Guémara
« Ceci est la parole » — [cela enseigne que] le sage dissout [les vœux], mais le mari ne dissout pas. Il est enseigné dans une autre baraïta: « Ceci est la parole » — le mari annule, mais le sage n'annule pas. Car on aurait pu penser: si le mari, qui ne dissout pas, annule néanmoins, le sage, qui dissout, ne devrait-il pas a fortiori annuler aussi? C'est pourquoi le verset dit: « Ceci est la parole » — [pour enseigner que] le mari annule, mais le sage n'annule pas.
״זֶה הַדָּבָר״ — חָכָם מַתִּיר, וְאֵין בַּעַל מַתִּיר. תַּנְיָא אִידַּךְ: ״זֶה הַדָּבָר״ — בַּעַל מֵפֵר וְאֵין חָכָם מֵפֵר. שֶׁיָּכוֹל: וּמָה בַּעַל שֶׁאֵין מַתִּיר — מֵפֵר, חָכָם שֶׁמַּתִּיר — אֵינוֹ דִּין שֶׁמֵּפֵר, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זֶה הַדָּבָר״ — בַּעַל מֵפֵר, וְאֵין חָכָם מֵפֵר.
Il est enseigné: il est dit ici, à propos des vœux, « Ceci est la parole », et il est dit ailleurs « Ceci est la parole » à propos des abattages effectués hors [du Temple]. Tout comme pour les abattages hors [du Temple], [le verset s'adresse à] Aharon, ses fils et tout Israël, de même pour la section des vœux, [elle s'adresse à] Aharon, ses fils et tout Israël. Et tout comme ici il est question des chefs des tribus, de même là-bas il est question des chefs des tribus.
נֶאֱמַר כָּאן ״זֶה הַדָּבָר״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״זֶה הַדָּבָר״ בִּשְׁחוּטֵי חוּץ. מָה בִּשְׁחוּטֵי חוּץ — אַהֲרֹן וּבָנָיו וְכׇל יִשְׂרָאֵל, אַף פָּרָשַׁת נְדָרִים — אַהֲרֹן וּבָנָיו וְכׇל יִשְׂרָאֵל. וּמָה כָּאן רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת — אַף לְהַלָּן רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת.
Dans la section des vœux, pour quelle halakha [cette analogie est-elle enseignée]? Rav Aha bar Yaakov dit: pour valider [le pouvoir de] trois profanes [de dénouer un vœu]. Mais n'est-il pas écrit « les chefs des tribus »? Rav Hisda dit, et certains disent que c'est Rabbi Yohanan: de « les chefs des tribus » on déduit que [le dénouement peut se faire] aussi par un unique expert.
בְּפָרָשַׁת נְדָרִים לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: לְהַכְשִׁיר שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת. וְהָא ״רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת״ כְּתִיב! אָמַר רַב חִסְדָּא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: בְּיָחִיד מוּמְחֶה.
Les chefs des tribus, [appliqués] aux abattages hors [du Temple], pour quelle halakha [est-ce enseigné]? Rav Cheshet dit: pour dire qu'il existe une possibilité de requête concernant une chose consacrée.
רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת בִּשְׁחוּטֵי חוּץ לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ שְׁאֵלָה בְּהֶקְדֵּשׁ.
Selon Beit Chammaï, qui dit qu'il n'y a pas de requête possible pour une chose consacrée, « les chefs des tribus », écrit à propos des abattages hors [du Temple], pour quelle halakha [est-ce enseigné]? Beit Chammaï n'a pas [de tradition concernant] cette analogie verbale.
לְבֵית שַׁמַּאי דְּאָמַר אֵין שְׁאֵלָה בְּהֶקְדֵּשׁ, ״רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת״ דִּכְתִיב בִּשְׁחוּטֵי חוּץ לְמַאי הִלְכְתָא? בֵּית שַׁמַּאי לֵית לְהוּ גְּזֵירָה שָׁוָה.
« Ceci est la parole », dans la section des vœux, pourquoi est-ce écrit [selon Beit Chammaï]? Pour dire: le sage dissout, mais le mari ne dissout pas; le mari annule, mais le sage n'annule pas.
״זֶה הַדָּבָר״ בְּפָרָשַׁת נְדָרִים לְמַאי כְּתִיב? לוֹמַר: חָכָם מַתִּיר וְאֵין בַּעַל מַתִּיר, בַּעַל מֵפֵר וְאֵין חָכָם מֵפֵר.
« Ceci est la parole », à propos des abattages hors [du Temple], pourquoi est-ce écrit [selon Beit Chammaï]? Pour dire: on est responsable pour l'abattage [hors du Temple], mais on n'est pas responsable pour l'égorgement par pincement [de la nuque d'un oiseau].
״זֶה הַדָּבָר״ בִּשְׁחוּטֵי חוּץ לְמַאי כְּתִיב? לוֹמַר: עַל הַשְּׁחִיטָה חַיָּיב, וְאֵין חַיָּיב עַל הַמְּלִיקָה.
Mais alors, selon Beit Chammaï, d'où déduit-on [le pouvoir] de valider trois profanes [pour dénouer un vœu]? Ils le déduisent de l'explication donnée à Rav Assi bar Natan.
אֶלָּא לְבֵית שַׁמַּאי, לְהַכְשִׁיר שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת מְנָלַן? נָפְקָא לְהוּ מִדְּרַב אַסִּי בַּר נָתָן.
Comme il est écrit: « Et Moché déclara les fêtes de D.ieu aux enfants d'Israël ». Et il est enseigné: Rabbi Yossi HaGlili dit: « les fêtes » sont mentionnées, mais le Chabbat de la Création n'est pas mentionné avec elles. Ben Azaï dit: « les fêtes » sont mentionnées, mais la section des vœux n'est pas mentionnée avec elles.
דִּכְתִיב: ״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה׳ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְהָתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ״מוֹעֲדֵי״ נֶאֶמְרוּ, וְלֹא נֶאֶמְרָה שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית עִמָּהֶן. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: ״מוֹעֲדֵי״ נֶאֶמְרוּ, וְלֹא נֶאֱמַר פָּרָשַׁת נְדָרִים עִמָּהֶן.
Rav Assi bar Natan trouvait cette baraïta difficile. Il vint à Neharde'a devant Rav Cheshet, mais ne le trouva pas; il le poursuivit jusqu'à Mehoza. Il lui dit: peut-on dire que les fêtes de D.ieu sont mentionnées, mais que le Chabbat de la Création n'est pas mentionné avec elles?
רַב אַסִּי בַּר נָתָן קַשְׁיָא לֵיהּ הָא מַתְנִיתָא. אֲתָא לִנְהַרְדְּעָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת וְלָא אַשְׁכְּחֵיהּ, אֲתָא אַבָּתְרֵיהּ לְמָחוֹזָא. אֲמַר לֵיהּ: מוֹעֲדֵי ה׳ נֶאֶמְרוּ, וְלֹא נֶאֶמְרָה שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית עִמָּהֶן?
Mais le Chabbat est bien écrit avec elles! Et de plus: peut-on dire que les fêtes de D.ieu sont mentionnées, mais que la section des vœux n'est pas mentionnée avec elles? N'est-elle pas écrite juste à côté? Il lui dit: voici ce qu'il enseigne en réalité:
וְהָא כְּתִיב שַׁבָּת עִמָּהֶן! וְתוּ: מוֹעֲדֵי ה׳ נֶאֶמְרוּ, וְלֹא נֶאֶמְרָה פָּרָשַׁת נְדָרִים עִמָּהֶן? וְהָא מִסִּיטְרָא כְּתִיבָא! אֲמַר לֵיהּ, הָכִי קָתָנֵי:
Rachi
זה הדבר אשר צוה ה' - דברים ככתבן דאין בעל מתיר דכתיב אם הפר יפר אותם אישה:,ת"ל זה הדבר - ואי אפשר לשנות בדבר וחכם מתיר כדכתיב אלה ראשי המטות וכתיב לא יחל דברו אבל ראשי המטות מוחלין לו ומסיים הברייתא נאמר כאן כו' ונאמר בשחוטי חוץ מה להלן דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל דכולהו מיחייבי משום שחוטי חוץ:
אף בפרשת נדירים כו' - ולקמן מפרש למאי הלכתא:
להכשיר ג' הדיוטות - בהפרת נדרים דאהרן חד ובניו חד וכל ישראל הרי תלתא ומדכתיב בהו כל ישראל שמע מינה להכשיר שלשה הדיוטות:,והא ראשי המטות כתיב - בהפרת נדרים דמשמע מומחין:,[ביחיד מומחה] - להכשיר בהן יחיד מומחה לרבים:
ראשי המטות בשחוטי חוץ למאי הלכתא - דהא אקשינן להו להפרת נדרים:,לומר שיש שאלה בהקדש - דפרשת שחוטי חוץ שייכא לגבי הקדש וקמ"ל ראשי המטות דנשאלין עליו דהקדש טעות אינו הקדש:
אין שאלה בהקדש - דהקדש טעות הוי הקדש:,ב"ש לית להו ג"ש - ולא הוה כתיב ראשי המטות בשחוטי חוץ דלא גמרינן ג"ש: וקא מקשינן לב"ש למאי הלכתא כתיב זה הדבר בשחוטי חוץ:
ואינו חייב על המליקה - שאם מלק עוף בחוץ אינו חייב:
והכתיב שבת עמהן - בסמוך לאותו פסוק וידבר משה את מועדי ה' בפרשת אמור אל הכהנים וכתיב לעיל מינה מלבד שבתות ה' וגו':,והא - פרשת נדרים:,מסיטרא כתיבא - בצד אותה הפרשה דפנחס כתיב פרשת נדרים:
Tossafot
מה בשחוטי חוץ כו' - לקמי׳ מפ' לה:
להכשיר ג׳ הדיוטי' - דחד ליכא למימר מדאצטריך קרא ראשי מטות ליחיד מומחה מכלל דהדיוטו׳ לא סגי בחד ומדאפיק לחד אוקמי׳ אתלתא כמו דין דבעי׳ שלשה:
לומ׳ שיש שאלה בהקדש - שאם שחט קדשי׳ בחוץ ונשאל אהקדש מפטר מקרבן וכרת:
ולב״ש דאמרי אין שאלה בהקדש - דאמרי בנזיר (ל:) דהקדש טעות הקדש. [וממילא] דאין שאלה דשאלה דנדר משוס דמשווי לנדר נדר טעות:
זה הדנר דנדרי - כיון דלא גמרי ג״ש למאי הלכתא:,חכם מתיר וכו' - ולר״י דלעיל (נדרים עז:) דכי נמי דרשי׳ ביה הך דרי׳ מיניה ג״ש דהוי מופנה מצד אחד גבי שחוטי חוץ:
הא כתי׳ שבת - תחלת מועדות פ׳ פנחס (במדבר כח):, והא מסיטרא כתי׳ - בתר פרש׳ [המועדות בראשי] המטות:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.