Traité Nedarim

Étude de Nedarim 5b

Étude de la Guémara 5b

Guémara

Le Guemara demande: Dirons-nous alors que Chmouel considère que les intimations ambiguës ne sont pas des intimations, c'est-à-dire que si l'on emploie une expression incomplète pour formuler un vœu et que cette expression n'exprime pas clairement l'intention, elle ne produit pas de vœu? Le Guemara répond: Oui, Chmouel établit la Michna conformément à l'opinion de Rabbi Yehouda, qui a dit: les intimations ambiguës ne sont pas des intimations.

לֵימָא קָסָבַר שְׁמוּאֵל יָדַיִם שֶׁאֵין מוֹכִיחוֹת לָא הָוְויָין יָדַיִם? אִין, שְׁמוּאֵל מוֹקֵים לַהּ לְמַתְנִיתִין כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: יָדַיִם שֶׁאֵין מוֹכִיחוֹת לָא הָוְויָין יָדַיִם.

Comme nous l'avons appris dans une Michna (Guittin 85a-b): L'essence d'un acte de divorce est la phrase: « Tu es par la présente permise à tout homme. » Rabbi Yehouda dit qu'il y a une déclaration supplémentaire qui fait partie essentielle du document de divorce: « Et ceci sera pour toi, de ma part, un document de répudiation [teroukhin] et une lettre de renvoi. » Ceci démontre que, selon Rabbi Yehouda, la formulation même de l'acte de divorce doit clarifier que le mari répudie sa femme par le biais de cet acte.

דִּתְנַן, גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט: ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״וְדֵין דְּיֶהֱוֵי לִיכִי מִינַּאי סֵפֶר תֵּירוּכִין וְאִיגֶּרֶת שִׁבּוּקִין״.

Le Guemara demande: Pourquoi Chmouel se force-t-il à établir la Michna conformément à l'opinion de Rabbi Yehouda, qui est une opinion minoritaire? Qu'il l'établisse plutôt conformément à l'opinion des Sages, selon laquelle, bien qu'il n'y ait pas d'intimations évidentes dans les propos de la personne, ceux-ci sont néanmoins considérés comme des vœux. Par conséquent, si quelqu'un dit: « Je te suis interdit par vœu », même s'il n'ajoute pas: « Concernant ce que je mange », le vœu prend effet.

אַמַּאי דָּחֵיק שְׁמוּאֵל לְאוֹקוֹמַהּ לְמַתְנִיתִין כְּרַבִּי יְהוּדָה? לוֹקְמַהּ כְּרַבָּנַן אַף עַל גַּב דְּאֵין יָדַיִם מוֹכִיחוֹת?

Rava dit: La Michna lui posait difficulté; pourquoi enseigne-t-elle les cas où l'on ajoute: « Ce que je mange de toi » [ou] « ce que je goûte de toi »? Qu'elle enseigne [simplement]: « Ce que je mange » [ou] « ce que je goûte », [sans la précision] « de toi »! Puisque celui qui prononce le vœu s'adresse à une autre personne, il est clair à qui il fait référence même sans cette précision. Concluez de là que nous exigeons des intimations évidentes, c'est-à-dire que l'intention de celui qui prononce le vœu doit être indiquée par sa déclaration verbale et non simplement par le contexte de sa déclaration.

אָמַר רָבָא: מַתְנִיתִין קְשִׁיתֵיהּ; אַמַּאי תָּאנֵי ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ״ ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ״? לִיתְנֵי ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל״ ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״! שְׁמַע מִינַּהּ בָּעִינַן יָדַיִם מוֹכִיחוֹת.

§ Le Guemara traite plus en détail la question mentionnée en passant dans la discussion précédente. Il a été dit que les Amoraïm sont en désaccord au sujet des intimations ambiguës. Abaye dit: elles constituent des intimations valables, et Rava dit: elles ne constituent pas des intimations valables. Rava dit: Rabbi Idi me l'a expliqué [ainsi]: le verset dit: « Le vœu du nazir, pour se consacrer [nazir lehazir] à D.ieu » (Bamidbar 6, 2). Le verset juxtapose les intimations de nazirat, déduites plus haut (3a) du terme redoublé « nazir lehazir », à la nazirat elle-même. Cela indique que, tout comme l'acceptation de la nazirat doit être exprimée par une articulation distincte, de même les intimations de nazirat doivent être exprimées par une articulation distincte, par opposition à des intimations ambiguës.

אִיתְּמַר, יָדַיִם שֶׁאֵין מוֹכִיחוֹת. אַבָּיֵי אָמַר: הָוְויָין יָדַיִם, וְרָבָא אָמַר: לָא הָוְויָין יָדַיִם. אָמַר רָבָא: רַבִּי אִידִי אַסְבְּרָא לִי: אָמַר קְרָא ״נָזִיר לְהַזִּיר לַה׳״, מַקִּישׁ יְדוֹת נְזִירוּת לִנְזִירוּת. מָה נְזִירוּת בְּהַפְלָאָה — אַף יְדוֹת נְזִירוּת בְּהַפְלָאָה.

Le Guemara propose: Dirons-nous que ces Amoraïm sont en désaccord au sujet de la controverse tannaïtique entre Rabbi Yehouda et les Sages? Comme nous l'avons appris dans une Michna (Guittin 85a-b): L'essence d'un acte de divorce est la phrase: « Tu es par la présente permise à tout homme. » Rabbi Yehouda dit qu'il y a une déclaration supplémentaire qui fait partie essentielle du document de divorce: « Et ceci sera pour toi, de ma part, un document de répudiation, un acte de libération et une lettre de renvoi. » On pourrait suggérer qu'Abaye, qui soutient que les intimations ambiguës sont des intimations valables, a formulé sa position conformément à l'opinion des Sages, et que Rava, qui soutient que les intimations ambiguës ne sont pas des intimations valables, a formulé sa position conformément à l'opinion de Rabbi Yehouda.

לֵימָא בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן קָמִיפַּלְגִי? דִּתְנַן: גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם״, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״וְדֵין דְּיֶהֱוֵי לִיכִי מִינַּאי סֵפֶר תֵּירוּכִין וְגֵט פִּטּוּרִין וְאִיגֶּרֶת שִׁבּוּקִין״. אַבָּיֵי דְּאָמַר כְּרַבָּנַן, וְרָבָא דְּאָמַר כְּרַבִּי יְהוּדָה?

Le Guemara répond: Abaye aurait pu te dire: Moi, je dis mon propos même conformément à l'opinion de Rabbi Yehouda. Rabbi Yehouda ne dit que nous exigeons des intimations évidentes que concernant l'acte de divorce, car nous exigeons une rupture complète [du lien conjugal], et il n'y a pas de rupture complète à moins que l'acte de divorce n'énonce clairement que le mari répudie sa femme par ce document. Mais l'as-tu jamais entendu affirmer cela de manière générale?

אָמַר לָךְ אַבָּיֵי: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבִּי יְהוּדָה. עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בָּעִינַן יָדַיִם מוֹכִיחוֹת אֶלָּא גַּבֵּי גֵּט, דְּבָעִינַן כְּרִיתוּת, וְלֵיכָּא. אֲבָל בְּעָלְמָא — מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ?

Et Rava aurait pu dire: Moi, je dis mon propos même conformément à l'opinion des Sages. Les Sages ne disent que nous n'exigeons pas d'intimations évidentes que concernant l'acte de divorce,

וְרָבָא אָמַר: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבָּנַן. עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן דְּלָא בָּעִינַן יָדַיִם מוֹכִיחוֹת אֶלָּא גַּבֵּי גֵּט,

Rachi

לימא סבר שמואל ידים שאין מוכיחות כו' - דהכא הואיל ולא אמר ממש שאני אוכל לך אמרינן לא מוכחא מילתא דבאכילה קאמר ולא מיתסר באכילה:

רבי יהודה אומר ודין די יהוי ליכי וכו' - דקסבר אי לא כתב ביה ממש ודין לאו מוכחא מילתא דבהאי גיטא מגרש לה דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים:

לוקמה למתני' כרבנן - לימא אע"ג דקאמר מודר אני ממך או מרוחק אני ממך לחודיה אסור באכילה ואע"ג דלא אמר שאני אוכל לך דידים שאין מוכיחות הויין ידים כרבנן דאמרי לא צריך למיכתב בגט אלא הרי את מותרת לכל אדם:

מתני' קשיתיה - דלא מצי לאוקמה כרבנן:,ליתני שאני אוכל או שאני טועם - למה לי למימר לך אלא להכי קתני לך דקסבר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים ואי קתני שאני אוכל בלבד ולא קאמר לך לא הוה משמע דמודר מחבירו דבעינן ידים מוכיחות וכי אמר נמי מודרני ולא אמר שאני אוכל לך לא משמע דבאכילה קאמר אלא דלא מישתעינא בהדך:

מקיש ידות נזירות - כדאמרינן לעיל דמלהזיר נפקא ידות נזירות:,מה נזירות בהפלאה - דבעינן שיפרש לנזירות דכתיב כי יפליא (במדבר ו) אף ידות נמי בעינן שיפרש לדיבורו דאי לא מפרש לא הוי כלום דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים:

דבעינן כריתות - שכורת בינו לבינה דבעינן שיפסיק לדיבורו:

Tossafot

לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים מדקאמר מודרני ממך שרי - ומשני אין כלומר ודאי סבר דלא הויין ידים ומוקי לה למתניתין כרבי יהודה דתנן גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם רבי יהודה אומר ודין דיהוי ליכי מינאי אגרת וכו' במאי קמיפלגי רבנן סברי ידים שאין מוכיחות הויין ידים ולא בעי ודין וכו' ורבי יהודה סבר לא הויין ידים מדקבעי לומר ודין דאי לא כתב ודין בגט הוי כמגרש בדבורא בעלמא ושטר ראיה בעלמא הוא וכן משמע פ' המגרש דקאמר דקריא למוכיחו' מודין ולקמן בשמעתין משמע דהמוכיח הוי מלישנא דמנאי מדקאמ' עד כאן לא קאמר התם לא בעי' ידים מוכיחות אלא גבי גט דאין אדם מגרש אשת חבירו אלמא דמלישנא דמנאי קדייק:

ואמאי דחיק שמואל לאוקמא מתני' כרבי יהודה לוקמא כרבנן - תימה הלא יש לו לאוקמה כר' יהודה משום דס״ל כוותיה ויש מתרצים דמוטב לאוקמא כרבנן ואע״ג דהוא לא ס״ל ועתה להך לישנא משמע דשמואל סבר דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים והכי מוכח סוגיא דקידושין (דף ה:) גבי הרי את מאורסת דקאמר לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים לא דאמר הרי את מאורסת לי אבל אי לא אמר לי לא והיינו כסוגיא דהכא מיהו תימה גדול מאי פריך מאי דוחקיה לאוקמה מתני' כר' יהודה דשינויא דשנינן שנויא דחיקא הוא מוטב לאוקמה כרבנן והוא לא ס״ל ועוד הקשה הר״ר יוסף מהאי דפרק כל הגט (גיטין דף כו.) דקאמר הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן וקאמר שמואל עלה דההיא אף מקום הרי את מותרת לכל אדם פי' משום דהוא עיקר של גט ואי סבירא ליה כר' יהודה א״כ צריך שיניח מקום ודין שהרי ודין הוי עיקר לר' יהודה להכי ל״ג (אין) כ״א ושמואל מוקי לה למתני' כר' יהודה והוא סבר לה כרבנן ואז ניחא דפריך שפיר לוקמא כרבנן כיון דגם הוא סבר כרבנן מיהו קשה מההיא דקידושין דמשמע שמואל אית ליה דלא הויין ידים ור״י מחלק בידים שאין מוכיחות גרועות כי ההיא דקידושין דאם לא אמר לי הויין גרועות טפי מדאי (דאדם עשוי לקדש אשה לחבירו) וכן ההיא דנזיר דפריך עלה דאמר האומר אהא ה״ז נזיר ופריך ודילמא אהא בתענית קאמר ומוקי שמואל שהיה נזיר עובר לפניו ולהכי צ״ל הכא לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים ומשני לא שמואל מוקי לה למתני' כר' יהודה פירוש לעולם קסבר הויין ידים חשובות כי הכא מודרני ממך ומוקי לה למתני' כר' יהודה והוא לא סבירא ליה ובהא ניחא ההיא דריש פ״א דנזיר משום דאהא הוי ידים גרועות משמע כוליה גופיה וזהו תענית דנזיר לא הוי כוליה גופיה ולהכי צריך לאוקומה בנזיר עובר לפניו וכן ההיא דקידושין כדפי' התם ור״ת גרס אין השתא יש ליישבו ודייק אין ידים גרועות כי התם לא הויין ידים אבל ידים חשובות ס״ל דהויין ידים:

מתני' קשיתיה - מאי איריא התם שאני אוכל לך בלא לך נמי אלא ש"מ דלא הויין ידים וקשה מברייתא דלעיל דאמר שאני אוכל לך משמע כמו כן דאי לא אמר לך לא מועיל וי"ל דכיון דגלי דמודרני ממך מועיל משמע ממילא לך לאו דווקא ובלא לך נמי מהני:,ליתני שאני אוכל (לך) שאני טועם - פי' בלא לך וא"ת א"כ לא הוה ידעינן למאן קאמר וי"ל דמיירי במסרבין בו לאכול והוא ממאן וא"כ לאותו שמפציר בו לאכול קאמר שאני טועם שאני אוכל משלך ואפי' בלא לך שמעינן הכי וא"ת אכתי מאי תירץ דהנך ברייתא דלעיל דקתני אסור תרי זמני דמשמע דמודרני לחוד אסור ולא שאני אוכל לך וי"ל כיון דאוקמא טעמא דשמואל משום דידים שאין מוכיחות דפליגי תנאי בעלמא בגיטין א"כ נתרץ דהנך ברייתא דלעיל כרבנן דרבי יהודה דסברי דידים שאין מוכיחות הויין ידים ושמואל סבר כר' יהודה דמעיקרא שלא היה מעמיד טעמא דשמואל משום שאין מוכיחות וא"כ הוי טעמא דשמואל משום דלא חשוב יד מודרני בלא שאני אוכל להכי הוה קשיא ליה לשמואל מהנך ברייתא דלא מוכיחות פלוגתא דתנאי בהכי אבל השתא דטעמא דשמואל משום שאין מוכיחות ניחא כדפרי' צ"ע לשמואל כשאני אוכל בלא מודרני אם מועיל אם לאו ופר"י כר' יהודה דמתני' שאומר שאני אוכל לך משמע דשאני אוכל לך מועיל בלא מודרני אפי' לשמואל וכ"נ דודאי מודרני בלא שאני אוכל לך הוי ידים שאין מוכיחות כדמפרש טעמא דילמא דלא משתעינא בהדך קאמר אבל כשאני אוכל לך או איני טועם לך הוו ידים מוכיחות והקשה ריצב"א א"כ לא מצינו ידים ורגלים דא"כ כל מה שידבר אדם עם חבירו יהא נדר שאם אמר אני אוכל או אוכל לך הוי נדר לגי' דשאני אוכל וי"ל דלא קשה מידי דווקא כשאני אוכל או בשאיני בשי"ן הוי יד לפי [שחטף] וחסר [ומנע] לשונו שמדלג קונם שהיה לו לומר או בתחילה או בסוף אבל אני אוכל לך או איני אוכל לך בלא שי"ן לא הוי יד כלל וא"ת כיון דשאני אוכל לך מועיל בלא מודרני אבל מודרני אינו מועיל בלא שאני אוכל לך מנלן דשאני אוכל הוי יד לנדר דילמא הוי יד לשבועה שמדלג שבועה לכתחילה וי"ל דבשבועה רגילות לומר שבועה שאוכל או שלא אוכל אבל שאני או שאיני שייך לנדרים וא"ת למאי דפרישית דשאני אוכל הוי יד בלא מודרני גם לשמואל והא לעיל בתחילת סוגיא כדפריך ליה מהנך ברייתא משני שמואל דברייתא שניה וכבר אמר מודרני ממך משמע בהדיא דשאני אוכל לא מהני בלא מודרני ויש לדחות שלא בא אלא להשמיענו דמודרני אינו מועיל בלא שאני אוכל לך ועי"ל דודאי מעיקרא שהיה סובר טעמא דשמואל דלא הוי מודרני יד כלל בלא שאני אוכל לך אז ודאי צריך לומר דה"ה שאני אוכל לך לא הוי יד ואינו מועיל בלא מודרני אבל למסקנא דאסיקנא דטעמא דשמואל משום יד נאמר ודאי דשאני אוכל הוי מוכיח שפיר בלא מודרני כדפרישית א"כ גם לשמואל מועיל שאני אוכל בלא מודרני כ"נ למהר"ף נ"ע מיהו ר"י פירש דשאני אוכל אינו מוכיח בלא מודרני:

אמר קרא נזיר להזיר - לרבות ידות נזירות כנזירות מה נזירות בהפלאה אף ידות נזירות בהפלאה:

ע"כ לא קאמרי רבנן דלא בעינן ידים מוכיחות אלא גבי גט משום דמוכח דמיניה הוא דאין אדם מגרש אשת חבירו אבל בעלמא מי שמעת להו - תימה לר"י תיקשי ליה ברייתא דלעיל מודרני ממך אסור אלמא דהויין ידים וקשה לאביי מתני' דאמר שאני אוכל לך אבל בלא לך מותר וי"ל דלא ס"ל לאביי כשמואל אבל י"ל דלך לאו דוקא או שמא למסקנא ניחא דאביי כרבנן ורבא כרבי יהודה אבל קשה דבפ"ב דנזיר (דף סב.) קאמר איפכא דאביי אית ליה הויין ידים וי"ל דהני שיטות הפוכות שבתלמוד וההיא דהתם כאיכא דאמרי אבל גירסא דהכא כר' יהודה כדמוכח התם [עיין תוס' נזיר שם ד"ה איש]:

Texte : Sefaria — William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · traduction française de travail, à valider.

Nedarim 5b

100%

נדרים ה׳ במַסֶּכֶת נְדָרִים