Guémara
Elle peut donc travailler et se nourrir [de ses gains], car la consécration est sans effet. Quant au surplus [c'est-à-dire si elle produit plus que ce qui lui est nécessaire pour sa subsistance], Rabbi Meïr dit qu'il devient bien consacré, tandis que Rabbi Yohanan HaSandlar dit qu'il reste non sacré. Or Chmouel a dit: la halakha est comme Rabbi Yohanan HaSandlar. Apparemment donc, [l'opinion de] Chmouel est qu'un homme ne peut consacrer une chose qui n'est pas encore venue au monde, et par conséquent un mari ne peut consacrer les gains que sa femme produira seulement dans le futur.
הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת. וְהַמּוֹתָר — רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הֶקְדֵּשׁ, רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר: חוּלִּין. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. אַלְמָא אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹלָם.
Et si tu voulais dire que lorsque Chmouel a dit que la halakha est comme Rabbi Yohanan ben Nouri, il ne parlait que du surplus [des gains] — il y a une difficulté. On pourrait dire que, puisque Rabbi Yohanan ben Nouri est en désaccord avec Rabbi Akiva, il considère apparemment que le surplus des gains de la femme appartient au mari, et que par conséquent elle ne peut pas le lui rendre interdit par un vœu; et ce n'est que sur ce point que Chmouel aurait dit que la halakha est comme Rabbi Yohanan ben Nouri. Si tel est le cas, il n'y a pas de contradiction entre sa décision ici et celle qu'il donne dans Ketoubot, selon laquelle la halakha concernant celui qui consacre les gains de sa femme est comme Rabbi Yohanan HaSandlar.
וְכִי תֵּימָא: כִּי קָאָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי — עַל הַעֲדָפָה הוּא דְּקָאָמַר.
Mais alors, que Chmouel dise clairement: la halakha est comme Rabbi Yohanan ben Nouri concernant le surplus. Ou bien encore: la halakha est comme le premier tanna. Ou bien encore: la halakha n'est pas comme Rabbi Akiva!
לֵימָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי בְּהַעֲדָפָה. אִי נָמֵי: הֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא. אִי נָמֵי: (אֵין) הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא!
Mais Rav Yossef a dit: les konamot sont différents. Puisqu'un homme peut s'interdire à lui-même les fruits d'autrui [par un konam], bien qu'on ne puisse consacrer au Temple les fruits d'autrui, il peut également s'interdire une chose qui n'est pas encore venue au monde. En matière de consécration, en revanche, un homme ne peut dédier au trésor du Temple ce qui n'est pas actuellement en sa possession, ni consacrer une chose qui n'est pas encore entrée dans le monde.
אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: שָׁאנֵי קוּנָּמוֹת, הוֹאִיל וְאָדָם אוֹסֵר פֵּירוֹת חֲבֵירוֹ עָלָיו, אוֹסֵר נָמֵי דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹלָם עָלָיו.
Abaye lui dit: cela ne constitue aucune preuve. Certes, un homme peut s'interdire à lui-même les fruits d'autrui, puisqu'un homme peut aussi interdire ses propres fruits à autrui. Mais s'ensuit-il qu'il puisse également interdire à autrui une chose qui n'est pas encore venue au monde, alors qu'un homme ne peut interdire à un tiers les fruits d'un autre, n'ayant autorité ni sur les fruits ni sur la personne à qui il voudrait les interdire? Or dans notre Michna, c'est bien à autrui — à son mari — que la femme interdit ses gains futurs, qui n'existent pas encore.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: בִּשְׁלָמָא אָדָם אוֹסֵר פֵּירוֹת חֲבֵירוֹ עָלָיו, שֶׁהֲרֵי אָדָם אוֹסֵר פֵּירוֹתָיו עַל חֲבֵירוֹ. אֶלָּא יֶאֱסוֹר דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹלָם עַל חֲבֵירוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵין אָדָם אוֹסֵר פֵּירוֹת חֲבֵירוֹ עַל חֲבֵירוֹ!
Mais Rav Houna, fils de Rav Yehoshoua, a dit: il s'agit ici d'une femme qui dit: « Que mes mains soient consacrées à Celui qui les a faites. » Le cas ne concerne donc pas une chose qui n'est pas encore venue au monde, puisque ses mains sont déjà dans le monde.
אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: בְּאוֹמֶרֶת ״יִקְדְּשׁוּ יָדַי לְעוֹשֵׂיהֶן״, דְּיָדַיִם הָא אִיתַנְהוּ בָּעוֹלָם.
[La Guemara objecte:] Et si elle dit ainsi, [ses mains] sont-elles consacrées? Mais ses mains ne sont-elles pas engagées envers son mari, [pour accomplir le travail qu'elle est tenue de faire pour lui]! [La Guemara répond:] Il s'agit du cas où elle dit: que [le vœu] prenne effet lorsque je serai divorcée. [La Guemara objecte encore:] Or elle n'est en tout cas pas divorcée maintenant, et d'où sait-on que lorsqu'elle formule ainsi son vœu, celui-ci est valable? Comment apprend-on qu'elle peut consacrer une chose de manière à ce qu'elle ne devienne consacrée que dans le futur?
וְכִי אָמְרָה הָכִי — קָדְשָׁה? וְהָא מְשַׁעְבְּדָן יְדַיהּ לְבַעַל! דְּאָמְרָה: לְכִי מִגָּרְשָׁה. הַשְׁתָּא מִיהַת לָא מִגָּרְשָׁה, וּמִמַּאי דְּכִי אַמְרַהּ הָכִי מַהְנְיָא?
Rachi
גמ' הרי זו עושה ואוכלת - לדברי הכל ואמרינן התם במסכת כתובות בפרק אע"פ דבשאין מעלה לה מזונות קא מיירי ואמרי' עושה ואוכלת פשיטא דכיון דאין מעלה לה מזונות ודאי עושה ואוכלת דממאי מתפרנסת ואמרי' סיפא איצטריכא ליה למיתני:,והמותר ר"מ אומר הקדש - דקא סבר אע"ג דמעשה ידיה אינו יכול להקדיש הואיל ואינה ניזונית משלו מ"מ מותר על מזונותיה יכול להקדיש שיהא קדוש לאחר מיתתה:,ור' יוחנן הסנדלר אומר חולין - דקסבר אין אדם יכול להקדיש דבר שלא בא לעולם לכשיבא לעולם לא יהא שלו אלא לאחר זמן:,ואמר שמואל - התם הלכה כר' יוחנן הסנדלר דתקנו לה חכמים מעה כסף תחת מותר מעשה ידיה דאי במעלה לה אפילו בחייה שלו היא וקשיא דשמואל אדשמואל:
וכי תימא כי אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן נורי בהעדפה - כלומר הלכה כר' יוחנן ב"נ דאמר יפר והיינו טעמא דיפר משום העדפה ולא משום גירושין:
לימא הלכה כרבי עקיבא - דמוקי לטעמיה משום העדפה אלא מדקאמר הכי ש"מ כדאשמעינן מעיקרא ולעולם קשיא דשמואל אדשמואל:
אלא אמר רב יוסף - לעולם קסבר שמואל אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:,ושאני קונמות וכו' ה"ג אמר לי' בשלמא אדם אוסר פירות חבירו עליו - די"ל יאסרו פירות חבירו עליו אלא יאסור דבר שלב"ל על חבירו שבאיזה ענין יש בו כח לכך שהרי אין בו כח לאסור פירות חבירו על חבירו להכי נמי פירות מעשה ידיה הויין של בעל והיאך יכולה לאוסרן עליו הואיל שלא באו לעולם:
יקדשו ידי לעושיהן - דידים איתנהו בעולם דהיינו אוסר פירות חבירו עליו:
ומי מקדשן והא משעבדין ידיה לבעל - דהשתא הוי דומיא דאוסר פירות חבירו על חבירו:,דאמרה לכי מגרשה - יקדשו דכל זמן שהיא ברשותו אינו אוסרתן ואהכי אי לא מיפר מהשתא חיילא קדושה עלייהו ואי מגרשה והדר נסיב לה מיתסרן עליו מעשה ידיה:,וממאי דכי אמרה הכי מהני - ואע"ג דאיתה תחת הבעל:
Tossafot
עושה ואוכלת - שאין מעשה ידיה קדוש על פיו ובפרק אע״פ (כתובות דף נח:) מפרש שמעלה לה מזונות ולא מעלה לה מעה כסף ומעה כסף תחת מעשה ידיה ומזונות תחת מותר:,והמותר ר"מ אומר הקדש - [איכא] דאמר התם שאינו מעלה לה מעה כסף ולא מזונות ומותר אינו קדוש אלא לאחר מיתה ואיקדוש הכל ומותר ר"ל מה שישתייר לאחר מיתה שלא אכלה:,חולין - שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:
וכי תימא כי אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן ב"נ להעדפה - כלומר בדין דפליג רבי יוחנן ב"נ במתניתין ארבי עקיבא דאמר שמא תעדיף דסבר דהעדפה הויא לעצמה ורבי יוחנן בן נורי סבר דהויא לעצמו ובהך דינא פסק שמואל כר' יוחנן אבל ודאי לא סבר דקדשה מעשה ידיה כלל דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:
הכי גריס רבינו חננאל ולימא הלכה כרבי יוחנן בן נורי להעדפה וא"נ אין הלכה כר' עקיבא א"נ הלכה כת"ק:
שאני קונמות - דאמר רבי יוחנן דחיילי על דבר שלא בא לעולם מתוך שהוא תופס בדבר שאין סתם הקדש תופס דאדם אוסר בקונם פירות חבירו עליו ובלשון הקדש אינו אוסר דבר שלא בא לעולם משא"כ בהקדש והשתא ס"ד דה"ה דתאסור האשה על בעלה בקונם כי היכי דאסרה על נפשה ואני מתיר:
בשלמא אדם אוסר פירות חבירו - אע"פ שאינו שלו שכן אדם אוסר פירותיו על חבירו וחבירו אינו ברשותו אע"פ דדבר האסור אינו ברשותו יאסור דבר שלא בא לעולם על חבירו שכן אין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו [וקונמות מעשה ידיה] דמתניתין אינה בעולם והיכי מצי אסרה לבעל:
באומרת יקדשו ידי לעושיהם - דידים איתנהו בעולם הרי הוא כמי שהמלאכה נמי היה בעולם:
והא משתעבדא ידיה לבעלה - ולא חל הקדש:,דאמרה לכי מגרשה - יהיו קדושים - ומנא תימרא דכי אמרה הכי מהני - כיון דאילו השתא לית ליה רשות לאיקדושי היכי קדוש לקמיה ובפרק אע"פ גרסינן ומי איכא מידי דמעיקרא לא קדוש והשתא קדוש:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.