Guémara
Ce verset rapproche les vœux précédant la seconde union [de la femme], c'est-à-dire ceux qu'elle a prononcés après la mort de son premier mari mais avant ses secondes fiançailles, des vœux précédant sa première union. Tout comme pour les vœux précédant sa première union, le père les annule seul, de même pour les vœux précédant sa seconde union, le père les annule seul.
מַקִּישׁ קוֹדְמֵי הֲוָיָה שְׁנִיָּה לְקוֹדְמֵי הֲוָיָה רִאשׁוֹנָה. מָה קוֹדְמֵי הֲוָיָה רִאשׁוֹנָה — אָב מֵיפַר לְחוֹדֵיהּ, אַף קוֹדְמֵי הֲוָיָה שְׁנִיָּה — אָב מֵיפַר לְחוֹדֵיהּ.
La Guemara demande: Dis que cette halakha, selon laquelle le père annule les vœux seul après la mort du fiancé, ne s'applique qu'aux vœux qui n'ont pas été portés à la connaissance du fiancé, c'est-à-dire ceux pour lesquels il n'a pas eu l'occasion de ratifier ou d'annuler. Mais concernant les vœux portés à la connaissance du fiancé, le père ne pourrait pas les annuler seul!
אֵימָא הָנֵי מִילֵּי בִּנְדָרִים שֶׁלֹּא נִרְאוּ לָאָרוּס. אֲבָל בִּנְדָרִים שֶׁנִּרְאוּ לָאָרוּס — לָא מָצֵי מֵיפַר אָב!
La Guemara répond: Si le verset ne parlait que des vœux qui n'ont pas été portés à la connaissance du fiancé, il serait inutile d'enseigner cette halakha, car elle se déduit déjà des mots « dans sa jeunesse, dans la maison de son père » (Bamidbar 30, 17). Tant que la jeune femme est dans la maison de son père, même après la mort de son fiancé, son père a l'autorité d'annuler ses vœux.
אִי בִּנְדָרִים שֶׁלֹּא נִרְאוּ לָאָרוּס — מִ״בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ״ נָפְקָא.
§ La Michna énonce: En cela, le pouvoir du père est renforcé par rapport au pouvoir du mari [etc.] — dans un autre cas, le pouvoir du mari est renforcé par rapport au pouvoir du père, car le mari annule les vœux durant l'âge adulte de la femme, alors que le père n'annule pas les vœux durant son âge adulte. La Guemara demande: Quelles sont les circonstances dans lesquelles un mari peut annuler les vœux de sa femme majeure?
בָּזֶה יִפָּה כֹּחַ הָאָב מִכֹּחַ הַבַּעַל כּוּ׳. הֵיכִי דָּמֵי?
Si l'on dit qu'il s'agit du cas où il l'a fiancée alors qu'elle était jeune fille, et qu'elle a prononcé un vœu, puis a atteint sa majorité — cela ne peut être la halakha: après tout, tant la mort du père que l'atteinte de la majorité la font sortir de l'autorité du père. Tout comme, avec la mort du père, son autorité ne revient pas au mari et le fiancé ne peut pas annuler ses vœux seul, de même, en atteignant sa majorité, l'autorité que le père possédait quand elle était jeune fille ne revient pas au mari.
אִילֵּימָא שֶׁקִּידְּשָׁהּ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה, וּבָגְרָה. מִכְּדֵי מִיתָה מוֹצִיאָה, וּבַגְרוּת מוֹצִיאָה מֵרְשׁוּת אָב. מָה מִיתָה — לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל, אַף בַּגְרוּת — לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל!
Il s'agit plutôt du cas où il l'a fiancée alors qu'elle était déjà majeure, et qu'elle a ensuite prononcé un vœu. La Guemara demande: N'avons-nous pas déjà appris cela une fois, dans une Michna ultérieure (73b) qui énonce: Concernant une femme majeure qui a attendu douze mois après ses fiançailles puis a demandé que son fiancé l'épouse, Rabbi Eliézer dit: Puisque son mari est déjà tenu de subvenir à son entretien, étant tenu de l'avoir épousée d'ici là, il peut annuler ses vœux seul, comme s'il était pleinement marié à elle?
אֶלָּא שֶׁקִּידְּשָׁהּ כְּשֶׁהִיא בּוֹגֶרֶת — הָא תְּנֵינָא חֲדָא זִימְנָא: הַבּוֹגֶרֶת שֶׁשָּׁהֲתָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ?
La Guemara explique la Michna citée: Cette Michna citée pose elle-même une difficulté: tu as dit qu'une femme majeure qui a attendu douze mois a droit à l'entretien. Pour une femme majeure, pourquoi aurais-je besoin d'une période d'attente de douze mois avant que son fiancé ne soit tenu de l'épouser? Pour une femme majeure, trente jours suffisent pour préparer ce dont elle a besoin pour son mariage après ses fiançailles! La Guemara répond: Il faut corriger la Michna. Enseigne la Michna ainsi: une femme majeure qui a attendu trente jours, et une jeune fille qui a attendu douze mois.
הָא גוּפָא קַשְׁיָא: אָמְרַתְּ הַבּוֹגֶרֶת שֶׁשָּׁהֲתָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, בְּבוֹגֶרֶת לְמָה לִי שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ? בּוֹגֶרֶת בִּשְׁלֹשִׁים יוֹם סַגִּי לַהּ! תָּנֵי: בּוֹגֶרֶת, וְשֶׁשָּׁהֲתָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
En tout état de cause, c'est difficile! La Guemara répond: Si tu veux, dis que la Michna ici est précisément la source première de cette halakha, et que la mention de la femme majeure y est enseignée là-bas parce qu'on veut présenter la façon dont Rabbi Eliézer et les Sages sont en désaccord.
מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא! אִיבָּעֵית אֵימָא: הָכָא דַּוְקָא, וּבוֹגֶרֶת קָתָנֵי הָתָם מִשּׁוּם דְּבָעֵי אִיפְּלוֹגֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבָּנַן.
Alternativement, si tu veux, dis que c'est précisément la Michna qui commence par « une femme majeure » qui est la source de cette halakha. La Michna ici répète la halakha de manière incidente, puisqu'elle doit citer la première clause: « En cela, le pouvoir du père est renforcé par rapport au pouvoir du mari », et c'est pourquoi elle cite également la dernière clause, en écrivant: « Dans cet autre cas, le pouvoir du mari est renforcé par rapport au pouvoir du père ».
אִיבָּעֵית אֵימָא: בּוֹגֶרֶת דַּוְקָא. וְאַיְּידֵי דְּנָסֵיב רֵישָׁא ״בָּזֶה״ — נָסֵיב סֵיפָא נָמֵי ״בָּזֶה״.
Rachi
מקיש קודמי הויה שניה - כלומר שמת ארוס ראשון וראויה להתקדש לאחר:,לקודמי הויה ראשונה - שלא נתארסה לעולם והיא יושבת נערה בבית אביה מה קודמי כו':
הני מילי - דאב מיפר בקודמי הויה שניה בנדרים שלא נראו לארוס ראשון אי לא שמע להו הבעל קודם שימות דהיינו דומיא דקודם הויה ראשונה:,אבל בנדרים שנראו לארוס - ששמע בהן קודם שימות ולא. הספיק להפר אין האב מיפר עד שתחזור ותתארס שיפירו הוא ואחרון:,וא"א דבנדרים שנראו לארוס - לא מצי מיפר לחודיה למה לי למיכתב ואם היו תהיה לאקושי הוויות להדדי:
מבנעוריה נפקא - דמשמע כל כמה דיתבא בבית אביה מצי מיפר לה אלא מדקא מקיש הוויות להדדי ש"מ דומיא דקודם הויה ראשונה קאמר דמצי מיפר לחודיה בנדרים שלא נראו לארוס דומיא דהויה ראשונה. פי' אחר אבל בנדרים שנראו לארוס לא מצי מיפר אי ליכא ארוס אחרון הא לא מצית אמרת דלהכי אתי היקשא לרבות נדרים שלא נראו לארוס דהא מקרא אחרינא שמעינן ליה מבנעוריה נפקא דאמרי' כל שבח נעוריה לאביה שהאב זכאי בהפרת נדריה והלכך כי אתא ואם היו תהיה לאיש לנדרים שנראו לארוס הוא דאתא:
היכי דמי - דבעל מיפר בבגר:
אי נימא שקדשה כשהיא גערה ובגרה - לאחר שנתארסה:,מכדי מיתה מוציאה מרשות האב - שיכולה לקדש את עצמה אע"פ שהיא נערה:,ובגרות מוציאה מרשות האב - דכיון שבגרה אין לאביה רשות בה לא לקדשה ולא למוכרה:,מה במיתת האב לא נתרוקנה כו':
אלא כשקדשה כשהיא בוגרת - וקתני כאין האב מיפר אלא הבעל:,הא תנינא חדא זימנא - בהך פירקין גופיה:,בוגרת ששהתה י"ב חדש - משנתארסה ר' אליעזר אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר דכמאן שנכנסה ברשותו דמי ואמרינן עלה הא גופא קשיא אמרת הבוגרת ששהתה י"ב חדש והלא דין שלה ל' יום דהכי תנן במסכת כתובות (דף נז.) נותנין לבתולה שניש עשר חדש לפרנס עצמה לקנות מלבושים ותכשיטין לצורך נישואין משתבעה הבעל להינשא ולאלמנה ולבוגרת ל' יום דבוגרת אית לה מלבושין ותכשיטין והכי נמי לאלמנה ואית להו רווחא טובא בשלשים יום וכולן אם הגיע זמנן כו' אלמא דבוגרת לא בעינן י"ב חדש:
תני בוגרת וכו' - האי כי דיניה והאי כי דיניה יפר ומתני' דקתני שהבעל מיפר בבגר לאחר שלשים יום שתבעה לפרנס את עצמה הוא דקאמר:
מ"מ קשיא - דתרי זימני למה לי למיתני דהבעל מיפר בבגר:,איבעית אימא בזו דוקא - דהך רישא דמתני' קתני דהבעל מיפר דוקא קתני לה ובוגרת וששהתה גררא נסבא משום איפלוגי ר"א ורבנן:
ואיבעית אימא בוגרת - דקתני בסיפא בפלוגתא דר"א ורבנן הוי דוקא והא דקתני שהבעל מיפר לאו דוקא:,אלא איידי דנסיב רישא בזה יפה כח האב - איצטריך לה למיתני נסיב סיפא בזה יפה כח הבעל:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.