Guémara
[Suite de l'opinion de Rabbi Yo'hanan :] et [de même] dans le cas d'un changement de lieu [c'est-à-dire lorsqu'on se déplace vers un autre endroit au milieu d'un repas], il n'est pas nécessaire de réciter une nouvelle bénédiction. La Guemara soulève une objection à partir d'une baraïta : Dans le cas d'un changement de lieu, il faut réciter une nouvelle bénédiction ; en revanche, dans le cas d'un changement de vin, il n'est pas nécessaire de réciter une autre bénédiction. La Guemara conclut : La réfutation de l'opinion de Rabbi Yo'hanan est bien une réfutation décisive.
וְאֶחָד שִׁינּוּי מָקוֹם — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ. מֵיתִיבִי: שִׁינּוּי מָקוֹם צָרִיךְ לְבָרֵךְ, שִׁינּוּי יַיִן אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ, תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן תְּיוּבְתָּא.
La Guemara rapporte : Rav Idi bar Avin était assis devant Rav 'Hisda, et Rav 'Hisda était assis et déclarait au nom de Rav Houna : Ce que vous avez dit [dans la baraïta] — qu'après un changement de lieu suite au kiddouch il faut réciter une nouvelle bénédiction — on n'a enseigné cela que lorsqu'on passe d'une maison à une autre ; mais s'il passe d'un endroit à un autre à l'intérieur d'une même maison, non, il n'est pas obligé de réciter une nouvelle bénédiction.
יָתֵיב רַב אִידִי בַּר אָבִין קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא, וְיָתֵיב רַב חִסְדָּא וְקָאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב הוּנָא: הָא דְּאָמְרַתְּ שִׁינּוּי מָקוֹם צָרִיךְ לְבָרֵךְ, לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מִבַּיִת לְבַיִת, אֲבָל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם — לָא.
Rav Idi bar Avin lui dit : Voilà précisément ce que nous avons appris dans la baraïta de l'école de Rav Hinak [et d'autres disent : dans la baraïta de l'école de bar Hinak], conformément à ta décision. [La Guemara demande :] Mais si une baraïta énonce la même halakha, Rav Houna ne fait-il que nous enseigner une baraïta ? [La Guemara répond :] Rav Houna a enseigné la halakha citée dans la baraïta parce qu'il n'avait pas entendu la baraïta [et l'avait déduite de manière indépendante]. Rav Houna avait émis la même décision que la baraïta de manière autonome.
אֲמַר לֵיהּ רַב אִידִי בַּר אָבִין: הָכִי תְּנֵינָא לֵיהּ בְּמַתְנִיתָא דְּבֵי רַב הֵינַק, וְאָמְרִי לֵיהּ בְּמַתְנִיתָא דְּבֵי בַּר הֵינַק כְּווֹתָיךְ. וְאֶלָּא רַב הוּנָא מַתְנִיתָא קָא מַשְׁמַע לַן? רַב הוּנָא מַתְנִיתָא לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ.
Et de plus, Rav 'Hisda était assis et déclarait en son propre nom [et non plus au nom de ses maîtres] : Ce que vous avez dit — qu'après un changement de lieu il faut réciter une nouvelle bénédiction — nous ne l'avons dit que pour les aliments qui ne requièrent pas [une bénédiction importante] après eux dans leur lieu d'origine, comme l'eau ou les fruits [qui ne nécessitent pas la bénédiction spéciale « méin chalocha » ni la birkat hamazone]. Dans un tel cas, le fait de quitter son lieu indique que son repas est terminé, et lorsqu'il recommence à manger [ailleurs], cela est considéré comme un nouveau repas qui nécessite une nouvelle bénédiction.
וְתוּ, יָתֵיב רַב חִסְדָּא וְקָאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ: הָא דְּאָמְרַתְּ שִׁינּוּי מָקוֹם צָרִיךְ לְבָרֵךְ, לָא אֲמַרַן אֶלָּא בִּדְבָרִים שֶׁאֵין טְעוּנִין בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶן בִּמְקוֹמָן,
Mais pour les aliments qui requièrent une bénédiction d'importance après eux [tels que la birkat hamazone ou la bénédiction « méin chalocha »], comme l'un des sept espèces [de la Terre d'Israël] — il n'est pas nécessaire de réciter une nouvelle bénédiction [même après avoir changé de lieu]. Quelle en est la raison ? [Lorsqu'il continue à manger ailleurs,] il retourne à l'établissement initial du repas [libéa kama hadar] [car il avait certainement l'intention de continuer ce repas]. Et Rav Chéchet dit : Tant dans ce cas que dans l'autre — que l'on mange des aliments qui requièrent une bénédiction par la suite dans l'endroit [où on les a consommés] ou non —, si l'on change de lieu et continue à manger, il faut réciter une nouvelle bénédiction.
אֲבָל דְּבָרִים הַטְּעוּנִין בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶן בִּמְקוֹמָן — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ. מַאי טַעְמָא, לְקִיבְעָא קַמָּא הָדַר. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה צָרִיךְ לְבָרֵךְ.
La Guemara soulève une objection [contre l'opinion de Rav 'Hisda] à partir d'une baraïta : Des membres d'un groupe qui étaient installés pour boire [en compagnie], et qui se sont « arrachés » [akérou ragléhem — ont soulevé leurs pieds, c'est-à-dire ont quitté leur place] pour aller accueillir un marié ou pour accueillir une mariée : lorsqu'ils sortent — ces aliments ne requièrent pas de bénédiction [à réciter] après eux [rétrospectivement] ; et lorsqu'ils reviennent — ces aliments ne requièrent pas de bénédiction introductive [avant de reprendre la consommation].
מֵיתִיבִי: בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין לִשְׁתּוֹת, וְעָקְרוּ רַגְלֵיהֶן לָצֵאת לִקְרַאת חָתָן אוֹ לִקְרַאת כַּלָּה, כְּשֶׁהֵן יוֹצְאִין — אֵין טְעוּנִין בְּרָכָה לְמַפְרֵעַ, כְּשֶׁהֵן חוֹזְרִין — אֵין טְעוּנִין בְּרָכָה לְכַתְּחִלָּה.
La baraïta continue : Dans quel cas dit-on cela ? Lorsqu'ils ont laissé là-bas une personne âgée ou un malade [qui ne peut pas les accompagner et reste à l'endroit du repas]. Dans ce cas, le repas original est considéré comme se poursuivant. Cependant, s'ils n'ont pas laissé là-bas une personne âgée ou un malade, lorsqu'ils sortent — les aliments qu'ils ont déjà consommés requièrent une bénédiction [rétrospectivement] ; lorsqu'ils reviennent — les aliments qu'ils vont consommer requièrent une bénédiction introductive avant de reprendre.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהִנִּיחוּ שָׁם זָקֵן אוֹ חוֹלֶה, אֲבָל לֹא הִנִּיחוּ שָׁם לֹא זָקֵן וְלֹא חוֹלֶה, כְּשֶׁהֵן יוֹצְאִין — טְעוּנִין בְּרָכָה לְמַפְרֵעַ, כְּשֶׁהֵן חוֹזְרִין — טְעוּנִין בְּרָכָה לְכַתְּחִלָּה.
La Guemara déduit de la baraïta : Du fait qu'il est enseigné [dans la baraïta] « se sont arrachés » [akérou ragléhem], on en déduit par inférence que nous avons affaire à des aliments qui requièrent une bénédiction après eux dans leur lieu d'origine [car le mot « arrachés » implique qu'en temps normal une bénédiction aurait été requise dans ce lieu]. Et la raison pour laquelle [dans certains cas] lorsqu'ils sortent ces aliments ne requièrent pas de bénédiction rétrospectivement et lorsqu'ils reviennent ne requièrent pas de bénédiction introductive, c'est qu'ils ont laissé là-bas une personne âgée ou un malade.
מִדְּקָתָנֵי עָקְרוּ רַגְלֵיהֶן, מִכְּלָל דְּבִדְבָרִים הַטְּעוּנִין בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶן בִּמְקוֹמָן עָסְקִינַן, וְטַעְמָא דְּהִנִּיחוּ שָׁם זָקֵן אוֹ חוֹלֶה הוּא דִּכְשֶׁהֵן יוֹצְאִין אֵין טְעוּנִין בְּרָכָה לְמַפְרֵעַ וּכְשֶׁהֵן חוֹזְרִין אֵין טְעוּנִין בְּרָכָה לְכַתְּחִלָּה,
Mais s'ils n'ont pas laissé là-bas une personne âgée ou un malade, lorsqu'ils sortent — les aliments qu'ils ont consommés requièrent une bénédiction rétrospectivement, et lorsqu'ils reviennent — ils requièrent une bénédiction introductive. Cela est difficile selon l'opinion de Rav 'Hisda [qui maintient que même si l'on ne revient pas à son lieu d'origine mais que l'on reprend son repas ailleurs, il n'est pas nécessaire de réciter une nouvelle bénédiction] !
אֲבָל לֹא הִנִּיחוּ שָׁם זָקֵן אוֹ חוֹלֶה, כְּשֶׁהֵן יוֹצְאִין — טְעוּנִין בְּרָכָה לְמַפְרֵעַ, וּכְשֶׁהֵן חוֹזְרִין — טְעוּנִין בְּרָכָה לְכַתְּחִלָּה, קַשְׁיָא לְרַב חִסְדָּא!
Rav Na'hman bar Yits'hak dit :
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק:
Rachi
א"צ לברך - שניה על היין:
ממקום למקום - מבית לעליה:
בדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם - כגון מים או פירות שאין טעונים ברכה חשובה בפני עצמן כגון (שבעת המינים) דודאי כיון דעמד והלך למקום אחר עמידתו זו היא גמר סעודתו והך סעודה אחריתי היא וצריך לברך בתחלה:
אבל דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומן - כלומר ברכה חשובה בפני עצמן כגון שבעת המינין הואיל ולא בירך אחריהן ועמד לילך למקום אחר לסעוד על קביעות הראשון הלך לברך אחריהם ברכה אחת על שתיהן ולפניהם נמי אין צריך לחזור ולברך:,לקיבעיה קמא הדר - כלומר על דעת סעודה הראשונה הוא אוכל עכשיו לסיים סעודתו:,אחד זה ואחד זה - בין שטעונין ברכה לאחריהן במקומן בין שאינן צריכין:
כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע - כלומר לברך ברכה של אחריהן הואיל ועתידין לחזור:
ה"ג בד"א כו' - ולא גרס בהא ר' יהודה:
מדקתני עקרו מכלל דבדברים הטעונין כו' - דעקירות משמע משום מהירות חתן וכלה הן נעקרין אבל אם לא כן עדיין היו צריכין לעמוד ולברך ברכה שלאחריהם:
Tossafot
אלא בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומן - פירש רשב"ם כגון מים ופירות שאין צריכין אחריהם ברכה חשובה מעין שלש ומה"ט א"צ לברך במקומן הלכך עמידתו זו היא גמר סעודתו והך סעודה אחריתי היא וצריך לברך בתחלה אבל דברים הטעונין ברכה לאחריהם במקומן כגון יין וכל ז' מינין לקיבעא קמא הדר והא דתנן ברכות (דף נא.) מי שאכל ושכח ולא בירך לכתחלה צריך לברך במקומו בכל ז' מינים מיירי וברייתא דמייתי בסמוך לא גרסינן לשתות יין מדמדקדק הגמ' דאיירי בדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומן מדקתני עקרו ולא דייק מדקתני יין שהוא מז' מינין אבל בברייתא דתניא כוותיה דרב חסדא גרסי' יין ומיהו קשה דאי הוה יין בכלל דברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן א"כ אמאי איתותב ר' יוחנן לעיל דרבי יוחנן איירי ביין דאמאי דקאמר ר' יוחנן אף ידי יין נמי יצאו קאמר ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דאמר שינוי מקום א"צ לברך וברייתא איירי בדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומן ועוד דא"כ פליג רב חסדא ארב ושמואל דאמרי לעיל ידי יין לא יצאו ולכאורה משמע דלא פליג אלא עם רב ששת עוד קשה דאמר בירושלמי ס"פ כיצד מברכין היה אוכל במזרחה של תאנה ובא לו במערבה צריך לברך אלמא בז' מינין נמי שינוי מקום צריך לברך ודוחק לומר דאתיא כרב ששת שאין הלכה כמותו לכך נראה דיין וכל ז' מינין לא הוו בכלל דברים הטעונין ברכה לאחריהם במקומן אלא פת וכל מיני פת שמברכין עליו המוציא או שמא כל מיני מזונות שיש בהם מה' מינין הוו בכלל דברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן ולהאי פי' נמי לא גרסינן בברייתא דבסמוך לשתות יין ולא בדתניא כוותיה דרב חסדא דבפת או בה' מינין מיירי מדקתני עקרו וכן הלכה בכל דבר חוץ מפת ומיני מזונות שהם מחמשת מינין א"צ ברכה אחריהם במקומן ושינוי מקום צריך לברך בהם ושינוי מקום היינו אפי' בחד בית כמו מאיגרא לארעא או מחדר לבית אבל מפינה לפינה לא ולכל הפירושים אם הלך באמצע סעודה למקום אחר יכול לשתות יין או מים בלא ברכה דכיון שהוא בתוך הסעודה לקיבעיה קמא הדר:
כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע כו' - משמע היכא דאיכא היסח הדעת לא סגי שיברך ברכת המוציא אלא צריך שיברך ברכת המזון וא"כ הא דאמר לקמן (פסחים דף קג:) כיון דאמר הב וניבריך איתסר לכו למישתי היינו עד שיברך ברהמ"ז וכן משמע בכיצד מברכין (ברכות דף מב) דקאמר רבה ורבי זירא הוו אכלי סליקו תכא מקמייהו אייתי להו ריסתנא רבה אכל ורבי זירא לא אכל א"ל לא סבר לה מר סילק אסור מלאכול א"ל אנא אתכא דריש גלותא סמיכנא והשתא אם לא היה צריך לברך בהמ"ז למה לא אכל ויש לדחות דאותו מאכל היה מעורב בו לחם והיה לו טורח ליטול ידיו ולברך המוציא והא דקאמר הכא טעונין ברכה למפרע היינו משום שמא ישהו מלחזור עד שירעבו ואז לא יוכלו לברך ברהמ"ז כדאמר באלו דברים (שם דף נא:) ומיהו אם יצאו ולא בירכו למפרע כשיחזרו לא יברכו רק ברכת המוציא ותדע דאם לעולם טעונין ברכה למפרע אמאי איצטריך לאשמעינן כשהן חוזרין דמברכין ברכה לכתחלה פשיטא כיון דלעולם מברכין למפרע והא דאמר בשמעתין שינוי מקום צריך לברך היינו לפניו ולא למפרע וכן פירש רשב"ם ור"ח לקמן (פסחים ד' קג:) איתסר לכו למישתי עד דברכיתו בפה"ג ואע"פ שלא היה יודע אם רוצים לשתות בלא ברכה מ"מ היה מורה להם שלא ישתו בלא ברכה וכן נראה עיקר דהא בפ' כל הבשר (חולין דף קז:) אמר השמש מברך על כל פרוסה ופרוסה לפי שמסיח דעתו ולא משמע שיצטרך בכל פעם לברך ברכת המזון ועוד דלקמן גבי חד בריך אכסא קמא ואכסא דברכתא בפה"ג ומייתי ראיה מהב וניבריך דאסור למישתי עד שיברך ואי בפה"ג מייתי שפיר אבל אי אסור למישתי עד שיברך ברהמ"ז מנא ליה דאחר ברכת המזון יצטרך לברך בפה"ג אף על פי שיש לדחות דמוכח שפיר דאי אחר ברהמ"ז אין מברך בפה"ג דלא הוי הפסק בהב וניבריך אמאי אתסר למישתי אבל לא משמע הכי מדלא פי' עד דברכיתו ברכת המזון ובפה"ג וסברא הוא כיון דהב וניבריך הוי הפסק כאילו כבר בירכו סגי בברכת בפה"ג כמו אחר ברהמ"ז והא דתניא בתוספתא דברכות בעל הבית שהיה מיסב ואוכל קראו חבירו לדבר עמו אין צריך לברך כו' הפליג צריך ברכה למפרע וכשהוא חוזר צריך ברכה לכתחלה לאו כשחזר טעון ברכה למפרע אלא כשרוצה לצאת ומיירי שקראו להפליג ומברך שמא ישהה כדפרי' ותדע דאמר בפ"ג דיומא (ד' ל.) דיבר עם חבירו והפליג טעון נטילת ידים ומשמע דה"ה ברכת המוציא אבל ברהמ"ז לא קאמר דצריך ומיירי שלא ידע מתחלה שיפליג ואין הלכה כאותן ברייתות אלא אפילו ברכה לכתחלה לא צריך דקי"ל כרב חסדא דאמר לקיבעי' קמא הדר והנהו ברייתות וההיא דתוספתא אתו כרבי יהודה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.