Et n'est-il pas également enseigné dans une baraïta: si l'on fait un vœu jusqu'à la Néoménie d'Adar, le vœu reste en vigueur jusqu'à la Néoménie du premier Adar, et si c'était une année embolismique, il reste en vigueur jusqu'à la Néoménie du second Adar?
וְהָתַנְיָא: ״עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר״ — עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר הָרִאשׁוֹן, אִם הָיְתָה שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת — עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר הַשֵּׁנִי.
La Guemara analyse cette baraïta: la dernière clause prouve-t-elle par déduction que la première clause ne traite pas d'une année embolismique? [En effet, dans une année ordinaire il n'y a qu'un seul mois d'Adar, il est donc impossible de parler d'un premier ou d'un second Adar.] Il faut plutôt en déduire ceci: cette dernière clause traite d'un cas où il est évident pour lui que l'année a été prolongée, et donc quand il mentionne le mois d'Adar il vise le second Adar; tandis que cette première clause traite d'un cas où il ne savait pas que c'était une année embolismique, auquel cas il vise le premier Adar.
מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָאו בִּמְעוּבֶּרֶת עָסְקִינַן?! שְׁמַע מִינַּהּ: הָא דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ דִּמְעַבְּרָא שַׁתָּא, הָא דְּלָא יָדַע.
Mishna 1
MICHNA: Rabbi Yehouda dit: dans le cas de celui qui dit: « Le vin m'est konam, et pour cette raison je n'en goûterai pas jusqu'à ce que ce soit Pessa'h », on comprend que cet individu n'a voulu faire porter son vœu que jusqu'à la nuit de Pessa'h, c'est-à-dire jusqu'au moment où il est d'usage pour les gens de boire du vin afin d'accomplir la mitsva des quatre coupes, mais il n'a pas eu l'intention de s'empêcher lui-même d'accomplir cette mitsva.
מַתְנִי׳ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״קֻוֽנָּם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שֶׁיְּהֵא הַפֶּסַח״ — לֹא נִתְכַּוֵּון זֶה אֶלָּא עַד לֵיל הַפֶּסַח, עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִשְׁתּוֹת יַיִן.(משנה)
S'il a dit: « La viande m'est konam, et pour cette raison je n'en goûterai pas jusqu'à ce que ce soit le jeûne », il ne lui est interdit de manger de la viande que jusqu'à la veille du jeûne, car on comprend que cet individu n'a voulu faire porter son vœu que jusqu'au moment où il est d'usage de manger de la viande lors du repas festif précédant le jeûne, sans avoir l'intention de s'empêcher de participer à ce repas. Rabbi Yossi, son fils, dit: celui qui fait le vœu: « L'ail m'est konam, et pour cette raison je n'en goûterai pas jusqu'à ce que ce soit Chabbat », il ne lui est interdit de manger de l'ail que jusqu'à la veille de Chabbat, car on comprend que cet individu n'a voulu faire porter son vœu que jusqu'au moment où il est d'usage de manger de l'ail.
אָמַר ״קֻוֽנָּם בָּשָׂר שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שֶׁיְּהֵא הַצּוֹם״ — אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵילֵי צוֹם, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּון זֶה אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לֶאֱכוֹל בָּשָׂר. רַבִּי יוֹסֵי בְּנוֹ אוֹמֵר: ״קֻוֽנָּם שׁוּם שֶׁאֲנִי טוֹעֵם עַד שֶׁתְּהֵא שַׁבָּת״, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵילֵי שַׁבָּת, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּון זֶה אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לֶאֱכוֹל בְּשׁוּם.
Celui qui dit à son prochain: « Il m'est konam de tirer profit de toi si tu ne viens pas prendre pour ton fils un kor de blé et deux tonneaux de vin » — celui-ci peut dissoudre son propre vœu sans le consentement d'un sage. En effet, il peut lui dire: n'as-tu formulé ton vœu que pour mon honneur, afin de me convaincre d'accepter ce cadeau pour mon fils? Or voici mon honneur: que je refuse d'accepter ce cadeau, et par conséquent le vœu est annulé.
הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״קֻוֽנָּם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לְךָ אִם אֵין אַתְּ בָּא וְנוֹטֵל לְבָנֶיךָ כּוֹר אֶחָד שֶׁל חִטִּין וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן״ — הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהָפֵר אֶת נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם. וְיֹאמַר לוֹ: כְּלוּם אָמַרְתָּ אֶלָּא מִפְּנֵי כְבוֹדִי — זֶהוּ כְּבוֹדִי.
Et de même, celui qui dit à son prochain: « Il t'est konam de tirer profit de moi si tu ne viens pas donner à mon fils un kor de blé et deux tonneaux de vin » — Rabbi Meïr dit: il est interdit à cet autre individu de tirer profit de celui qui a fait le vœu jusqu'à ce qu'il donne les cadeaux à son fils. Mais les Sages disent: celui-ci aussi, qui a fait le vœu, peut dissoudre son propre vœu sans le consentement d'un sage, en disant: je considère que j'ai déjà reçu le cadeau.
וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״קֻוֽנָּם שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי אִם אֵין אַתְּ בָּא וְנוֹתֵן לִבְנִי כּוֹר שֶׁל חִטִּין וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן״, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אָסוּר עַד שֶׁיִּתֵּן, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף זֶה יָכוֹל לְהָפֵר אֶת נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם, וְיֹאמַר לוֹ: הֲרֵי אֲנִי כְּאִילּוּ נִתְקַבַּלְתִּי.
Si quelqu'un pressait un autre d'épouser la fille de sa sœur, et que celui-ci, pour repousser cette pression, dit: « Il lui est konam de tirer profit de moi pour toujours », c'est-à-dire qu'elle lui est interdite de tirer aucun profit de lui à jamais; et de même celui qui divorce de sa femme et dit: « Il est konam à ma femme de tirer profit de moi pour toujours » — ces femmes sont autorisées à tirer profit de lui, car cet homme n'a eu l'intention de faire ce vœu que pour interdire le mariage entre eux, et non pour interdire toute forme de profit.
הָיָה מְסָרֵב בּוֹ לָשֵׂאת בַּת אֲחוֹתוֹ, וְאָמַר ״קֻוֽנָּם שֶׁהִיא נֶהֱנֵית לִי לְעוֹלָם״, וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, אוֹמֵר ״קֻוֽנָּם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי לְעוֹלָם״ — הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרוֹת לֵהָנוֹת לוֹ, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּון זֶה אֶלָּא לְשׁוּם אִישׁוּת.
Si quelqu'un pressait son prochain de manger chez lui, et que ce dernier dit: « Il m'est konam d'entrer dans ta maison, ainsi que de goûter ne serait-ce qu'une goutte d'eau froide qui t'appartient » — il lui est néanmoins permis d'entrer dans sa maison et d'y boire une boisson froide. En effet, cet individu n'a eu l'intention de faire ce vœu que pour éviter un repas [complet], mais non pour s'interdire d'entrer entièrement dans la maison ou d'y boire en petite quantité (Commentaire sur Nedarim).
הָיָה מְסָרֵב בַּחֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, אָמַר: ״קֻוֽנָּם לְבֵיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס, טִיפַּת צוֹנֵן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ״ — מוּתָּר לִיכָּנֵס לְבֵיתוֹ וְלִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ צוֹנֵן, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּון זֶה אֶלָּא לְשׁוּם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.
Nous revenons à toi, [chapitre] « Konam le vin ».
הֲדַרַן עֲלָךְ קֻוֽנָּם יַיִן
Rachi
והתניא - סיוע:,הכותב עד ר"ח אדר - סתם עד ר"ח אכר הראשון קאמר מדקתני אם היתה שנה מעוברת וכו' מכלל דרישא דקתני עד ר"ח כו' לאו במעוברת עסקינן בתמיה הא מדקתני עד אדר הראשון מכלל דבמעוברת עסקינן ומאי שנא רישא ומאי שנא סיפא:
אלא שמע מינה רישא דלא ידיע דמיעברא שתא - וכי נדר לשם אדר הסמוך לשבט קאמר הילכך עד אדר הראשון וסיפא מיירי בדידע דשתא מעוברת היא דהכי משמע אם היה יודע שהשנה מעוברת אסור עד ר"ח אדר השני:
מתני' שלא נתכוון זה שלא לשתות אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין - דודאי רוצה הוא לשתות ד' כוסות של יין בלילי פסח שכל אדם שותין:
אלא עד לילי צום - עד אותה לילה שיצום למחר ואותה הלילה מותר לאכול בשר:,עדי שעה שדרך בני אדם לאכול בשר - ורוצה לאכול עמהן:,עד לילי שבת - ובלילי שבת מותר:,שדרך בני אדם לאכול שום - והיינו לילי שבת:
זהו כבודי - שלא אטול ממך:
ויאמר לו - המדיר הריני כאילו נתקבלתי מה שבקשתי ממך:
הרי אלו מותרות ליהנות ממנו - שאר הנאה:,אלא לשם אישות - שנדר שלא תהנה ממנו דרך אישות:
שלא נתכוון זה - המסרב בו אלא לאכילה ושתיה המרובה וכי אמר זה קונם לביתך כו' לא נתכוון לידור הנאה ממנו אלא לאכילה ושתיה מרובה נתכוון:
Tossafot
והתניא - בניחותא. מכלל דרישא לא במעוברת בתמיה הא ודאי במעוברת איירי דהא קתני עד אדר ראשון אלא ודאי במעוברת וקשיא רישא אסיפא אלא רישא דלא ידע דמעוברת סיפא דידע דמעוברת ונדר עד אדר שני וקאמר דאדר סתם של מעוברת היינו אדר שני דחדש העיבור אדר ראשון הוא ולא אדר שני תדע שהרי אדר הראשון משלשים יום שני מכ"ט ועוד דמגילה ופורים בשני אלמא ראשון חודש העיבור: ,עד ר"ח אדר הראשון - דסתם אדר הוא אדר הראשון:
שלא נתכוון זה אלא עד שדרך בני אדם לשתות יין - דהיינו עד לילי הפסח דבליל פסח יש לנו לומר שלא אסר עצמו:
עד שיהא הצום - צום העשור:,עד לילי הצום - דהיינו סעודה של יום הכפורים דרגילין לאכול בשר כדאיתא בחולין (דף פג.) רבי יוסי הגלילי אומר אף ערב יום הכפורים בגליל:,שדרך בני אדם לאכול שום - דהיינו ליל שבת שהוא מתקנת עזרא שיאכלו שום בע"ש:
האומר לחבירו כו' - דברים שבלב כי הני דמוכחי הויין דברים ואע"פ שלא פירש כמו שפירש חשבינן ליה:,כור אחד של חטין וכו' - הני תרי בבי נתפרשו למעלה בפרק ארבעה נדרים (נדרים דף כד.):
ר"מ אמר עד שיתן - אבל ברישא מודה דקאמר [אם] אין אתה בא ונוטל וזה רגילות שיאמר זה הוא כבודי והיתירא מעליא הוא אבל הכא אין רגילות לומר התקבלתי מאחר שמפצירו שיתן לבנו:
לשאת בת אחותו - אורחא דמילתא נקט כדאמר (יבמות סב:) הנושא בת אחותו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה:,שלא נתכוון זה להכנס לביתו אלא לאכילה ושתיה סעודה גדולה שמפצירו בדבר:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.