Guémara
Tu as bien expliqué [l'expression] « si je me lave ». [Mais l'expression] « si je ne me lave pas », quel en est le cas? Si l'on dit qu'elle a dit: « Que le bénéfice de me laver me soit interdit pour toujours si je ne me lave pas aujourd'hui » — pourquoi aurait-elle besoin d'une annulation? Qu'elle se lave [aujourd'hui, et rien ne sera interdit]! Rav Yehouda dit: [la Michna vise le cas] où elle a dit: « Le bénéfice de me laver me soit interdit pour toujours si je ne me lave pas dans une eau de trempage [de lin] ». [Le mari peut annuler ce vœu], car cela la rendrait répugnante, ce qui constitue une forme de défiguration.
שַׁנֵּית ״אִם אֶרְחַץ״. ״אִם לֹא אֶרְחַץ״ הֵיכִי דָּמֵי? אִלֵּימָא דְּאָמְרָה: ״תִּיתְּסַר הֲנָאַת רְחִיצָה לְעוֹלָם עָלַי אִם לֹא אֶרְחַץ הַיּוֹם״ — לְמָה לָהּ הֲפָרָה? תִּתְסְחֵי! אָמַר רַב יְהוּדָה: דְּאָמְרָה ״הֲנָאַת רְחִיצָה עָלַי לְעוֹלָם אִם לֹא אֶרְחַץ בְּמֵי מִשְׁרָה״.
On soulève une objection: de la même manière, il faudrait expliquer ce qu'enseigne le tanna: « si je ne me pare pas », comme signifiant: que le bénéfice de me parer me soit interdit pour toujours si je ne fais pas quelque chose de répugnant, par exemple si je ne me pare pas avec du naphte. Mais cela ne peut être, car une telle substance est sale et le terme « parure » ne peut absolument pas s'appliquer à elle!
דִּכְווֹתֵיהּ דְּקָתָנֵי ״אִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט״ — אִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט בְּנֵפְטְ. לִכְלוּךְ הוּא!
[Rav Yehouda] dit plutôt que [la Michna vise le cas] où elle a dit: « Le bénéfice de me laver me soit interdit pour toujours si je me lave aujourd'hui, et serment que je ne me laverai pas »; [ou] « Le bénéfice de me parer me soit interdit pour toujours si je me pare aujourd'hui, et serment que je ne me parerai pas ». [Par la combinaison de son vœu et de son serment, il lui devient interdit de se laver ou de se parer pour toujours.]
אָמַר [רַב יְהוּדָה], דְּאָמְרָה: ״הֲנָאַת רְחִיצָה לְעוֹלָם עָלַי אִם אֶרְחַץ הַיּוֹם, וּשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶרְחַץ״, ״הֲנָאַת קִישּׁוּט עָלַי לְעוֹלָם אִם אֶתְקַשֵּׁט הַיּוֹם, וּשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶתְקַשֵּׁט״.
Ravina dit à Rav Achi: selon cette explication, ce tanna de la Michna aurait dû enseigner: « Voici les vœux et les serments [que le mari peut annuler] »! Il lui répondit: enseigne donc ainsi: « Voici les vœux et les serments ». Et si tu veux, dis plutôt que les serments sont eux aussi inclus dans la catégorie des vœux, comme nous l'avons appris dans une MICHNA : « Comme les vœux des méchants » — celui-là a fait vœu concernant le naziréat, concernant un sacrifice, et concernant un serment. [Ceci montre qu'un serment peut lui aussi être appelé un vœu.]
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: הַאי ״אֵלּוּ נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת״ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמִיתְנֵי! אֲמַר לֵיהּ, תְּנִי: אֵלּוּ נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: שְׁבוּעוֹת נָמֵי הַיְינוּ נְדָרִים. דִּתְנַן: ״כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים״ — נָדַר בְּנָזִיר וּבְקׇרְבָּן וּבִשְׁבוּעָה.
§ La Guemara demande: les Sages, c'est-à-dire le premier tanna, veulent-ils vraiment dire que se laver comporte une souffrance de l'âme lorsqu'on ne se lave pas? On soulève une contradiction: bien qu'on soit interdit dans les cinq [activités le jour de Kippour], on n'encourt le karet que pour celui qui mange, qui boit, et qui accomplit un travail, seulement. Et si tu dis que lorsqu'elle ne se lave pas il y a affliction, [et c'est pour cela que le mari peut annuler un tel vœu de sa femme], alors à Yom Kippour, celui qui se lave devrait être passible de karet!
וַאֲמַרוּ רַבָּנַן: רְחִיצָה אִית בַּהּ עִנּוּי נֶפֶשׁ כִּי לָא רָחֲצָה? וּרְמִינְהִי: אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר בְּכוּלָּן — אֵין עָנוּשׁ כָּרֵת אֶלָּא בְּאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בִּלְבַד. וְאִי אָמְרַתְּ כִּי לָא רָחֲצָה אִיכָּא עִנּוּי, בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים כִּי רָחַץ לִיחַיַּיב כָּרֵת!
Rava dit: [le sens de l'affliction dans chaque cas] s'apprend du contexte du verset. Concernant Yom Kippour, où il est écrit: « Vous affligerez vos âmes » (Vayikra 16, 29) — il s'agit d'une chose dont on connaît et ressent l'affliction maintenant même, [le jour de Kippour]. [S'abstenir de] se laver, on n'en ressent pas l'affliction maintenant. Concernant les vœux, où il est écrit: « Tout vœu et tout serment obligatoire pour affliger l'âme, son mari peut le maintenir ou son mari peut l'annuler » (Bamidbar 30, 14) — il s'agit d'une chose qui finit par mener à l'affliction; et si elle ne se lave pas [pendant longtemps], cela finit par mener à l'affliction.
אָמַר רָבָא: מֵעִנְיָנָא דִקְרָא. גַּבֵּי יוֹם הַכִּיפּוּרִים דִּכְתִיב ״תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם״ — מִילְּתָא דְּיָדַע עִינּוּיָא הַשְׁתָּא. רְחִיצָה לָא יָדַע עִינּוּיָא הַשְׁתָּא. גַּבֵּי נְדָרִים דִּכְתִיב ״כׇּל נֵדֶר וְכׇל שְׁבוּעַת אִסָּר לְעַנּוֹת נָפֶשׁ״ — מִילְּתָא דְּאָתְיָא לֵיהּ לִידֵי עִנּוּי, וְכִי לָא רָחֲצָה אָתְיָא לִידֵי עִנּוּי.
§ On soulève une contradiction entre cette parole de Rabbi Yossei et une autre parole de Rabbi Yossei. On a enseigné dans une baraïta: concernant une source appartenant aux habitants d'une ville, si [l'eau] est nécessaire pour leur propre vie et aussi pour la vie d'autrui, leur propre vie prime sur la vie d'autrui. [Si elle est nécessaire] pour leur propre bétail et pour le bétail d'autrui, leur propre bétail prime sur le bétail d'autrui. [Si elle est nécessaire] pour leur propre lessive et pour la lessive d'autrui, leur propre lessive prime sur la lessive d'autrui. [Mais si elle est nécessaire] pour la vie d'autrui et pour leur propre lessive, la vie d'autrui prime sur leur propre lessive.
וְרָמֵי דְּרַבִּי יוֹסֵי אַדְּרַבִּי יוֹסֵי: מַעְיָין שֶׁל בְּנֵי הָעִיר, חַיֵּיהֶן וְחַיֵּי אֲחֵרִים — חַיֵּיהֶן קוֹדְמִין לְחַיֵּי אֲחֵרִים. בְּהֶמְתָּם [וּבֶהֱמַת אֲחֵרִים — בְּהֶמְתָּם] קוֹדֶמֶת לְבֶהֱמַת אֲחֵרִים. כְּבִיסָתָן וּכְבִיסַת אֲחֵרִים — כְּבִיסָתָן קוֹדֶמֶת לִכְבִיסַת אֲחֵרִים. חַיֵּי אֲחֵרִים וּכְבִיסָתָן — חַיֵּי אֲחֵרִים קוֹדְמִין לִכְבִיסָתָן.
Rabbi Yossei dit: leur propre lessive prime même sur la vie d'autrui, [car porter des vêtements non lavés peut finir par causer souffrance et danger]. La Guemara précise la difficulté que présente cette baraïta: or, concernant la lessive, Rabbi Yossei a dit qu'elle comporte une souffrance [et une affliction, au point de primer même sur la vie d'autrui].
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּבִיסָתָן קוֹדֶמֶת לְחַיֵּי אֲחֵרִים. הַשְׁתָּא כְּבִיסָה אָמַר רַבִּי יוֹסֵי יֵשׁ בָּהּ צַעַר,
Rachi
שנית אם ארחץ - זה דהוי ענוי נפש לרבי יוסי כדאית ליה ולרבנן כדאית להו:,אם לא ארחץ דקתני היכי דמי (אילימא) דאמרה תיתסר הנאת רחיצה עלי לעולם אם לא ארחץ במי משרה - תרחץ איכא ניוול ואע"ג דרחצה מיהו משום דאין המים יפים ויש להן ריח רע הויא ניוול ור' יוסי סבר תרחץ ואין בכך כלום דבההיא יומא לא שמיה ניוול:
דכוותיה גבי קישוט - דקתני סיפא אם לא אתקשט דאמרה תיתסר עלי הנאת קישוט כגון כיחול ופירכוס אם לא אתקשט בנפט לכלוך הוא שהנפט מסריח:
לעולם - כדאמר מעיקר' דאסרה הנאת רחיצה עלה לעולם ומתני' חדא קתני דהכי אמרה אם ארחץ [ושבועה שלא] ארחץ דאיתסר עלה רחיצה לגמרי אפי' בזימנא חדא ואי נמי דאמרה הנאת קישוט עלי לעולם כגון קישוט דבגדי צבעונין וקישוט בשמים אם אתקשט אפילו פעם אחת ושבועה שלא אתקשט כלל ורבי יוסי לטעמיה דלניוול לא חייש כלל וליכא ענוי נפש וליכא למיפרך נמי כדפרכינן לעיל דליתני תנאי זה אין בו ענוי נפש דהכא ליכא תנאי כלל מדאתיא שבועה אבתריה ועקרה לה:
אע"פ שאסור בכולן - בכל הני דאית בהו צד ענוי ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה:,אינו חייב עליהן כרת אלא על האוכל ועל השותה והעושה בו מלאכה - דלא חייבה תורה אלא בהני דכתיבי בהדיא גבי יום הכיפורים דכתיב תענו את נפשותיכם משמע שהנפש יודעת הענוי וזהו ענוי אכילה ושתיה דרגיל בהו וכיון דלא אכיל ההוא יומא ידיעה עינויא:
רחיצה לא ידיעה עינויא - דלאו כל יומא רגיל למירחץ והשתא נמי כי לא רחיץ לא הוי ניכר הענוי:,אבל גבי נדר דכתיב לענות נפש - משמע שעתיד לענות והיינו נמי רחיצה דאתיא ליד ענוי נפש ואהכי מיפר לה:
מעיין של בני העיר - שמושך והולך לעיר אחרת ואין בו אלא כדי סיפוק שתייתן של בני אותה העיר הרשות בידן לסותמו שלא ילך לאותה עיר אחרת שלמטה הימנה לפי שהמים שלהן הם והמים ברשותן חייהן קודמין לחיי אחרים: ואם יש בה כדי חייהן של אלו ושל אלו ואין בה להסתפק ממה שנשאר מאותו מעיין אלא כדי בהמתן של בני אותה העיר:,כביסתן וכביסת אחרים - אם יש בו כדי חיותן וכדי בהמתן של בני אותה העיר ואין במה שנשאר במעיין אלא כדי כביסת בגדיהן של בני העיר:,חיי אחרים וכביסתן - שיש לבני העיר ולבהמתן להשקות ממעין אחד ואין כביסה להם אלא זה ואף חיי אחרים תלויין בו ואין בו אלא כדי שיעור של אחד מהן:,חיי אחרים קודמין לכביסתן - ויניחום לבני אותה עיר אחרת לחייהן ואל יכבסו בו בגדיהן:
השתא כביסה - דבגדים קאמר ר' יוסי דאית ביה צערא ולהכי כביסת קודמת:,גוף כולו מיבעיא - דאית ביה ענוי כשאינו רוחץ:
Tossafot
שנית אם ארחץ אם לא ארחץ היכי דמי - שיחול עליה איסור [רחיצה] בנדר:,אם לא ארחץ במי משרה - ולכך [יפר] שאם תרחץ איכא ניוול:
דכוותי' שלא אתקשט בנפט לכלוך הוא - ואינו קרוי קישוט אלא אמר רבא תרתי קתני ולעולם כדשנין ושבועה שלא ארחץ ולא רצה לתרץ דאמר קונם שלא ארחץ דא"כ היינו כמו רישא כי לא רחצה אפילו ביום אחד דהא בארחץ היום מוקמינן לה:
ורמינהו אע"פ שאסר בכולן - בתשמיש המטה בנעילת הסנדל ברחיצה וסיכה באכילה ושתיה אין ענוש כרת אלא על האכילה דהוי ענוי והוי בכלל כל הנפש אשר לא תעונה [ונכרתה] ואי אמרת דמניעת רחיצה הוי עינוי ארחיצה נמי לחייב ביה"כ ותימה דבפרק בתרא דיומא (דף עד:) פריך וכ"ת בענוי תשמיש הרי אומר תענו את נפשותיכם איזהו ענוי שיש בו [אבידת נפש] הוי אומר זה אכילה ושתיה וא"כ רחיצה נמי נהי דמיקריא ענוי אין חייבין עליה ועוד קשה לה"ר שמואל מאיוורא מאי דעתיה דהאי מקשה אלא לא מקרי רחיצה ענוי א"כ אמאי מיתסרא דהתם נפקא לן איסורא מהאי קרא דענוי וי"ל דודאי לא הוי ענוי מן התורה וקרא דענוי הוה אסמכתא בעלמא דאיקרי ענוי וכך - הוא למסקנא ' דהכא:
מילתא דידע עינויא השתא רחיצה לא ידיע השתא - כלו' בו ביום דמניעת רחיצה אינה נכרת אלא לימים רבים:,[דכתיב לענות נפש] - דמשמע להבא יהיה נדרי עינוי:
ורמי דר' יוסי אדר' יוסי - דאמר רחיצה אין בה ענוי:,מעיין של בני העיר חייהן וחיי אחרים - כגון בעיירות ששותין מאותה מעיין חייהן קודמין דדרשינן וחי אחיך עמך חייך קודמין:,כביסתן - מקום כיבוסי בגדים כביסתן קודמת ומותרין לעכב המים עד שיכבסו רבי יוסי אומר כביסתן קודמת [לחיי אחרים] משום דאית בה צערא:
השתא כביסה - של בגדים אמר ר' יוסי [יש בו צער גוף כולו לא כ"ש - כיבוס] דבגדים אלימא ליה יותר מרחיצת גוף:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.