Guémara
Abaye lui dit: Si c'est ainsi, que les Sages décrètent également, pour celui qui fait un vœu pour « un jour », qu'il doit le maintenir jusqu'à la tombée de la nuit du jour suivant, à cause de la confusion qui pourrait résulter du cas où l'on dit que son vœu s'applique à « aujourd'hui ». Si le vœu expire au milieu du jour, vingt-quatre heures après qu'il l'a prononcé, les gens pourraient penser que celui qui fait un vœu le matin et l'applique à « ce jour » voit également celui-ci expirer au milieu du jour.
אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי, לִיגְזוֹר בְּ״יוֹם אֶחָד״ מִשּׁוּם ״הַיּוֹם״!
Rav Yossef lui dit: [Le terme] « aujourd'hui » peut être confondu avec « un jour », [et l'on pourrait en conclure à tort qu'un vœu pris pour « aujourd'hui » dure vingt-quatre heures]; mais « un jour » ne peut pas être confondu avec « aujourd'hui », [et il n'y a donc pas lieu de craindre] que celui qui fait un vœu pour « un jour » en conclue à tort qu'il expire au milieu du jour.
אֲמַר לֵיהּ: ״הַיּוֹם״ בְּ״יוֹם אֶחָד״ מִיחַלַּף, ״יוֹם אֶחָד״ בְּ״הַיּוֹם״ לָא מִיחַלַּף.
Ravina dit: Mareimar m'a dit: Ton père a dit ainsi au nom de Rav Yossef: Selon l'opinion de qui va l'enseignement de Rav Yirmeya bar Abba? Selon l'opinion de Rabbi Natan, comme il est enseigné dans une baraïta: Rabbi Natan dit: Quiconque fait un vœu, c'est comme s'il avait bâti une bama [un autel personnel, interdit puisqu'il faut apporter toutes les offrandes au Temple]; et celui qui l'accomplit, c'est comme s'il y faisait brûler [des offrandes] dessus. [Il est donc préférable, même après l'avoir accompli, de demander à une autorité halakhique de l'annuler entièrement, comme s'il n'avait jamais fait de vœu.]
אָמַר רָבִינָא: אֲמַר לִי מָרִימָר, הָכִי אֲמַר אֲבוּךְ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב [יוֹסֵף]: כְּמַאן אָזְלָא שְׁמַעְתֵּיהּ דְּרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא — כְּרַבִּי נָתָן. דְּתַנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: כֹּל הַנּוֹדֵר — כְּאִילּוּ בָּנָה בָּמָה, וְהַמְקַיְּימוֹ — כְּאִילּוּ מַקְטִיר עָלֶיהָ.
[La Michna a enseigné que celui qui dit: le vin m'est konam, et pour cette raison je n'en goûterai pas] « cette semaine », est interdit [de boire du vin] pendant toute la semaine restante, y compris Chabbat. N'est-ce pas évident? [La Guemara répond:] Cela est nécessaire, de peur que tu ne dises qu'il voulait dire les jours de la semaine [ouvrable], [c'est-à-dire qu'il n'avait l'intention d'appliquer son vœu qu'aux jours de semaine]. On nous enseigne donc que l'expression « cette semaine » inclut Chabbat.
״שַׁבָּת זוֹ״ — אָסוּר בְּכׇל הַשַּׁבָּת כּוּלָּהּ. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: יוֹמֵי דְשַׁבְּתָא קָאָמַר, קָא מַשְׁמַע לַן.
[La Michna a enseigné:] « Ce mois-ci » — il lui est interdit pendant tout le reste du mois, et Roch 'Hodech à venir [est considéré comme faisant partie du mois à venir]. N'est-ce pas évident? [Cela] était nécessaire pour le cas d'un mois défectueux [de vingt-neuf jours],
״חֹדֶשׁ זֶה״ — אָסוּר בְּכׇל הַחֹדֶשׁ, וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ לְהַבָּא. פְּשִׁיטָא! כִּי אִיצְטְרִיכָא לְחֹדֶשׁ חָסֵר,
de peur que tu ne dises que le premier jour de Roch 'Hodech appartient au mois précédent, et que le vœu ne devrait donc pas s'appliquer [au mois à venir]. On nous enseigne donc que puisque les gens l'appellent Roch 'Hodech [du mois à venir], il est considéré comme faisant partie du mois à venir, et le vœu s'y applique.
מַהוּ דְּתֵימָא: רֹאשׁ חֹדֶשׁ לְשֶׁעָבַר הָוֵי, וְלָא לִיתְּסַר, קָא מַשְׁמַע לַן קָרוּ אִינָשֵׁי רֵישׁ יַרְחָא.
[La Michna enseigne que si l'on dit:] « Cette année », il lui est interdit pendant toute l'année restante, [et Roch Hachana est considéré comme faisant partie de l'année à venir].
״שָׁנָה זוֹ״ — אָסוּר בְּכׇל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ.
Une question fut posée aux Sages: Si l'on dit: Le vin m'est konam, et pour cette raison je n'en goûterai pas « un jour », quelle est la halakha dans son cas? Est-ce comme s'il avait dit « aujourd'hui », [et il lui est interdit jusqu'à la tombée de la nuit], ou comme s'il avait dit « un jour », [auquel cas le vœu s'applique pour une période de vingt-quatre heures]?
אִיבַּעְיָא לְהוּ, אָמַר: ״קֻוֽנָּם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם יוֹם״ — מַאי דִּינֵיהּ? כְּ״הַיּוֹם״, אוֹ כְּ״יוֹם אֶחָד״?
Viens et entends [une preuve] de notre MICHNA : [Si l'on dit:] Le vin m'est konam, et pour cette raison je n'en goûterai pas « aujourd'hui », il ne lui est interdit que jusqu'à la tombée de la nuit. On en déduit que cette halakha ne s'applique que s'il a dit le mot « aujourd'hui »; donc, s'il a dit que le vœu s'applique pour « un jour », c'est comparable au cas où il aurait dit « un jour », et le vœu est en vigueur pour vingt-quatre heures.
תָּא שְׁמַע מִמַּתְנִיתִין: ״קֻוֽנָּם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם הַיּוֹם״ — אֵין אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. הָא ״יוֹם״ כְּ״יוֹם אֶחָד״ דָּמֵי.
[La Guemara rejette cette preuve:] Mais dis la fin de la MICHNA : [Si l'on dit:] « Un jour », il lui est interdit de boire du vin d'un jour à l'autre [c'est-à-dire pendant vingt-quatre heures]. On en déduit que ce n'est que s'il a dit « un jour » que le vœu s'applique pour vingt-quatre heures; mais s'il a dit « jour », c'est comparable au cas où il aurait dit « aujourd'hui », et le vœu ne s'applique que jusqu'à la tombée de la nuit. Cependant, on ne peut rien déduire de cette Michna.
אֵימָא סֵיפָא, אָמַר: ״יוֹם אֶחָד״ — אָסוּר מִיּוֹם לְיוֹם. הָא ״יוֹם״ כְּ״הַיּוֹם״ דָּמֵי. אֶלָּא מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ.
Rav Achi dit: Viens et entends [une résolution]: [Si l'on dit:] Le vin m'est konam, et pour cette raison je n'en goûterai pas « cette année », si l'année fut intercalée [déclarée année embolismique], il lui est interdit pendant celle-ci et pendant son mois intercalaire. Quelles en sont les circonstances?
אָמַר רַב אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע: ״קֻוֽנָּם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם הַשָּׁנָה״, נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה — אָסוּר בָּהּ וּבְעִיבּוּרָהּ. הֵיכִי דָּמֵי?
Rachi
אי הכי ליגזור יום אחד - דליהוי אסור עד שתחשך למחר משום היום דאי אמרת עד מעת לעת אסור ותו לא אתו למישרי נמי כי עמד בשחרית ואמר היום אתי למישתי בחצי היום והוא אסור עד שתחשך:
אמר ליה רב יוסף היום ביום אחד מיחלף - דאי שרית היום לכשתחשך בלא שאלה מיחלף ואתי למישרי יום אחד משתחשך דסבר יצא אותו היום שנדר בו כמו כן והוא אינו מותר אלא מעת לעת:,יום אחד בהיום לא מיחלף - דלא אשור לשתות למחר עד הלילה דלא אתי למישרי בהיום מחצי יום ואילך דליכא למיחש להכי דהכא לא גמר היום עדיין ומידע ידיע דאסור כל היום משום האי טעמא נמי לא מצרכינן שאלה לסוף מעת לעת דלא אתו למישרי מהיום מחצי יום ואילך דליכא למיחש בהכי כדאמרינן הכא לא גמר עדיין היום ומידע ידיע דאסור בכל היום:
כמאן אזלא - הא שמעתתא דאמר רב ירמיה דצריך שאלה לחכם שאין ניתר ע"פ עצמו כלל דמחמרינן עליה כמאן דלא עבד שפיר:,כרבי נתן וכו' - הילכך צריך שאלה לחכם הואיל ועבד איסורא דמחמרינן עליה ואין מראין לו שקיים נדרו מעצמו אלא כשיתירו לו את נדרו ולא משום גזירה דרבינא לא סבירא ליה דרב יוסף וכל היכא דאיכא לאוקומי ביה שאלה מצריכינן ליה שאלה כגון הכא דאמר היום דאיכא למימר מעת לעת קאמר הילכך לכשתחשך צריך שאלה לחכם אבל כי אמר כבת וכולה מתניתין דליכא לאוקומי בהו שאלה דודאי לא משמע טפי אין צריך שאלה:
יומי דשבתא קאמר - ימים דשבוע ולא דשבת עצמו:
פשיטא - דיום ראש חדש נמי אסור שהרי יום ראש חדש נמנה לחדש זה הנכנס:,כי איצטריך - למיתני במתניתין לחדש חסר בחדש שהוא שני ימים ראש חדש ויום ראשון של ראש חדש משלים לחדש מלא זה שעבר וזה הנכנס חסר הוא והוא נדר ביום ראשון של ר"ח:
לחדש שעבר הוי - ולא ליתסר ביה:,קמ"ל - אפילו הכי כיון דקרו ליה ריש ירחא אסור ביה נמי:
דיניה כהיום - כאילו אמר היום לחוד ומותר לכשתחשך:,או כיום אחד - ואסור מעת לעת:
Tossafot
אמר רבינא כו' כר' נתן - וקנסא קנסינן ליה אף כי קיים נדרו עד שישאל לחכם ונראה דרבינא מוסיף על טעם דרב יוסף משום גזירה דבשאר נדרים לא קנסינן לשאול לחכם לאחר שנתקיימו אלא אית ליה טעמא דנדרים דגזרינן לעיל וקאמר דבהך טעמא דגזרי' לא סגי אם לא מטעם דקנסינן ליה כר' נתן שעבר על מה שקיימו:
פשיטא - דאסור לשבת הבאה דבשבוע שעבר היא מהו דתימא יומא דשבת לא אסר עצמו אלא בימי המעשה שבשבוע ולא נתכוין לאסור בשבת קמ"ל ולפירוש שני דמתני' פריך פשיטא כיון דקאי בשבת דאסור בו ומשני מהו דתימא דיומי שבוע העתידין לבא קאמר ולא יום השבת עצמו קמ"ל דכיון דקאי בשבת אמרינן דאף בשבת - נדר ונ"ל דהטעם לפי שלשון בני אדם לקרות השבוע שבת וא"כ לשבוע הבא הוא מתכוין ולא לשבת לבד ומכל מקום כיון שעומד בשבת אמר שדעתו גם לשבת כדי שלא יהיה ספק בנדרו ושיחול משעה שנדר:
חדש זה פשיטא - דראש חדש נידון בחדש הבא ומותר בו כי איצטריך לחדש חסר כלומר נדר באמצע חדש מלא וחדש חסר אחריו שר"ח שני ימים ויום ראשון הוא להשלים יום של חדש שעבר דקס"ד דאסור בו קמ"ל דהא קרו אינשי ריש ירחא ליום ראשון של ר"ח ובחודש הבא דיינינן ליה שאינו מנוי בלשון בני אדם בחדש שעבר ולפירוש אחר פשיטא כיון דעומד בר"ח דאסור בו לא צריכא אלא לחדש חסר שראש חדש שלו שני ימים ונדר ביום ראשון ר"ח שעבר ולא נתכוון אלא בימי של חדש שעבר קמ"ל דקרו אינשי ריש ירחא ואינו נמנה בחדש שעבר והילכך כי אמר חדש זה מיתסר ביה וניחא טפי לישנא דחדש חסר לפירוש אחרון וכיון דקאמר דקרו ליה אינשי ריש ירחא א"כ כשכותבין כתובה או שטרות ביום ראשון של ר"ח כותבין יום פלוני שהוא ראש חדש ואין צריך לכתוב יום שלשים דהכי משמע לקמן (נדרים סג -) דתנן עד ר"ח אדר [עד ר"ח אדר] הראשון ומדמה בגמ' הך ברייתא דשטרות [לנדרים] אלמא דין שטרות כדין נדרים דלשון בני אדם:,פסק - ומיהו בגיטין טוב לכתוב שהוא יום שלשים לחדש טבת וכן כתב רבינו תם בכתובת בתו:
דיניה כהיום - ומותר משתחשך או כיום אחד ואסור במעת לעת:
אלא מהא ליכא למשמע מינה - דלא ידעינן הי דוקא או רישא או סיפא:
ת"ש קונם יין שאני טועם השנה אסור בה עד סופה - ולא מיום ליום הילכך עד ראש השנה ואף כי נתעברה כל השנה עד סופה נקראת משנה זו:,למה ליה [למימר] - פשיטא דאסור בה:
Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.