Guémara
C'est le mari dont le champ a été inondé. Autrement dit, c'est lui, comme celui dont le champ a été inondé et détruit, qui a subi une catastrophe naturelle, puisque c'est son statut de cohen qui le contraint à divorcer sa femme. Elle a donc droit au paiement de sa ketouba. Et nous avons répondu à Rava, en réponse à sa question: la réponse à ta question se trouve dans la michna, qui enseigne: une femme qui dit à son mari « je me suis rendue impure pour toi » a droit au paiement de sa ketouba.
וְגַבְרָא הוּא דְּנִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ. וְאָמְרִינַן לֵיהּ, מַתְנִיתִין הִיא: הָאוֹמֶרֶת ״טְמֵאָה אֲנִי לָךְ״ — יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה.
De quoi parlons-nous? Si l'on dit qu'il s'agit de la femme d'un Israël [non-cohen]: si c'était de son plein gré, a-t-elle un quelconque droit à la ketouba? Et si c'était par contrainte, est-elle de ce fait interdite à son mari? Mais alors il s'agit de la femme d'un cohen. Là encore, de quoi s'agit-il? Si c'était de son plein gré, a-t-elle un quelconque droit à la ketouba? Son cas est-il moins grave que celui de la femme d'un Israël qui a eu des relations volontaires avec un autre homme? Force est donc de conclure qu'il s'agit d'un cas de contrainte, et pourtant le tanna enseigne qu'elle a droit à sa ketouba. Cela répond à la question de Rava.
בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּאֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל, אִי בְּרָצוֹן — כְּלוּם יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה? וְאִי בְּאוֹנֶס — מִי קָא מִיתַּסְרָא עַל גַּבְרָא? וְאֶלָּא בְּאֵשֶׁת כֹּהֵן. אִי בְּרָצוֹן — כְּלוּם יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה? מִי גָּרְעָה מֵאֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל בְּרָצוֹן? אֶלָּא לָאו: בְּאוֹנֶס, וְקָתָנֵי: יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה.
On posa une question aux Sages: si une femme dit à son mari « tu m'as répudiée », quel est le din [la loi]? Est-elle crue ou non? Rav Hamnouna dit: viens et entends une réponse à cette question à partir de ce qu'enseigne la michna à propos de celle qui dit « je me suis rendue impure pour toi »: même selon la version ultime de la michna, qui enseigne qu'elle n'est pas crue dans sa prétention, on peut soutenir que c'est seulement là qu'on la soupçonne de mentir, car elle sait que son mari ne connaît pas la vérité à son sujet — elle rapporte un fait censé s'être produit en son absence. Mais s'agissant de la prétention « tu m'as répudiée », où lui connaît la vérité, elle est crue, car il y a une présomption qu'une femme n'a pas l'audace de mentir en présence de son mari.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: אָמְרָה לְבַעְלָהּ ״גֵּרַשְׁתַּנִי״, מַהוּ? אָמַר רַב הַמְנוּנָא: תָּא שְׁמַע: הָאוֹמֶרֶת ״טְמֵאָה אֲנִי לָךְ״, דַּאֲפִילּוּ לְמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה דְּקָתָנֵי לָא מְהֵימְנָא — הָתָם הוּא דִּמְשַׁקְּרָה, דְּיָדְעָה דְּבַעְלַהּ לָא יָדַע בָּהּ. אֲבָל גַּבֵּי ״גֵּרַשְׁתַּנִי״ דְּיָדַע בָּהּ — מְהֵימְנָא, דַּחֲזָקָה אֵין אִשָּׁה מְעִיזָּה פָּנֶיהָ בִּפְנֵי בַּעְלָהּ.
Rava lui dit: au contraire, même selon la version initiale de la michna, qui enseigne qu'elle est crue [quand elle prétend s'être rendue impure], on peut soutenir que c'est seulement là qu'elle est crue, parce qu'une femme ne se rabaisserait pas [en prétendant avoir été violée] si ce n'était pas vrai. Mais ici, où il lui est parfois pénible de vivre sous l'autorité de l'homme, [son mari], elle serait capable d'avoir de l'audace en face de lui, et c'est pourquoi le tribunal ne la croit pas.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אַדְרַבָּא, אֲפִילּוּ לְמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה דְּקָתָנֵי מְהֵימְנָא — הָתָם מִשּׁוּם דְּלָא עֲבִידָא לְבַזּוֹיֵי נַפְשַׁהּ, אֲבָל הָכָא דְּזִמְנִין דִּתְקִיף לַהּ מִן גַּבְרָא — מְעִיזָּה וּמְעִיזָּה.
Rav Mecharchia souleva une objection: que l'enseignement de la version initiale de la michna concernant celle qui dit « le Ciel est témoin entre moi et toi » soit une réfutation formelle de l'opinion de Rava, puisque là elle ne subit aucune honte du fait de sa prétention, et pourtant le tanna enseigne qu'elle est crue! La Guemara répond: Rava considère que là-bas, puisqu'il ne lui suffit pas de ne pas dire précisément qu'« il ne tire pas comme une flèche », c'est-à-dire que sa semence n'est pas émise avec force, si cela n'était pas comme elle le dit, elle ne le dirait pas [par honte]. C'est pour cette raison qu'elle est crue.
מֵתִיב רַב מְשַׁרְשְׁיָא: ״הַשָּׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינָךְ״ דְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה — תְּיוּבְתָּא דְּרָבָא, הָכָא דְּלֵית לַהּ כִּיסּוּפָא, וְקָתָנֵי דִּמְהֵימְנָא! קָסָבַר רָבָא: הָתָם, כֵּיוָן דְּלָא סַגִּי לַהּ דְּלָא אָמְרָה ״אֵין יוֹרֶה כְּחֵץ״, אִי לָא אִיתָא כִּדְקָאָמְרָה — לָא אָמְרָה לֵיהּ.
Que l'enseignement de la version ultime de la michna concernant celle qui dit « le Ciel est témoin entre moi et toi » soit une réfutation formelle de l'opinion de Rav Hamnouna, qui soutient qu'une femme prétendant que son mari l'a répudiée est crue: mais ici, comme dans le cas du prétendu divorce, elle sait, et son mari sait aussi, à son sujet, si elle ment ou non, et pourtant le tanna de la michna enseigne qu'elle n'est pas crue!
״הַשָּׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינָךְ״ דְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה, תִּהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב הַמְנוּנָא: וְהָא הָכָא דְּיָדְעָה הִיא, וּבַעְלַהּ יָדַע בַּהּ, וְקָתָנֵי דְּלָא מְהֵימְנָא!
La Guemara répond: Rav Hamnouna considère qu'ici aussi, la femme elle-même se dit en son for intérieur: certes il sait s'il y a eu union charnelle ou non, mais sait-il s'il « tire comme une flèche » ou non? Et c'est pour cette raison qu'elle ment. Puisque la femme peut avancer une fausse prétention contre son mari sans craindre qu'il ne la contredise, elle n'est pas crue. On ne peut faire une remarque semblable dans le cas du prétendu divorce, car le mari sait s'il a répudié sa femme ou non, et c'est pourquoi une femme qui prétend que son mari l'a répudiée est crue.
קָסָבַר רַב הַמְנוּנָא: הָכָא נָמֵי הִיא גּוּפָא אָמְרָה: נְהִי דִּבְבִיאָה יָדַע, בְּיוֹרֶה כְּחֵץ מִי יָדַע? וּמִשּׁוּם הָכִי מְשַׁקְּרָא.
Il est rapporté qu'il y avait une certaine femme qui, chaque jour où elle avait une relation conjugale avec son mari, se levait tôt le matin pour lui laver les mains. Un jour, elle lui apporta de l'eau pour se laver les mains; il lui dit alors: cette chose, [la relation conjugale], n'a pas eu lieu aujourd'hui! Elle lui répondit: si c'est ainsi, c'est qu'un des non-juifs...
הָהִיא אִיתְּתָא דְּכׇל יוֹמָא דְּתַשְׁמִישׁ מִיקַדְּמָה מָשְׁיָא יְדֵיהּ לְגַבְרָא. יוֹמָא חַד אַתְיָא לֵיהּ מַיָּא לְמִמְשֵׁא. אֲמַר לַהּ: הָדָא מִילְּתָא לָא הֲוָת הָאִידָּנָא! אֲמַרָה לֵיהּ: אִם כֵּן, חַד מִן נׇכְרִים
Rachi
גרשתני - מי מהימנא ואם אשת כהן אסור לו להחזירה:,התם הוא - דמעיקרא משום דידע לה דבעלה לא ידע בה אי נטמאת חי לא [אהכי] אי אמרה טמאה אני לך לא מהימנא אבל היכא דאמרה גרשתני דידעה דבעלה ידע אי משקרא אי לא לא הות אמרה הכי דחזקה דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה:
אדרבה - לא מיבעינן למשנה אחרונה דלא מהימנא אלא אפי' למשנה ראשונה דקתני מהימנא לא הוי טעמא אלא משום דלא עבידא לבזויי נפשה דלימרה דנטמאה אי לאו דהכי הוא כדקאמרה:,דזימנין דתקיף לה מן גברא - שציער לה בעלה ומעיזה פניה בפניו. ענין אחר דתקיף לה מן גברא שתוקף יצרה מן אדם אחר שנתנה בו עיניה ובשבילו מעיזה לומר לבעלה גרשתני:
והא הכא דלית לה כיסופא - דבהא מילתא לא מבזיא נפשה ואפילו הכי קתני במשנה ראשונה דמהימנא והיכי אמר אפילו למשנה ראשונה כו':,התם - נמי אית לה כיסופא דכיון דלא סגי לה דלא קאמרה גבי בי דינא אי יורה כחץ אי לאו דהכי הוא לא קאמרה ואהכי מהימנא:
דהא הכא דידעה היא - דבעלה ידע דיורה כחץ וקתני לה לא מהימנא אלמא אשה מעיזה:
דכל יומא - לאחר תשמיש מקדמה ומשיא ידא לגברא כדי לטהר ידיו לאחר תשמיש ואתת יומא חד ועבדא הכי אמר לה הדא מילתא דתשמיש לא הוי האידנא:
Tossafot
גרשתני מהו - מי אמרינן דמהימנא או דלמא עיניה נתנה באחר:,אבל היכא דידע בה מהימנא דאין אשה מעיזה פניה לומר דבר שקר מבעלה בפניו ומהכא שמעינן בכל דוכתא לרב המנונא דסבר באשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת:
דלא עבידא לבזויי נפשה - פירוש לומר שהיא טמאה וזונה:
תיובתא [דרבא] - דאמר לא מהימנא דהא הכא לית לה כיסופא שאין כאן הודאת [עבירה] וקתני דמהימנא:,קסבר התם כיון דלא סגי דלא אמרה - כלומר אחרי שהיא רוצה לומר דבר זה וגנות גדול כזה:
קסבר רב המנונא נהי דבביאה ידע - כלומר נהי דיודע שפולט הזרע ביורה כחץ מי ידע ולכך מעיזה אבל לומר גרשתני דבעלה ידע אי משקרא מהימנא פסק ריצב"א דהלכה כרב המנונא דבכמה מקומות בהש"ס מביא דבריו ובסוף גיטין (דף פט:) נמי אמר רב [הונא] אשה שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר מקודשת מדרב המנונא ואידך כי אתמר דרב המנונא בפניו משמע שפשוט לכל דברי רב המנונא ומהימנא - ויש ללמוד על אשה שטוענת שבעלה אינו יכול להתקשות או שאינו בקי בדרך ארץ דנאמנת דבדבר שיש לו לבעל לידע אינה מעיזה פניה ויוציא ויתן כתובה ולא מיבעיא אי באה מחמת הטענה כגון דאמרה בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה אלא אפילו בלא טענה נמי יכולה היא לומר אינו מקיים מצות עונה וגדולה מזאת אמרו האומר אי אפשי אלא הוא בבגדו והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה וכ"ש בזה ודווקא כשהוא מגרשה ואינה תובעת כתובתה אבל אם צועקת כשרוצה לגרשה שיתן לה כתובה אינה נאמנת דיש לחוש שמא נתנה עיניה (באחר) בכתובה דהכי נמי מפרש בההיא דרב המנונא דאי אמרה גרשתני ותנו לי כתובה אינה נאמנת אף לינשא כדאמר בההיא דהאשה שאמרה מת בעלי ותנו לי כתובה אינה נאמנת לינשא וצריכה להביא ראיה לדבריה ואם טוענת האשה שאין זרעו יורה כחץ אינה נאמנת כמו למשנה אחרונה - כללא דמילתא כל מילי דיכול בעל לידע ומכחישתו נאמנת אבל במילי שאין בעל יכול לידע אינה נאמנת והילכך כשטוענת שאינו יכול להתקשות יוציא ויתן כתובה ואומר ריצב"א דלא תטול רק מנה מאתים אבל תוספת אין לה כדאמר פרק אע"פ מן הנשואין גובה את הכל מן האירוסין אינו גובה אלא מנה מאתים שלא כתב אלא ע"מ לכונסה ובגמרא פסק הלכה למעשה כר"א ואיבעיא לן נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה ועלתה בתיקו פר"י דכל תיקו דממונא המוציא מחבירו עליו הראיה ודלא כרב אלפס דפסק כל תיקו דממונא יחלוקו ולכך אף כאן כיון דליכא חיבת ביאה אין לה תוספת דאף דקי"ל כי העראה חשובה כגמר ביאה לענין חיוב עריות הכא לענין חיבה לקנות תוספת אינה ביאה וכן מי שאינו בריא להתקשות אפילו למ"ד משמש מת בעריות חייב מ"מ אין כאן חיבת ביאה וגם מה שהכניסה בנדוניא לא תטול רק בצמצום מה שהביאה אלא מה שרגילין לכתוב נדוניא דהנעלת ליה דכותבין יותר ממה שהכניסה לו דגם זה מן התוספת יש לה ולא תטול כך פסק ריצב"א בתשובות סתם דבריו:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.