Guémara
S'agissant de [la formule]: « Je suis distancé de toi », Rabbi Akiva estime qu'il s'agit là d'un langage d'éloignement [qui exprime donc un vœu], tandis que les rabbanan estiment qu'il s'agit d'un langage d'excommunication, et non de la terminologie par laquelle on formule les vœux.
בִּ״מְנוּדֶּה אֲנִי לָךְ״, דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: לִישָּׁנָא דְנִידּוּיָא הוּא, וְרַבָּנַן סָבְרִי: לִישָּׁנָא דִמְשַׁמַּתְנָא הוּא.
Et [Rav Pappa] est en désaccord avec l'opinion de Rav 'Hisda. En effet, un certain homme dit: « Je suis excommunié des biens du fils de Rav Yirmeya bar Abba. » Il vint devant Rav 'Hisda [pour savoir si cette déclaration engendrait une interdiction ou non]. Celui-ci lui dit: Personne ne se préoccupe, [en pratique], de cette opinion de Rabbi Akiva. Il en ressort que Rav 'Hisda estime qu'ils sont également en désaccord au sujet de la formule « Je suis excommunié de toi ». Cela indique que le désaccord entre les tanaïm ne porte pas sur des termes spécifiques, mais sur la question plus générale de savoir si les termes d'éloignement ou d'excommunication peuvent également exprimer des vœux.
וּפְלִיגָא דְּרַב חִסְדָּא. דְּהָהוּא גַּבְרָא דְּאָמַר ״מְשַׁמַּתְנָא בְּנִכְסֵיהּ דִּבְרֵיהּ דְּרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא״ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא. אֲמַר לֵיהּ: לֵית דְּחָשׁ לַהּ לְהָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא. קָסָבַר: בִּ״מְשַׁמַּתְנָא״ פְּלִיגִי.
Rabbi Ila dit au nom de Rav: Si l'on a mis quelqu'un au ban en sa présence, on ne peut lever le ban pour lui qu'en sa présence. Si on l'a mis au ban en son absence, on peut lever le ban pour lui, que ce soit en sa présence ou en son absence.
אָמַר רַבִּי אִילָא אָמַר רַב: נִדָּהוּ בְּפָנָיו — אֵין מַתִּירִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו. נִדָּהוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו — מַתִּירִין לוֹ בֵּין בְּפָנָיו בֵּין שֶׁלֹּא בְּפָנָיו.
Rav 'Hanin dit au nom de Rav: Celui qui entend une mention du Nom [de D.ieu] en vain de la bouche de son prochain doit le mettre au ban; et s'il ne l'a pas mis au ban, c'est lui-même qui devra être mis au ban. Car partout où la mention du Nom en vain est courante, la pauvreté y est également courante.
אָמַר רַב חָנִין אָמַר רַב: הַשּׁוֹמֵעַ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם מִפִּי חֲבֵירוֹ צָרִיךְ לְנַדּוֹתוֹ, וְאִם לֹא נִידָּהוּ — הוּא עַצְמוֹ יְהֵא בְּנִידּוּי. שֶׁכׇּל מָקוֹם שֶׁהַזְכָּרַת הַשֵּׁם מְצוּיָה, שָׁם עֲנִיּוּת מְצוּיָה.
Et la pauvreté est comme la mort, comme il est dit: « Car tous les hommes qui en voulaient à ta vie sont morts » (Chemot 4, 19) — [selon la tradition des Sages, il s'agit de Datan et Aviram, qui cherchaient à faire tuer Moché en Égypte; ils étaient encore vivants à ce moment-là mais étaient devenus pauvres]. Et il est enseigné dans une baraïta: Partout où [il est dit que] les Sages ont posé leurs yeux [sur quelqu'un], il en résulte soit la mort, soit la pauvreté. Cela indique également que mort et pauvreté sont équivalentes.
וַעֲנִיּוּת, כְּמִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מֵתוּ כׇּל הָאֲנָשִׁים״, וְתַנְיָא: כׇּל מָקוֹם שֶׁ״נָּתְנוּ חֲכָמִים עֵינֵיהֶם״, אוֹ מִיתָה אוֹ עוֹנִי.
Rabbi Abba dit: Je me tenais devant Rav Houna, lorsqu'il entendit une certaine femme prononcer une mention du Nom en vain. Il la mit au ban et leva immédiatement le ban pour elle, en sa présence. [La guemara commente:] Apprends-en trois choses: apprends-en que celui qui entend une mention du Nom en vain de la bouche de son prochain doit le mettre au ban; apprends-en que si l'on a mis quelqu'un au ban en sa présence, on ne peut lever le ban pour lui qu'en sa présence; et apprends-en qu'il n'y a rien, [c'est-à-dire aucun délai minimum], entre la mise au ban et la levée du ban.
אָמַר רַבִּי אַבָּא: הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, שַׁמְעַהּ לְהָךְ אִיתְּתָא דְּאַפִּקָה הַזְכָּרַת הַשֵּׁם לְבַטָּלָה, שַׁמְּתַהּ וּשְׁרָא לַהּ לְאַלְתַּר בְּאַפַּהּ. שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת: שְׁמַע מִינַּהּ הַשּׁוֹמֵעַ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם מִפִּי חֲבֵירוֹ צָרִיךְ לְנַדּוֹתוֹ, וּשְׁמַע מִינַּהּ: נִידָּהוּ בְּפָנָיו, אֵין מַתִּירִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו, וּשְׁמַע מִינַּהּ: אֵין בֵּין נִידּוּי לַהֲפָרָה וְלֹא כְּלוּם.
Rav Guidel dit au nom de Rav: Un érudit de la Torah peut se mettre lui-même au ban, et peut lui-même lever ce ban pour lui-même. [La guemara demande:] N'est-ce pas évident, [puisqu'il peut le faire pour les autres]? [La guemara répond:] On aurait pu dire, selon le dicton populaire: « Un prisonnier ne peut se libérer lui-même de prison », [et donc, étant mis au ban, il ne pourrait lever le ban pour lui-même]; c'est pourquoi on nous enseigne qu'il le peut.
אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: תַּלְמִיד חָכָם מְנַדֶּה לְעַצְמוֹ, וּמֵיפֵר לְעַצְמוֹ. פְּשִׁיטָא? מַהוּ דְּתֵימָא: ״אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין״, קָא מַשְׁמַע לַן.
Quel est le cas? Comme celui de Mar Zoutra le pieux: lorsqu'un élève de l'académie était passible d'excommunication, Mar Zoutra le pieux s'excommuniait d'abord lui-même, puis excommuniait ensuite l'élève de l'académie. Et lorsqu'il rentrait chez lui, il levait d'abord le ban pour lui-même, puis le levait pour l'élève.
הֵיכִי דָּמֵי: כִּי הָא דְּמָר זוּטְרָא חֲסִידָא, כִּי מִחַיַּיב בַּר בֵּי רַב שַׁמְתָּא — מְשַׁמֵּית נַפְשֵׁיהּ בְּרֵישָׁא, וַהֲדַר מְשַׁמֵּת בַּר בֵּי רַב. וְכִי עָיֵיל לְבֵיתֵיהּ, שָׁרֵי לְנַפְשֵׁיהּ וַהֲדַר שָׁרֵי לֵיהּ.
Et Rav Guidel dit au nom de Rav:
וְאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב:
Rachi
קסבר במשמתנא פליגי - דהכא משמתנא קאמר וקאמר ליה רב חסדא לית דחש לה להא דר"ע דהוה אוסר במנודה אני לך דהיינו משמתנא:
נידהו בפניו - חכם שנידה את האדם בפניו אין יכול להתיר לו אלא בפניו:
הזכרת השם - שמוציא שם שמים לבטלה:
שנאמר כי מתו כל האנשים - ואמרינן היינו דתן ואבירם שנפלו בעניות:,כל מקום שנתנו חכמים עיניהם - לאדם שנידו או מת או נופל בעניות ואהכי צריך לנדותו כדי שיפול בעניות דהיינו כמיתה:
אין בין נידוי להפרה ולא כלום - דלא צריך להיות יום או יומים בנידוי דהא לאלתר שרא לה:
היכי דימי - דמנדה לעצמו:,ועייל לביתיה ושרי ליה - שלא נידהו בפניו:
Tossafot
במאי פליגי במנודה אני לך דר"ע סבר לישנא דנדינא הוא - שיהא נע ונד ומרוחק מהנאתו דאין לספקו בלשון נידוי ולענין הרחקת ד' אמות אף על גב דלשון המשנה קורא מנודה שנדוהו כדאמרי' מ"ק (דף טו:) מנודה לא שונה ולא שונין לו מכל מקום כשאדם רוצה להרחיק עצמו ד' אמות אינו רגיל להזכיר נידוי על עצמו בשביל כך הלכך על כרחך לישנא דנדינא הוא כדפי' ושפיר הוי ידים מוכיחות בלא שאני אוכל לך:
נדהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו - יש לפרש דשפיר מועיל גם שלא בפניו אלא לכבודו של מנודה דכמו שביישו לפניו כך יש לפייסו לפניו אע"פ שנדהו בדין אי נמי בעי למימר דכיון שנדוהו בפניו אלים הנידוי כל כך שלא יועיל ההיתר אלא בפניו כעין שנדהו ודכוותה אמרינן בגיטין (דף לג:) כל מילתא דמתאמרא בפני י' צריכא בי י' [למשלפא]:
אם לא נדהו הוא בעצמו יהא בנידוי - כלומר חכמי הדור חייבין לנדותו:,שכ"מ שהזכרת השם מצויה עניות מצויה - פי' הרב אלעזר דנפקא לן מדכתיב (שמות כ׳:כ״א) בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך מדהזכרת שם דמצוה גורם ברכה דהיינו עושר א"כ הזכרת שם דלבטלה גורם עניות ור"י פי' דנפקא לן מדכתיב גבי שבועת שקר (זכריה ה׳:ד׳) ובא אל בית הגנב וכלתו ואת עציו ואבניו והזכרת השם לבטלה דומה קצת לשבועת שקר:
עניות כמיתה דכתיב כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך - גבי דתן ואבירם דע"כ לא מתו אז במצרים שהרי היו במדבר וליכא למימר שהיו סומין ומצורעים החשובים כמתים סומין ליכא למימר דכתיב (במדבר ט״ז:י״ד) העיני האנשים ההם תנקר ומצורעים נמי לא שהרי היו בקרב ישראל וליכא למימר שנתרפאו במתן תורה שהרי חזרו למומן במעשה העגל וליכא למימר שלא היו להם בנים דהא כתיב (שם) (הם) ונשיהם ובניהם וטפם ועוד דמשום שלא היו להם בנים לא נמנעו מלהיות קרובים למלכות כבתחילה אבל בשביל עניות ודאי נמנעו מלהיות קרובים למלכות:
אין בין נידוי להפרה ולא כלום - תימה דאמרי' במ"ק (דף טז.) טוט אסר וטוט שרי פי' לאלתר ה"מ לענין מנודה אבל לענין אפקירותא עד דחייל עליה שמתא תלתין יומין וי"ל ה"נ כיון שנידוי זה אינו אלא לכפרה בעלמא וחיישי' עליו שלא ירגיל עוד להזכיר שם שמים לבטלה אין זה נידוי חשוב כאפקירותא לשאר עבירות לחול עליו נידוי שעה אחת:
משמת נפשיה והדר משמת בר בי רב - פר"ת שזה היה עושה כדי שלא ישכח להתיר הנידוי של בר בי רב אבל עכשיו שמשמת נפשיה מתוך כך שהיה זכור להתיר שלו זכור יהיה נמי להתיר של בר בי רב ור"י פירש דלכפרה היה עושה כך שלא יענש במה שמנדה צורבא מדרבנן כי בקושי יש לנדותו כדאמרינן (בפסחים נב.) ממנו אנגידא ולא ממנו אשמתא ואע"פ שזה היה מתחייב שמתא מן הדין אעפ"כ היה ירא מן העונש לכך היה משמת נפשיה לכפרה:,משמת נפשיה - היה מרחיק עצמו ד"א מחביריו:,כי עייל לביתיה שרי לנפשיה - משום בני ביתיה והדר שרי לבר בי רב כדי שיבא זכאי ויכפר על החייב לכך היה מתיר לעצמו קודם:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.