Guémara
« De toi » — cela fait référence au léket, au chikh'ha et à la péa.
״מֵעִמָּךְ״, זֶה לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה.
Y a-t-il une intimation [yad] pour la tsedaka, ou n'y a-t-il pas d'intimation pour la tsedaka? Quel est le cas concret? Si l'on dit que c'est le cas où quelqu'un a dit: « Ce dinar est pour la tsedaka, et celui-ci aussi » — cela même constitue une déclaration explicite de don à la tsedaka! Il s'agit plutôt du cas où il a dit: « Celui-ci », sans dire « aussi ». Quelle est son intention? Faut-il comprendre qu'il dit: « Celui-ci est aussi pour la tsedaka », ou bien peut-être que ce qu'il veut dire par « et celui-ci » est qu'il s'agit d'une pièce destinée à un usage courant, et qu'il n'a simplement pas achevé sa phrase?
יֵשׁ יָד לִצְדָקָה, אוֹ אֵין יָד לִצְדָקָה? הֵיכִי דָמֵי? אִילֵימָא דְּאָמַר: ״הָדֵין זוּזָא לִצְדָקָה, וְהָדֵין נָמֵי״ — הָהוּא צְדָקָה עַצְמָהּ הִיא! אֶלָּא כְּגוֹן דְּאָמַר ״הָדֵין״ וְלָא אָמַר ״נָמֵי״, מַאי? ״הָדֵין נָמֵי צְדָקָה״ קָאָמַר, אוֹ דִּלְמָא [מַאי] ״וְהָדֵין״ (נָמֵי) — לְנַפְקוּתָא בְּעָלְמָא קָאָמַר, וְדִבּוּרָא הוּא דְּלָא אַסְּקֵיהּ.
Disons-nous que, puisque la tsedaka est juxtaposée aux offrandes, comme il est écrit dans un verset suivant l'interdiction de retarder une offrande: « que tu as prononcé de ta bouche » (Devarim 23, 24), verset que les Sages ont interprété comme faisant référence à la tsedaka — de même qu'il existe une intimation, c'est-à-dire que l'intimation est effective, pour les offrandes, de même il existe une intimation pour la tsedaka? Ou bien peut-être cette juxtaposition ne concerne-t-elle que l'interdiction de « ne pas retarder », mais non les autres halakhot?
מִי אָמְרִינַן: כֵּיוָן דְּאִיתַּקַּשׁ לְקׇרְבָּנוֹת, דִּכְתִיב: ״בְּפִיךְ״ — זוֹ צְדָקָה. מָה קׇרְבָּנוֹת יֵשׁ לָהֶן יָד, אַף צְדָקָה יֵשׁ לָהּ יָד. אוֹ דִלְמָא לְ״בַל תְּאַחֵר״ הוּא דְּאִיתַּקַּשׁ?
La Guemara demande encore: Y a-t-il une intimation pour rendre son bien hefker [abandonné, sans propriétaire], ou peut-être n'y a-t-il pas d'intimation pour rendre son bien hefker? Une expression incomplète employée par un propriétaire pour renoncer à un bien prend-elle effet ou non? La Guemara note: Ceci est identique à la question précédente concernant la tsedaka, qui est comparable au fait de rendre son bien sans propriétaire au bénéfice des pauvres.
יֵשׁ יָד לְהֶפְקֵר, אוֹ דִלְמָא אֵין יָד לְהֶפְקֵר? הַיְינוּ צְדָקָה!
La Guemara répond: Cette question est formulée dans le style « si tu veux dire », comme suit: Si tu dis qu'il y a une intimation pour la tsedaka, du fait qu'il n'y a pas d'analogie partielle fondée sur la juxtaposition, dirons-nous que rendre son bien hefker est identique à la tsedaka, ou peut-être la tsedaka est-elle différente, car la tsedaka ne convient qu'aux pauvres, tandis que le bien hefker convient tant aux pauvres qu'aux riches, et donc cela ne peut être déduit de la halakha concernant la tsedaka?
אִם תִּמְצָא לוֹמַר קָאָמַר. אִם תִּמְצָא לוֹמַר יֵשׁ יָד לִצְדָקָה, דְּאֵין הֶיקֵּשׁ לְמֶחֱצָה. הֶפְקֵר מִי אָמְרִינַן הַיְינוּ צְדָקָה, אוֹ דִּלְמָא שָׁאנֵי צְדָקָה, דִּצְדָקָה לָא חַזְיָא אֶלָּא לַעֲנִיִּים, אֲבָל הֶפְקֵר בֵּין לַעֲנִיִּים בֵּין לַעֲשִׁירִים?
Ravina a soulevé un autre dilemme: Y a-t-il une intimation pour désigner un lieu comme lieu d'aisances, ou non? La Guemara demande: Quel est le cas concret? Si l'on dit que c'est le cas où quelqu'un a dit: « Que cette structure soit un lieu d'aisances, et celle-ci aussi » — cette seconde structure est certainement aussi un lieu d'aisances! Il s'agit plutôt du cas où il a dit: « Et celle-ci », sans dire « aussi ». Quelle est son intention? Faut-il comprendre l'expression « et celle-ci » qu'il a prononcée comme signifiant: « Et celle-ci sera aussi un lieu d'aisances »? Ou peut-être que ce qu'il veut dire par « et celle-ci » est qu'elle est destinée à un usage courant plutôt qu'à un lieu d'aisances?
בָּעֵי רָבִינָא: יֵשׁ יָד לְבֵית הַכִּסֵּא, אוֹ לָא? הֵיכִי דָמֵי? אִילֵימָא דַּאֲמַר ״הָדֵין בֵּיתָא לֶיהֱוֵי בֵּית הַכִּסֵּא, וְהָדֵין נָמֵי״, הַהוּא בֵּית הַכִּסֵּא נָמֵי הָוֵה! אֶלָּא כְּגוֹן דְּאָמַר ״וְהָדֵין״ וְלָא אָמַר ״נָמֵי״. מַאי ״הָדֵין״ דְּאָמַר — ״וְהָדֵין נָמֵי בֵּית הַכִּסֵּא״, אוֹ דִלְמָא מַאי ״וְהָדֵין״ — לְתַשְׁמִישָׁא בְּעָלְמָא קָאָמַר.
La Guemara commente: Peut-on en déduire qu'il est évident pour Ravina qu'il existe une désignation [zimoun] pour un lieu d'aisances, c'est-à-dire que si l'on désigne explicitement un lieu comme lieu d'aisances, il acquiert ce statut même avant d'être effectivement utilisé à cette fin, de sorte qu'on ne peut y apporter d'objets sacrés? Mais Ravina n'a-t-il pas soulevé cela comme un dilemme? Il a demandé: Si l'on désigne un lieu particulier comme lieu d'aisances, quelle est la halakha? Si on le désigne comme bain public, quelle est la halakha? Autrement dit, la désignation est-elle effective pour conférer au lieu un statut particulier, ou la désignation n'est-elle pas effective?
מִכְּלָל דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ לְרָבִינָא דְּיֵשׁ זִימּוּן לְבֵית הַכִּסֵּא? וְהָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ לְרָבִינָא: הִזְמִינוֹ לְבֵית הַכִּסֵּא מַהוּ? הִזְמִינוֹ לְבֵית הַמֶּרְחָץ מַהוּ? זִימּוּן מוֹעִיל, אוֹ אֵין זִימּוּן מוֹעִיל?
La Guemara répond: Ravina a soulevé un dilemme à l'intérieur d'un autre dilemme: la désignation est-elle effective, ou la désignation n'est-elle pas effective? Et si tu dis qu'il y a désignation, c'est-à-dire que la désignation est effective, y a-t-il une intimation ou n'y a-t-il pas d'intimation, c'est-à-dire la désignation par intimation est-elle effective? La Guemara conclut: Le dilemme reste non résolu.
רָבִינָא חֲדָא מִגּוֹ חֲדָא קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ: זִימּוּן מוֹעִיל אוֹ אֵין זִימּוּן מוֹעִיל. אִם תִּמְצָא לוֹמַר יֵשׁ זִימּוּן: יֵשׁ יָד אוֹ אֵין יָד תִּיבְּעֵי לֵיהּ.
« Je suis mis au ban [menoudé] envers toi », etc. Abayé dit: Rabbi Akiva concède qu'en ce qui concerne les coups de fouet, on n'est pas fouetté [si l'on viole ce vœu]. En effet, si tel n'était pas le cas, que la michna enseigne: « Rabbi Akiva est stricte ». Le fait qu'elle dise que Rabbi Akiva était dans le doute mais inclinait à la rigueur indique que, bien que Rabbi Akiva estime qu'on ne peut violer ce vœu, il concède qu'on n'est pas passible de coups de fouet si on le viole.
מְנוּדֶּה אֲנִי לָךְ וְכוּ׳. אָמַר אַבָּיֵי: מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא לְעִנְיַן מַלְקוֹת שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה. דְּאִם כֵּן, נִיתְנֵי ״רַבִּי עֲקִיבָא מַחְמִיר״.
Rav Papa dit: Concernant le vœu exprimé par la formule « Je suis éloigné [nedina] de toi », tout le monde s'accorde à dire qu'il lui est interdit de tirer profit de l'autre personne, car c'est là une intimation de vœu. [S'il emploie] la formule « Je suis excommunié [mecha'matena] de toi », tout le monde s'accorde à dire qu'il lui est permis de tirer profit de l'autre personne, même s'il voulait s'éloigner de cette personne, car ce n'est pas la terminologie d'un vœu. Sur quoi portent-ils leur désaccord?
אָמַר רַב פָּפָּא: בִּ״נְדִינָא מִינָּךְ״ — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאָסוּר. ״מְשַׁמַּתְנָא מִינָּךְ״ — לְכוּלֵּי עָלְמָא שְׁרֵי. בְּמַאי פְּלִיגִי —
Rachi
מעמך - כי דרוש ידרשנו ה' אלהיך מעמך:
לנפקותא בעלמא - כלומר והדין זוז אחר ליהוי לי להוצאה ודבורא הוא דלא אסקיה דלא גמר דיבורו דאמר עלי לנפקותא:
דכתיב בפיך - כאשר דברת בפיך יצא מפי צדקה (ישעיהו מ״ה:כ״ג):
או דלמא שאני צדקה - להכי אית לה יד דלא חזיא אלא לעניים אבל הפקר דהא נמי אפי' לעשירים חזי מי אמרת דיש להן יד:
יש יד לבית הכסא - היכא דלא אמר בפירוש דלהוי בית הכסא מי הוי הזמנה ואסור להתפלל בו:
חדא מגו חדא קא מיבעיא ליה - מגו דקא מיבעיא ליה אי זימון מועיל בעי נמי אי אית ליה יד או לא:
מנודה אני לך - כלומר כמנודה שאסור לההנותו כך אהא אסור ליהנות ממך:,ר׳ עקיבא היה חוכך בזה להחמיר - כאדם שמתחכך אילך ואילך כך איהו לא בריר ליה שיהא ודאי אסור:,לענין מלקות - שאם עבר אינו לוקה כל כך ודאי לא היה מחמיר:
בנדינא ממך - דמשמע בפירוש אהא מנודה לך דהיינו ודאי לכולי עלמא אסור: שמתא אינו כל כך כנידוי:
Tossafot
הפקר היינו צדקה - דסתם מפקיר בשביל שיזכו בה עניים ומסיק מ"מ הפקר הוי לעניים ולעשירים:,ואם תמצא לומר דאין היקש למחצה - וא"ת שפיר קאמר דאין היקש למחצה ומאי מיבעיא ליה גבי צדקה י"ל דשאני הכא דסברא הוא שלא לעשות ההיקש אלא לענין בל תאחר הכתוב שם שהרי כמה דברים הכתובים באותו פסוק שחלוקים זה מזה בכמה ענינים ולא נכתב שם אלא לענין בל תאחר:,הפקר היינו צדקה - דסתם מפקיר בשביל שיזכו בה עניים ומסיק מ"מ הפקר הוי לעניים ולעשירים:
יש יד לבית הכסא - ה"נ לא מספקא ליה דאורייתא אלא חומרא בעלמא מדרבנן מספקא ליה אם החמירו לענין לאסור כך לדבר ק"ש כיון דביה"כ [שאמרו] שאין בו צואה (אי נמי) כיון דיש זימון כדמסיק אם כן תאסור ע"י דבור בעלמא כמו אינך הפקר וצדקה דמ"מ מדרבנן מיבעי ליה דהא לא איתקש:
מכלל דיש זימון - כאן משמע דאפי בדיבור בעלמא בעיא ליה דשמא יש זימון ובשבח מוכח דגם בעשיה מבעיא [דשמא] אין זימון ומוקי התם בחדתי שבנאו לכך וכן האמת והבעיא הויא בין בדבור בין במעשה:,הזמינו לבית הכסא הזמינו לבית המרחץ מהו - בשבת (פ"א דף י) פ"ה ול"ג למרחץ דקמייתי התם בעיא דרבינא הזמינו לבית הכסא וקאמר התם מאי לאו ה"ה למרחץ מיהו יש לישבו דגריס ליה הכא אע"ג דרבינא לא הזכיר בבעיא רק בית הכסא כדמוכח בשבת מ"מ התלמוד הזכיר כאן המרחץ לפי מה דס"ד התם ה"ה למרחץ:
חדא מגו חדא קא מיבעיא ליה - מגו דקא מיבעיא ליה אי זימון מועיל בעי נמי אי אית ליה יד או לא:,תיבעי לך - פי' כמו תיקו ולשון נדרים משונה:
מנודה אני לך - פי' ריצב"א דלשמואל דאמר גבי מודרני מופרשני דבעי שיאמר עמו שאני אוכל ה"ה הכא גבי מנודה אני לך דבעי שיאמר עמו שאיני אוכל לך דאל"כ אמרי' דלמא דלא קיימא בד' אמות דילך קאמר ליה כמו כי מרוחקני ממך דטפי משנינן לישנא דמנודה מלישנא דמרוחקני ול"נ דא"כ שמואל היה לו להמתין לומר דבריו עד כאן והוה קאי אכולה מילתא דמתני' לכ"נ לר"י דהכא ודאי מודה שמואל דלא בעינן שאני אוכל לך דאין לספקו בהרחקת ד"א דאמר ליה בלשון נידוי לפי שאין אדם רגיל להזכיר לשון נידוי על עצמו כשא"ל לחבירו לא אעמוד בד"א שלך לפי שגנאי הוא לו להזכיר לשון נידוי לעצמו אלא אומר בפירוש להרחיק ד"א ממנו והלכך כיון דאין לספק מנודה אני לך בהרחקת ד"א א"כ ודאי לשון נדר הוא ר"ל לשון נע ונד ומרוחק מהנאתו כדמסיק בגמרא שאינו לוקה:, מודה ר"ע וכו' - דא"כ ליתני ר"ע מחמיר תימא תלמודא דדייק מאריכות הלשון דמילתיה דר"ע דקתני חוכך בזה להחמיר וע"ז הוא אומר שהיה די לומר ר"ע מחמיר ולישתוק מחוכך והיא גופה אין להקשות אמאי אין התלמוד מדקדק משינוי הל' לאסור להחמיר איכא למימר אין זה דיוק משינוי ל' כמו מאריכות הל':
נדינא מנך כ"ע ל"פ דאסור - פי' משום דל' נע ונד הוא א"כ מועיל שפיר בלא שאני אוכל לך ושפיר הוי ידים מוכיחות טפי ממודרני ממך דאין לספקו בהרחקת ד"א משום דלשון נדינא לא משמע כלל ל' הרחקה אלא משמע שאני נע ונד מליהנות ממך:,משמתנא כ"ע לא פליגי דשרי - דלשון קללה הוא כמו מקוללני ממך ואפילו את"ל שמנדה עצמו מלעמוד בד' אמותיו מכ"מ איסור הנאה לא משמע:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.