Guémara
[Suite du récit des disciples de Rav :] Rav Yeyva l'Ancien se tenait debout près d'eux pour les servir. Ils lui dirent : « Donne-nous une coupe de vin pour que nous récitions la bénédiction des grâces après le repas [Birkat haMazon]. » Finalement, ils changèrent d'avis et lui dirent : « Donne-nous d'abord une coupe de vin que nous souhaitons boire. » Il leur dit [rapportant l'enseignement de Rav] que Rav avait dit comme suit : « Puisque vous avez dit : ‹ Donne-nous une coupe pour que nous récitions la bénédiction des grâces ›, il vous est désormais interdit de boire davantage [avant d'avoir accompli la Birkat haMazon]. » Quelle en est la raison ? C'est parce que vous avez détourné votre attention [hesseḥ hadaat] de la boisson — et donc, si vous souhaitez boire à nouveau, vous devrez réciter une nouvelle bénédiction sur le vin.
קָאֵי עֲלַיְיהוּ רַב יֵיבָא סָבָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: הַב לַן וְנִיבָרֵיךְ. לְסוֹף אֲמַרוּ לֵיהּ: הַב לַן וְנִישְׁתֵּי, אֲמַר לְהוּ: הָכִי אָמַר רַב, כֵּיוָן דְּאָמְרִיתוּ הַב לַן וְנִיבָרֵיךְ, אִיתַּסְרָא לְכוּ לְמִישְׁתֵּי. מַאי טַעְמָא, דְּאַסְחִיתוּ דַּעְתַּיְיכוּ.
La Guemara rapporte qu'Ameimar, Mar Zoutra et Rav Achi étaient assis à un repas, et Rav A'ha, fils de Rava, se tenait debout près d'eux pour les servir. Ameimar récitait une bénédiction sur chaque coupe de vin qu'il buvait. Mar Zoutra récitait une bénédiction sur la première coupe [au début du repas] et sur la dernière coupe [après la Birkat haMazon], mais pas sur les coupes intermédiaires. Rav Achi récitait une bénédiction sur la première coupe et ne récitait plus aucune bénédiction par la suite.
אַמֵּימָר וּמָר זוּטְרָא וְרַב אָשֵׁי הֲווֹ יָתְבִי בִּסְעוּדָה, וְקָאֵי עֲלַיְיהוּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא. אַמֵּימָר בָּרֵיךְ עַל כׇּל כָּסָא וְכָסָא, וּמָר זוּטְרָא בָּרֵיךְ אַכָּסָא קַמָּא וְאַכָּסָא בָּתְרָא, רַב אָשֵׁי בָּרֵיךְ אַכָּסָא קַמָּא, וְתוּ לָא בָּרֵיךְ.
Rav A'ha bar Rava leur dit : selon l'opinion de qui devons-nous agir en cette matière ? Nous avons été témoins de trois comportements différents. Ameimar dit : [la raison pour laquelle je récitais une bénédiction sur chaque coupe est que] je changeais d'avis [chaque fois] — c'est-à-dire qu'il buvait chaque coupe avec l'intention que ce serait la dernière. Par conséquent, il détournait son attention de la boisson à chaque fois, et devait réciter une nouvelle bénédiction avant de pouvoir boire à nouveau. Mar Zoutra dit : j'ai agi conformément à l'opinion des disciples de Rav — qui soutiennent que celui qui se prépare à réciter la Birkat haMazon a complètement détourné son attention de la boisson, et donc la bénédiction sur le vin récitée durant le repas ne couvre pas le vin bu après la Birkat haMazon.
אֲמַר לְהוּ רַב אַחָא בַּר רָבָא: אֲנַן כְּמַאן נַעֲבֵיד? אַמֵּימָר אָמַר: נִמְלָךְ אֲנָא. מָר זוּטְרָא אָמַר: אֲנָא דַּעֲבַדִי כְּתַלְמִידֵי דְרַב.
Et Rav Achi dit : la halakha ne suit pas l'opinion des disciples de Rav. On peut le prouver à partir d'une décision de Rav lui-même : en ce qui concerne une fête [yom tov] qui survient après Chabbat, Rav a dit que l'ordre des bénédictions est Youd-Kof-Noun-Hé [YAQNE’H] — le vin [yayin], le kiddouch, la lumière [ner] et la havdala. Cela montre que bien que l'on récite le kiddouch entre la bénédiction sur le vin et la havdala, il n'est pas nécessaire de réciter à nouveau la bénédiction sur le vin avant la havdala. De même, la Birkat haMazon ne devrait pas être considérée comme une interruption exigeant une nouvelle bénédiction sur le vin.
וְרַב אָשֵׁי אָמַר: לֵית הִילְכְתָא כְּתַלְמִידֵי דְרַב, דְּהָא יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, וְאָמַר רַב: יַקְנֶ״ה.
La Guemara rejette ce raisonnement : et ce n'est pas juste [cette preuve ne tient pas]. Là [dans le cas du kiddouch et de la havdala], on n'a pas détourné son attention [hesseḥ hadaat] de la boisson [car on a toujours l'intention de boire après le kiddouch et la havdala]. Ici [dans le cas de la Birkat haMazon], en revanche, on a bel et bien détourné son attention de la boisson [car la Birkat haMazon marque la fin formelle du repas].
וְלָא הִיא, הָתָם — עָקַר דַּעְתֵּיהּ מִמִּשְׁתְּיָא, הָכָא — לָא עָקַר דַּעְתֵּיהּ מִמִּשְׁתְּיָא.
Lorsque vint le moment de réciter la havdala [à la sortie de Chabbat], le serviteur de Rava se leva et alluma une torche [avouqa] à partir d'une bougie [cheragha]. Rav Yaakov bar Abba lui dit [à Rava] : pourquoi as-tu besoin de tout cela ? La bougie était là — tu aurais pu réciter la bénédiction sur la lumière de la bougie elle-même. Rava lui dit : le serviteur l'a fait de sa propre initiative, sans me consulter. Rav Yaakov bar Abba lui dit : s'il n'en avait pas entendu parler par le Maître, il ne l'aurait pas fait de lui-même — il devait donc suivre ton opinion sur cette question. Rava lui dit : le Maître ne maintient-il pas que l'utilisation d'une torche pour la havdala est la manière optimale d'accomplir la mitsva [mitsva min hamouv'ḥar] ? C'est pour cette raison que le serviteur a allumé une torche pour la havdala.
כִּי מְטָא לְאַבְדּוֹלֵי, קָם שַׁמָּעֵיהּ וְאַדְלֵיק אֲבוּקָה מִשְּׁרָגָא. אֲמַר לֵיהּ: לְמָה לָךְ כּוּלֵּי הַאי, הָא מַנְחָא שְׁרָגָא! אֲמַר לֵיהּ: שַׁמָּעָא מִדַּעְתֵּיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ קָא עָבֵיד. אֲמַר לֵיהּ: אִי לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ מִינֵּיהּ דְּמָר, לָא הֲוָה עָבֵיד! אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לֵיהּ מָר אֲבוּקָה לְהַבְדָּלָה מִצְוָה מִן הַמּוּבְחָר.
Rava commença la récitation de la havdala et dit : « Qui distingue entre le sacré et le profane, entre la lumière et les ténèbres, entre Israël et les nations, entre le septième jour et les six jours de la semaine. » Rav Yaakov bar Abba lui dit : pourquoi as-tu besoin de tout cela ? Rav Yehouda n'a-t-il pas dit au nom de Rav, au sujet de la formule : « Qui distingue entre le sacré et le profane » — que cette seule formule était la havdala de Rabbi Yehouda haNassi [le Patriarche] ? Pourquoi cette simple déclaration ne te suffit-elle pas ?
פָּתַח וְאָמַר: ״הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה״ אֲמַר לֵיהּ: לְמָה לָךְ כּוּלֵּי הַאי? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: ״הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל״ זוֹ הִיא הַבְדָּלָתוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא?
Rava lui dit : je maintiens conformément à cette déclaration — que Rabbi Elazar dit au nom de Rabbi Ochaïya : « Celui qui diminue le nombre de distinctions dans le texte de la havdala ne doit pas les réduire à moins de trois, et celui qui augmente ce nombre ne doit pas en mentionner plus de sept. » Rav Yaakov bar Abba lui dit [et la suite se poursuit au début de la page suivante, 104a] :
אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא כְּהָא סְבִירָא לִי, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: הַפּוֹחֵת לֹא יִפְחוֹת מִשָּׁלֹשׁ, וְהַמּוֹסִיף לֹא יוֹסִיף עַל שֶׁבַע. אֲמַר לֵיהּ:
Rachi
קאי עלייהו - משמש עלייהו:,הב וניבריך - ברכת המזון והדר אמליכו ואמרו הב ברישא ונישתי:,כיון דאמריתו הב וניבריך - ברכת המזון אסחיתו דעתייכו משתיה ואסור למישתי עד לאחר ברכת המזון אלמא ברכת המזון אסוחי דעתא הוא וצריך לחזור ולברך:
ואמר רב יקנ"ה - ולא בעי לברוכי ברכת היין תרי זימני חדא אקידוש וחדא אהבדלה וה"ה לתרי כסי דקידוש היום וברכת המזון:
כי מטא - רבא לאבדולי במוצאי שבת ולעיל קאי אלא אגב גררא אייתינהו להנך תרתי עובדי ועובדא ראשונה בשבת הוה:,קא מתלי נורא בשרגא - מדליק אבוקה בנר:,א"ל - רב יעקב בר אבא למה ליה למר כולי האי הא איכא שרגא:,אדעתיה דנפשיה - כלומר מעצמו אשר לא צויתיו:
על שבע - מפרש להו לקמיה:
Tossafot
כיון דאמר הב וניבריך איתסר למישתי - וא"ת בפ' ג' שאכלו (ברכו' דמ"ח.) גבי ינאי מלכא כו' דקאמר מאן יהיב לן גברא דמברך לן דהוי הב וניבריך היכי נצטרף תו עמהן ר"ש בן שטח הא אמרי' לעיל בההוא פרקין (פסחים דף מז.) דרב ושמואל הוו יתבי בסעודתא על ואתא רב שימי בר חייא הוה קמסרהב ואכיל אמרו ליה מאי דעתך לאצטרופי בהדן אנן אכלינן אלמא כיון דגמרו מלאכול תו לא מצטרפי וי"ל בלאו הכי אמרי' התם הוא דעבד לגרמיה שהוציאם אע"פ שלא אכל כזית דגן:
בריך אכל כסא וכסא - אחריו לא היה מברך דברכת המזון פוטרת והא דשינוי מקום צריך לברך היינו דוקא לפניו ולא לאחריו כדפיר' לעיל:,רב אשי בריך אכסא קמא ותו לא בריך - אע"ג דברכת המזון טעונה כוס לא היה מברך ובירושלמי נמי קאמר דאם התחיל לסעוד בע"ש מבעוד יום אין צריך בקידוש לברך בפה"ג משמע דכל דבר מצוה הטעון כוס א"צ לברך בפה"ג היכא דלא הוי הפסק וא"ת א"כ אמאי מברכין בכוס שני שאחר הגדה בפה"ג אפילו תהא הגדה טעונה כוס אין צריך לברך דלא הוי הפסק כדאמר הכא וי"ל דהגדה והלילא נמי הוי הפסק ואע"ג דבין ראשון לשני אם רצה לשתות ישתה מכיון דהתחיל אשר גאלנו אסור לשתות והוי כמו ברכת המזון דמסקינן הכא דצריך לברך ומ"מ חשיב קידוש במקום סעודה דלענין זה לא חשיבא הגדה הפסק ולמאי דפרישית דהויא הגדה הפסק צריך לברך אחר ירקות בורא נפשות וגם נראה לברך אחר כל ארבע כוסות על הגפן חוץ מכוס שני הסמוך לסעודה וגם אחר ב' כוסות של אירוסין ונשואין נראה דצריך לברך אחר כל אחד על הגפן:
וקאמר רב יקנ"ה - פי' בקונטרס דדייק מדלא מצריך לברך תרי זימני בפה"ג חד אקידוש וחד אהבדלה אלמא לא הוי קידוש הפסק והוא הדין נמי ברכת המזון וקשה דאיך יברך פעמים בפה"ג על כוס א' וזה לא מצינו ונראה דדייק מדלא תיקנו יין לבסוף ש"מ דלא הוי הפסק הוא הדין נמי ברכת המזון:
ולא היא כו' - והכי מסקינן דמברכין אכסא דברכתא וקשה דאמרינן בכיסוי הדם (חולין דף פז.) דכוס של ברכה אתה שותה או מ' זהובים אתה נוטל והשתא האיכא נ' זהובים בשביל ברכת בורא פרי הגפן וי"ל דהתם לא נקט נ' משום רב אשי דלא בריך אכסא דברכתא ועוד פעמים מברכין ברכת המזון בלא כוס:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.