme coupe de bénédiction]. Et on peut en déduire que même si l'on a goûté de la nourriture après la fin de Chabbat [avant d'avoir récité la havdala], on récite néanmoins la havdala [et l'on n'a pas perdu cette obligation].
וּשְׁמַע מִינַּהּ: הַמְבָרֵךְ צָרִיךְ שֶׁיִּטְעוֹם. וּשְׁמַע מִינַּהּ: טְעָמוֹ — פְּגָמוֹ. וּשְׁמַע מִינַּהּ: טָעַם מַבְדִּיל.
Rachi
ולא אמרינן חביבה מצוה בשעתה - דלא מבדיל מקמי סעודתא דהוי שעת הבדלה:
לא חכימא אנא - דלא אמינא ליה אנא מדעתאי להא דחביבה מצוה בשעתה:,ולא חוזאה אנא - מגיד: ,ולא אמינא ליה משמיה דגברא יחידאה:,אלא גמרנא אנא - כך שמעתי בישיבה:,וסדרנא אנא - מסדר שמועות לפני רבותי תמיד:,עיולי יומא - מחבבינא ליה ועבדינן קידוש מאורתא כי היכי דלנקטיה עילוון הייא:,אפוקי יומא - כגון אבדלתא:,מאחרינן ליה - היכא דאין לו אלא כוס אחד עד לאחר המזון:
שמע מינה המבדיל בתפלה כו' - דקתני הנכנס לביתו במוצאי שבת מבדיל אף על גב דסתם בני אדם מבדילין בתפלה:
וש"מ ברכה טעונה כוס - ברכת המזון:,ושמע מינה - (ברכת המזון) [כוס] של ברכ' צריך שיעור דאי לא צריך שיעור ליחלקיה לתרי:
ושמע מינה צריך המברך שיטעום - דאי לא טעים ליה ליבריך עליה תרי זימני:,ושמע מינה טעמו פגמו - כבר מברכת המזון:
Tossafot
שמע מינה תמני - תימה דהוה מצי למימר תשע שמע מינה שמותר לאכול קודם הבדלה כשאין לו אלא כוס אחד ולפירוש רבינו ניסים דמיירי כשהתחיל לאכול מבעוד יום ניחא אך קשה על פירושו כדפי' לעיל:,שמע מינה המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס - וא"ת בפרק אין עומדין (ברכות דף לג:) דאמר ליה רבינא לרבא הלכתא מאי א"ל כקידושא מה קידושא בתפלה ועל הכוס אף הבדלה אמאי לא פשיט ליה מברייתא דהכא וי"ל משום דאיכא ברייתא התם שסוברת שא"צ להבדיל בשניהם דקתני המבדיל בזו ובזו ינוחו לו ברכות על ראשו והכא דמשמע ליה דודאי הבדיל בתפלה אף על גב דאיכא דלא מבדלי מדאמר המבדיל בזה ובזה כו' משום דרוב בני אדם מבדילים בתפלה:
שמע מינה ברכה טעונה כוס - קצת משמע דאפילו ביחיד טעונה כוס דהנכנס משמע שהוא יחידי וכן משמע לקמן (פסחים דף קיז:) דתנן שלישי אומר עליו ברכת המזון וקאמר בגמ' שמע מינה בהמ"ז טעונה כוס וארבעה כוסות תיקנו אפילו ביחידי מיהו יש לדחות משום דבהמ"ז טעונה כוס בג' תיקנו בפסח אפילו ביחיד כוס לברכת המזון דאי בשום פעם אינה צריכה מה ענין כוס בבהמ"ז היה להם לתקן שיר לכוס שלישי והעולם אין נוהגין לברך בהמ"ז על הכוס אלא בג' ורבינו שלמה בן רבינו מאיר אומר להטעין כוס אפילו ביחיד וכן מוכח במדרש שוחר טוב על קרא דשני רשעים שברת ועוד מוכיח מורי הר"ר יחיאל דטעונה כוס אפילו ביחיד דאי אינה טעונה כוס למה מניחו אחר המזון יבדיל לפני המזון ויאכל כל אחד בעצמו ואז לא תהא טעונה כוס וא"ת לר"ג דאמר בכיצד מברכין (ברכות דף מד.) דכל ז' מינין טעונין ג' ברכות דהיינו בהמ"ז ואם יצטרך כוס גם אותו כוס יצטרך כוס אחר א"כ לא יפטר לעולם וי"ל דלא תקנו כוס אלא אחר סעודת לחם ולה"ג שאין לברך על הגפן אחר בהמ"ז אתי נמי שפיר ונראה דכן הלכה דבהמ"ז טעונה כוס ובאלו דברים (שם דף נב.) דאיכא ברייתא דסברה אינה טעונה מוקי לה התם כתנאי אליבא דב"ש:,וש"מ כוס של ברכה צריך שיעור - פי' מדאינו מחלקו לב' כוסות ותימה דהא מדקתני אין אלא כוס א' משמע דאין לו כלי אחר דהכי אמרי' בברכות באלו דברים (ג"ז שם) דקאמר התם וסברי ב"ש בהמ"ז טעונה כוס והתנן בא להם יין אחר המזון ואין לו אלא כוס אחד מברך על היין ואח"כ מברך על המזון מאי לאו דמברך עליה ושתי ליה מיד לא דמברך ומנח ליה ולא שתי ומניחו לבהמ"ז והאמר מר המברך צריך שיטעום דטעים ליה בידיה שיניח מעט מן היין בידו וישתה ולא יפגום ומיירי שאין שם רביעית בצמצום משמע מדמוקי לה בטעים ליה בידיה ולא קאמר שיניח היתר מרביעית בכלי אחר משום דקתני אין לו אלא כוס אחד היינו אין לו אלא כלי אחד וי"ל דהתם כיון דמיירי דאיכא טפי מרביעית א"כ אין לו אלא כוס אחד היינו על כרחך כלי אחד דאי לענין דליכא שני רביעית קאמר הלא א"צ שיעור לברך על היין לשתות דאפילו אמשהו מברך שלא יהנה בלא ברכה והרי יכול לברך ולשתות העודף על הרביעית ורביעית הנשאר יניח לברכת המזון אלא אין לו אלא כלי אחד קאמר אבל הכא אין לו אלא כוס אחד אין נראה דכלי אחד קאמר דהא הנכנס לביתו קתני שלא התחיל לאכול ואי אפשר שלא ימצא כלי אחר דמסתמא לא מיירי בגברא ערטילאי הלכך ע"כ לענין דאין לו שני שיעורין קאמר ובברכות דמיירי בבא להם יין על השלחן אפשר שאין לו על השלחן אלא כלי אחד:
שמע מינה טעמו פגמו - נראה דס"ד דאיכא טפי מרביעית ומשום דליכא שתי רביעיות קרי ליה כוס אחד והשתא מוכח שפיר דטעמו פגמו אף על גב דכוס של ברכה צריך שיעור דנהי דצריך שיעור יטעום מלא לוגמיו היתר על הרביעית והרביעית יניח לבהמ"ז ורב אשי דחי דמיירי דליכא שיעור טעימה יותר מרביעית דאם טעמו חסר שיעורו ומיהו קשה היכי מוכח טעמו פגמו מדלא טעם העודף אכתי תיקשי ליה אמאי לא טעים ליה בידיה או בכלי אחר כדאמר באלו דברים וי"ל בכוס חובה כגון הבדלה ובהמ"ז וקידוש צריך לשתות מכוס שיש בו רביעית הלכך לא אפשר למיטעם בידיה או בכלי אחר אבל בברכות דלא מיירי בכוס חובה אפשר לתקן ע"י דטעים ליה בידיה:,ש"מ טעם מבדיל - ולא ימתין עד למחר קודם אכילה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.