Peut-être a-t-il annulé pour elle le vœu qui lui interdisait le vin, car elle souffre de s'en priver; mais quant à son vœu qui lui interdit l'impureté du mort, il ne le lui a pas annulé, car elle ne souffre pas de ne pas se rendre impure au contact d'un mort? Pourquoi alors n'apporte-t-elle pas les offrandes qu'un nazir devenu impur au contact d'un mort doit apporter? Cela implique que, puisque le mari peut annuler un vœu portant sur une chose qui la ferait se priver, il peut aussi annuler un vœu portant sur une chose qui ne la ferait pas se priver.
דִּלְמָא מִיַּיִן דְּאִית לַהּ צַעֲרָא — הֵפֵר לָהּ, מִטּוּמְאַת מֵת, דְּלֵית לַהּ צַעֲרָא — לֹא הֵפֵר לָהּ?
On répond: pour l'impureté du mort aussi, elle souffre — comme il est écrit: « Et que le vivant prenne cela à cœur » (Kohélet 7, 2). Et il est enseigné dans une baraïta que Rabbi Meïr disait: que signifie ce qui est écrit « Et que le vivant prenne cela à cœur »? Que celui qui fait l'éloge funèbre d'autrui, on fera son éloge funèbre [à sa mort]; celui qui pleure sur autrui, on pleurera sur lui; celui qui enterre autrui, on l'enterrera. [Ainsi,] une femme qui ne peut participer aux funérailles d'autrui, empêchée qu'elle est de contracter l'impureté au contact d'un cadavre, est affligée à la pensée qu'elle subira le même sort lorsqu'elle-même mourra. Son vœu comporte donc une privation et peut être annulé par son mari. La conclusion est que ce cas ne pose pas de difficulté pour Rabbi Yo'hanan.
אָמְרִי: מִטּוּמְאַת מֵת נָמֵי אִית לַהּ צַעֲרָא — דִּכְתִיב: ״וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ״, וְתַנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מַאי דִּכְתִיב ״וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ״, דְּיִסְפּוֹד — יִסְפְּדוּן לֵיהּ, דְּיִבְכּוּן — יִבְכּוּן לֵיהּ, דְּיִקְבַּר — יִקְבְּרוּנֵיהּ.
Mishna 1
MICHNA: [Si une femme a fait le vœu suivant:] « Que les biens d'autrui me soient interdits [konam], » son mari ne peut annuler son vœu; néanmoins, elle peut bénéficier du leket, de la chikh'ha et de la péa.
מַתְנִי׳ ״קֻוֽנָּם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לַבְּרִיּוֹת״ — אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר, וִיכוֹלָה הִיא לֵיהָנוֹת בְּלֶקֶט, שִׁכְחָה, וּבְפֵאָה.(משנה)
[Si elle a dit:] « Que les Cohanim et les Lévites ne bénéficient pas de moi, que cela me soit konam, » ils prendront [les dons qui leur reviennent] malgré elle. [Si elle a dit:] « Que ces Cohanim-ci et ces Lévites-là ne bénéficient pas de moi, que cela me soit konam, » ce sont d'autres [Cohanim et Lévites] qui les prendront.
״קֻוֽנָּם כֹּהֲנִים לְוִיִּם נֶהֱנִים לִי״ — יִטְּלוּ עַל כׇּרְחוֹ. ״כֹּהֲנִים אֵלּוּ וּלְוִיִּם אֵלּוּ נֶהֱנִים לִי״ — יִטְּלוּ אֲחֵרִים.
Guémara
GUEMARA: La michna enseigne que si une femme a fait vœu de ne pas bénéficier d'autrui, son mari ne peut annuler son vœu. On en déduit: apparemment, c'est parce qu'elle peut être nourrie par les biens de celui-ci — son mari — sans avoir besoin de prendre chez d'autres. Cela prouve par inférence que, dans ce contexte, le mari n'est pas inclus dans sa référence aux « gens », c'est-à-dire que, bien qu'elle ait mentionné les gens dans son vœu, elle n'entendait pas s'interdire de bénéficier de son mari. On demande: mais considère la fin de cette même partie de la michna, qui énonce: mais elle peut bénéficier du leket, de la chikh'ha et de la péa. Cela implique qu'elle peut bénéficier des dons destinés aux pauvres, mais qu'elle ne peut manger des biens de son mari. Apparemment donc, le mari est bien inclus dans sa référence aux « gens », et elle ne peut pas non plus bénéficier de lui!
גְּמָ׳ אַלְמָא אֶפְשָׁר דְּמִתַּזְנָה מִדִּילֵיהּ, מִכְּלָל דְּבַעַל לָאו בִּכְלַל ״בְּרִיּוֹת״ הוּא. אֵימָא סֵיפָא: יְכוֹלָה לֵיהָנוֹת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה, אֲבָל מִדְּבַעַל לָא אָכְלָה, אַלְמָא בַּעַל בִּכְלַל ״בְּרִיּוֹת״ הוּא!
Oula dit: en réalité, le mari n'est pas inclus dans sa référence aux « gens », et il n'y a pas de contradiction. La michna donne plutôt deux raisons pour lesquelles il ne peut annuler le vœu de sa femme. La première raison, seulement sous-entendue par la michna, est qu'elle peut être entretenue par son mari. Et de plus, il y a la raison explicite: il ne peut annuler le vœu parce qu'elle peut bénéficier du leket, de la chikh'ha et de la péa.
אָמַר עוּלָּא: לְעוֹלָם לָאו בִּכְלַל ״בְּרִיּוֹת״ הוּא, וְעוֹד: אֵין יָכוֹל לְהָפֵר — מִפְּנֵי שֶׁיְּכוֹלָה לֵיהָנוֹת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה.
Rava dit le contraire: en réalité, le mari est inclus dans sa référence aux « gens », c'est pourquoi sa femme ne peut bénéficier de lui. Et lorsque la michna énonce la halakha, elle emploie le style dit « quelle en est la raison », et il faut comprendre ainsi: quelle est la raison pour laquelle le mari ne peut annuler le vœu de sa femme? Parce qu'elle peut bénéficier du leket, de la chikh'ha et de la péa.
רָבָא אָמַר: לְעוֹלָם בַּעַל בִּכְלַל ״בְּרִיּוֹת״ הוּא, וּ״מָה טַעַם״ קָאָמַר: מָה טַעַם אֵין יָכוֹל לְהָפֵר? מִפְּנֵי שֶׁיְּכוֹלָה לֵיהָנוֹת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה.
Rav Nahman dit: en réalité, le mari n'est pas inclus dans sa référence aux « gens ». Et voici ce qu'enseigne la michna: le mari ne peut annuler le vœu de sa femme, car même si elle divorce et ne peut plus bénéficier de son mari — celui-ci étant alors inclus dans sa référence aux « gens » — elle pourra toujours bénéficier du leket, de la chikh'ha et de la péa.
רַב נַחְמָן אָמַר: לְעוֹלָם בַּעַל לָאו בִּכְלַל ״בְּרִיּוֹת״ הוּא. וְהָכִי קָתָנֵי: נִתְגָּרְשָׁה, יְכוֹלָה לֵיהָנוֹת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה.
Rachi
דלמא מיין דאית לה צערא הפר - מזג וחרצן לא הפר לה דהא אמרת אין נזירות לחצאין אהכי קאמר דמפר כולו ולא שייר אלא טומאת מת משום דלא אפשר ליה להפר לה ותייתי נמי עולת העוף דהא חייל עלה אכתי נזירות לענין טומאה:
אמרי טומאת מת - ודאי הוי נמי בכלל הפרה משום דאית לה צערא כדכתיב קרא והחי יתן אל לבו והויא עינוי נפש:,דיספוד יספדון ליה כו' - כלומר יספוד לאינשי כי היכי דיספדון ליה נמי והיינו והחי יתן אל לבו שישתדל לעשות עם אחרים כדי שיזכה ויעשה לו כמו כן ולעיל מיניה כתיב טוב ללכת אל בית אבל וגו':
מתני' קונם שאני נהנה לבריות - קונם יהא עלי כל מה שאהנה מן הבריות:,אינו יכול להפר ויכולה ליהנות מלקט שכחה ופאה - דלא של בריות הן אלא של הפקר:
גמ' מדקאמר דאין יכול להפר משמע דאין בנדר הזה עינוי נפש משום דיכולה להתפרנס משלו:,אימא סיפא יכולה ליהנות בלקט שכחה ופיאה אבל מן הבעל לא אכלה - דאי אכלה מבעל היכי מותרת בלקט שכחה ופאה דהא לאו עניה היא:
ה"ג אמר עולא לעולם בעל לאו בכלל בריות הוא חדא ועוד קתני כו' - ואין יכול להפר דמתניתין אכ"ע קמהדר דאין יכול להפר אליבא דכ"ע משום דלאו נדרי עינוי נפש הויין ולאו דברים שבינו לבינה:
רב נחמן אמר לעולם בעל לאו בכלל בריות - והאי דקאמר אין יכול להפר א"צ להפר קאמר:,ויכולה ליהנות בלקט כו' - משנתגרשה קאמר דהתם לא מציא לאיתהנויי מבעל:
Tossafot
טומאת מת נמי אית לה צערא - אם תמנע מלטמא דהויא עינוי נפש:
קונם שאני נהנה לבריות כו' לא יפר - דלא הוי עינוי נפש [וא"כ] לשמואל דאמר קונם שאני נהנה לפלוני יפר ותי' לא יפר משום נדרי עינוי נפש אבל מיפר משום דברים שבינו לבינה ורבי יוסי היא כדתרצינן מפירות מדינה:,ויכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה - שאינו ממון כדאמרי' דאפי' טובת הנאה ליכא לבעלים דעזיבה כתיב בהו [דדוקא היכא דכתיב בהו] ונתת אית בהו טובת הנאה:
כהנים לוים [נהנים] משלו יתן לכהנים תרומתו דטובת הנאה אינה ממון:,כהנים ולוים אלו יטלו אחרים - דטובת הנאה ממון ובגמ' פריך מרישא לסיפא:
אלמא מדקתני לא יפר בעל לאו בכלל בריות הוא ומותרת ליהנות ממנו לכך לא חשיב האי נדר לעינוי נפש דאי הוי בכלל בריות אין לך עינוי גדול מזה דמשמע ליה הא דקתני דמותרת בלקט לא הוי טעמא דרישא מדלא קתני מפני שמותרת אלא מילתא באפי נפשה הוא וא"ת ובעל גופיה מתזן מן הבריות והוי פרנסתו מן החנוני דאמר לעיל (דאסורה) דיפר כדין עינוי נפש וי"ל דלעיל איירי דאסרה בפירות חנוני שיהא של חנוני אע"פ שאינו עתה שלו דומיא דפירות מדינה דרישא שאסרה במה שגדל במדינה אבל הכא מיירי שאסרה משל הבריות בעודו שלהם והואיל ובעל לאו בכלל בריות כשיבא לידו מותר אבל מן בעל לא אכלה מדלא קתני הותרה בהם:
חדא ועוד קתני חדא דבעל אינו בכלל בריות ועוד כו' - כך מגי"ה במשנתנו ולעולם בעל מכלל בריות הוא ומה טעם קאמר כו' קשה להר"ם לעיל [דאמרינן] אם לא היתה פרנסתו אלא ממנו הרי זה יפר ואפילו כדין עינוי נפש ואמאי והרי יכולה ליהנות בלקט שכחה ותי' דלעיל מיירי בנדרה בימות הגשמים דליכא לקט ופאה:
נתגרשה יכולה ליהנות בלקט - דאז בשעת גירושין הוי בעל בכלל בריות דנדרה הכי קונם שאני נהנה לכל אדם שיקראו אותם בריות בשעת הנאתי מהם וכי מיגרשה מיקרי בעל [בריות] ואע"ג דהשתא לא מיתסר בעל לאחר גירושין מיתסר דהוי בכלל בריות לאסור בעלה על נפשה מהשתא ודמי להא דלקמן שדה שאני מוכר לך לכשאקחנה תקדיש הואיל ובידו להקדיש:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.